תיקון פסק בוררות: צד לבוררות נגד צד אחר

לטענתו, סעיף ג' לפסק הדין מופנה לכל הצדדים, מכיון שהבורר לא הטיל עליו את קיום המפגש עם נציגי חברת איטום הגבעה בע"מ, שביצעה את האיטום, לתיקון הליקויים הנטענים, שנימנע כנראה בשל סיכסוך בין התובעים לבין הנתבעת.

לפי סעיף 39 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 "אין בהוראות חוק זה כדי למנוע הגשת תובענה לבית המשפט על פי הזכויות והחיובים שנקבעו בפסק בוררות לפי חוק זה או בהכרעה שניתנה על יסוד הסכם בעל-פה". סעיף זה פותח איפוא פתח להגשת תביעה על יסוד עילת הפסק בדומה לתביעה לאכיפת חוזה:"...כאשר התובענה היא 'תובענה על יסוד פסק בוררות' (action on the award). דין תביעה זו הוא כדין כל תביעה חוזית אחרת, ועילתה ההיתחייבות הנובעת משטר הבוררות, לקיים את מצוות הבורר" (ס' אוטולנגי בוררות - דין ונוהל, בעמ' 420).

משהודיע הבורר כי הנתבע ביצע את סעיפים א'-ב' לפסק, ולאור קביעתו, שהנתבע אחראי לליקויי הרטיבות, ומכיון שהתובעים לא אכפו את ביצוע התיקון בדירת הנתבעת, עליו לשאת בעלות תיקון האיטום, כפי שטען לו, בסך 20,000 ש"ח. אחריות הנתבעת לליקוי הבניה הנתבעת טענה, כי בכתב התביעה, פירטו התובעים מדוע הקבלן הוא האחראי הבלעדי לליקויים והנזקים בדירתם, ונמנעו מלהגיש את התביעה כנגדה.

...

משכך, דין התביעה כנגד הנתבעת להידחות ובהתאם גם ההודעה נגדה לצד ג'.

עילות ההתערבות בחוות דעת מקצועית שערך מומחה מטעם בית המשפט, מצומצמות למקרים חריגים, בהם פעל המומחה בניגוד לכללי הצדק הטבעי, או בחוסר תום לב. כאשר מסקנות המומחה נוגעות במובהק לעניינים שבשיקול דעת, אין לאפשר בדיעבד, ניהול דיון בנוגע ליישום שיקול הדעת, גם אם מדובר בטעות שטעה המומחה בתום לב (עא (מחוזי-מרכז) 50647-10-19 עובדיה נ' וקנין, לא פורסם, מיום 1.9.20).

במקרה דנא מדובר בליקויים בדירת מגורים, שחלקם מהווים הפרעה של ממש לשימוש בדירה, אך מכיון שלא ניתן לנתבע הזדמנות לתקנו בסמוך לפסק הבורר, למרות שהינו מונע הנזק הטוב ביותר, לו נדרש היה לקבוע, יש לפסוק על דרך האומדן פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 10,000 ש"ח. סוף דבר לאור האמור, התביעה מתקבלת בחלקה, הנתבע ישלם לתובעים סך 20,000 ש"ח שישולם בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

החלטה זו עניינה בבקשת המנהל המיוחד למתן הוראות בעיניין פסק בוררות, כאשר כשיטתו, את פסק הבוררות שבין החברה לקניון יש "לפצל": את חיוב הקניון יש לסווג כחוב שהנו בר תביעה לגביו יש צורך בתביעת חוב, כאשר את זכות החברה מול החברה יש לממש בנפרד ולכן המבוקש הנו לחייב את הקניון, המשיבה 2 בתשלום הסך של 1,954,000 ₪ בהתאם לפסק הבוררות שניתן בין הצדדים.

תחילה, הוגשה בקשה על ידי החברה לתיקון פסק הבורר בשל טענות לטעות עובדתית מהותית, בקשה אשר נדחתה על ידי הבורר.

