תיקון טעות סופר בתוכנית בנייה

ביום 17.07.2011 החליטה ועדת מצפה אפק להפקיד את התכנית, שעיקרה העברת זכויות בנייה לא ממומשות ותיקון טעות סופר בתכנית 9 [נספח 30 ל-ת/2].

...

שיקולים אלה יפים אף לעניין טענת ההסתמכות מצד התובעת על ההבטחה המינהלית, ככל שלא הייתה נדחית מכוח התיישנות ומכוח מניעות.

עם זאת, ראוי לציין כי בחוות דעת מטעם התובעת בעניין זה קיימים קשיים לא מבוטלים: ראשית, אינני מקבל את עמדת התובעת לפיה המועד הקובע לעריכת השומה הוא 17.10.2012.

סוף דבר – התביעה נדחית.

עתירה מנהלית המכוונת כלפי תנאים שנקבעו בהחלטת המשיבה 1, הועדה המחוזית לתיכנון ולבנייה חיפה – ועדת המשנה להתנגדויות ("הועדה המחוזית") מיום 30.6.14 ("ההחלטה"), שעניינה תיקון טעות סופר בתקנון תכנית המתאר חפ/1194ד' – רמת חן, מיגרש 2001, תוספת יחידות דיור ("התכנית").

...

העותרת הכחישה טענות אלה, והמסקנה היא שקיימת לכל הפחות מחלוקת בשאלה זו. הטלת חובה על העותרת ליישב את המחלוקת בהסכם עם הדיירים ועם הוועדה המקומית כתנאי לתיקון התכנית נראה לי כעירוב מין בשאינו מינו, וגם בכך אני מוצא תמיכה למסקנתי שיש לבטל את התנאי של סעיף 2.1 של ההחלטה.

שנית, נראה לי שלפי לשונו מתייחס סעיף 69 לשלב התכנון של תכנית מתאר מפורטת, וזה כזכור אינו המצב בענייננו.

אין מחלוקת שבשלב הכנת התכנית לא התבקש – וממילא גם לא ניתן – כתב שיפוי, ולכן דרישתו כעת על סמך סעיף 69(12) לחוק התכנון נראית כבלתי מבוססת די הצורך, ואני דוחה את טענת הוועדה המחוזית והוועדה המקומית בעניין זה. נוכח התוצאה שהגעתי אליה לא ראיתי צורך להתייחס לטענות אחרות שהעלתה העותרת.

על יסוד כל האמור לעיל מתקבלת העתירה, והתנאים שנקבעו בסעיפים 2.1 ו-2.2 של ההחלטה מתבטלים.

בשנת 1996 נענתה הרשות בחיוב לפניית התובעת לתיקון טעות סופר במספר הגוש אשר צוין בהסכם, ומכאן שאף 32 שנים לאחר החתימה על ההסכם ראתה הרשות בתובעת כבעלת הזכויות במיגרש.

בשנת 2007, במסגרת תיקון 7 בחוק מינהל מקרקעי ישראל , תוקן חוק מקרקעי ישראל וכיום הגדרת קרקע עירונית היא "קרקע שייעודה לפי תכנית שניתן להוציא מכוחה היתר בנייה לפי חוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965, הוא למגורים או לתעסוקה". במסגרת הדיון בבגץ 729/10 תנועת דרור לישראל נ. ממשלת ישראל בשאלת חוקיות תיקון 7 הנ"ל, השיבה הרשות כי על פי עמדתה "בשטח ערוני שיועד לשימושים צבורי במסגרת הפיתוח והבינוי העירוני, כדוגמת גנים ומבני ציבור, לא תועבר בעלות". ואכן נקבע בפסק הדין כי "הגדרה לקרקע עירונית שתוקנה בתיקון 7 צימצמה הלכה למעשה את סוג הקרקעות בהן ניתן להעביר בעלות בשני היבטים. בהיבט האחד, בהגדרה הקודמת לקרקע עירונית לא נבחן ייעוד הקרקע או אופיה אלא רק מיקומה "בתחומי שטח תיכנון עיר, להוציא תיכנון גלילי". לעומת זאת, בהגדרה החדשה נבחן ייעודה של הקרקע, כך שניתן להעביר בעלות רק בקרקע שייעודה מגורים או תעסוקה.

