תיקון טעות בפסק דין

לעניין תיקון פסק הדין לפי טענות המשיבה, סעיף 81 לחוק בתי המשפט קובע כי "מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, ”טעות“ – טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה". במקרה דנן, לא מצאתי לנכון להדרש לטענה זו. סעיף זה מדבר על טעות בפסק הדין וסעיף זה מרחיב מהי טעות בגדר ההחלטה.

...

דיון והכרעה לאחר שמיעת טענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר מכל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע צו הסגירה השיפוטי.

בתגובתו בכתב מיום 6.9.2023 הסניגור טען כי סמכותו של בית המשפט לתיקון טעות בפסק דין, קבועה בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט).

...

בבקשה צוין כי בהכרעת הדין נקבע שהנאשם מורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, ואולם מחמת שגגה צוינו בהכרעת הדין רק שתיים מבין שלוש העבירות נושא כתב האישום.

בדיון שהתקיים לפניי היום, באי כוח הצדדים השלימו טיעוניהם בעל-פה. לאחר בחינת הטיעונים בכתב ובעל-פה, ראיתי להיעתר לבקשת המאשימה ולהרשיע את הנאשם בעבירה השלישית במספרה שיוחסה לו בכתב האישום - תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות.

יישום השיקולים האמורים בנסיבות המקרה הנוכחי, מוביל למסקנה כי יש מקום לתקן את הטעות שנפלה בהכרעת הדין כמבוקש על-ידי המאשימה: (א) מבחינת מהות הטעות – מדובר בטעות ברורה שאינה נוגעת למישור הערכת העדויות או קביעת הממצאים.

בהתחשב בכל אלה, אני סבורה כי בהתאם לאמות המידה שנקבעו בע"פ 4190/13 סמואל הנ"ל, יש מקום לתיקון הכרעת הדין בהתייחס לעבירה השלישית שיוחסה לנאשם בכתב האישום כמבוקש על-ידי המאשימה.

הבקשה לתיקון טעות אינה נוגעת לחלק זה של פסק דיננו וגם לא לקביעה עקרונית כלשהיא בו. להבנת הבקשה דנן לתיקון טעות, יוזכר מועד שהנו רלבאנטי, כפי שקבענו, הן לעניין שערוך הנתונים בטבלה והן לעניין חישוב חובה של המשיבה למבקשות, הוא המועד החוזי לתשלום התמורה הנוספת – 10.10.2017.

העקרון שביסוד הכתוב בסעיף 26 לפסק דיננו היה ליצור, לצורך חישוב יתרת החוב של המשיבה למבקשות למועד פסק דינו המשלים של בית המשפט קמא, דין זהה לשיערוך החוב ולשיערוך התשלומים ששולמו לפרעונו, כדי שניתן יהיה להפחית את האחד מהשני במועד הרלבנטי לחישוב – מועד מתן פסק הדין המשלים.

...

ביום 29/12/15 הגיש התובע בקשה לתיקון פסיקתא, בגדרה טען כי נפלו טעויות בפסיקתא שנחתמה, כמפורט להלן: לטענת התובע הוא הגיש פסיקתא ובקש בטעות להרשם כבעלים של 25/64 חלקים מחלקה 31 גוש 18980, המהוים שטח של 1241 מ"ר, למרות שעל פי פסק הדין ונסח הטאבו, הוא זכאי להרשם כבעלים של החלקים 29/64, המהוים שטח של 1440 מ"ר; עוד טען התובע כי בפסיקתא שהגיש הוא ביקש להרשם כבעלים של 25/64 חלקים מחלקה 30 גוש 18980, המהוים שטח של 567 מ"ר, למרות שעל פי פסק הדין ונוסח הרישום הוא זכאי להרשם כבעלים של החלקים 29/64 המהוים שטח של 658 מ"ר; בנוסף טען התובע כי בפסיקתא שהגיש הוא ביקש להרשם כבעלים של 25/64 חלקים מחלקה 32 גוש 18980 המהוים שטח של 653 מ"ר, למרות שעל פי פסק הדין ונסח הרישום הוא זכאי להרשם כבעלים של החלקים 29/64 המהוים שטח של 409 מ"ר; עוד ביקש התובע לרשום בפסיקתא את השם של עיזבון המנוחה פאטמה סעיד תיתי.

...

לפיכך, כאשר הפסיקתא היתה אמורה לשקף את האמור בפסק הדין ומשלא עלה בידי המבקשים במסגרת בקשתם לבסס כי נפל פגם מהותי בפסיקתא אין מקום להיעתר לבקשה.

עוד יצוין, כי אף בבחינת הבקשה לאור הוראות סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, שעניינו תיקון טעות בפסק הדין או בהחלטה, נראה כי אין מקום להיעתר לבקשה, הן בשל העיכוב בהגשתה – בחלוף 21 ימים מיום מתן הפסיקתא, והן מחמת כך שלא הוכח כי נפלה טעות בפסיקתא שניתנה.

נוכח האמור, משלא הוכיחו המבקשים כי נפל פגם היורד לשורשו של ההליך ומשלא הוכיחו הצדקה אחרת לביטול הפסיקתא, דין הבקשה להידחות.

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ע"א 24110-04-23 אפריקה ישראל להשקעות בעמ ואח' נ' מ.נ.ש יעוץ בע"מ ואח' לפני כבוד השופטים יונה אטדגי (אב"ד), השופטת טל לוי-מיכאלי, השופט אריאל צימרמן המערערת / המשיבה: אפריקה ישראל להשקעות בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד יעל הרשקוביץ ואורן שהרבני המשיבות / המערערות: 1.מ.נ.ש יעוץ בע"מ 2.כישרון לפיננסים בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד אילן סופר ואלעד בקר פסק דין

מנש זוכתה במענק בסך 800,000 ₪ ובהוצאות, בלא שצוין דבר בעיניין המע"מ. ניסיון של מנש להביא להוספת מע"מ בדרך של תיקון טעות בפסק הדין – כשל.

...

על רקע האמור הגישה מנש (עם אחרת, שאינה צריכה לענייננו) תביעה כספית בסדר דין מקוצר ע"ס 1,200,000 ₪ בתוספת מע"מ, לקבלת מענק ההצלחה, הן 800,000 ₪ שאינם נתונים לשיקול דעת של אפריקה, הן 400,000 ₪ הנתונים לשיקול דעתה.

לשיטת אפריקה, בתמצית, קיים צו חוסם בהסדר לפידות; את הסכם הייעוץ יש לפרש ככזה היוצר קשר סיבתי בין הייעוץ לזכאות למענק ההצלחה; ייעוץ לא ניתן להסדר לפידות; היקף הפעולות של מנש לאחר שנת 2017 היה מינימלי ולא כזה הקשור בהסדר לפידות; משקל לא ניתן למעורבות הנושים בניהול המגעים; וניתוח התנהלות הצדדים, כך גם ראיות מהותיות שונות שמהן התעלם בית המשפט קמא לפי הנטען, הביאוהו למסקנה שגויה.

אולם לא כאן נערוך חלף הערכאה הדיונית את הניתוח המפורט הנדרש, ובנסיבות אין מנוס מהשבת ההליך לבית משפט קמא.