תיקון טעות בתאריך אירוע פגיעה בחוות דעת מומחה

לכתב העירעור המתוקן צורפה חוות דעת מיום 28.2.2018 של האורתופד ד"ר גד ולן, אשר קבע שבעמוד שדרה צוארי קיימים כאבים ובעמוד שדרה מותני קיימת הגבלה בתנועה, וכי הן הכאבים והן ההגבלה בתנועה הנם תוצאה של החבלה (להלן: חוות דעת ולן).

בדו"ח על פציעה של המישטרה, אשר נחתם על-ידי המערער בתאריך בלתי ידוע, ונחתם על-ידי מפקדו הישיר ביום 29.10.2015 (כחודש לאחר ארוע הנפילה), נכתב כי הפגיעה הנה "מכה של כתף ימין ומכה בגב" (נ/4).

בסיכום ביקור במרפאת "ביקורופא" ביום 29.9.2015 נכתב על-ידי ד"ר ו' (שגיאות הכתיב שבמקור תוקנו בציטוט - א"ג) "אנמנזת רופא: לדבריו לפני 9 ימים פרק הכתף ימין ופנה לבית חולים, והחזירו הכתף למקום. לדבריו גם כאבי גב תחתון לאחר נפילה מזה 9 ימים.

בחוות דעת ולן פירט מומחה המערער את הסיבות למסקנתו בדבר קיומו של קשר סיבתי: (1) על-פי התעוד הרפואי, המערער התלונן על כאבי גב וצואר בסמוך לארוע החבלה.

...

עם זאת, התיעוד הרפואי מיום 9.8.2015 (פסקה 4 לעיל), על הגבלה בהתכופפות עקב מאמץ לפני מועד הנפילה, מוביל למסקנה שהקשר הסיבתי בין הפגימה בגב תחתון לבין החבלה מיום 21.9.2015 הינו קשר של החמרה, ולא של גרימה.

התוצאה אשר על כן, החלטנו לדחות את הערעור בכל הנוגע לקביעת המשיב בהחלטה מיום 26.10.2017, בה דחה קשר סיבתי בין פגימה בצוואר לבין החבלה, ולקבל את הערעור בכל הנוגע לקביעת המשיב באותה החלטה בנוגע לקשר סיבתי בין פגימה בגב תחתון לחבלה.

כאמור, הגענו למסקנה כי מתקיים קשר סיבתי של החמרה בשיעור 50% בין הפגימה בגב התחתון של המערער לבין החבלה האמורה.

מעבר לכך, חוות דעת השמאי מטעם התובעות נערכה כחודשיים לאחר הארוע וכי מפורט בה תאריך שגוי.

חוות דעת השמאי מטעם התובעות התייחסה רק לנזקים מן התאונה והנתבע לא המציא ולו בדל של ראיה הסותרת את הקבוע בחוות הדעת, זאת על אף שהייתה בפניו האפשרות להגיש חוות דעת שמאית נגדית, אך הוא בחר שלא לעשות כן. נכון הוא, כי חוות דעתי השמאי נערכה כחודשיים לאחר התאונה, עם זאת, חוות הדעת התבססה על טופס הודעת תובעת 2 בגין התאונה ועדות מר סופר ביחס לנזקים תיאמה את אופי הפגיעה וכן את מימצאי השמאי.

עם זאת, בפועל- התובעות שילמו למוסך את הסך שנזכר ובלית חוות דעת נגדית שהיא בבחינת ראיה לסתור, הרי שהנתבע אינו עומד בנטל להפריך את עלות התיקון שבוצעה.

שעה שהתובעות מוכיחות את שיעור הנזק באמצעות חוות דעת שמאי המהוה חוות דעת מומחה שהתקבלה כדין (על פי תקנה 214ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ובלית בקשה לחוקרו), הרי שאין להעדיף על פני חוות דעת השמאי את השערות הנתבע ביחס לשעור הנזק.

...

לכן, אני מקבל את התביעה.

הנתבע ישלם לתובעת 1 סך 4,092 ₪.

הנתבע ישלם לתובעת 2 סך 1,733 ₪.

להלן השאלות שהופנו למומחה ותשובותיו: מהו הליקוי של התובעת כעולה מהחומר הרפואי שלפניך? תשובת המומחה – "כאב צואר עם הקרנה לכתף / יד שמאל, אין כל ליקוי מודגם בהדמיה בכתף שמאל. אין כל הדמיה (צלום או US לכתף שמאל)" האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי ממנו סובל התובעת בכתף שמאל לבין הארוע בעבודה מיום 23.2.29 [יצוין כי נפלה טעות סופר בתאריך שהופנה למומחה.

האם יש בעובדה שבטופס צוין כי התובעת ניחבלה בכתף שמאל בתאונה כדי לשנות את דעתך? תשובת המומחה – "צורף טופס בל 250, 27.1.19, קרי 4 ימים לאחר הארוע בו הוגדר כי הפגיעה הנה יד שמאל וכתף שמאל. לא ברור האם טופס זה עמד בפני ד"ר עוז בביקור 27.1.19 כיון שאינו מתאר תלונה לחבלה בכתף שמאל. מצד שני, בנגוד לרשום בטופס בל 250, הוכרו חבלות אחרות כגון גב עליון וצואר משמאל שכלל לא מוזכרות בטופס זה שאינו טופס רפואי אלא מינהלי - הפגימות שהוכרו: גב עליון, צואר משמאל, כף יד שמאל. מכאן שמהימנות טופס בל 250 כקובעת מה הליקוי הנה חלקית ולא חלוטה, אך לאור סמיכות הזמנים (4 ימים) ניתן לקבוע כי אכן הייתה חבלה בכתף שמאל במועד הארוע.

