ברי כי שעה שבוטל החוזה ושעה שהיזם החל בהליכים משפטיים כנגד בעלי הדירות, לא היה כל מקום לאפשר ליזם להעביר על שמו זכויות קנייניות אלו או אחרות, לא הייתה לו הזכות לרשום לטובתו הערות אזהרה, לא היה מקום שהוא יפנה לבנק מלווה וישעבד כבטוחה להלוואה זכויות קנייניות או אחרות הקשורות למבנה – ולא ברורות לי טענות היזם בהקשר זה. עוד יובהר כי כאשר ביקש היזם שאמנה את עו"ד בירמן, ככונס נכסים לגבי זכויות הבנייה, הבקשה נדחתה – וראו את ההנמקות לכך בהחלטה שניתנה, אשר כוחן יפה גם בהקשר הנוכחי.
תיקון נזקים – בעלי הדירות שילמו 15,561 ₪ לקבלן אשר סגר ואטם את החור שנפער בתיקרת חדר המדריגות ואשר דרכו ניכנסו מים רבים לאחר שהיזם עזב את האתר, וכן שילמו 29,854 ₪ לתיקון ליקויי בטיחות ואחרים שנמצאו בעבודות של היזם – בהתאם לקביעות של האדריכל ניסן מטעם בית המשפט בקריות.
...
השתלשלות האירועים ועמדות הצדדים -
על מנת להבין את טענות הצדדים ואת הכרעתי, אין מנוס אלא לסקור באריכות את המאורעות על פי סדר כרונולוגי.
אין חולק כי המדובר בעלויות נכבדות אלא שהן צפויות, ניתן היה לברר מבעוד מועד מה הן דרישות העיריה, ניתן היה להעריך עוד במועד קבלת ההיתר את העלויות הצפויות, וצריך היה לקחת את העלויות בחשבון עוד לפני כריתת החוזה, ולמצער – ביום שהעירייה העלתה את אותה דרישה, ולהציג את הדברים בפני בעלי הדירות כבר אז. לכן, אינני מקבלת את דבריו של עו"ד בירמן, במהלך פגישת 11/2014, כאשר הוא מתייחס להקמת הגדר ואומר כי: "העירייה העלתה דרישות בעניין המגרש וכן הלאה. קורה, בפרויקטים, שנדרשים דברים כאלו אבל הדבר לא היה צפוי". הדבר היה צפוי, ובכל מקרה, לא יתכן להעלותו רק באוקטובר 2014 לראשונה.
בדומה לדברים שנכתבו מעלה לגבי הדירות האחרות – אני סבורה כי פיצוי ראוי הינו רק לגבי תקופה של 11 חודשים לכל היותר, ולגבי הפסד בשיעור של 2,000 ₪ לחודש לכל היותר (ויש לראות כי לא שוכנעתי שמצבה של הדירה היה גרוע עד כדי אי היכולת להשכיר אותה, ולא שוכנעתי שאי אפשר היה להשכיר אותה כפי שהושכרה דירת דנציגר).
הדרישה לגבי פריט זה נדחית אף היא.
ההודעות כלפי הצדדים השלישיים ששלחו בעלי הדירות כנגד הקבלן והמתכנן – נדחות.
