תיקון כתב תביעה לאחר צו סיכומים

התביעה שבפנינו הוגשה במקור ביום 18.1.2017 אך ביום 9.3.2017 הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה לאחר שקבל את מכתב הדחייה מיום 5.2.2017.

בהתאם ניתן צו לסיכומי הצדדים.

...

משלא הוכח בפנינו כי המעצר בוצע לא עקב עבודתו של התובע ולאור העובדה שקיימת אפשרות סבירה – שלא נסתרה – כי מדובר היה במעצר שווא (לרבות האפשרות לטעות בזיהוי), שהתובע נקלע אליו מחמת הגעתו לליטא, לצורכי המעסיק, אנו קובעים כי הוכח שמעצרו של התובע היה תוך כדי ועקב עבודתו.

לפיכך אנו קובעים כי סעיף 326 לחוק לא חל במקרה הנדון.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, אנו קובעים כי הוכח שמעצרו של התובע בליטא נעשה תוך כדי ועקב עבודתו של התובע אצל המעסיק.

עקב פטירת מי שהייתה התובעת 1 בכתב התביעה המקורי, שנאספה לבית עולמה, ביהמ"ש הורה לתקן כתב התביעה, לאחר הסדרת זכויות היורשים.

ביהמ"ש פירסם הפרוטוקול ונתן צו להגשת סיכומים.

בע"א 4445/10 ישיבה וכולל אבן חיים נ' חברות צמרות ואח' נקבע כלהלן: "הנטל להוכיח כי הצד המבקש להסתמך על אי התקיימות התנאי המתלה מנע את קיומו ועל כן אינו זכאי להסתמך על כך, מוטל על הטוען זאת (ראו והשוו: ע"א 884/80 מנשה נ' מימוני, פ"ד לז(2) 668, 672-671 (1983) (להלן: עניין מיימוני)). מקום שבו כרוך קיומו של התנאי בכך שאחד הצדדים לחוזה צריך לפנות לצד ג' (ובעניינינו הבנק), מחדל בבצוע פניה כזו נחשב אף הוא כמניעת קיום התנאי (ראו עניין מיימוני, 671. כן השוו: עניין זגורי, 765; עניין גליקמן, פסקה 9)." לענייננו, על התובעים להוכיח טענתם כי הנתבעים שמבקשים להסתמך על אי התקיימות התנאי המתלה, מנעו את קיומו ועל כן אינם זכאים להסתמך על כך. פרשנות תכליות כתב ההסכמה בע"א ע"א 35456-12-18 סייביץ' נ' הובר ואח', הפנה ביהמ"ש המחוזי (כבוד השופטת חנה פלינר) לסיכום ההלכה לעניין פרשנות הסכם כלהלן: " מבלי צורך להזקק לפולמוס שהתעורר בפסיקה ובספרות סביב הילכת אפרופים (ע"א 4628/93‏ ‏מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום בע"מ, פ''ד מט(2) 265 (1991), להלן: ענין אפרופים), אשר הוביל לתיקון סעיף 25 לחוק החוזים (במגמה להעצים את משקל לשון החוזה בפרשנותו - ה"ח הכנסת תש"ע 198; ס"ח תשע"א 202), הודגשו והוטמעו בפסיקה שני כללים פרשניים: האחד, כי לשון החוזה היא "כלי הקיבול" של אומד דעת הצדדים, התוחם את גבולות הפרשנות ואינו מאפשר לייחס לחוזה פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונו (דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נגד מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.5.2006), להלן: ענין מגדלי ירקות); ע"א 8836/07 ‏בלמורל השקעות בע"מ נ' כהן [פורסם בנבו] (23.2.2010), להלן ענין בלמורל).

...