לפיכך יש לתקן תשובות המקור כדלקמן - א) חבלה כתף שמאל עם קרע חלקי 1 ס"מ סופראספינטוס וקרע חלקי 0.5 ס"מ סבסקפולאריס.

הלכה פסוקה היא כי חוות דעת המומחה הרפואי משמשת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל: "בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין" (עב"ל (עבודה ארצי) 315/06 יוסף מיכאלי - המוסד לביטוח לאומי (5.2.09)).

...

בהתייחס לחוות הדעת, טענה התובעת בסיכומיה שיש לקבל את תביעתה.

המומחה היה מודע למכלול הנתונים הרפואיים והנתונים העובדתיים בעניינה של התובעת וניכר כי רק לאחר מחשבה מעמיקה הגיע למסקנה בדבר קיומו של קשר סיבתי רפואי.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם את הוצאות התובעת בסך 4,000 ₪.

ביום 17.8.22 הגישה הנתבעת חוות דעת של מומחה מטעמה, המהנדס אלכסנדר ליבסטר, שמטרתה "לבצע ניתוח מקצועי לנזק שניגרם לרכב נוסעים צד ג' בעקבות ארוע פגיעה ע"י רכב משא קל, אשר היתרחש לפי דיווח המבוטח ביום 17/04/2019 בישוב ירכא" [עמ' 2 לחוות הדעת].

בסיכומיו, טען התובע, כי על אף הטעות בעיניין התאריך הנקוב בחוות הדעת השמאית כמועד בדיקת הרכב, הן התובע והן נתבע 2 העידו בצורה ברורה ועדותם בחקירה הנגדית לא קרסה לרבות ביחס לתאריך קרות התאונה.

התובע לא הוכיח כי נשא בתשלומים לשמאי או למוסך: התובע לא הציג קבלה כי שילם בפועל לשמאי בגין חוות דעתו או כי שילם למוסך בגין תיקון רכבו.

...

לאור האמור, הגיע המומחה למסקנה כי מוקדי הפגיעה ברכב התובע אינם מתיישבים עם נסיבות התרחשות התאונה כפי שתוארה על ידי הנתבע אשר מסר לחוקר מטעם הנתבעת, כי הוא פגע ברכב התובע פעם אחת בלבד.

סוף דבר בהינתן כל האמור, הגעתי לכלל מסקנה, כי כשל התובע בהיותו הניזוק בהרמת נטל ההוכחה המוטל לפתחו ועל כן, דין תביעתו להידחות.

על כן, אני מורה על דחיית התביעה.

טענת התובעת הנה, שהמועד 10/1/18 מקורו בטעות והתאונה התרחשה בתאריך 11/1/18 ואין בכך כדי לפגוע בגירסתה, ואילו הנתבעות והצד השלישי טוענים שהניסיון של התובעת לשנות את מועד התאונה מהוה הרחבת חזית, התובעת לא פעלה לתקן את כתב התביעה ולפיכך אין בידה לטעון למועד אחר.

בהקשר זה ניתן לסכם ולקבוע שכאשר המסגרת הבסיסית לעילת התביעה פורטה בכתב התביעה ובתמונות המצורפות לו, כאשר גרסת התובעת על כל רכיביה פורטה בתצהירה ושעה שהמחלוקת האמיתית נפרשה בבית המשפט על כל רכיביה, יש להכריע על פי המחלוקת האמיתית בין בעלי הדין ואין מקום לדחות את גרסת התובעת רק בשל כך שחלה טעות זניחה יחסית בנסיבות תיק זה במועד ארוע התאונה.

עיון בחוות הדעת מעלה חוות דעת יסודית ומאוזנת ומשכך, אני מעדיפה ומקבלת את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, לפיה נכותה של התובעת עקב התאונה עומדת על 5% נכות.

...

הנתבעות והצד השלישי טוענים, שמדובר בנזקים מיוחדים שלא הוכחו וכי דרישתה של התובעת בראש נזק זה להידחות.

אחרית דבר התביעה מתקבלת - סה"כ נזקי התובעת הם כדלקמן: הפסדי שכר וגריעה מכושר ההשתכרות - 50,000 ₪ עזרה והוצאות מכל סוג 10,000 ₪ נזק לא ממוני 35,000 ₪ סה"כ פיצוי 95,000 ₪ ניכויי אשם תורם – 20% 19,000 ₪ - סה"כ פיצוי בניכויי אשם תורם 76,000 ₪.

אחר כל האמור לעיל, הנתבעות תשלמנה לתובעת סך של 76,000 ₪ בצירוף אגרה כפי ששולמה, בצירוף הוצאות שהוציאה בגין חוות דעת המומחה מטעמה ומטעם בית המשפט.