עוד יצויין בהקשר זה נוסחו של סע' 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, לאחר תיקון מס' 2:
"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו.".
בעניינינו, ההסכם מיום 4.12.2018 כותרתו ברורה וחד משמעית – "הסכם הלוואה".
בנוסף, ההסכם מציין 16-17 פעמים, את המילים "הלוואה", "לווה", "מלווה", "אשראי" ונגזרותיהן.
זאת ועוד, העולה ממסמך ההלוואה כי הנתבע הוא שקבל לידיו כספים מתיישב גם עם הודעת ווטספ ששלח אחיו של הנתבע, מר שמעון סלוק, בזמן אמת, ביום 26.3.2019, בה נרשם, בין היתר: "..המצב של יששכר ממש גרוע ועושה מאמצים להביא כספים ממה שאין לו ומצבו ממש גרוע, הפתרון לרגע זה שהוא ימכור את הבית ויחזיר מה שלקח...".
עולה מן המקובץ - הנתבע חתם והתחייב כלווה – ולא כערב או כשלוח, על מיסמך מפורש בכתב, העוסק בהלוואה של כספים ומועדי תשלום על ידו.
הוראות המעבר הספציפיות לגבי "מלווה מוסדי" אינן רלוואנטיות לענייננו, שכן לא נטען וממילא לא הוכח שהתובע 1 הנו מלווה מוסדי.
התובע 1, בתצהיר עדותו הראשית, טען כי היה עובד חברת חשמל והעביר את מלוא כספיו לנתבע, לאחר שפרש לפנסיה.
סע' 6 לחוק קובע כי: "שיעור ריבית הפיגורים לא יעלה בחישוב שנתי על חמישית שיעור העלות הממשית של האשראי.".
מאופן נסוחו של סע' 9(ב) לחוק לפיו "רשאי בית המשפט להתאים את שיעור העלות הממשית של האשראי ואת שיעור ריבית הפיגורים לשיעורים המירביים המותרים על פי סעיפים 5 ו-6..." אנו למדים כי כוונת המחוקק הייתה שהשיעור המרבי בסע' 6 קשור בטבורו לסעיף 5.
...
לאור כל האמור, עתרו התובעים לחייב את הנתבע לשלם לתובע 1 סך של 1,682,000 ₪ ולידי התובע 2 סך של 266,000 ₪.
לאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן:
תביעתו של התובע 1 כנגד הנתבע מתקבלת בחלקה.
בנוסף ישלם הנתבע לתובע 1 שכ"ט עו"ד בסך של 38,550 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, והוצאות משפט יחסיות לסכום שנפסק בסך של
16,264 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
תביעתו של התובע 2 כנגד הנתבע – נדחית.