תיקון סעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי

המשיב מפנה את בית הדין לעובדת היותו מחזיק בתעודת זהות ישראל לתקופה העסקה הנטענת בהליך זה וכי מדובר בטעם מיוחד בהתאם לנפסק בהליך ע"ע 2385-02/17 אחמד אבו מוחסן נ' קבוץ בית הערבה (פורסם ביום 11.2.2021) (להלן: "הילכת אבו מוחסן") דיון והכרעה: ביום 2.8.2016 פורסם תיקון לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן: "התקנות") ובמסגרתו הוספה תקנה 116א לתקנות, בתוקף מיום 2.9.2016 הקובעת כך: (א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

בנסיבות העניין ולאור הנתונים הקיימים כעת בתיק בין הדין, אני סבורה שלא דיי בטענות המשיב, כי מחזיק בתעודת זהות ישראלית וזאת מעבר לתוקף הקצר שהוצג לתיק בית הדין, כאשר לפני בית הדין לא הוצגה התמונה המלאה בקבלת תעודת זהות למשך שנה בלבד ועד ליום 11.7.2022 שכן, הליך קבלת מעמד בישראל מוסדר בחוק הכניסה לישראל, תשי"ב 1952 ותקנות הכניסה לישראל תשל"ד -1974 וכן במסגרת סעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] ויש משמעות לתהליך ולבסיס התהליך לקבלת מעמד, בייחוד כאשר מדובר בתקופה קצרה שהסתיימה.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לבקשה ובכל יתר המסמכים שבתיק בית הדין נחה דעתי, כי דין הבקשה להתקבל מן הטעמים שיפורטו להלן.

ממכלול המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין על ידי המשיב עד לשלב זה ובייחוד לאחר שהוגש מטעמו תצהיר גילוי מסמכים - אני סבורה שאינו עומד בפטור מהפקדת ערובה.

במקרה לפני, המשיב טוען בתביעתו לזכויות סוציאליות שונות כגון: שכר עבודה, גמול שעות נוספות, גמול פנסיה, דמי חופשה, דמי חג, החזר נסיעות, הבראה ורכיבים מכוח נסיבות סיום העסקה כאשר אמנם טענות אלו דורשות בירור עובדתי ומשפטי אך יחד עם זאת והיות והמשיב לא העלה ראשית ראיה בשלב זה, אני מוצאת להיעתר לבקשת המבקשת.

בנסיבות העניין ולאור הנתונים הקיימים כעת בתיק בין הדין, אני סבורה שלא דיי בטענות המשיב, כי מחזיק בתעודת זהות ישראלית וזאת מעבר לתוקף הקצר שהוצג לתיק בית הדין, כאשר לפני בית הדין לא הוצגה התמונה המלאה בקבלת תעודת זהות למשך שנה בלבד ועד ליום 11.7.2022 שכן, הליך קבלת מעמד בישראל מוסדר בחוק הכניסה לישראל, תשי"ב 1952 ותקנות הכניסה לישראל תשל"ד -1974 וכן במסגרת סעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] ויש משמעות לתהליך ולבסיס התהליך לקבלת מעמד, בייחוד כאשר מדובר בתקופה קצרה שהסתיימה.

במסגרת חוק ההסדרים במשק המדינה (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003), התשס"ג – 2002 (להלן – חוק ההסדרים) תוקן חוק הביטוח הלאומי, ובין היתר נוסף לו סעיף 2א לחוק, שזו לשונו: (א) בסעיף זה – "תקנות הכניסה" – תקנות הכניסה לישראל, התשל"ד – 1974.

החריג הרלוואנטי לענייננו נקבע בסעיף 3 לחוק הוראת השעה, במסגרת תיקון מס' 1 לחוק (חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון מס' 1), התשס"ה-2005), המתיר לשר הפנים לאשר מתן היתר לשהייה בישראל, להבדיל ממעמד של אזרח או תושב, בידי מפקד האיזור לתושב או לתושבת האיזור כדי למנוע הפרדתם מבני זוגם, ובו נקבע כך: על אף הוראות סעיף 2, רשאי שר הפנים לפי שיקול דעתו לאשר בקשת תושב האיזור למתן היתר לשהייה בישראל בידי מפקד האיזור – (1) לגבי תושב איזור שגילו מעל 35 שנים – לשם מניעת הפרדתו מבת זוגו השוהה כדין בישראל; (2) לגבי תושבת איזור שגילה מעל 25 שנים – לשם מניעת הפרדתה מבן זוגה השוהה כדין בישראל.

