תיקון מערכת אזעקה לאחר גניבת מפתחות רכב

נגד המערער ואחיו, יגאל אורן (להלן: יגאל) ושניהם ביחד (להלן: הנאשמים), הוגש כתב אישום מתוקן, במסגרתו יוחסו להם העבירות הבאות: שוד בנסיבות מחמירות (בצוותא חדא), לפי סעיף 402(ב) בצרוף סעיף 29(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); שוד בחבורה, לפי סעיף 402(ב) בצרוף סעיף 29(א) לחוק העונשין; שתי עבירות של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; כניסה והתפרצות למקום מגורים (בצוותא חדא), לפי סעיף 406(ב) בצרוף סעיף 29(א) לחוק העונשין; שתי עבירות של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין; ושימוש ברכב ללא רשות, לפי סעיף 413ג לחוק העונשין.

לאחר צירוף התיקים כמפורט לעיל, הורשע המערער בעבירות הכלולות בכתב האישום המתוקן, כמפורט בפיסקה 2 לעיל, וכן בעבירות שבתיקים הנוספים שכללו: 4 עבירות של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ועבירה נוספת של גניבה ממעביד, לפי סעיף 391 לחוק העונשין.

נטען בכתב האישום, כי בתאריך 16.12.2012 או בסמוך לכך, בעת שיגאל והמתלוננת היו במכון, גנב יגאל את מפתח הבית (להלן: המפתח), "בכך שנטל את צרור המפתחות של המתלוננת, והפריד ממנו את המפתח, וזאת ללא ידיעת המתלוננת". לאחר גניבת המפתח, קשרו הנאשמים קשר להתפרץ לביתה של המתלוננת ולגנוב ממנו רכוש.

במהלך הארוע, איים יגאל על המתלונן, בכך שאמר לו כי הוא נושא באקדח עם משתיק קול, וכי הוא "עם האלפרונים". בשלב מסוים, ובעקבות הפעלת מערכת האזעקה וחיישני התנועה בבית, הגיע למקום ערן דבש (להלן: הסייר), המשמש כסייר של חברת האבטחה והשמירה "צוות 3". הסייר ניכנס אל הבית וכאשר הוא הבחין ביגאל, אמר לו האחרון כי הוא חבר של המתלונן, וכי הלה נמצא במקלחת.

...

באת כוח המשיבה, עו"ד קרן רוט, טענה כי יש לדחות את הערעור, משום שבסופו של יום מדובר בעונש ראוי והולם "ביחס לכמות האישומים ולמעשים". בית משפט קמא התחשב במערער, בכך שחפף חלקית את העונשים, למרות שמדובר במעשים שונים, שבראשם עומדים מעשי השוד שביצע.

בנסיבות אלה, היה מקום לדחות את ערעורו של המערער על חומרת עונשו, ואם החלטתי להמליץ בפני חבריי להקל במידת מה בעונש המאסר שהושת על המערער, הרי שהדבר נובע מהטעמים הבאים: נכונותו של המערער להודות בכל המיוחס לו כבר בתחילתם של ההליכים המשפטיים, דבר שלא התממש עקב רצונה של המשיבה להגיע להסדר עם שני הנאשמים גם יחד; צירוף כל התיקים הפתוחים בעניינו של המערער, גם אלה שעדיין לא הוגש בהם כתב אישום, מתוך רצון "לנקות את השולחן" ולפתוח דף חדש בחייו; החרטה והצער שהביע המערער על מעשיו; ורצונו להשתלב בתהליך טיפולי של גמילה מהתמכרות להימורים.

סוף דבר, אציע לחבריי להפחית שנה אחת מעונש המאסר בפועל שהושת על המערער, ולהעמידו על 8 שנות מאסר שמניינן מיום מעצרו.

