תיקון טעות סופר בפסק דין

בהקשר זה בית המשפט המחוזי אימץ את הערכת המומחה בדבר דמי השכירות הראויים ופסק למשיבים פיצוי והוצאות משפט (סכום שעודכן בהמשך ביום 22.1.2023 בגדרה של בקשה לתיקון טעות סופר בפסק הדין והועמד לבסוף על פיצוי בגין דמי השכירות הראויים בסך 68,625 שקלים והוצאות משפט בסך כולל של 14,278 שקלים).

לטענת המבקשת, פסק הדין שגוי ועלול לגרום לחוסר ודאות ביחס לחוזים רבים למכר דירות, הכוללים חיובים שלובים ביחס לתשלום התמורה ולמסירת הנכס.

...

על רקע זה, נקבע כי בנסיבות העניין, בשים לב למועד שבו שילמו המשיבים את יתרת התמורה, הייתה המבקשת רשאית לדחות את מועד מסירת ההחזקה, ועל כן יש לדחות את התביעה.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

ביום 22.5.2023 הגיש המבקש את הבקשה שלפניי להארכת מועד להגשת בקשה לתיקון טעות סופר בפסק-הדין, במשמעות סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט).

סעיף זה קובע, כי אם "מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, 'טעות' - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה". לטענת המבקש, בפסקה 29 לפסק-הדין, המצוטטת לעיל, נפלו שתי טעויות במובן סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט.

...

לגוף הבקשה סבורני כי אכן נפלה טעות סופר בקביעה כי לדמי השכירות, שנפסקו על סך של 108,509 ש"ח, יצורף רכיב המע"מ. טעם הדבר לכך הינו כפול: ראשית, בפיסקה 25 לפסק-הדין ציין בית המשפט כי יש לפסוק את אותו סכום לטובת המשיבה, כשהוא כולל מע"מ, וכלשון פיסקה 25 לפסק-הדין [ההדגשות שלי – ר' ג']: "25. הואיל והוכח לעיל, כי הנתבע הפר את הסכם השכירות, ואין חולק, כי הנתבע פינה את המושכר ביום 29.3.2017, הרי שעל-פי סעיף 5(ב) להסכם השכירות התובעת זכאית לתשלום עבור דמי השכירות והניהול מיום שעזב הנתבע את המושכר ועד לתום תקופת השכירות אשר על-פי הסכם השכירות הוא ביום 1.1.2018, סך של 108,509 ₪ (כולל מע"מ)". הקביעה שבפיסקה 29 לפסק-הדין (בפרק "סוף דבר") שלפיה על המבקש לשלם למשיבה, בגין דמי שכירות, סך של 108,509 ש"ח בתוספת מע"מ, אינה עומדת אפוא בהלימה לקביעה שבפיסקה 25 לפסק-הדין (בפרק "הסעדים הנתבעים"), שלפיה הסכום הנ"ל ישולם כשהוא כולל מע"מ. יש בכך כדי ללמד כי בפסק-הדין אכן נפלה טעות סופר כפי הנטען.

שנית, המסקנה כי לפיה טעות הסופר נפלה בפיסקה 29 לפסק-הדין, דווקא, ולא בפיסקה 25 לפסק-הדין, היינו כי סכום דמי השכירות ישולם כשהוא כולל מע"מ ולא בתוספת מע"מ, נלמדת מכתב התביעה עצמו, שבו כללה המשיבה עצמה את רכיב המע"מ בדמי השכירות שנתבעו על ידה, בסכום של 108,509 ש"ח. מסקנה שלפיה יש להוסיף לסכום הנ"ל את רכיב המע"מ, שעה שהוא נתבע תחילה כסכום אשר כולל מע"מ, תוביל לכך שהתובעת תקבל סעד גבוה יותר מהסעד שלו עתרה, ודומני כי יש בכך כדי לחזק את המסקנה כי בפיסקה 29 לפסק-הדין אכן נפלה טעות קולמוס בקשר להוספת רכיב המע"מ למרכיב דמי השכירות.

ברם, המסקנה שונה עם זאת ביחס לקביעה שבפיסקה 29 לפסק-הדין שלפיה המבקש ישלם למשיבה שכר טרחת עורך-דין (בסך של 15,000 ש"ח) בתוספת מע"מ. לא שוכנעתי כי עלה בידו של המבקש להראות כי גם בקביעה זו נפלה טעות סופר.

התוצאה היא שהבקשה מתקבלת בחלקה, במובן זה, שפיסקה 29 לפסק-הדין תתוקן, כך שתחת "סך של 108,509 ₪ בתוספת מע"מ", יבוא – "סך של 108,509 ₪ כולל מע"מ". נוכח קבלתה של הבקשה בחלקה, לא ייעשה צו להוצאות.

ביום 22.1.23 ניתנה החלטת בית משפט קמא בבקשת המשיבים לתיקון טעות סופר בפסק הדין בשל טעות חישובית, עת ביקש בית המשפט לערוך חישוב ניזקי העזבון ובפועל החישוב נעשה על יסוד ניזקי התלויים ולא ניזקי העזבון.

בית המשפט קבע בהחלטתו כי המדובר באחת העילות בגינן רשאי בית המשפט לתקן את פסק הדין ועל כן מצא לבצע חישוב מחדש התואם למועד מתן פסק הדין.

...