בע"א 4445/10 ישיבה וכולל אבן חיים נ' חברות צמרות ואח' נקבע כלהלן: "הנטל להוכיח כי הצד המבקש להסתמך על אי התקיימות התנאי המתלה מנע את קיומו ועל כן אינו זכאי להסתמך על כך, מוטל על הטוען זאת (ראו והשוו: ע"א 884/80 מנשה נ' מימוני, פ"ד לז(2) 668, 672-671 (1983) (להלן: עניין מיימוני)). מקום שבו כרוך קיומו של התנאי בכך שאחד הצדדים לחוזה צריך לפנות לצד ג' (ובענייננו הבנק), מחדל בביצוע פניה כזו נחשב אף הוא כמניעת קיום התנאי (ראו עניין מיימוני, 671. כן השוו: עניין זגורי, 765; עניין גליקמן, פסקה 9)." לענייננו, על התובעים להוכיח טענתם כי הנתבעים שמבקשים להסתמך על אי התקיימות התנאי המתלה, מנעו את קיומו ועל כן אינם זכאים להסתמך על כך. פרשנות תכליות כתב ההסכמה בע"א ע"א 35456-12-18 סייביץ' נ' הובר ואח', הפנה ביהמ"ש המחוזי (כבוד השופטת חנה פלינר) לסיכום ההלכה לעניין פרשנות הסכם כלהלן: " מבלי צורך להיזקק לפולמוס שהתעורר בפסיקה ובספרות סביב הלכת אפרופים (ע"א 4628/93‏ ‏מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום בע"מ, פ''ד מט(2) 265 (1991), להלן: ענין אפרופים), אשר הוביל לתיקון סעיף 25 לחוק החוזים (במגמה להעצים את משקל לשון החוזה בפרשנותו - ה"ח הכנסת תש"ע 198; ס"ח תשע"א 202), הודגשו והוטמעו בפסיקה שני כללים פרשניים: האחד, כי לשון החוזה היא "כלי הקיבול" של אומד דעת הצדדים, התוחם את גבולות הפרשנות ואינו מאפשר לייחס לחוזה פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונו (דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נגד מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.5.2006), להלן: ענין מגדלי ירקות); ע"א 8836/07 ‏בלמורל השקעות בע"מ נ' כהן [פורסם בנבו] (23.2.2010), להלן ענין בלמורל).

בסופו של דבר מי שייצגו את סרור כנראה דרשו את התוספת כדי לא להיות במצב שאחד יכתיב לשני דרישות".

סוף דבר ביהמ"ש דוחה התביעה במלואה.

הפעם לא נענה בית־המשפט לבקשתם והדיון היתקיים במועדו ולאחריו ניתן צו לסיכומים – סיכומי הצד התובע, סיכומי הצד הנתבע וסיכומי תשובה.

בית־המשפט האריך את המועד להגשת בקשה מתאימה לחילופי בעלי דין, או לחילופין להגשת סיכומים מתוקנים, שבהם יסביר ב"כ התובעת כיצד ניתן לפסוק סעד של החזרת חזקה לטובת תובעת שזכותה להחזקה במקרקעין פקעה על־פי חוק הגנת הדייר, וזאת בשים לב שהתובעת התגוררה לבדה בדירה (כאמור בכתב התביעה, בתצהירה ובעדותה).

...

