תיקון נזק לפי חוות דעת שמאי בעלות מופחתת

כאמור לעיל, התובע הציג חוות דעת שמאי שלפיה הנזק ברכבו עומד על סך של 10,081 ₪.

בהתאם להוראות הדין והפסיקה, משהצליח התובע להקטין את נזקיו ולבצע את התיקון ברכבו בעלות מופחתת, יש להשיב לו את הסכומים שהוציא מכיסו לצורך התיקון ולא את הסכום שננקב בחוות דעת השמאי, וזאת בהנתן הרצון להשיב את הנזק לקדמותו מחד-גיסא מבלי להביא לעשיית עושר ולא במשפט מאידך-גיסא (ראו: תא"מ (הרצ') 3860-05-08 מ.פינס בע"מ נ' נוריאל מגדיש (3.9.2009); ת.א (ת"א) 39329-07 גלי ליסינג נ' גולן מיכאלה (27.11.2008); תא"מ (כ"ס) 38353-06-15 אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ נ' יצחק ארויו (6.11.2016)).

...

אוסיף ואציין כי תמונות נזק רכב הנתבעים תומכות גם כן במסקנה בדבר פתיחת דלת פתאומית שכן ניתן להבחין בנזקים לדופן הדלת החיצוני והפנימי, המתיישבים עם פתיחת דלת.

עם זאת, לאחר בחינת הנזקים ברכב התובע סבורני שיש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור של 25% לנזקיו הוא.

אין בידי לקבל את טענת התובע שלפיה מדובר בתיקון זמני בלבד לצורך בדיקת טסט, וזאת בהינתן שלא מדובר בתיקון פנס ומראה גרידא, אלא גם בתיקון פחחות עבור הדלתות.

סיכומו של דבר; הנתבעים ישלמו לתובע, באמצעות הנתבעת 2, סך של 2,106 ₪ בגין הנזק, שכ"ט שמאי בסך 1,170 ₪, החזר אגרה מלאה כפי ששולמה, הוצאות משפט בסך 800 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 1,800 ₪.

בהערות לסיכום חוות הדעת (עמ' 3 למטה), נכתב כי "רכב נמכר במצבו הניזוק ישירות על ידי בעליו בסך של 96,000 ₪. שווי השרידים הועבר ישירות לבעל הרכב ובהתאם לכך הופחת מערך הרכב לפצוי. רצ"ב זכרון דברים למחירת (טעות הכתיב במקור- שס"מ) הרכב במצבו הניזוק". על פניו, אם זכרון הדברים עדיין לא נחתם במועד השלמת חוות הדעת, אכן תמוה שהוא מוזכר בה. בחקירתו, אמר השמאי סופר שעל אף שנכתב בחוות הדעת שמצורף זכרון הדברים, בפועל הוא לא עמד בפניו במועד כתיבתה (עמ' 2 שו' 30 לפרוטוקול), אולם זכרון הדברים היה אמור להגיע לידיו.

יתרה מזו, ממילא תשלום תגמולי ביטוח בגין הנזקים בפועל, לפי חוות דעת השמאי סופר (בה נקבע שנזקי הלקסוס בפועל עמדו על 87,457 ₪), ותשלום תגמולי ביטוח על פי נוסחת "שווי רכב בנכוי שרידים" (לפי חוות דעת השמאי: 181,793 ₪ - 96,000 ₪ = 85,793 ₪), מביאים לתשלום כימעט זהה בשני האופנים בהפרש זניח של פחות מ- 2,000 ₪.

עם זאת, למעלה מן הצורך, אני מוצאת לנכון להתייחס בקצרה לחוות דעת השמאים מטעם שני הצדדים, ולבחון אם שיעור ניזקי הלקסוס אכן הוא עולה לכ- 48% משוויו באופן שהצדיק את מכירתו, או שהיה מקום לתקנו ולשלם בגין נזקיו בפועל.

...