בנוגע לטענות המנהל המיוחד, לסמכותו הכללית לבחון תמורה לכל חוב פסוק טוען הקניון כי פסק הבורר ניתן לאחר ניהול הליכים במשך עשור שלם, לאחר שבתי המשפט פסקו פעם אחר פעם כי אין זה מקומם להתערב בקביעות עובדתיות שקבעה הערכאה הדיונית ובמקרה זה הבורר, כמו גם טענותיו של בעל התפקיד הנן טענות אשר הועלו פעם אחר פעם ונדחו כולן על ידי בתי המשפט.

בהחלטת 22.6.17 הותר לצדדים להמשיך בבוררות, ואך ברור הוא כי גם התביעה של החברה נגד הקניון כמו גם התביעה שכנגד, במיקשה אחת שנוהלו במסגרת הבוררות, קיבלו אישור להמשיך.

...

החברה לא טענה לפיצול בהליכי הבוררות, ולא טענה כל טענה בענין זה עד למתן פסק הבוררות, ואך ברור הוא כי המשך בוררות שהחלה עובר להליכי הפירוק, בהמשך לתביעה ותביעה שכנגד שהועברו לבוררות, כי הליכים אלו נוגעים הן לתביעה והן לתביעה שכנגד ולכן הנני דוחה הטענה כביכול לא הותר לקניון להמשיך בתביעה כנגד החברה כחלק מהבוררות.

דין הטענה להידחות.

לפיכך אני מורה על דחיית בקשת המנהל המיוחד.

הנתבעת (המשיבה – א.ר.) תמציא לידי התובעת (המבקשת – א.ר.) אסמכתות להוצאותיה בגין תקוני הבדק כפי שאושרו לקזוז לעיל וכן כתב פטור כלפי התובעת מטעם הדיירים שבדירותיהם בוצעו תיקונים על ידי הנתבעת ושהותר קזוז בעטיים של תיקונים אלו בפסק בוררות זה, וזאת בתוך 6 חודשים ממועד המצאת פסק הבוררות לצדדים.

ואולם, מן הצד האחר, ראוי לבית המשפט לשים נגד עיניו גם את התמונה הכוללת וזאת לאור ניסיונו של בית המשפט, ואבהיר.

...

סוף דבר, אורה כדלקמן: על בסיס נכונותי העקרונית להכיר בעילת פירוק, נקבע בזה לדיון בבקשת הפירוק ליום 17/7/19 בשעה 08:30.

סעיף 21א' לחוק הבוררות קובע: א) קבעו צדדים להסכם בוררות כי פסק הבוררות ניתן לערעור לפני בורר – (1) ינמק הבורר את פסק הבוררות הניתן לערעור; (2) יחולו הוראות התוספת השניה נוסף על הוראות התוספת הראשונה ככל שאינן סותרות את הוראות התוספת השניה, והכל אלא אם כן קבעו הצדדים אחרת.

ראוי לציין כי ככל שמדובר בעירעור ברשות בפני בית המשפט הרי שבהתאם לסעיף 29ב(א) לחוק הבוררות המובא לעיל, הצדדים רשאים להסכים כי ניתן לערער על פסק הבוררות, ברשות בית המשפט, "אם נפלה בו טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין". בפסיקה נקבע כי בנגוד לעילות ביטול פסק בורר, שאותן יש לפרש בצמצום, הרי שאת העילות לערעור על פסק בורר יש לפרש באופן גמיש יותר, זאת מתוך כיבוד הסכמת הצדדים ועל מנת למנוע מצב בו מתדיינים יחששו לפנות לבוררות, משום שטעויות יסודיות בהחלטותיה אינן ניתנות לתיקון.

...

