תיקון כתב אישום והמלצת שירות מבחן בעבירות סמים

פתח דבר על פי הודאתם בכתב אישום מתוקן הורשעו הנאשמים כדלקמן: נאשם 1 – 38 עבירות של סחר בסמים מסוכנים, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים; 3 פרטי אישום של סחר בסמים מסוכנים, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים – ריבוי עבירות; קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; סיוע להחזקת סמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א)+(ג) לפקודת הסמים ו-סעיף 31 לחוק העונשין; הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין; אי הודעה על תחילת התעסקות, לפי סעיף 215 לפקודת מס הכנסה; אי ניהול פנקסים, לפי סעיף 26(5) לפקודת מס הכנסה.

נוכח אופי העבירות, שירות המבחן בחן עם הנאשם דפוסי שימוש בסמים ונימצא כי בדיקות השתן נקיות משרידי סם. כחודשיים לפני מועד עריכת התסקיר נפגע הנאשם בתאונת אופניים אולם המשיך לגלות מחויבות לשקום.

המחדלים נשוא כתב האישום הוסרו במלואם ועל כן המאשימה תעתור לענין העבירות על פקודת מס ההכנסה למיתחם ענישה של 3 חודשי מאסר ועד 8 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות, כאשר 3 חודשים יהיו חופפים למיתחם העבירות הנוספות.

על כן, בבוא בית המשפט לידון בעיניינו של הנאשם, יביא במכלול שיקוליו את המלצות שירות המבחן, אך כאמור כחלק ממכלול השיקולים ולא כשיקול בלעדי (ראו לענין זה: ע"פ 405/06 מדינת ישראל נ' חליחל [פורסם בנבו, ניתן ביום 8.5.06]; רע"פ 3058/07 פז נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, ניתן ביום 10.4.07]).

...

בעניינו, לא הצביע הנאשם 1 על מקור חוקי לסכומי הכסף שנתפסו ועל כן, אני מורה כי יחולטו סכומים של 26,273 ₪ ו-6,440 ₪.

משלא הוכחו מקור סכומי הכסף בוודאות מביצוע העבירות, אין בידי להיעתר לבקשה לחלט את סכומי הכסף שנתפסו מאת הנאשם 6.

אלה יוחזרו לו. סוף דבר הנאשם 1 אני גוזרת על הנאשם 1 כעונש כולל בגין העבירות בהן הורשע את העונשים הבאים: עונש מאסר בפועל בן 40 חודשים בגין כלל העבירות בהן הורשע פרט לעבירות המס.

שירות המבחן התרשם, כי בשלב זה, מוקדם להעריך את יכולתו של הנאשם להתקדם בהליך הטיפולי והמליץ על דחיית הדיון, או לחילופין, להטיל על הנאשם ענישה שיקומית בדמות צו של"צ בהקף 340 שעות, ולהעמידו תחת מבחן למשך שנה, במסגרתה ימשיך בהליך הטיפולי וימשיך למסור בדיקות לאיתור שרידי סם. אשר לשאלת ביטול הרשעתו בדין, לאור חומרת העבירות, לא בא שירות המבחן בהמלצה זו. בתסקיר משלים מיום 23.08.23, עידכן שירות המבחן, כי הנאשם המשיך הישתתפותו בקבוצה הטיפולית וכן נכח בשיחות פרטניות.

קביעת הענישה הספציפית עובדות כתב האישום המתוקן והמוסכם בהן הודה הנאשם, ובכללן – האופן בו נערכו העיסקאות למכירת הסמים המסוכנים לסוכנת, תוך אספקת סמים לסוכנת באופן מידי ובמשקל גבוה – אינן תואמות את המצג שניסה הנאשם ליצור לפני שירות המבחן למבוגרים, אלא מעידות על מעורבות עומק בעולם הסמים המסוכנים.

...

בנוגע לעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, ראו דברי בית המשפט העליון במסגרת ע"פ 1345/08 איסטחרוב נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים): אין מנוס מהכבדת היד על המחזיקים סמים שלא לצריכה עצמית, שכל בר דעת מבין כי נועדו לצריכת הזולת, קרי, להוספת שמן על מדורת הסמים אשר להבותיה אופפות רבים וטובים, או רבים שהיו טובים.

לא ברור כיצד מצא בית המשפט קמא כי נסיבות ביצוע העבירות מאפשרות אי הרשעה.

מכל המקובץ – אין בית המשפט מוצא כי מתקיימים התבחינים המאפשרים להורות על נקיטה בחריג, של ביטול הכרעת הדין המרשיעה ובכל מקרה, אין הדבר בא בחשבון במקרה דנן.

רקע כללי: הנאשם הורשע – במסגרת הסדר טיעון ועל יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן – בבצוע עבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, לפי הוראות סעיף 7(א) יחד עם סעיף 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן – פקודת הסמים המסוכנים).

