תיקון פרוטוקול: הוראות תקנות סדר הדין האזרחי החדשות

ביום 31.12.20 נעתרה בקשת התובעת לתיקון כתב התביעה, על דרך של הפחתת סכום התביעה לסכומה הנוכחי (59,980 ₪) ושל העברת התביעה לפסים של סדר דין מהיר.

אעיר, כי לא היה מקום להגשת תצהיר עדות זה, שהנו אגב גם ארוך במיוחד (מחזיק 15 עמודים, לא כולל נספחים), נוכח הוראות תקסד"א החדשות ונוכח הוראות החלטתי הנ"ל מיום 7.3.21.

בהמשך עדותו בדיון השלישי (בחקירה החוזרת – בעמ' 30-32 לפרוטוקול) סיפר עד תביעה זה כי מיסמך ההמחאה המקורי נחתם פעמיים: תחילה ובמקור נחתם ע"י מר אמנון מגנוס בלבד ובהמשך ומאוחר יותר, ולאחר שב"כ התובעת אמר לעד כי המסמך המקורי חסר ובלתי מספיק, הוא החתים עליו גם את הרוכשת המקורית.

...

שוכנעתי מניתוח מכלול הטענות והראיות כי יש לענות בשלילה על שאלת זכות התביעה, וכי די בכך לצורך דחיית התביעה ולכן מתייתר הצורך לדון בשאר השאלות הנ"ל. להלן נימוקיי באשר למענה שלילי על שאלת זכות התביעה: אני מקבל את טענת הנתבעת, כי התובעת הסתירה בכתב התביעה מסמך רלוונטי בסיסי וחשוב מאוד, הוא הסכם המכר השני, והרושם הברור הוא שהסתרה זו הייתה מכוונת ומגמתית, ולא מקרית ובהיסח הדעת.

בסיכומיה ניסתה התובעת לשנות גישה, מן הסתם בשלב שבו הבינה את המצוקה הראייתית שבו היא נמצאת: למרות שעילת התביעה בכתב התביעה מבססת עצמה באופן בלעדי על מסמך ההמחאה, הרי שלפתע פתאום כותבת התובעת בסעיף 7 לסיכומיה כי "אין שום חשיבות להמחאת הזכות", מאחר שלטענת התובעת שם "בפסיקה כבר נקבע כי כאשר אדם ממחה את זכותו לקבל את הדירה לפני המסירה, הרי שלאחר ההמחאה הופך הנמחה למי שנמצא בסטטוס של 'רוכש' כלפי המוכר, בעיקר כאשר אין חשש שתוגש תביעה ע"י הקונים המקוריים – ת"א (ראשל"צ) 16297-08-17 דמרי נ' רום-רימון נכסים ובניין בע"מ (12/02/21)". מעבר לתמיהה הרבה שמעלה שינוי גישה זה, ומעבר לשאלה אם הוא מותר וחוקי (והנתבעת משום מה לא התייחסה לדבר בסיכומיה), הרי שאין בידי לקבל את הגישה החדשה עצמה: ראשית, גישה זו מתיימרת לאיין לחלוטין את הזכות החוזית של הרוכשת המקורית לפי הסכם המכר השני, ויומרה קשה זו (חותרת חזיתית נגד דיני החוזים בישראל) אינה מבססת עצמה על דין קיים ומוכר; ושנית, עיון באסמכתא הנ"ל שהציגה התובעת (שאגב אין לה כידוע תוקף מחייב או אף מנחה עפ"י הדין) מלמד, שהשאלות והנסיבות שבהן דן שם ביהמ"ש שונות משלנו, ושם הוטל ספק בעצם האפשרות של קונה מקונה לתבוע פיצוי בגין איחור במסירה, דבר שאינו שנוי במחלוקת בתיק שלנו.

סיכום התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪.

כן נטען כי בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות, המועד להגשת כתב הגנה הנו תוך שישים ימים לאחר המצאת ההזמנה לדין.

