תיקון עתירת המאשימה לעונש בעקבות החלטת בית המשפט

לאור האמור, טען ב"כ הנאשמים כי המיתחם אליו עתרה המאשימה מוגזם ומשרת את מטרת הנאשמים, וכי בית המשפט לא צריך "לתת יד לעניין". ב"כ הנאשמים טען כי יש להיתחשב בגילם הצעיר של הנאשמים ולרקע הכלכלי המורכב שלהם, ולא להחמיר עמם.

תיקון 140 לחוק העונשין, אשר ניכנס לתוקף טרם ביצוע העבירות עליהן נותנים הנאשמים את הדין קובע כי משהורשע אדם, בין היתר, בגין ביצוע עבירת נשיאת הנשק לפי סעיף 144(ב) רישא, כמו במקרה זה, "לא יפחת עונשו מרבע העונש המירבי שנקבע לאותה עבירה, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו; עונש מאסר לפי סעיף קטן זה לא יהיה, בהיעדר טעמים מיוחדים, כולו על-תנאי". בהתאם לסעיף 144(ב) רישא – העונש המירבי אשר נקבע לצד ביצוע העבירה עומד על 10 שנות מאסר.

...

[ראו לעניין זה ע"פ 1605/13 פלוני נגד מדינת ישראל (27/08/14) (פסקה 26)] לאור האמור אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בגין מכלול מעשיהם של הנאשמים נע בין 33 – 50 חודשי מאסר בפועל.

נוסף על המפורט, לאור הצורך בהרתעת הרבים, ובעניינו של נאשם 1 אף בהרתעת היחיד, ועל אף המצוקה הכלכלית הנטענת בעניינם של הנאשמים יש להפנות לע"פ 6474/08 פרג'אללה ואח' נגד מדינת ישראל (10/06/09) בו נקבע בעניינם של מסתננים מרצועת עזה כי: "עבירת ההסתננות, ובייחוד במצב הביטחוני השורר ברצועת עזה, היא אכן עבירה חמורה, אשר יש לה השלכות ביטחוניות נכבדות ... נוכח האמור, ואל מול הצורך בהרתעה, ברי שלא ניתן לתת משקל נוסף לטענות אודות המצוקה הכלכלית שבה שרויים המערערים ובני משפחותיהם". סוף דבר, לאחר ששקלתי את הנסיבות לקולה ולחומרה במקרה דנן, כמפורט לעיל, באתי לכלל מסקנה כי יש להטיל על נאשם 1 ענישה ברף הבינוני של המתחם, ועל נאשם 2 – ענישה ברף התחתון של המתחם.

סוף דבר, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1- 41 חודשי מאסר בפועל .

המאשימה שללה את האפשרות לסטות ממיתחם הענישה מטעמי שקום ואמרה שיש לקחת את כל האמור בתסקיר "בערבון מוגבל". בסופו של טיעון עתרה המאשימה לגזור את עונש מאסר "בשליש התחתון של המיתחם", לצד רכיבי ענישה נלווים וכן להכריז על הנאשם כעל סוחר סמים ולחלט את הכסף התפוס.

בטיעון לעונש מפי ההגנה, התברר כי הצדדים חלוקים בנוגע להקף ההרשעה בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן.

כמובן שעניין דיוני זה אינו מהוה אינדיקאציה לכמות הסם שהחזיק הנאשם, אך ניתן להניח בזהירות הנדרשת, ותחת החזקה שרשות מנהלית פועלת בשויון ועל פי הנחיותיה שלה, שגם המאשימה לא סברה כי מדובר בעניינינו במי שניתן להוכיח כי החזיק נוזל בכמות השקולה לאלפי טבליות MDMA, ולפיכך הוחלט שעניינו יתברר בבית משפט השלום.

...

אמנם, בשל קיומם של שיקולים נוגדים לא אוכל לקבל את המלצת השירות כלשונה (מאסר מותנה בלבד), אך מעיון בתסקיר שוכנעתי כי קיים סיכוי ממשי שהנאשם שינה את אורחות חייו והשתקם.

שירות המבחן הצביע על מעגלי התמיכה המשפחתיים של הנאשם, על יכולתו לווסת את התנהגותו ולהימנע ממצבי סיכון אליהם נכנס בעבר, על היעדר דפוסי חשיבה והתנהגות עבריינים, על שיתוף הפעולה עם השירות – כל אלה הביאוני למסקנה כי כליאתו של הנאשם בעת הזו עלולה להחמיץ את מטרות הענישה ולפגוע בשיקומו.

סיכום לאור האמור אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: תשעה (9) חודשי מאסר בפועל.

בית משפט השלום בבאר שבע ת"פ 57394-01-21 מדינת ישראל נ' פצחול בפני כבוד השופטת אחינעם צוריאל בעיניין: המאשימה מדינת ישראל ע"י ב"כ עוה"ד לי מגן הנאשמים דוד אייל פצחול ע"י ב"כ עוה"ד הילה טל גזר דין

רקע הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בתיק שבכותרת המייחס לו עבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק, לפי סעיף 30 לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), התשמ״ב-1982 (להלן: ״חוק התיקשורת״) ועבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל״ז-1977 (להלן: ״חוק העונשין״).

ביום 30.5.23 הגיש שירות המבחן תסקיר משלים, נוכח החלטת בית המשפט, לבחון את התאמתו של הנאשם לבצוע של"צ. שירות המבחן חזר על היתרשמותו כי הנאשם מתקשה לווסת את דחפיו ורצונותיו במצבים בהם חש תיסכול וחוסר אונים.