ב"כ הנאשם אמנם ער לכך שדרכו של הנאשם בהליך השקום אינה פשוטה ואף מלאת מהמורות, אך הדגיש את ההמלצה הסופית החיובית של שירות המבחן, לרקע מחויבות הנאשם להליך השקום.

יתר על כן, על אף השינוי החקיקתי שנערך בהתייחס לעבירה של החזקת סמים מסוכנים מסוג קאנבוס לצריכה עצמית בלבד, מדיניות הענישה הנהוגה כיום עדיין קובעת ככלל – כאשר מדובר בהחזקת סמים מסוכנים מסוג קאנבוס בכמויות של מעל חצי ק"ג, שלא לצריכה עצמית – רף תחתון של מאסר בפועל לנשיאה בדרך של עבודות שירות.

...

אני קובע אפוא את מתחם העונש ההולם, במקרה זה, בין חודשיים מאסר בפועל, לנשיאה בדרך של עבודות שירות, לבין 9 חודשי מאסר בפועל.

לפי הוראות סעיף זה, אם מצא בית המשפט כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם, רשאי הוא לחרוג לכף קולה ממתחם העונש ההולם ולקבוע את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו.

סוף דבר: אשר על כן – ובהתחשב בשיקולים לכף חומרה ולכף קולה, אשר פורטו לעיל – אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: (א) חידוש המאסר המותנה בן 5 חודשים, שנגזר על הנאשם בת"פ (שלום ת"א) 75471-10-18 ביום 26.07.2020, בשנתיים ימים מהיום.

כתב האישום המתוקן בו הודתה הנאשמת הנאשמת הודתה והורשעה בבצוע עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ועבירה של תקיפה סתם של בן זוגה, לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין.

מהלך הדיון הצדדים הגיעו להסדר טיעון ביחס לתיקון כתב האישום ללא הסכמה עונשית, ובהסכמה נשלחה הנאשמת לשירות המבחן לעריכת תסקיר.

ראיות וטיעונים לעונש לנאשמת רישום פלילי בודד בעבירת סמים שם הטלתי עליה עונש של של"ץ. בנוסף הוגשה חוות דעת פסיכיאטרית פרטית שנערכה ע"י ד"ר נעמי שבליה.

הסנגור מנגד, ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן למעט בעיניין השל"ץ נוכח נסיבותיה של הנאשמת.

...

המתלונן ריצה בסופו של דבר בגין אותו תיק.

כמו כן חשה אשמה בכך שבשל הזעקת המשטרה, נעצר המתלונן ובסופו של דבר ריצה מאסר בשל עונש מאסר בעבודות שירות שהומר למאסר נוכח התנהלותו.

גזירת הדין לפיכך, אני מחליט לגזור על הנאשמת את העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר על-תנאי, שלא תעבור הנאשמת בתוך 3 שנים מהיום כל עבירת אלימות לרבות איומים; צו מבחן לתקופה של 18 חודשים מהיום; התחייבות בסך 3,000 ₪ שלא לעבור בתוך שנתיים מהיום כל עבירת אלימות לרבות איומים.

המסגרת העובדתית הנאשם, עידן פחימה (להלן: הנאשם), הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקה/ שימוש בסמים לצריכה עצמית – עבירה לפי סעיף 7(א) + 7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג – 1973 (להלן: פקודת הסמים).

ב"כ הנאשם בטיעוניו ציין כי "מלכתחילה הטלת מאסר על תנאי של 6 חודשים בגזר הדין לא היה מידתי" אולם עיון בטיעונים לעונש באותו הליך, שם נקבע המאסר המותנה, מעלה כי הצדדים עתרו לענישה מוסכמת על כל רכיביה, לרבות המאסר המותנה האמור; סנגורו של הנאשם דאז, אף טען כי "ההסדר סביר לאור תיקון כתב האישום." משכך, הטענה לפיה בית משפט קבע תנאי שאיננו מידתי לא יכולה להיתקבל.

משכך, ולאור היתרשמות מקשיי יציבות והיסתגלות, וסיכון גבוה להישנות עבירות נוספות בתחום הסמים, לא המליץ שירות המבחן על הארכת המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם.

...

אשר על כן, אני קובע כי מתחם העונש ההולם במקרה דנא נע בין מאסר מותנה ועד 6 חודשי מאסר בפועל, בצירוף ענישה נלווית.

לא מצאתי אף להיעתר לטענת ההגנה כי בהפעלת המאסר המותנה יגזר על הנאשם עונש שאיננו מידתי, בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה.

משכך אני סבור כי יש לקבוע את עונשו של הנאשם ברף הבינוני של מתחם הענישה ולהפעיל את המאסר המותנה כשחלקו חופף למאסר שיוטל על הנאשם.