כך פסק בית־המשפט המחוזי בהפ"ב (מרכז) 16665-04-10 קאסם נ' עזבון המנוח מנסור, פס' 35-31 (10.5.2013): "שאלה הנשאלת היא, מהו מועד 'גמר הדיון' בציר הזמן? האם ניתן לראות את מועד גמר שמיעת העדויות כמועד גמר הדיון, או שמא ייחשב מועד גמר הגשת הסיכומים כמועד זה. המונח 'גמר דיון' אינו מוגדר אמנם בתקסד"א או בפסיקה, בהקשר לתקנה 36 הנזכרת לעיל, אולם פרשנות תכליתית של תקנה זו מביאה למסקנה כי 'גמר הדיון' הינו סיום שלב הגשת הסיכומים. מטרת תקנה 36 לתקסד"א היא לאפשר לבית המשפט ליתן פסק דין לאחר פטירת בעל דין, ובלא שיהא צורך לצרף בעל דין אחר כחליפו של המנוח (ר' תקנה 38 לתקסד"א), מקום בו כל שנותר לבצע בתיק הוא ליתן את פסק הדין, והצדדים אינם חייבים לבצע עוד פעולות כלשהן. רק עם סיומו של שלב הסיכומים, אין עוד על הצדדים לבצע מטלות הקשורות להליך, וכל שנותר הוא ליתן את פסק הדין על ידי בית המשפט. אם נותרו עוד הליכים לביצוע על ידי הצדדים, לרבות הגשת סיכומים, לא ניתן ליתן את פסק הדין, שכן אין אפשרות לבצע אותן פעולות בשם המנוח, כל עוד לא הפכו חליפיו לבעלי דין (ר' תקנה 38 לתקסד"א). אם נתמקד בהגשת הסיכומים, הרי ככל שבעל הדין המנוח לא היה מיוצג, ברי כי אין הוא יכול להגיש סיכומיו, ואם היה המנוח מיוצג, פקע יפוי הכוח למייצג עם פטירתו של המנוח, ואין הוא יכול להגיש את סיכומיו בשם המנוח [...] מהאמור לעיל כי במועד פטירתו של המנוח טרם 'נגמר הדיון', כמשמעותו בתקנה 36 לתקסד"א, שכן טרם חלף המועד להגשת סיכומי המשיבים. כיוון שכך, לא יכול היה להינתן פסק בוררות נגד המנוח, שכן לא התקיימו תנאי תקנה 36 לתקסד"א." כמו כן, בע"ע (ארצי) 205/08 שירותי בריאות כללית – טיירו ז"ל, פס' 7-6 (9.11.2009) נקבע כי: "... ביסוד הוראה זו עומדים מספר עיקריים: האחד – פטירת בעל דין אינה משפיעה על ההליך השיפוטי אם העילה המהותית העומדת ביסוד התביעה ממשיכה להתקיים. לפי עיקרון זה סדרי הדין הולכים אחר הדין המהותי. לפי אותו עקרון, במקרה הפוך, היינו – כאשר פגה עילת התביעה עם פטירת בעל הדין, לא יימשך ההליך. היטיב לתאר זאת ד"ר יואל זוסמן בספרו על סדרי הדין האזרחי, לאמור – 'כאשר מתה העילה, פג גם המשפט, אך בכל העניינים האחרים כאשר העילה נמשכת, לא יפוג המשפט' (מהדורה ששית, בעמ' 198). עיקרון זה מבוסס על כלל משפטי אחר לפיו ערכאה שיפוטית לא תדון בעניין תאורטי שאין לו נפקות מעשית והדברים ידועים. השני – אם נפטר בעל דין לאחר תום הדיון המשפטי ובטרם ניתן פסק הדין תעמוד התובענה בעינה אף אם העילה שעמדה ביסוד התביעה לא קיימת עוד. במקרה שכזה 'מותר' לבית המשפט ליתן פסק דין. והשלישי – הדיבור 'מותר' משקף הסמכה של בית המשפט לתת פסק דין אלא שאין הוא חייב לעשות כן והדבר נתון לשיקול דעתו [....] בענייננו, נפטר המנוח לאחר הדיון בערעור. עם פטירת המנוח והודעת הקופה כי לא תדרוש מיורשיו החזר מימון התרופות, פגה עילת התביעה והערעור הפך תאורטי. במקרה שכזה דרך המלך היא מחיקת הערעור, כפי שעשה במקרה דומה בית המשפט העליון [...] כך נהג בית המשפט העליון גם לגבי עתירות תאורטיות המעלות שאלות עקרוניות [...]". משהותר ונתפרש המונח המשפטי "גמר הדיון" אף יושם לעובדות הליך זה, מצא בית־המשפט לנכון להעיר כי גם אם היה ההליך עומד בדרישת "גמר הדיון", לא היה מקום לממש את ההיתר שמסר בידו מתקין התקנות ולהורות על סעד תאורטי של פינוי ומסירת חזקה במספר מטרים רבועים לטובת תובעת שאיננה מחזיקה עוד בכול הדירה עקב פטירתה.

לאחר הגשת כתבי ההגנה המתוקנים והגשת עמדות נוספות מטעם הצדדים באשר לדרך בה יובא הליך זה לסיומו, הוגשה מטעם רמ"י תעודת עובד ציבור והודעת ההבהרה וניתן צו להגשת הסיכומים.