...

בדברי ההסבר להצעת החוק (ה"ח הממשלה 4, מיום 23.10.2002, ע' 46) נאמר כך: "מוצע להבהיר בחוק הביטוח הלאומי כי תוספות המשתלמות למבוטח בעד התלויים בו ישולמו רק בעד תלויים שהם תושבי ישראל". כמובהר בהרחבה לעיל, בסעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי נקבע מי אינו בגדר "תושב ישראל" לעניין חוק הביטוח הלאומי, ועל פי הוראת סעיף 2א(ב)(2) לחוק הביטוח הלאומי התובעת אינה "תושבת ישראל". מלשון החוק המפורשת והחד משמעית, מדברי ההסבר להצעת החוק, ולנוכח העובדה שהוראת סעיף 200(ג) לחוק תוקנה במקביל להוספת סעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי, מתחייבת המסקנה כי אם התובעת אינה "תושבת ישראל" על פי סעיף 2א לחוק, נשללת הזכאות לתוספת תלויים בעד בן זוג לקצבת הנכות המשולמת לתובע.

סוף דבר: לנוכח הוראת סעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי התובעת אינה בגדר "תושבת ישראל" לפי חוק הביטוח הלאומי, ולנוכח הוראת סעיף 200(ג) לחוק הביטוח הלאומי התובעים אינם זכאים לתוספת תלויים בעד התובעת לקצבת הנכות המשולמת לתובע.

לפיכך, התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

כקבוע בסעיף 1 לו, "חוק זה בא לתקן חוקים שונים, לדחות את תחילתם של חוקים ולקבוע הוראות נוספות במטרה לאפשר הגברת הצמיחה והתעסוקה, השגת יעדי התקציב, עמידה ביעד הגרעון לשנת הכספים 2003 והשגת יעדי המדיניות הכלכלית". במסגרת זו, תוקן (בסעיף 24 לחוק ההסדרים) גם חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן –חוק הביטוח הלאומי), ובין היתר נוסף לו סעיף 2א. בעקבות התיקון, קובע סעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי, בין היתר, כך: "(ב) לענין חוק זה לא יראו כתושב ישראל, בין השאר, כל אחד מאלה:

זאת, שכן נתון-היסוד להגדרת "מבוטח" ברבים מפרקי חוק הביטוח הלאומי ובחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994 (להלן – חוק ביטוח בריאות ממלכתי) הינו היות התובע תושב המדינה (סעיפים 65, 150, 158, 195, 223 ו-240 לחוק הביטוח הלאומי, סעיף 2 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי).

נפנה כעת לסוג הפגיעה השני שנטען בעתירה – והוא קציבת 183 ימים נוספים טרם הקניית זכויות לפי חוק הביטוח הלאומי לבעלי אשרות-אירעי (א/5), שבמצב המשפטי הקודם היו נהנים מהזכויות כבר מרגע קבלת האשרה.

...

סיכומו של דבר: הוראות סעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי, התוחמות את שיקול דעתו של המוסד בעניין התושבות של קבוצות מסוימות של תובעים, אינן בלתי חוקתיות כשלעצמן.

אחרית דבר התוצאה היא כי דין העתירה, כפי שהובאה בפנינו, להידחות.

העתירה נדחית.

במסגרת התיקון, שתחילתו מיום 1.1.2018, תוקן סעיף 2א(ג) לחוק הביטוח הלאומי, ונקבע כי לא יראו כ"תושב ישראל" מי שאינו אזרח ישראלי ומחזיק באשרת שהייה מסוג אירעי בתנאים שנקבעו: "(ג)   מי שאינו אזרחי ישראלי ובידו אשרה ורישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל שאינם מנויים בסעיף קטן (ב)(3) עד (5), לא יראו אותו כתושב ישראל בתקופות שלהלן, לפי העניין:

סעיף 253 לחוק הביטוח הלאומי מבהיר כי זכאות לגימלת שאירים לפי סעיף 252 לחוק, מותנית ב"תקופת אכשרה" כהגדרתה בסעיף 1 לחוק, קרי, קיים לגבי הזכאות לגימלת שאירים "פרק זמן...שבו חיי אדם להיות מבוטח כאחד התנאים לגימלה". מסעיף 253(א) לחוק עולה כי "תקופת האכשרה המזכה לגימלת שאירים לפי סעיף 252 היא תקופה שבה היה אדם מבוטח כעובד מבוטח או כעובדת מבוטחת באחת התקופות המנויות בסעיפי המשנה של סעיף 253(א)

...