הדבר לא נטען בברור ואתייחס אליו במאמר מוסגר בלבד כדלקמן: מבלי לבחון בשלב זה את שאלת הוכחתה של הטענה העובדתית, לא מצאתי קשר בין אפקטיביות אמצעי המיגון לבין קיומו של מפתח במקום שאינו גלוי לעין בתוך הרכב, מקום אליו ניתן להגיע רק לאחר נטרול מיגון וביצוע פריצה לרכב ומבלי שדבר כלשהוא מרמז על קיומו של מפתח ברכב (ר' ת.א. (חי') 14368/97 רוזנפלד נ' עילית חברה לביטוח בע"מ, מאגר נבו; ת"א (ת"א) 105314/01 לוי נ' עילית חברה לביטוח בע"מ, דינים שלום 669).

יתר על כן, מדו"ח חוקר הנתבעת (נ/4) עולה כי לפי בדיקת שמאי הנתבעת, נמצאה ברכב מערכת אזעקה המשולבת באימובילייזר (אם כי השמאי לא מצא נועל מכסה מנוע) והחוקר כתב במסקנותיו כי סוכן הביטוח העביר למשרדו את אישור בדיקת המיגונים.

בסיכומיה טענה הנתבעת עוד כי התובע רשלן וחסר אכפתיות גם משום שרכבו נגנב פעם נוספת לאחר מספר חודשים (התובע אישר כי כמחצית השנה לאחר הגניבה בה עוסקת תובענה זו, נגנב רכבו פעם נוספת).

בעל המוסך הצהיר כי לאחר פירוק המנוע התברר בין השאר כי נוכח הנזק הכבד שניגרם והיות שמדובר במנוע מיוחד של רכב ספורט אשר חלפיו יקרים, לא היה זה מעשי לתקן את המנוע וזול יותר היה לרכוש מנוע משומש.

...

באשר להמשך לווי – ליתר דיוק, העדר המשך ליווי – מהעדויות כפי שהובאו לפני שוכנעתי כי העדר הלווי נבע בעיקר מהעובדה שבסמוך לאחר ביקורי השמאי במוסך, החליטה חברת הביטוח לא לשלם למבוטח דבר.

עדותו ותצהירו של מר סירפי בענין נזקים שלא התגלו בבדיקה ראשונה, ובכלל זה בענין הצמיגים (שמצבם התברר בכיוון הפרונט ולאחר נסיעת מבחן, עמ' 7 ש' 23-27), המצמד (ש' 25 וסע' 8 לתצהיר) ונעילת החלונות (עמ' 8 ש' 1-2), מקובלת עלי.

.עשרות אנשים" וכי הדבר "מעלה את המסקנה שהרבה מהנזקים נגרמו דווקא במהלך שנה זו ואין בינם לבין נזקי הגניבה, דבר". מדובר בטענה כוללנית, מאוחרת, חסרת פירוט, נטולת היתייחסות לנזק כזה או אחר וסבירות התרחשותו בשל "עשרות אנשים" ואין לקבלה.

מפתחות הרכב הוכנסו על ידי לתיקי ונמצאו שם גם לאחר הגניבה".

לעניין תקינות מערכת המיגון סמוך למועד ארוע הגניבה, סיפרה התובעת בתצהיר עדותה הראשית (ת/1) כדלקמן: "אני מצהירה כי ככל שיכולתי להבחין, עת נתגלתה תקלה במערכת המיגון, מייד עשיתי לתיקונה וללא פשרות וזאת מעבר לכך שהמערכת הותקנה ונבדקה על ידי נציגי הנתבעת. עוד אוסיף כי כשבוע לפני מועד הגניבה היתה תקלה בשלט ומייד ניגשתי למתקין מטעם החברה בשם ג.ג. שירותי רכב אשר עשו לתיקונה, וללא חיוב כספי כלשהו. אדגיש כי עובר למועד הגניבה בתאריך 21.04.03 מערכת המיגון היתה תקינה וזכורים לי היטב הצפצופים אשר נשמעו ממנה בעת הפעלתה טרם כניסתי למכון הכושר". בחקירתה הנגדית העידה התובעת כי בשנה שקדמה לאירוע נתגלו מספר תקלות במערכת האזעקה שברכב, ואשר הצריכו פנייתה למוסך המורשה מטעם הנתבעת.