בהתחשב במכלול הנתונים ותוך מתן משקל לנסיבות עליהן עמדנו לעיל, אנו סבורים כי תחת ההכנסה שנקבעה כאמור לצרכי חישוב גובה הפיצוי ראוי להעמיד את בסיס השכר הכולל, לאחר ניכוי מס ובתוספת פנסיה בשיעור 12.5%, על סך של 9,000 ₪.

סיכום סיכומו של דבר, הערעור בשאלת החבות נדחה.

המשיבים ישלמו למערערת הוצאות המשפט בערעור בסך של 15,000 ₪.

(תיקון טעות סופר בפס"ד ופסיקתא) לפני בקשות יחזקאל בועז פורת ואורנה פורת (להלן: "התובעים" או "בני הזוג פורת") לתיקון טעויות סופר בפסק הדין וכן בקשה לסגירת תיק הוצאה לפועל בעיניין תא"מ 13791-01-19 ות"א 7897-01-20 שנדונו באיחוד דיון.

...

ואלו הבקשות: בקשה לתיקון טעות סופר בסעיף 83 לפסק הדין כך שבמקום הכתוב שם יירשם "לאור האמור לעיל התביעה הראשית – נדחית בעוד שהתביעה המשנית מתקבלת בחלקה". בקשה לתיקון טעות סופר בסעיף 87 לפסק הדין כך שבמקום הכתוב "החזר אגרה בשיעור של 25% מאגרת ההליך העיקרי" יירשם "החזר אגרה בשיעור של 25% מאגרת ההליך המשני". בקשה להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל שמספרו 525429-08-18 וביטול כל ההליכים שננקטו בו. לעניין הבקשה הנוגעת לסעיף 83 לפסק הדין: נוסח הסעיף בפסק הדין הינו: "לאור האמור לעיל, התביעה הראשית – מתקבלת בחלקה, בעוד שהתביעה המשנית נדחית" וכאמור מעלה הנוסח המבוקש ע"י התובעים הינו "לאור האמור לעיל התביעה הראשית – נדחית בעוד שהתביעה המשנית מתקבלת בחלקה". טענות התובעים: כעולה מפסק הדין, נימוקיו והחיובים הכספיים שקבע כב' ביהמ"ש וכן ההגדרות שקבע בית המשפט לשני ההליכים – תביעה ראשית (עבור תא"מ 13791-01-19) ותביעה משנית (עבור ת"א 7897-01-20) נראה כי נפלה טעות בסיף ואמור היה להיכתב כי התביעה העיקרית נדחית ואילו התביעה המשנית מתקבלת.

טענות העירייה: סעיף 60 לפסק הדין מבהיר את כוונת בית המשפט ועל כן אין סיבה להידרש לבקשה בעניין זה. לשון סעיף 60 להלן: "לאחר שמיעת העדים ועיון במסמכים, שקל בית המשפט את טענות הצדדים ואת העדויות שניתנו מטעמם ומצא כי יש לדחות את התביעה הראשית ולקבל את מקצת התביעה המשנית". תשובת התובעים: תגובת העירייה מלמדת כי אין מחלוקת לגבי הצורך לתקן את טעות הסופר בסעיף 83.

אמנם, מקריאת פסק הדין אכן ניתן להבין את כוונת בית המשפט אך על מנת ליצור בהירות ואחידות קובע בית המשפט כי מתקבלת בקשת התובעים לתיקון זה. על כן, בית המשפט מוצא לנכון לתקן את טעות הסופר שנפלה בסוף פסק הדין כאשר האמור בסעיף 83 יהיה: "לאור האמור לעיל, התביעה הראשית – נדחית, בעוד שהתביעה המשנית מתקבלת בחלקה". לעניין הבקשה הנוגעת לסעיף 87 לפסק הדין: נוסח הסעיף בפסק הדין: "באיזון בין השיקולים קובע בית המשפט כי הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות מופחתות בסך 5,850 ₪, וכן הוצאות משפט הכוללות החזר אגרה בשיעור של 25% מאגרת ההליך העיקרי והחזר הוצאות עדיהם ככל שנפסקו על־פי הוכחות תשלום בכתב. בית המשפט לא מצא לנכון לפסוק החזר אגרה בגין שפע הבקשות שהגישו התובעים". כאמור מעלה הנוסח המבוקש הינו: "החזר אגרה בשיעור של 25% מאגרת ההליך המשני". טענות התובעים: נראה כי נפלה טעות סופר בסעיף 87 לפסק הדין.

כך למשל כתב בית המשפט בסעיף 6 לפסק הדין: "בטרם סקירת הראיות מצא בית המשפט להעיר כי ניהול הליך בראיות ובטענות בהיקף שכזה ותביעת סכומים שכאלה בגין חיוב.. בסך של 976 ₪ אינו אלא "פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו." כאמור בתקנה 4 לתקסד"א 2018..

עוד טוענים המבקשים בעיניין זה, כי פסק הדין השני כלל כבר קביעה בנוגע להוצאות, אותה לא ניתן לשנות כעת, וממילא אין מדובר בסוגיה שמקומה בבקשה לתיקון טעות סופר.

...

סוף דבר הבקשה מתקבלת באופן חלקי.

על כן, בקשת המשיבה להשתת שכר טרחת המומחה דוד על המבקשים – נדחית.

משקיבלתי באופן חלקי את בקשת המבקשים לתיקון טעות סופר בפסק הדין השני, ומשדחיתי את בקשת המשיבה להשית את שכר טרחת המומחה דוד על המבקשים, אני קובעת כי המשיבה תשלם למבקשים הוצאות בקשה זו בסך כולל של 1,000 ₪.