כן נטען כי ראיה נוספת לכך שהנתבעת ידעה כי התביעה הוגשה נגדה, תימצא בפרוטוקול הדיון שנוהל בין הצדדים בתיק אחר בבית משפט השלום בבאר שבע, שם ציין נציג הנתבעת בפתח הדיון: "התובעת הגישה תיק נוסף בביהמ"ש המחוזי נגדנו... ואנחנו אמורים להגיש כתב הגנה ותביעה שכנגד..." (עמ' 1 לפרו' מיום 23.1.19 שו' 6-9 בת.א. 44415-11-17).

מסקנה זו נלמדת מן העובדה שהתיקון שבוצע בהוראת תקנה 19 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, במסגרתו נקבע כי המועד להגשת כתב ההגנה יהא תוך שישים ימים מיום המצאת ההזמנה לדין, ניכנס לתוקף ביום 10.1.19, בעוד אשר כתב התביעה בהליך דנא הוגש ביום 24.12.18.

...

הנתבעת הוסיפה וטענה כי זכות הגישה לערכאות מחייבת אף היא מסקנה כי יינתן לה יומה.

התעלמות מדעת מעצם קיומו של ההליך השיפוטי, מניב מסקנה כי הנתבעת זלזלה בהליך המשפטי, הגם שהייתה ערה לחובותיה כפי הוראות הדין.

לאור כל האמור, באיזון שבין זכותה של התובעת להסתמך על עיקרון הסופיות המגולם בפסק הדין, בצירוף מחדלה של הנתבעת מהגשת כתב הגנה במועד, לבין העובדה כי הזכות לביטול פסק הדין נחשבת כיום כזכות בעלת ממד חוקתי, בצירוף העובדה כי לא ניתן לשלול האפשרות כי יהא בכוחה של הנתבעת להוכיח גרסתה, מצאתי להורות על ביטול פסק הדין מיום 4.2.19, תוך חיוב הנתבעת בהוצאות התובעת.

לקראת ישיבת קדם המשפט הנני מורה כדלהלן: בעלי הדין ישלימו ההליכים המקדמיים, לרבות גילוי מסמכים הדדי ועיון בהם, תשובות לשאלונים אם יוחלפו ופרטים נוספים אם יידרשו, וזאת עד ליום 8.5.19.

בקשה לתיקון פרוטוקול : התובעים ביקשו כי ביה"ד יורה על תיקון הפרוטוקול מיום 28.3.2022 באופן שבו הנתבעות יופיעו כך: 1.

לאור חשיבות הדברים, יובא הציטוט באריכות (הדגשות אינן במקור, י.כ.): "שעה שנטענת טענת חיסיון לגבי שאלה או מיסמך, הן לפי תקסד"א הישנות והן לפי תקסד"א החדשות, רשאי ביהמ"ש לעיין במסמך כדי להחליט אם יש ממש בטענה זו. ביהמ"ש מבהיר כי התקנות עושות אמנם שימוש במילה "חיסיון", אולם ההלכה הפסוקה נוהגת לפרש את סמכותו של ביהמ"ש בהרחבה אף מעבר לגבולות החיסיון.