בס' 51 לכתב התביעה המתוקן הסתפקה התובעת בתאור כללי של היתנהגות המחפירה של הנתבע ומשפחתו ראו גם: ס' 45 לתצהיר התובעת (התובעת אומנם הרחיבה בעיניין זה בס' 34-42 לסיכומיה ואולם, הלכה היא כי אין להעלות טענות עובדתיות חדשות בסיכומים ראו: רע"א 496/89 סאלם סלאמה אל-קאלאב נ' אוניברסיטת 343 ; תמ"ש 32006-04-12 ק' נ' ק'( 29.3.14 ) ]פורסם בנבו[ שכן 28 ( בן גוריון בנגב פ"ד מה( 23.8.20 ) ]פורסם בנבו[).

...

התוצאה היא כי התביעה נדחית על כל סעדיה.

יחד עם זאת אני קובע כי לנתבע זכות חזקה ייחודית בלתי הדירה על הבית שבנה במשק ובמגרש שעליו ניצב הבית והתובעת רשאית להעביר את זכויותיה במשק בהתאם להסכם המשבצת ובכפוף לזכויות הנתבע כמפורט לעיל.

לאור התוצאה, בשים לב למשך ניהול ההליך והמשאבים שהושקעו בניהולו, כאשר התביעה נדחתה על כל סעדיה ולא היה מקום מלכתחילה לעתור למרבית הסעדים, אני מחייב את התובעת בהוצאות משפט בסך של 70,000 ₪.

ג.3 תמצית טענות התובע בסיכומי התשובה בפתח סיכומי תשובתו, טוען התובע כי כתב התביעה כלל, לצד סעד הצהרתי, גם סעד למתן צו עשה לשם העברת מניות חברת יוניבו על שמו של התובע, וכן סעד כספי בשווי של 6,800,000 ש"ח, אשר לטענת התובע נגזר מערך שווי המניות שנתבעו ביום הגשת התביעה.

ברי כי עצם העובדה ששווי מניות חברת יוניבו ירד לאחר מועד הגשת התביעה אינו מאפשר לתובע באופן אוטומאטי לשנות את בחירתו בכתב התביעה, אף כי קריסת חברה ושווי מניותיה יכולה לשמש בנסיבות מסוימות עילה לשינוי הבחירה של התובע ולהצדיק אישור לתיקון כתב התביעה.

...

אני גם סבור כי עוולת התרמית אינה מתאימה למקרה דנן, שכן הגעתי למסקנה שהצדדים חתמו על הסכם למראית עין והיתה ביניהם הסכמה נסתרת, שהנתבע הפר בסופו של יום, אבל לא הוכח שמלכתחילה לא היה בכוונת הנתבע לקיים את ההתחייבות הנסתרת בדבר זכאותו של התובע לקבלת המניות.

בדומה, משעה שקבעתי שהתובע זכאי לקבלת מחצית מניות חברת יוניבו שבידי הנתבע שהוחזקו בנאמנות עבורו בשל בטלות הסכם 2018, אין לטעמי צורך להכריע בטענה שהתובע זכאי לקבלת המניות מכח עוולת הגזל או מכח חוק עשיית עושר (וכאמור בפרק ח.2 לעיל, יש לדחות את תביעתו של התובע לקבלת שווי המניות במועד הגשת התביעה, שעלתה לראשונה בסיכומיו, מאחר שסעד זה לא נתבע בכתב התביעה, וזאת ללא תלות בעילת התביעה).

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, התביעה מתקבל בעיקרה ואני מורה כדלקמן: ניתן בזה צו הצהרתי לפיו התובע זכאי למחצית מהמניות שהוקצו לנתבע בחברת יוניבו במועד המיזוג עם חברת מדיסין (להלן: "מניות התובע") ולפיו הנתבע מחזיק את מניות התובע האמורות בחברת יוניבו בנאמנות עבור התובע; ניתן בזה צו עשה המורה לנתבע לנקוט בכל הפעולות הדרושות לצורך העברת מניות התובע על שם התובע או על שם צד שלישי בהתאם להוראות התובע, והכל בכפוף לאישור היק"ר, וזאת בתוך 14 ימים ממועד העברת אישור היק"ר לנתבע.