...

התובעת אומנם לא יזמה את תכנית גמ/16/430 ולא הייתה שותפה לשינוי היעוד שהתבקש, אולם אין בכך כדי לשנות מן המסקנה כי ההסכם הופר הפרה יסודית טרם שינוי הייעוד, וכיום לא ניתן עוד לקיים את מטרתו העיקרית.

הרשות הבהירה בהודעה זו כי אין מנוס מביטול העסקה ודי בכך כדי לקבוע שנשלחה לתובעת הודעת ביטול כדין .

סוף דבר התביעה נדחית.

מכוח סמכותי על פי דין אני מורה על תיקון טעויות הסופר הבאות שנפלו בפרוטוקול הדיון: בעמ‘ 1, שורה 11 במקום ”הודעה“ יש לרשום ”הודאה“.

סבורני כי בבקשתה של הנתבעת נפלה טעות סופר שכן המועד בו פג תוקפו של ההסכם הנו ה – 01.04.2001 ולא ה – 01.09.2001 אך אין צורך להכריע בעיניין זה שכן התובעת ממילא לא קיבלה את הצעתה של הנתבעת לפשרה כפי שבאה לידי ביטוי באותה בקשה.

במועד זה ידעה הנתבעת בודאות כי התובעת לא קיימה את ההסכם ואת התוספת השנייה שהרי היא ציינה כי תוקף הסכם הפיתוח פג. אין וודאות כי אישור הזכויות נשלח בעקבות ביקור של פקח בשטח וייתכן כי הדבר נסמך על המידע שהיה קיים בתיק ועל כך כי זולת תכניות בנייה שהוגשו בעבר לא היה בתיק תעוד להתקדמות נוספת בתהליך.

...

ועם זאת, בהתחשב בכך כי הנתבעת הינה רשות ציבורית ולא אדם פרטי טענה זו להרחבת חזית נדחית מפני החובה של הרשות הציבורית לנהוג בהגינות ובהתאם לנהלים שהיא עצמה קבעה.

סיכומו של דבר, באיזון הכולל בין טענותיהם הסותרות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל שפורט לעיל אני מחליט לחייב את הנתבעת בהשבה לפי המנגנון שיפורט להלן: התמורה ששילמה התובעת תישא הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום בפועל ועד ליום 24.11.2014 שהוא מועד מכתבה של הנתבעת לב“כ התובעת.

סיכומו של דבר לנוכח האמור אני מורה על קבלת התובענה בחלקה.

אחת ממטרותיה של התכנית היא פירוט כל מיתחמי ה"יער" לפי תמ"א 22, אשר הייתה קיימת ערב אישור התוכנית, ותיחום מדויק של גבולות השטחים השונים ובמיוחד השטחים שיוגדרו בייעוד של "יער". ביום 28.9.2011 פורסמה התוכנית להפקדה ע"י הוועדה המחוזית לתיכנון ובניה מחוז חיפה (להלן: "המשיבה").

ביום 14.4.2021 פנה העותר למשיבה בדרישה לתיקון תשריט התוכנית בטענה כי חלה טעות סופר בתשריט זה, משלא סומנו כל המקרקעין שבבעלותו שהיו בחלקה 9 בייעוד 'חקלאי', בנגוד להחלטת 2013 (להלן: "מכתב העותר").

...

העותר לא הציג טיעון שיש בו כדי לשלול את האמור ולכן, שוכנעתי כי אם הייתה טעות – אזי שזו הטעות.

סיכום – נוכח האמור, העתירה נדחית.

סבורני כי ניסוח מדויק יותר של החלטת 2013 היה מונע את הגשת העתירה – ולכן, אמנע מהשתת הוצאות לחובת העותר.