בסיכומיו חזר המבקש על טענותיו בדבר הצורך לתקן את פסק הבוררות השני – חלק א' נוכח "טעות סופר", ולחלופין טען כי בנסיבות העניין מתקיימות עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות:
ראשית, בשל חריגה מסמכות הבורר לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות, עת בית הדין הכריע בפסק הבוררות השני כי פסק הבוררות הראשון תקף, אין הוא יכול לשנות את החלטתו ואין הוא יכול לשמש כערכאת ערעור על עצמו;
שנית נטען, כי בין חלקיו של פסק הבוררות השני שניתן ע"י בית הדין קיימת סתירה בולטת שאין דרך ליישבה, ולכן מתקיימת עילת ביטול גם לפי סעיף 24(5), שעניינה העדר הכרעה של בית הדין בשאלה שעמדה לפניו.
אך גם לגופו של ענין דינה של טענה זו להדחות;
סמכותו של בית המשפט לתקן פסק בורר תחומה לעניינים המנויים בסעיף 22(א)(1) או 22(א)(2) לחוק הבוררות, כמפורט בסעיף 22(ד) לחוק:
"22(א) הבורר רשאי, על פי פניית בעל-דין ולאחר שניתנה לבעלי-הדין האחרים היזדמנות נאותה לטעון טענותיהם, לתקן או להשלים את פסק-הבוררות, אם היה לקוי באחד מאלה:
מכאן, טענת המבקש כי התיקון הנידרש בפסק הבוררות השני – חלק א' הוא בגדר "טעות סופר", אינה מתיישבת עם טיב התיקון, שעל פניו אינו עוסק בתיקון של פרטים טכניים כגון חישוב, תאור, מספר, תאריך או כיוצ"ב, אלא בקביעה המהותית של פסק הבוררות שניתן ע"י בית הדין שלפיה ההסכם ניתן לביטול על ידי המשיבה (בכפוף לתנאים שהתווספו בשלב מאוחר יותר בפסקי הדין המשלימים).
בקשה לביטול פסק הבוררות השני – חלק א'
מלבד הטענות לתיקון והשלמת פסק הבוררות, העלה המבקש בסיכומיו טענות חלופיות לביטול פסק הבוררות תוך שהפנה למספר עילות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות;
סעיף 24 לחוק מונה רשימה סגורה של עשר עילות שבהתקיים אחת מהן בית המשפט רשאי להורות על ביטול פסק בוררות.
...
כאמור לעיל, לא מצאתי סתירה פנימית בפסק הבוררות השני – חלק א', או סתירה באיזה מפסקי הבוררות שניתנו ע"י בית הדין – אלא ההפך, שלושת פסקי הדין שיצאו מבית הדין עולים בקנה אחד עם המסקנה שלמשיבה זכות לבטל ההסכם, ומהן התוצאות הנלוות לכך.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל אני דוחה את בקשותיו של המבקש לתיקון ולביטול פסקי הבוררות בהתאמה.
אני מורה על אישור פסקי הבוררות של בית הדין כבקשת המשיבה.