העד ציין (עמ' 11 שורה 12 לפרוטוקול): "פעם ראשונה היא היתה אצלנו להתקנת מערכת ינשוף, למיטב זכרוני. זה היה לפי הדרישות של הנתבעת. אז היה מדובר על בדיקת מערכת אזעקה קיימת ובנוסף התקנת מערכת ינשוף". העד גם אישר את גירסתה של התובעת כי בשלב כלשהוא התקין ברכב מערכת אזעקה חלופית: "מה שאני זוכר, שהיתה תקלה במערכת האזעקה והתקנו אותה אחרי תיקון ואחרי כמה חודשים הלקוחה הגיעה אלינו עם תקלה נוספת באזעקה והשלט לא פעל ואני נתתי לה אזעקה חלופית מאותו סוג והשארתי את האזעקה שלה, לרבות השלט, אצלנו לתיקון. סה"כ התקלה היתה קטנה שהתבטאה במגעים רופפים בשלט. כעבור כמה ימים היא חזרה אלינו ואני החלפתי בחזרה את האזעקה והתקנתי את שלה במקום" (עמ' 13 שורה 5 לפרוטוקול).

...

מכאן, שטענות הנתבעת כי מדובר במערכת ישנה, בלתי מתאימה וכזו שאינה עומדת בדרישות הפוליסה, דינן להידחות.

סוף דבר 1.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת תוך 30 יום מהיום סך 60,996 ₪ בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מיום 21.04.03 ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. אני דוחה את הודעת צד ג' ומחייב את הנתבעת לשלם לצד השלישי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. ניתן היום ח' בטבת, תשס"ו (08/01/2006) בהעדר הצדדים.

הצד השלישי טוענים מנגד, כי התובעת פנתה למוסך לשם התקנת מערכת שמע ומערכת אזעקה בלבד וציינה בפני הצד השלישי כי ברכבה קיים אמבולייזר.

המסמך מ-11.11.01 נכתב לבקשת התובעת כשנתיים לאחר ביצוע ההתקנה ברכב התובעת ומספר חודשים לאחר ארוע הגניבה על פי זכרון העבר ואינו מהווה אישור לבדיקת הרכב על ידי הצד השלישי וכי נתקבל ממנו אישור כי קיים אמבולייזר ברכב.

בחוות הדעת (מ-8.2.04) מטעם הנתבעים צוין ע"י מר שאולי יעקובי שאף נחקר על תצהירו: "מתוך ניסיוני אני ער לתרומת אמצעי המיגון מסוג שולל תנועה בסיכול גניבה פוטנציאלית ומכאן אני יכול לקבוע כי כלי רכב בהם מתוקן שולל תנועה יכולים ושורדים ניסיונות גניבה טוב יותר מכלי רכב בהם אין מותקן אמצעי שכזה.

" בעדותו של מר זיגלבויים התגלו סתירות רבות ונראה כי התרשל בביצוע עבודתו שכן רכב התובעת שהה במוסך כ-4 שעות וניתן להניח כי מפתחות הרכב הושארו במוסך, וכאיש מקצוע שחב בחובת הזהירות נראה כי לא עמד בחובתו 0לבדוק את אמצעי המיגון ברכב במידה ראויה ובכך הטעה את התובעת שהסתמכה על אישורו על סמך בדיקת הרכב.

מקובלת עלי הערכת שווי הרכב בגובה 24,500 ₪ על פי מחירון יצחק לוי ולסכום זה יש להוסיף סך של-500 ₪ בגין אובדן מערכת הקול ברכב (לאחר ניכוי השתתפות עצמית הקבועה בפוליסה ע"ס 300 ₪).

...

על אף שפרמיות הביטוח שולמו כרכב פרטי מקובלת עלי עמדת הנתבעים כי יש להפחית משווי הרכב הנטען סך מקסימלי של 15% (3,675 ₪) בגין היותו בבעלות חברה לשעבר.

סוף דבר בנסיבות המיוחדות דין התביעה להיתקבל והפוליסה שהוצאה לתובעת מחייבת את הנתבעים בתשלום תגמולי ביטוח לתובעת.

הנתבעים ישאו בהוצאות משפט וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור של 15% בתוספת מע"מ. אני מקבלת את ההודעה לצד השלישי ומחייבת את הצד השלישי לשלם לנתבעים בגין אשם תורם בגובה 50% השווה לסכום של 10,662 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 15% בתוספת מע"מ. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

במועד הגניבה היתה הנתבעת המבטחת של הרכב, על פי פוליסת ביטוח רכב מקיף (להלן: "הפוליסה"), ואולם הנתבעת דחתה את דרישת התובעת לקבלת תגמולי ביטוח עקב גניבת הרכב ועל כן הגישה התובעת תביעתה זו. לטענת הנתבעת, התובעת אינה זכאית לקבלת תגמולי הביטוח שכן, במועד אירוע הגניבה מערכת האזעקה ברכב לא הייתה תקינה וממילא לא הופעלה ולא התקיים תנאי הכרחי לחלות הפוליסה ולחבות הנתבעת על פי הפוליסה.

14.2 דרישה לבדיקה ואישור מיגון התובעת סתרה עצמה באשר לדרישות חברת הביטוח לגבי מיגון הרכב בעת שהיא ערכה את הביטוח לאחר קנייתו באוגוסט 1997: בבית המשפט העידה: "לא נדרשתי לקחת את הרכב לבדיקה של מיגון" (פרוטוקול עמ' 5, ש' 21) בעוד שלחוקר מטעם הנתבעת אמרה: "בתחילת עריכת הביטוח נתבקשתי ע"י אור פקידתו של הסוכן אלי אהרון לבצע בדיקת מיגונים וזאת עשיתי בעיר, כנראה אצל ניסים בלילה הפקידה רשמה לי על דף מה דרישת המיגון. תיקון: אני זוכרת שהפקידה אמרה לי שבעליו הקודם של הרכב היה מבוטח באמצעותם ועמד בדרישת המיגון, כמו כן היא אמרה לי מה הדרישה ובבדיקה אמר לי הבודק שאני עומדת בדרישה." (נ/1, עמ' 1 ש' 20-עמ' 2 ש' 2).

בשל חשיבות הדברים אביא את החלקים הרלוונטים מתצהירו של רזניק ככתבם וכלשונם: "5. בעודנו ממתינים, סיפר לי אלי אהרון כי לאחר ארוע הגניבה נשוא התביעה, הוא דיבר עם התובעת-אפרת שילר, וזו מסרה לו כי מערכת האזעקה של הרכב היתה מקולקלת זמן רב עוד לפני הגניבה וכי לא היו ברשותה השלטים שקבלה עם הרכב, ולכן נהגה לנעול את הרכב רק באמצעות המפתח.

...

"עוד מוסכם על הצדדים כי בעוד נטל הוכחת מקרה הביטוח והנזק מוטלים על המבוטח הרי נטל הוכחת הסייגים לאחריות-והיעדר מנגנון אזעקה ברכב בכלל זה-מוטל על חברת הביטוח" ובהמשך-"אין זה למותר להוסיף, כי כמות ההוכחה הנדרשת מהמערערת (שהיא המבטחת י.ו) בנסיבות אלה עומדת ביחס ישר לעובדת היותו של הנתון העובדתי בדבר קיום מערכת האזעקה במכונית בידיעתו המיוחדת של המבוטח, ובמקרה זה נראה לנו כי חובת הוכחת הסייג אכן באה על סיפוקה". נדמה כי השוני בהבחנה בין תנאי לחריג נובע מהבדלי גישות ומחלוקי דעות בעניין המדיניות הרצויה לעניין נטל הראייה.

שוכנעתי כי משקלם המצטבר של כל הנתונים שפורטו לעיל והתמונה הכוללת המתקבלת מהן, יש בהן כדי להטיות את הכף לטובת גרסת הנתבעת.

לאור כל האמור, דין התביעה להדחות.

התביעה נדחית.