העיון שמוסמך ביהמ"ש לבצע מאפשר לו לעמוד, בין היתר, על הנזק העלול להגרם עקב חשיפת המסמך; התכליות שביסוד הכנת המסמך; והחשוב לענייננו – על חשיבות המסמך עבור בעל הדין מבקש העיון ועל התועלת הגלומה בו. במילים אחרות, באמצעות השמוש בתקנות אפשר למצוא איזון בין האינטרסים הנוגדים ולתת ביטוי לקולו של מבקש העיון שאינו חשוף למסמך" ובהמשך: "על מנת להורות על עיון במסמך פלוני נידרש מבקש העיון להוכיח כי המסמך רלוואנטי לבירור התביעה, או למצער כי קיים יסוד סביר להניח כי הוא רלוואנטי לבירורה (וראו: רע"א 5823/20 ‏פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 9 (23.11.2020); רע"א 1625/17 פלוני נ' מדינת ישראל – ביה"ח ברזילי אשקלון, [פורסם בנבו] פסקה 6 (5.3.2017) (להלן: עניין ביה"ח ברזילי)). מקום בו נמצא כי אין רלוואנטיות למסמך הנידון, אין מקום להורות על גילוי ועיון בו (רע"א 4627/14 פז חברת נפט בע"מ נ' דיעי, [פורסם בנבו] פסקה 8 (10.11.2014) (להלן: עניין פז)). הראציונאל העומד ביסוד תפישה זו הוא כי מטרת-העל של הליכי הגילוי והעיון היא חקר האמת, ואילו מיסמך שאינו רלוואנטי לבירור מחלוקת עובדתית בהליך אינו נחוץ לבירור האמת (וראו: י' עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 59 (2021) (להלן: עמית – חסיונות ואינטרסים מוגנים)). כפועל יוצא מכך, הכרעה בשאלת רלוואנטיות המסמכים תיעשה בשלב הראשון ולפני בירור טענות אחרות הנוגעות לגילוי המסמכים ולעיון בהם (ראו למשל: רע"א 5906/19 פלוני נ' לאומית שירותי בריאות, [פורסם בנבו] פסקה 11 (5.11.2019); עניין פז, פסקה 8).

חשיבותו של גילוי רחב ככל האפשר של כלל המסמכים המצויים בידי הצד הנגדי, ככל שיש להם קשר עם התביעה המתבררת – רחבה כל כך שהיא אף מאפשרת גמישות מסוימת בנוגע לסדרי הדין באשר לקבילותם של המסמכים הללו, במידה ויש בהם כדי לסייע לחקר האמת וליבון המחלוקות הקיימות (בעיניין זה ראו למשל: רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי, מט(4) 54, 60 (1995); רע"א 8290/01 איזוטופ נ' דן רנט א-קאר בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 22.8.2002), י.כ.).

...

בכל הנוגע לבקשה לזמן עד נוסף, נוכח מועד הגשת הבקשה, ומשהבקשה הוגשה בצורה לקונית ללא ציון פרטי העד או תמצית עדותו הרי שהבקשה נדחית.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ניתן בזאת צו לשירות התעסוקה, המורה לשירותי התעסוקה – להגיש פירוט/דוחות התייצבותו של התובע, מר ארביב שמעון , ת"ז 059029280 בלשכת התעסוקה בין השנים 2017 ועד 2019.

ב"כ התובע יפעל לזימון העד מטעמו למתן עדות למועד הנ"ל. לאור התוצאה אליה הגענו, ישלמו התובעים לנתבעים הוצאות משפט בסך 3,500 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

הקיים והרלוונטי בתיק ביום 19.6.2017 הוגש כתב תביעה "כספית" ע"ס 1,323,732 ₪ בסדר דין מקוצר.

ביום 3.7.2022 נתתי ההחלטה שלהלן שלמעשה בולעת את הוראות הגשת הסקירה הנ"ל. ביום 3.7.2022 הגישו כל שלושת הצדדים בקשה משותפת ומוסכמת "לאישור הסדר דיון בקשר עם המשך ההליכים", כאשר לפי ההסדר: בקשת התובעות לתיקון כתב התביעה תיתקבל, תוך חיוב התובעות בהוצאות לטובת הנתבעות והצד השלישי, בשיעור שאותו יקבע ביהמ"ש; כתב תביעה מתוקן יוגש בתוך 30 יום מיום ההחלטה, כתב הגנה מתוקן וכן הודעה לצד שלישי מתוקנת יוגש תוך 30 יום לאחר מכן, כתב הגנה מתוקן להודעה לצד שלישי יוגש תוך 30 יום לאחר מכן, וכתב תשובה לכתב ההגנה המתוקן יוגש גם הוא בתוך 14 יום לאחר מכן; הצדדים יבצעו הליכים מקדמיים (חדשים לגמרי למעשה!) בהתאם לכתבי הטענות המתוקנים להוראות תקסד"א החדשות.

הוספתי בהחלטה הערה זו: "ניכר מסקירת ההליכים בהודעה, כי כל הנוגעים בדבר לא חסו עד היום, לא על זמנם שלהם ולא על זמנו של ביהמ"ש, ונראה כי האנטרס הצבורי נפגע ממשית מהתנהלות הצדדים כולם". ביום 3.10.2022 נערך (בפניי) דיון מסוג קדם משפט (קדם משפט שלישי): הדיון הוקלט במסגרת פרויקט תעוד דיונים, כך שבתיק קיים קובץ שמע המהוה פרוטוקול, ובנוסף ביום 18.10.2022 נסרק תמליל ההקלטה כמסמך עזר.

...

לאחר שנתתי דעתי למסמכי ולטענות הצדדים, אני מכריע כך לגבי סעיפים 14יג'-יד'': הבקשה נדחית.

בנסיבות ובהיעדר מסמכים רלוונטיים עפ"י המוצהר ע"י התובעות, הבקשה גם לגבי סעיף 14יז' – נדחית.

סיכום בקשת הגילוי העכשווי שבנדון – נדחית.

למחרת היום הוגשה בקשה מוסווית בכסות בקשה לתיקון פרוטוקול אך משמעותה האופרטיבית הנה חזרה מהסכמה.

בין שיקולים אלו מיתקיים יחס של "מקבילית כוחות", כאשר מקובל לראות בשקול מאזן הנוחות כבעל מעמד הבכורה (ראו: רע"א 3970/22 סרי נ' אגודה שיתופית קבוץ אושה פסקה 15 (נבו 16.6.2022) שם גם נקבע כי הוראת תקנה 95 לתקסד"א החדשות לא הביאה לשינוי מהותי בהיבט זה מההסדר הישן שהיה קבוע בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כפי שפורש בפסיקה, ראו: יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 409, 418-413 (2021)).

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בבקשה להטלת עיקול לפני מסירת אזהרה על נספחיה, ובבקשה לביטול העיקול על נספחיה, ושמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים וטענות המבקשת ונציגת המשיבה, שוכנעתי כי יש לקבל את הבקשה בתנאים שיפורטו בהמשך.

עסקינן כאמור בבקשה לביטול שני עיקולים שהוטלו על חשבון בנק הפועלים חברת אימפולייט בע"מ. מבלי לקבוע מסמרות, ומבלי לנקוט עמדה ביחס למסקנה הסופית שתלמד מבחינת מכלול הנסיבות, התביעה ואדניה מוצקים ביותר.

אני סבורה, כי המבקשת עמדה בנטל גם בכל הנוגע לרכיב ההכבדה בשל גובה החוב שעומד נכון להיום על סך של למעלה מ- 1,000,000 ₪ וכשלעצמו, עשוי להיות אות לקיומה של הכבדה (ראו רע"א 7076/17 פלוני נ' פלוני (20.10.2017)), וכי מר סייג בחקירתו בתיק ת"ט 33440-02-23 העיד כי יש לו חובות לספקים נוספים חוץ מהמשיבה חוב של 700,00 ש"ל לחברת אימפולייט בע"מ ו-500,000 ₪ לחברת גאמא (עמוד 2 לפרטוקול הדיון מיום 27.2.2023 שורות 4-5) והעיד לגבי האמירה כי "אין ביכולתו לשלם את החוב" כי "אני התכוונתי למצב התזרימי ולא למצב הכלכלי" (עמוד 2 לפרוטוקול הדיון מיום 27.2.2023שורה 13).

משכך אני מורה, כפי נפסק על ידי כבוד הרשם הבכיר צוריאל לרנר מיום 25.2.2023, כי ככל ויופקד סך של 31,700 ₪ בקופת בית המשפט, וזאת תוך 5 ימים מהיום, כי אז יבוטל העיקול שהוטל על חשבון העו"ש של המבקשת.