מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תיקון חישוב פנסיוני לאחיות מוסדיות

בהליך תובענה ייצוגית (ת"צ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

חלק מההטיות או התפישות כלפי נשים וגברים מבוססים על מנגנונים מוסדיים אשר פעלו מכוח דיעה קדומה והניעו תהליך שיצר פעמים רבות את האמונה - גם בקרב בני הקבוצה עצמה - כי פערים מסוימים הם "טבעיים", בעוד שלמעשה אין הם אלא שיקוף של דיעות קדומות אשר השתרשו בחברה (על הצורך בחשיפת מנגנונים מורכבים וסמויים כדי למגר את ההפליה כנגד נשים ראו: Catharine A. MacKinnon, Toward a Feminist Theory of the State, Harvard University Press (1989)).
בבג"ץ 453/94 שדולת הנשים בישראל נ' ממשלת ישראל, פ" מח (5) 501 (1994, להלן: עניין שדולת הנשים הראשון), נאמר לעניין זה: "הואיל והפלייתן של נשים בחברה המודרנית הנה, בעיקרה, תופעה המושרשת בתפיסות סמויות, חוסנה המוסרי של חברה שוחרת שויון יכול להבחן בהקף האמצעים והמאמצים החיוביים שנכונה היא לנקוט ולהשקיע בשבירת הסטטוס-קוו וביצירת מציאות חדשה ושוויונית". שימוש בסטריאוטיפים יוצר "מעגל קסמים" המנציח את אותה הפליה ומאפשר את המשך קיומה (ראו פסק דינו של כב' השופט יצחק זמיר בעיניין רקנט, שם בעמ' 335): "המוסכמה החברתית היא הקרקע שעליה צומחת ההפליה החברתית: הפליה מחמת גזע, דת, ארץ מוצא, מין ועוד. הסטראוטיפ הוא אויב השויון. הוא יוצר מעגל קסמים הפועל להנצחת הפליה." בדיון הנוסף בעיניין רקנט ( דנג"ץ 4191/97 אפרים רקנט נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נד (5) 330, 351 (2000) הוסיף לעניין זה כב' השופט, לימים הנשיא אהרן ברק: "אין לך קרקע פורייה יותר להפליה מאשר סטראוטיפים שפותחו במשך השנים.... היתחשבות בסטראוטיפים שומטת את הקרקע מתחת למבחן הרלוואנטיות עצמו". בשנת 2000, ניתן פסק הדין בבגץ 6845/00 איתנה ניב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נו (6) 663, 760 (2002), שם נדונה הסכמה של אחיות לצאת לפרישה מוקדמת בתנאים מפלים.
בעתירה האחת (עתירת אלחנתי) נתקף סעיף 19 לחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003, שהורה על ביטול חוק השוואת זכויות פנסיה לאלמן ולאלמנה, התשס"א-2000 (להלן – חוק השוואת זכויות).
ראשית, העובדה כי שכרן של הנשים-העמיתות נופל בדרך כלל מזה של הגברים-העמיתים באה ממילא לידי ביטוי בחישוב פנסיית השארים המשתלמת כאחוז מתוך השכר הקובע של העמית והעמיתה.
...
סוף דבר אני מאשרת את הסדר הפשרה שלפניי ונותנת לו תוקף של פסק דין.
הנתבעות ישלמו לתובע המייצג, מתן בכר, גמול בסך 24,500 ₪ ולבא כוחו, עו"ד רועי בכר, שכר טרחה בסך 38,889 ₪ בצירוף מע"מ. הגמול לתובע ומחצית שכר הטרחה ישולמו בתוך 7 ימים מהיום, ואילו מחצית שכר הטרחה הנוספת תשולם בתוך 30 ימים מהיום, לאחר דיווח הנתבעות על תשלום מלוא הפיצוי לקרן התובענות הייצוגיות.
אני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2021 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