במחלוקת זו בית הדין סבור שיש טעם רב בטענות התובעת, לפיהן ניתן לראות במועד 28.8.16, ולמצער – ביום 15.9.16, כ"יום מתן האשרה", וזאת בשים לב לפסיקה שחזרה ואישרה את חוקתיות הוראת השעה, תיקוניה והארכותיה, חרף פגיעתה בזכות לחיי משפחה ולשוויון, על יסוד נימוקים בטחוניים, כמפורט בין היתר, בפסק דין מיום 18.10.17 שניתן בעתירות המאוחדות שהעתירה בבג"צ 813/14 נמנית עמן, ובפסיקה שנסקרה בו. בפסק דין זה, נתנה כב' הנשיאה נאור את חוות הדעת המרכזית, לה הצטרף כב' השופט עמית, תוך שהעיר ש"בהינתן שהתוצאה בשני פסקי דין אלה הייתה על חודו של קול, ובהינתן חלוף הזמן, אני סבור כי ריכוך הוראת השעה הוא צו השעה".

אשר על כן, אין מנוס מדחיית התביעה בשל כך שהמנוח, גם אם היה תושב ישראל בעת פטירתו, לא צבר תקופת אכשרה לגמלת שאירים.

סוף דבר התביעה נדחית.

להלן יפורטו חלק מהוראות האמנה, הרלוואנטיות לענייננו: - בסעיף 2(1)(A) לאמנה נקבע, כי על האמנה יחול, ובכל הקשור למדינת ישראל, חוק הביטוח הלאומי, ובכלל זה ביחס לענף קצבת אזרח ותיק ושארים; - בסעיף 10 לאמנה נקבע, כי דמי הביטוח בעד אדם שההסכם חל עליו, ישולמו בהתאם לתחיקה של הצד המתקשר שאליה הוא כפוף; - בסעיף 11 לאמנה נקבע כי כל אחד מהמוסדות המוסמכים של הצדדים המתקשרים באמנה (ובעניינינו – המוסד) יעניק קיצבאות בהתאם לתחיקה החלה במדינתו; - בסעיף 14(3) לאמנה נקבע כי הזכות לקיצבת אזרח ותיק תהיה מותנית בכך שהמבוטח הוא תושב ישראל או רומניה, מייד לאחר שהיא/הוא עמד/ה בתנאים המזכים אותה/ אותו בקיצבת אזרח ותיק.

כמו כן, שלילת שיקול הדעת מהמוסד בהגדרת תושבות, באמצעות תיקון שנעשה בחקיקה ראשית – חוק הביטוח הלאומי – היא רצויה, וסעיף 2א אינו פוגע בזכות-יסוד.

] לשלמות התמונה נציין, כי סעיף 374(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע, כדלקמן: "נכרת הסכם בין ממשלת ישראל לבין מדינת חוץ או רשות שאינה מדינה, הקובע יחסי גומלין בעיניין ענפי ביטוח לאומי שחוק זה דן בהם, או המחיל זכויות או חובות לפי חוק זה על תושבי המדינה או הרשות שעימן נכרת ההסכם, רשאי השר, באישור ועדת העבודה והרווחה להתקין תקנות לבצוע ההסכם אף בסטיה מהוראות חוק זה, ובהסכמתו של השר הממונה על ביצוע חיקוק אחר אף בסטיה מהוראות אותו חיקוק". סעיף זה מאפשר להתקין תקנות הסוטות מהוראות החוק, בהתבסס על אמנה שנחתמה בין ישראל למדינה אחרת.

...

דין טענה זאת להידחות – [97: סעיף 1 לסיכומי המוסד.

] סוף דבר – מתקבלת בזאת תביעתן של התובעות הבאות, ואנו קובעים כי הן זכאיות לקצבת אזרח ותיק מהמוסד: גב' ויקטוריה אנסקו, גב' אוגנייה קולי, גב' ולאד סביה, גב' מרגיט קלמן, גב' מרתה דול דנליוק, גב' דינה סטלוצה וגב' לילה בנטו.

כמו כן – נדחות בזאת התביעות של התובעות הבאות: התובעת גב' נסטיה פופ – היות שהיא לא צברה 144 חודשי עבודה במסגרת עבודתה בישראל, והתובעת גב' מריה גבור – היות שתביעתה למוסד הוגשה לאחר יום 31.12.2019.