אני ערה להלכת הנסון (רע"א 3608/17, הנסון (ישראל) בע"מ נ' ספאלדין, פסקה 13 (10.9.2017), הקובעת כי אין לפסוק פיצוי על דרך האומדנה אלא יש להוכיח את הנזקים באופן מדוייק, או לתרץ מדוע לא ניתן לעשות כן. אני סבורה כי במקרה דנן, בו מדובר היה בעסקת מכירה של לקוח פרטי כפי שפורט לעיל, הנזק הוכח באופן סביר דיו, בשיעור של 51% במאזן ההסתברות ויותר, המצדיק את קבלתו.

סוף דבר התביעה מתקבלת כמפורט לעיל.

בהתאם, אני מורה לנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סכום של 84,496 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

לא בכדי, בסעיף 3 לתשובתו של משרד התחבורה מיום 27.04.2023 נכתב כי ההודעות בגין התליות נשלחו לתובע על פי כתובתו הרשומה במשרד הפנים אך אין בידיה האפשרות לשפוך אור על נושא זה. כאן גם עולה תמיהה בדבר אופן פועלו של משרד הרשוי – האם משרד הרשוי לא היה צריך להסיק את המסקנות הנכונות לאחר שמספר דברי דואר שנשלחו לתובע בדבר חובתו בבצוע קורסי תיקון ובדבר התליית רישיונו, הוחזרו אליו או למי מטעמו ששלח את דברי הדואר.

הנזק אשר למחלוקת בעיניין גובה הנזק הנטען, הרי שמאחר שהנזק נתמך בחוות דעת שמאי, ומאחר שלא הוצגה שומה נגדית שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, הרי שסכום הנזק, לפי חוות דעת השמאי, בדין יסודו.

ככל שהתובע מכר את שרידי הרכב הרי שסכום התמורה שקבל התובע בגין השרידים, ולא פחות מ-49,000 ₪ כפי קביעתו של השמאי, יופחת משוויו של הרכב נכון למועד עריכת חוות דעת השמאי.

ככל שהתובע לא מכר את שרידי הרכב הרי שהם יועברו לבעלותה של הנתבעת כנגד תשלום שוויו של הרכב בהתאם לחוות דעת השמאי.

...

לכן, סירובה של הנתבעת לתת כיסוי ביטוחי אינו מוצדק ודין התביעה להתקבל.

הנתבעת תשלם לתובע אגרת בית המשפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בשיעור 11.7% מסכום התשלום לתובע.

סוף דבר ב"כ הצדדים יעבירו תוך 21 יום פסיקתא מוסכמת לחתימתי הכוללת את כל הסכומים הסופיים לתשלום, תוך 30 יום ממועד חתימתי.

פרייב טענו כי עת ניסנוב התרשל בתיקון נזקיהם עליו לפצותם בגין אבדן שכירות והוצאות קבועות בעת שהדירה הייתה בלתי ראויה למגורים החל משנת 2013 (הגם ששנה זו לא נתבעה לאור פטירתם אביהם של פרייב) וכלה בשנת 2018 בסך 221,997 ₪ לאחר הפחתת סכומים שפרייב קיבלו בעת שהדירה הושכרה לפרקים במהלך התקופה הרלוואנטית לכתב התביעה (לעובדים זרים למשך חודש ימים, לאחד התובעים למשך חודשים בודדים ולבן מישפחה למשך 20 חודשים); בנוסף עליו לשאת בעלות חוות דעת מומחים בהליך הקודם בסך 5,982 ₪; אגרות משפט בהליך הקודם בסך 2,657 ₪; שמאי מקרקעין בסך 8,190 ₪; עגמת נפש בסך 20,000 ₪; הוצאות תיקון נזקים לאחר תיקון דליפה בדירת ניסנוב בסך 5,000 ₪ ובסה"כ 260,000 ₪.

התביעה שכנגד - ניסנוב הגיש תביעה שכנגד במסגרתה טען לנזקים כתוצאה מליקויים בגג וברכוש המשותף אשר לטענתו חלה חובת תקונם על פרייב בהתאם לחוק המקרקעין, עפ"י חוות דעת שמאי בסך 192,650 ₪.