אין מחלוקת כי עבודתו של התובע בנשר היא אשר גרמה למחלתו, ועל כן חישוב בסיס השכר על פי שכרו אצל האחים עובדיה חושב באופן שרירותי ובנגוד להלכה שנקבעה בעב"ל (ארצי) 327/97 המוסד לביטוח לאומי נ' שמואל הררי, 24.10.2001 (להלן- הילכת הררי), שם נקבע היה על הנתבע לחשב את בסיס השכר של מר הררי, על פי שכרו במקום העבודה בה נרכשה מחלתו.
גם הפנסיה אשר הישתכר התובע בעקבות יציאתו לגימלה מחברת נשר עמדה על סכום דומה בקירוב (7,957 ₪).
אשר לנספחים שצרף התובע לסיכומיו - מדובר בתעודות עובד ציבור, רשומות מוסדיות, פרוטוקולים והחלטות של דיונים משפטיים, אשר את חלקם הגיש הנתבע לתיק, ולכן לא ברור את מי מבקש הנתבע לחקור.
כלומר, הנתבע תיקן את ההנחיות משום שהבין שיש לתת מענה למקרה כמו זה של התובע.
...
לאור הודאה זו של התובע, לא מצאנו הצדקה לסטות מהקביעה בסעיף 98 לחוק ומהפסיקה לעיל.
עוד טען התובע כי יש להישען על תקנות הביטוח הלאומי, הקובעות כי יש לחשב את בסיס השכר על פי השכר המלא- חישוב בסיס השכר על ידי הנתבע אכן נעשה על פי השכר המלא, בהתאם לעבודת התובע באחים עובדיה, ומשכך לא מצאנו בטענה זו ממש.
סוף דבר התביעה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום קריית גת נפסק כדקלמן:

עוד יצויין בהקשר זה נוסחו של סע' 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, לאחר תיקון מס' 2: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו.". בעניינינו, ההסכם מיום 4.12.2018 כותרתו ברורה וחד משמעית – "הסכם הלוואה". בנוסף, ההסכם מציין 16-17 פעמים, את המילים "הלוואה", "לווה", "מלווה", "אשראי" ונגזרותיהן.
זאת ועוד, העולה ממסמך ההלוואה כי הנתבע הוא שקבל לידיו כספים מתיישב גם עם הודעת ווטספ ששלח אחיו של הנתבע, מר שמעון סלוק, בזמן אמת, ביום 26.3.2019, בה נרשם, בין היתר: "..המצב של יששכר ממש גרוע ועושה מאמצים להביא כספים ממה שאין לו ומצבו ממש גרוע, הפתרון לרגע זה שהוא ימכור את הבית ויחזיר מה שלקח...". עולה מן המקובץ - הנתבע חתם והתחייב כלווה – ולא כערב או כשלוח, על מיסמך מפורש בכתב, העוסק בהלוואה של כספים ומועדי תשלום על ידו.
הוראות המעבר הספציפיות לגבי "מלווה מוסדי" אינן רלוואנטיות לענייננו, שכן לא נטען וממילא לא הוכח שהתובע 1 הנו מלווה מוסדי.
התובע 1, בתצהיר עדותו הראשית, טען כי היה עובד חברת חשמל והעביר את מלוא כספיו לנתבע, לאחר שפרש לפנסיה.
סע' 6 לחוק קובע כי: "שיעור ריבית הפיגורים לא יעלה בחישוב שנתי על חמישית שיעור העלות הממשית של האשראי.". מאופן נסוחו של סע' 9(ב) לחוק לפיו "רשאי בית המשפט להתאים את שיעור העלות הממשית של האשראי ואת שיעור ריבית הפיגורים לשיעורים המירביים המותרים על פי סעיפים 5 ו-6..." אנו למדים כי כוונת המחוקק הייתה שהשיעור המרבי בסע' 6 קשור בטבורו לסעיף 5.
...
לאור כל האמור, עתרו התובעים לחייב את הנתבע לשלם לתובע 1 סך של 1,682,000 ₪ ולידי התובע 2 סך של 266,000 ₪.
לאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: תביעתו של התובע 1 כנגד הנתבע מתקבלת בחלקה.
בנוסף ישלם הנתבע לתובע 1 שכ"ט עו"ד בסך של 38,550 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, והוצאות משפט יחסיות לסכום שנפסק בסך של 16,264 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
תביעתו של התובע 2 כנגד הנתבע – נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