המאשימה עתרה לקביעת שני מתחמים שונים לכל אחד מהתיקים, כך שביחס למיתחם העונש ההולם בתיק שבכותרת עתרה המאשימה למיתחם הנע בין מאסר מותנה לשמונה חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בעבודות שירות, ובתיק המצורף, עתרה למיתחם הנע בין מאסר מותנה למספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות.

כפי שנקבע ברע"פ 2486/19 נאטור נ' מדינת ישראל:   "עבירות אלימות נגד בן זוג פוגעות בשלמות גופו של בן הזוג, בבטחונו, בכבודו ובשלוות חייו. יש לייחס לעבירות אלו חומרה יתירה, באשר ככלל הן מתרחשות בין כתלי הבית באופן הסמוי מן העין, תוך ניצול פערי כוחות פיזיים בין בני הזוג, ולעיתים תוך ניצול תלות כלכלית ורגשית של בן או בת הזוג" וכן ברע"פ 149/19 קובי פפיאשוילי נ' מדינת ישראל (10.1.19), תוך היתייחסות לאלימות נפשית ומילולית: "בית משפט זה הדגיש לא אחת את הצורך להחמיר בענישה במקרים של אלימות והיתעללות בין בני זוג (ראו למשל רע"פ 6464/18‏ פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (‏14.10.2018)). לטעמי, בנסיבות מסוימות נכון אף להחמיר בענישה בגין אלימות נפשית ומילולית בין בני זוג שעלולה להוליד אלימות פיזית בעתיד." כחלק מהמלחמה בנגע של תופעת האלימות במשפחה, רף הענישה, אותו ראוי שבית המשפט יתוה, הנו רף גבוה.

...

בנסיבות אלה, סבורה אני כי אין מקום להיעתר לבקשת הנאשם לביטול הרשעתו.

עפ"ג (מחוזי י-ם) 48832-10-15 פלוני נ' מדינת ישראל (9.8.16)- נדחה ערעורו של המערער אשר הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של תקיפת בת זוג וצירף תיק נוסף בו הודה והורשע בעבירת איומים.

מכל המקובץ לעיל, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשם נע בין מאסר מותנה לצד צו של"צ ועד ל-8 חודשי מאסר בפועל בצירוף ענישה נלווית.

סוף דבר לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: חודש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

עם זאת, ולאור החלטת בית המשפט, שב ובחן שירות המבחן את התאמת הנאשם לבצוע צו של"צ. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מתאים למסגרת ולבצוע הצוו והמליץ על צו של"צ בהקף של 120 שעות ב"מעון שולה" באשקלון בתפקיד אב בית.

לצד האמור נתתי דעתי לטענת המאשימה כי בעת העברת התיק מהיחידה להסדרים מותנים צוין כי המאשימה תעתור למאסר בפועל, לכך שבכתב האישום המתוקן אומנם נפלה טעות קולמוס, אולם בעת גיבוש הסדר הטיעון בין הצדדים לא הועלתה טענה כי המאשימה חוזרת בה מעתירתה העונשית ואף בהחלטתי בדיון מיום 21.11.22 מיניתי את הסנגוריה הציבורית לייצג את הנאשם בתיק דנן משום שעתירת המאשימה בתיק זה הנה למאסר ועותק מהחלטה זו נימסר לסנגוריה הציבורית.

...

נוכח האמור, סבורני כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים הינה ברף הנמוך.

בעפ"ג 31668-08-17 צבח עדואן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (22.10.2018), נדחה ערעורו של נאשם שהורשע, בעבירה של איומים כלפי עובדת סוציאלית, בשעה שנפגש עם ילדיו בנוכחותה.

סוף דבר לאחר ששקלתי את כלל השיקולים לעיל, לקולה ולחומרה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: צו של"צ בהיקף של 120 שעות ב"מעון שולה" באשקלון בתפקיד אב בית.

טיעוני הצדדים לעונש טיעוני המאשימה ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש עמד על הפגיעה המשמעותית בערכים המוגנים של כיבוד החלטת בית המשפט וסיכון שלום הציבור.

על כן, עתר ב"כ המאשימה לעונש של 4 חודשי מאסר בגין תיק 14741-01-22 ו-8 חודשי מאסר בגין תיק 4883-05-22, תוך הפעלת המאסר המותנה של 5 חודשים במצטבר, סך הכל 17 חודשי מאסר, זאת לצד פסילה למשך שנתיים, פסילה על תנאי וקנס.

דיון והכרעה מיתחם העונש ההולם על פי תיקון 113 לחוק העונשין ועל פי הפסיקה הנוהגת, על בית המשפט לבחון שלושה שלבים בכדי לגזור את עונשו של הנאשם.

...

למרות שפסול מיום 6.2.22 לא מצאתי לנכות מתקופת הפסילה את הזמן שעבר עד ליום 17.5.22 מאחר והנאשם הפר פסילה זו. סבורני לאור האמור, כי יש למקם את הנאשם ברף התחתון של מתחם הענישה בכל הנוגע למאסר, ולקבל את עמדת המאשימה בכל הנוגע לפסילה.

לאור האמור לעיל , אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: תשלום קנס בסך 1,500 ₪.

אני מורה על הפעלת עונש מאסר למשך 5 חודשים, שירוצו בדרך של עבודות שירות, כפי שנפסק על תנאי ע"י בימ"ש לתעבורה בירושלים בתיק 13900-12-17 ביום 18.06.2018, באופן מצטבר.