...

עוד יצוין, כי טענת ב"כ ניסנוב בסיכומיו לפיה היות וקיים פיצוי מקסימלי בהסכם לא ברור מדוע הוגשה התביעה כפי שהוגשה אינה מקובלת עליי.

לאור כל האמור, שעה שהגדר נשוא התביעה שכנגד אינה בבחינת גדר חדשה שהוקמה על ידי פרייב, כי אם גדר שכבר הייתה בבניין בעת רכישת דירת ניסנוב; הגדר נהרסה במסגרת עבודות הבנייה אך נבנתה שוב ע"י ניסנוב, בבחינת השבת המצב לקדמותו בהתאם להוראות ההסכם בין הצדדים עליו עמדתי לעיל; עד להגשת התביעה שכנגד ניסנוב לא טענו כל טענה בקשר עם הגדר או דרשו להסירה לאור כך שלכאורה יוצרת חסם ברכוש המשותף ומונעת מניסנוב שימוש סביר במקרקעין וכן נוכח העובדה שניסנוב עושה מנהג בעלים בחצר האחורית באופן הנראה כי עולה בקנה אחד עם טענת פרייב לכך שלדירת פרייב מוצמדת החצר הקדמית ולדירת ניסנוב מוצמדת החצר האחורית על פי נוהג - הגעתי למסקנה כי אין ליתן צו להריסת הגדר.

סוף דבר: התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה והתביעה שכנגד נדחית.

השאלה העקרונית במקרים רבים חוות דעת שמאיות המוגשות ב"תביעות רכב" אינן כוללות הסבר ברור על הנזק שניגרם בתאונה מושא התביעה - נזק שלפי הנטען השמאי ראה בעת בדיקת הרכב.

בכתב ההגנה נכתב, כי רכב הנתבעים "אכן פגע קלות ברכב התובע, ברם כלל לא גרם לנזקים הנטענים". סכום הפצוי שנידרש בכתב התביעה הוא 11,239 ש"ח, המורכבים מ-7,596 ש"ח בגין נזק ישיר ו-1,093 ש"ח בגין ירידת ערך, בהתאם לחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה; 750 ש"ח בגין שכר טירחת השמאי, בהתאם לחשבונית מס שצורפה לכתב התביעה; ו-1,800 ש"ח בגין "ימי עמידה", שנועדו לפצות על שלושה ימים שבהם יידרש התובע להשאיר את המונית במוסך לשם תקונה.

זאת חרף דבריו בתחילת העדות, שלפיהם "אני בתור נהג מונית לא משאיר אף נזק באוטו, אני נוסע עם רכב נקי וזה היה אוטו חדש". גם השמאי, בעמ' 3 לחוות דעתו, הזכיר את קיומם של "תיקונים קודמים", שמפחיתים לשיטתו חצי אחוז מירידת הערך של הרכב.

משמעות הדברים היא כי למעשה, השמאי הוא היחיד מבין כל הגורמים המעורבים בתיק זה - בעלי הדין, עורכי הדין ובית המשפט - שיודע מה מהות הנזקים שנגרמו לשיטתו בתאונה, ושעומדים בבסיס חוות דעתו.

...

מן הכלל אל הפרט יישום הכללים האמורים על המקרה שלפנינו, מביא אותי לקבוע כי התובע לא הצליח להציג הוכחה מספקת לתביעתו, ועל כן דינה להידחות.

התביעה נדחית אפוא.

עם זאת, לאור מחדלי הנתבעת 2 בניהול ההגנה, שהובילו למורכבות שהתעוררה בתיק זה ולדיון העקרוני שאליו נדרשתי; בעוד שהתובע ובא כוחו פעלו ככלל לפי הכללים הנהוגים, ועיקר הקושי בראיותיהם היה נעוץ בעבודת השמאי המומחה מטעמם ולא בפעולות שלהם עצמם; אני סבור כי הנתבעת 2 היא שצריכה לשאת ברוב עלויות ההליך.