עם זאת, נקבע כי יש לתחום את עילות הערעור: "סבורני כי אין לפרש באופן מצומצם ודווקני את סעיף 29ב לחוק הבוררות, כנהוג בפרשנות של עילות הביטול המפורטות בסעיף 24 לחוק הבוררות. לצד זאת, לא ניתן להתעלם מכך שישנם מספר תנאים בסעיף 29ב שעל צד להוכיח בטרם יקבל את הסעד המבוקש על ידו." (רע"א 6649/10 עו"ד יצחק אבישר נ' עו"ד שרונה גונן (פורסם בנבו, 06.05.2012)(להלן:"ענין אבישר") וכן לעניין מהות הטעות בפסק הבורר המצדיקה מתן רשות ערעור, נקבע בעניין אבישר ,כי: "מדובר בטעות שניתן לעמוד עליה על-ידי בחינת השאלה האם הבורר יישם את הוראות הדין באופן נכון או שמא נפלה טעות. לעומת זאת, אם בית המשפט יידרש לבחון טענות דיוניות, תוך בחינת משקלן של ראיות, כדי לבחון האם מדובר בטעות, הרי שהליכי הערעור יתרבו וסופיות הדיון בהליך הבוררות, שאמור להיות יעיל ומהיר יותר, תצא נפסדת. ושוב אדגיש, אין באמור כדי לשנות ממסקנתי שאין מקום לפרשנות מצמצמת ביחס לסעיף 29ב לחוק הבוררות." בהתאם לסעיף 29ב(א) לחוק הבוררות, במקרה בו יש מקום לערעור "יחולו עליו ההוראות החלות על ערעור לפני בית המשפט". כאמור, בעטיה של בקשה זו לא נדרשתי להכריע האם יש צורך בבקשת רשות ערעור והאם יש ליתן רשות ערעור, אלא רק האם ליתן ארכה לפתיחת ההליך.

בנסיבות אלה, סבורני כי הצדק לעניין זה עם המבקשים, קרי - השיהוי בהגשת הערעור אמנם ממושך אולם לתקופה פחוּת מכפי שנטען על ידי המשיבים.

יחד עם זאת, השאלות האם המסמך היה בידי המבקשים, האם יש להתיר הגשתו כראיה נוספת והאם יש בו כדי לשנות את החלטת הבוררת, הן שאלות הנוגעות לגוף הערעור ולא לבקשה דנן, הגם שיש בשאלות אלה כדי להשפיע על סיכויי המבקשים ומשכך יש לתת להן משקל בשאלה האם להיעתר לבקשת הארכה.

אחר חתימת ההסכם משנת 2006, עלו מחלוקות רבות והצדדים פנו להליכי בוררות שהתנהלו על פני למעלה מעשור שנים.

ביום 18.6.20 הגישו המבקשים תובענה לבית משפט זה, בהליך של הפ"ב 45167-06-20 (להלן: "תיק הבוררות"), ולפיה ביקשו ביטול פסק הבוררות שניתן בידי הבורר ולחלופין תקונו או שינויו.

ב"כ המשיבים השיב ביום 23.6.20 כי המבקשים גילו דעתם, שאין בכוונתם לפעול לפי פסק הבוררות, שכן הגישו ביום 18.6.20 את הפ"ב 45167-06-20 וכי הבקשה לביטול פסק הבורר אינה עולה בקנה אחד עם הדרישה לאכיפתו כאשר לצד האמור, ב"כ המשיבים הודיע כי המשיבים ערוכים לעמוד בתשלום שקבע הבורר כנגד אכיפת ההסכם.

...

בסיכומם של דברים, לא שוכנעתי כי הודעת הביטול מיום 1.7.20, ניתנה כדין היינו לאחר שהמבקשים פעלו בדרך מקובלת ובתום לב, ולא שוכנעתי כי בנסיבות שהובאו בנימוקי פסק דין זה, עלי לעשות שימוש בשיקול דעתי, ולהורות על כי ההסכם בוטל כדין.

לפיכך, אני דוחה את התובענה למתן הסעד ההצהרתי המבוקש.

לפיכך אני מורה על דחיית התובענה.