בהקשר זה סומך התובע על עדותו שלו, עדות אמיר סחניני שנטען כאמור שנכח אף הוא במשאית בעת התאונה ביחד עם התובע והנהג, תיק המישטרה, בה נתן התובע גרסה מפורטת ומדויקת של התאונה, דוחות האיכון הסלולארי הממקמים אותו במקום במועד התאונה, פלטי שיחות של התובע והנתבע 1 וכן צלום מסך מהטלפון הסלולארי של התובע, המתעד תמונות וסרטון שצולמו על ידי התובע מיד לאחר התאונה (בשעה 16:36) ונשלחו לאחיו של הנתבע 1 (שטען, כאמור, שהתובע שהה דוקא איתו בזמן התאונה).
עוד טוענת הנתבעת, כי לא הוכח כי מתקיימים התנאים ביחס להוכחת דוחות האיכונים כרשומה מוסדית וכי בכל מקרה יש, לגירסת הנתבעת, להעדיף את הראיות הברורות הקיימות על פני איכוני הסלולאר.
בהמשך תיקן ל-6 דקות (עמ' 26, ש' 24-18), אחר כך הפחית את זמן הנסיעה ל-3 דקות, ולבסוף השיב "מאיפה אני יודע את הדקות" (עמ' 26, ש' 33-32).
סכום זה מהוה כשליש מחישוב אקטוארי מלא, על בסיס שכר ממוצע של 9,000 ₪ במעוגל (בהתאם לתלושים האחרונים שהוצגו), 39 שנות עבודה (מקדם 275.6718), שיעור נכות של 5% ותוספת פנסיה של 12.5%.
...
נסיבות התאונה – דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובראיות שהוגשו, שמעתי את העדים ועיינתי בסיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והראיות שהוגשו הגעתי למסקנה כי יש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על שיעור זו הרפואית, אולם יש לחשב את הפיצוי בגין הפגיעה בכושר השתכרותו על שיעור נמוך מאלה, שכן בהתאם לתלושי השכר שהגיש התובע, כמו גם לדו"ח רציפות הביטוח, מאז התאונה ועד היום השביח שכרו עד מאד ולא ניכר כי לתאונה, שבגינה ממילא נקבע לו שיעור נכות מיזערי, היתה השפעה כלשהי על כושר השתכרותו.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

כן נפסק פיצוי כספי בסך 1,500,000 ₪ לתובעת, סכום שהוגדר: "שווה ערך לחלק קטן מהנזק שניגרם לעמיתים כתוצאה ממעשי הנאשם". בגזר הדין כתב כב' השופט חאלד כבוב כי: "פעילותו של הנאשם 1 כמפורט בכתב האישום נפרשה על פני שנים רבות החל משנת 2005 ועד שנת 2012 כאשר הוא פעל באופן מתוחכם שנועד להסוות את פעילותו המרמתית ולהקשות על חשיפתה על ידי שימוש בחשבונות בנק שאינם רשומים על שמו. הנאשם ידע היטב שאסור לו לסחור בניירות ערך אך ביקש לעקוף איסור זה על ידי שימוש בחשבונות של אחותו וגיסו..." במקביל, פנה הנתבע ביום 6.2.13 בתביעה לבית הדין לעבודה לתשלום זכויות נטענות עקב פיטוריו (סע"ש 9544-02-13), ומבטחים הגישה ביום 16.6.13 תביעה שכנגד, לשלילת זכויות ולפצוי עקב מעשיו של הנתבע.
כן הודה הנתבע, הוא הנאשם 1 בהליך הפלילי, בעובדות הללו שתוארו בכתב האישום המתוקן: מתוקף תפקידו ומעמדו חב נאשם 1 חובת נאמנות לעמיתים ולחוסכים בקרנות הפנסיה, ונאסר עליו להמצא במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו ועבודתו בעמיתים ובין אינטרס אישי שלו ושל קרובים לו. מתוקף תפקידו ומעמדו נאסר על נאשם 1 להחזיק ולרכוש ניירות ערך עבור עצמו.
בהקשר זה מקובלת עלינו לחלוטין עמדתו של מר לוי, עד מבטחים, באמרו: "ממה שאני יודע איך עובדים בשוק ההון, לא יעלה על הדעת שמי שקונה מניות לגוף מוסדי יקנה את זה בשביל גיסו במקביל יום לפני" (עמוד 42 שורות 32- 33).
פרט לטענות בדבר טעות לא הציגה מבטחים ראיות מספקות מטעמה בהקשר זה. תלושי השכר של הנתבע לחודשים הנוגעים לדבר לא הוגשו, אף לא הובאו מסמכים המעידים על הטעות בחישוב המס.
...
סיכום סיכומו של דבר, התביעה העיקרית מתקבלת ברובה, כך שהנתבע יפצה את מבטחים בסך 7,890,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.1.09 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
לפי הצורך, מבטחים רשאית להגיש לחתימת בית הדין תוך 30 יום פסיקתא מתאימה המופנית לקרנות ולקופות בהקשר זה. נדחות התביעות הנוגעות להשבת ההפקדות לתגמולים; להשבת שכר עבודה ששולם לנתבע; ותשלום בגין מס עבור שווי שימוש ברכב.
התביעה שכנגד נדחית במלואה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו