תיקון פסק דין בשל חריגה מסכום התביעה

ביום 13.2.2020, הגיש אלקלעי בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד נתניהו, "לאחר שזה בחר שלא להגיש כתב הגנה בתיק". ביום 28.2.2020, ניתן פסק דין בהיעדר הגנה (הרשם הבכיר א' כהן), שבגדרו חוּיַב נתניהו במחצית מסכום התביעה – 250,000 ₪.

במסגרת בקשת רשות העירעור, טען נתניהו, כי הבקשה מופנית גם כלפי החלטת בית משפט השלום, מיום 10.3.2021, שבה נדחתה בקשתו לתיקון הבקשה לביטול פסק הדין, מחמת הגשתה באיחור ניכר, ללא הסבר המניח את הדעת (להלן: ההחלטה מיום 10.3.2021).

עיון בבקשה מעלה, כי זו אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ואינה מעלה חשש שמא נגרם עוות דין.

...

על כן, "משלא הועלו טענות בנוגע לסיכויי ההגנה, ומשנדחתה הטענה ולפיה לא בוצעה מסירה כדין", נקבע כי "אך מתבקש היה לדחות את הבקשה לביטול פסק דין". מכאן הבקשה שלפנַי, בגדרה טוען נתניהו, בין היתר, כי כתב התביעה לא הומצא לו כדין; כי התביעה שהוגשה נגדו כרוכה בתביעה נגד זלינגר, ועל כן, לא היה מקום ליתן פסק דין בהעדר הגנה בעניינו, בעוד התביעה נגד זלינגר תלויה ועומדת; וכי בנסיבות המקרה, לא היה מקום לסטות מההלכה המקובלת, שלפיה יש להעתר לבקשות לביטול פסק דין בהעדר הגנה.

נתניהו מעלה טענה נוספת, שלפיה "התביעה כלפי [נתניהו וזלינגר] שזורה האחת בשנייה", ועל כן, "לא ניתן לפסוק בפסק דין לאחד מבלי לפסוק לשני את אותו פסק דין". לשיטתו, מצב זה "יכול לייצר סיטואציה בעייתית ביותר לפיה הפסיקה כלפי המפרסם תהיה שונה מהפסיקה כלפי מי ששיתף את הפוסט". בנסיבות אלה, כך נטען, נדרש היה "לכל הפחות להתנות את פסק הדין בתוצאות ההליך בעניינו של [זלינגר]". גם דינה של טענה זו – להידחות.

ההליך דנן, אינו האכסניה המתאימה לבירור טענה זו. עוד טוען נתניהו, לגבי המצאת כתב התביעה, כי "גם אם ההמצאה הייתה כדין למקום ציבורי (מה שאין כן), לא הוכח, כי הוא הומצא ל[נתניהו], ולכל הפחות עניין זה לכשעצ[מ]ו מהווה ספק ראוי אשר יש בע[ט]יו לבטל את [פסק הדין]". גם טענה זו, אין בידי לקבל.

סיכומם של דברים: לא מצאתי הצדקה להתערבות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, ב'גלגול שלישי'; בקשת הרשות לערער נדחית אפוא בזאת.

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 22411-02-20 הדר נ' יחיא בפני כבוד השופטת עירית קויפמן תובע עמנואל הדר ע"י ב"כ עוה"ד ציון ותארי נתבע דני יחיא ע"י ב"כ עוה"ד עמי הולנדר פסק דין

מאחר שהסכום שהתבקש בסיכומי התובע חורג מסכום התביעה כפי שהתבקש בדיון מיום 11.4.2022 ובתצהיר העדות הראשית של התובע, תדון התביעה בסכום של 425,000 ₪.

על כן, על הנתבע לשלם לתובע סכום זה. טוען הנתבע בכתב הגנתו, כי מאחר שהתובע המשיך לשווק חלב כולל מיכסת הנתבע עד חודש דצמבר 2019, ולא שילם לו מאומה, הרי שקמה לו זכות קזוז בגין 8 חודשים (סעיף 20 לכתב ההגנה המתוקן).

סכום זה ישא הפרישי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל.

...

מכאן, שהתובע לא הוכיח טענתו ודינה להידחות.

טענת הנתבע כי יש להוסיף לסכום האמור מע"מ, אינה עולה מלשון הסכם השכירות, ועל כן היא נדחית.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 98,269 ₪.

בגין השימושים החורגים שלא פונו על ידי הנתבעים הגישה התובעת תביעת פינוי נגדם במסגרת ת"א (שלום נתניה) 10675/06 מינהל מקרקעי ישראל נ' עיזבון המנוח ורנאי מיכאל ז"ל שאף הנתבעים דכאן היו חלק מן הנתבעים במסגרתה (להלן: "תביעת הפינוי"), במהלכה הגיעו הצדדים להסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין ביום 27.4.10 (נספח 11 לתצהיר הגב' בר כוכבא) על פיה ניתן צו מניעה קבוע כנגד הנתבעת המונע עשיית שימוש שאינו חקלאי בחלקה ב' וכן צו המורה על סילוק והריסת המבנים שניבנו במקרקעין ללא היתר.

אבהיר כבר עתה כי מאחר שכתב התביעה שכנגד לא תוקן לא יוכל סכום פסק הדין לעלות על הסכום שנתבע בתוספת הפרישי הצמדה וריבית כחוק נכון למועד התביעה ובהתאם לשערוך הסכומים לאותו מועד.

עוד טענו הנתבעים כי בהתאם להסכם המשבצת שבין הרשות לאגודת מזור שימוש למגורים בנחלה אינו אסור ואינו עולה בהכרח כדי שימוש חורג, ואף שימוש למגורים בקרקע חקלאית מותר במפורש – כך למשל כאשר מדובר במגורי עובדים זרים, זאת בהתאם להחלטה מס' 480 של מועצת התובעת, על פיה עד סוף שנת 2004 בניה ושימוש למגורים בנחלה היו פטורים מקבלת הסכמת הרשות ומתשלום דמי שימוש חורג ולפיכך החשבון שנדרשו הנתבעים לשלם בגין השנים 2011-2003 אינו כדין.

...

לאור האמור לעיל ובשים לב לעמדת הפסיקה ביחס לחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט אני מקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט מר חיים מסילתי ביחס לתובענה דנן וקובע כי יש לחשב את דמי השימוש הראויים על פיה.

סוף דבר תוצאת פסק הדין היא שיש לחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובעת את דמי השימוש על פי קביעת המומחה מטעם בית המשפט עד גובה סכום התביעה שכנגד כששני הסכומים משוערכים לאותו מועד.

מאחר שאין צורך עוד בהכרעה מהותית נוספת וכל שנותר לשם קביעת סכום סופי הם ענייני חישוב ושערוך גרידא אין מדובר בכך שהתובעת לא הוכיחה חלק כלשהו מתביעתה אך מנגד אין מקום במצב זה לאומדנה על סמך שני סכומים שאינם משוערכים לאותו מועד, ועל כן אני מורה כדלקמן: עד יום 5.7.23 תוכל התובעת להגיש תצהיר הכולל תחשיב של דמי השימוש הראויים בהתאם לקביעות דלעיל ועל פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט כשהם משוערכים ליום 1.7.15 ואליו תצרף את נתוני המדדים בהם נעשה שימוש לצורך התחשיב.

סכום התביעה כלל בתוכו פיצוי בגין ירידת ערך של הנכס בגין חריגות הבנייה בסך של 126,000 ₪ ולחילופין בסך של 65,000 ₪ עלות הסדרת חריגות בנייה.

לטענתם, נמצא שמרבית החריגות אינן ברות הכשרה ללא שינוי תב"ע, ולכן עתרו לתיקון כתב התביעה ולהוספת העלויות הנדרשות לצורך שינוי התב"ע. הנתבעים היתנגדו לבקשה ולטענתם התביעה היתיישנה וכי כל העובדות היו ידועות לתובעים מיד עם כניסתם לנכס מושא התביעה.

אשר על כן השופט רובינשטיין קבע כי אכן כספו של הקונה יושב במלואו אך הפחית מחצית מסכום הפצוי המוסכם וארנונה שהקונה קיבל לפי פסק דין מחוזי.

...

בכל הנוגע להחתמת התובעים על בקשה לרישום הערת אזהרה, נספח ד' לכתב התביעה, אכן בטופס מופיע כי פרטי המטפל הם עו"ד גוטר ואין מחלוקת כי עו"ד גוטר אכן אימת את חתימות התובעים על הבקשה, אולם לאחר ששמעתי את הסברי עו"ד גוטר בדיון בפניי לפיו הוא פעל על מנת להגן על התובעים ומתוך אחריות כלפיהם (ראה עמ' 35 שורה 29 ואילך) הגעתי למסקנה כי אין בהחתמת התובעים, לבקשה לרישום הערת אזהרה, כדי ללמד כי עו"ד גוטר ייצג אותם בעסקת המכר.

הצגת המצב כאילו הוסכם שעו"ד גוטר ייצג את התובעים ללא כל תשלום, הינה מיתממת וחסרת תום לב. נוכח כל האמור לעיל, ובשים לב כי עדותו של עו"ד גוטר הייתה הגיונית, מהימנה, קוהרנטית ותואמת את כל המסמכים שהובאו בפניי, אני קובעת כי עו"ד גוטר לא ייצג כלל וכלל את התובעים בעסקת המכר וכי התובעים החליטו על דעתם, שלא להיות מיוצגים ע"י עו"ד מטעמם, ובשל כך דין כל התביעה כנגד עו"ד גוטר להידחות.

סיכום: נוכח כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים 1-4 ביחד ולחוד לשלם לתובעים ביחד ולחוד, סך כולל של 148,192 ₪ ( עלויות ההסדרה ) כשהם נושאים ריבית והצמדה מיום 2/3/22 ( מועד הגשת הבקשה להוספת ראיות) ועד התשלום בפועל ואילו סך של 10,000 ₪ ( פיצוי בגין עוגמת נפש) ישולמו ע"י הנתבעים ביחד ולחוד לתובעים בתוך 30 יום מהיום ואם לא, הסכום יישא ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

בפסק דינו של בית המשפט השלום בת"א 11330-05-15 היתייחס בית המשפט לעניין הריבית כדלקמן: "...הגשת התביעה על מלוא סכום שלוש ההמחאות אינה עומדת בקנה אחד עם סכום ההלוואה במקור, כאשר לא הוכח לפני כי ההמחאה הנוספת ניתנה כדי לעמוד כעירבון לתשלום הריבית. לסיכום הדברים ומאחר שאבני לא הוכיח כי פרע אף חלק מסכום ההלוואה, אני קובעת כי כהן זכאי להחזר סכום ההלוואה מאבני בסך 120,000 אירו על פי שער המטבע ביום לקיחת ההלוואה. בעיניין כספי הריבית , כהן לא ערך תחשיב של הריבית אותה היה על אבני לשלם, ולא ברור בכמה נאמדת. מכאן, שאין על בית המשפט לפסוק בגין עילת תביעה שלא נתבעה במסגרת הליך זה (סעיף 1 בסיכומי כהן). כאמור לא מצאתי להתערב בריבית ההסכמית המנויה בהסכם, וקבעתי כי ריבית בשיעור 3% אינה עולה כדי חריגה מ"שיעור עלות האשראי המירבי", כמשמעה בחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, שהיה רלוואנטי לתקופה בה נילקחה ההלוואה, דהיינו עובר לתיקון בשנת 2017.

לדבריו, ככל הנראה מדובר בטעות סופר שכן "חזקה על בית המשפט שאילמלא נעלם סעיף זה מידיעתו היה ביהמ"ש פוסק לזכות התובע אף סכומים אילו". בהחלטתו מיום 19.3.2019 קבע בית משפט השלום כדלקמן: "לאחר שעיינתי בבקשה מצאתי לדחותה. אין עסקינן בטעות סופר, ואסביר. אמנם, מיסמך ד' מציג טבלה (שאינה מאומתת בידי עורכה), אשר לכאורה מציגה תחשיב בעיניין הריבית הנטענת. עם זאת, עסקינן בתביעה שטרית בגין שלוש המחאות, כאשר בית המשפט ציין בפסק הדין (בסעיף 43) כי לא הוכח לפניו כי ההמחאה השלישית ניתנה כעירבון לתשלום הריבית. בפסק הדין נקבע כי ההמחאה השלישית נתנה כחלופה להערת אזהרה על הקרקע (ראו סעיף 36 בפסק הדין). כמו כן, התובע עותר בסיכומיו להחזר ההלוואה ואינו מתייחס לריבית כעילת תביעה נפרדת (ראו סעיף 1 בסיכומי כהן). מעבר לכך, על פי תחשיב התובע נכון להיום, סכום ההלוואה + שיעור הריבית עומדים על סך 1,472,280 ₪, דבר שאינו מתיישב כלל עם סכום התביעה השטרית שלפניי. כאמור, בפסק הדין, בית המשפט לא קבע מסמרות בעיניין החזר הריבית הנטענת, אך לא מצאתי כי שיעור הריבית עמד כחלק מעילת התביעה השטרית והכל כפי שפורט בהרחבה במסגרת פסק הדין" (ראו הבקשה לתיקון וההחלטה בעמ' 113 ו-116 לתיק מוצגי הנתבע).

...

גם אם אקבל הבחנה זו של התובע, אני סבור שבנסיבות המקרה דנן אין מקום לאפשר לתובע להמשיך בניהולה של תביעה זו. ההליכים המשפטיים התנהלו בין הצדדים החל ממרץ 2015.

יש לציין כי בסופו של דבר אותם הליכים נמחקו והנתבע אף חויב בהוצאות.

סוף דבר לאור התיישנות התביעה במועד הגשתה; לאחר ששוכנעתי כי הסכמת הצדדים ופסק הדין כוללים גם ויתור על תביעת ריבית ולנוכח התנהלותו המטרידה של התובע המהווה שימוש לרעה בהליכי משפט בחוסר תום לב, אני מורה על סילוק התביעה על הסף.