תיקון חוק האפוטרופסות הכללית

ו) סעיף 15 לחוק האימוץ, שהוכנס לחוק בתיקון מס' 8, קובע כדלקמן: עובד סוצאלי לפי חוק האימוץ כאפוטרופוס (תיקון מס' 7) תשע"א-2010 (א) הורה שנתן הסכמתו לאימוץ ילדו או שבית משפט הכריז על הילד כבר-אימוץ, ולא נתמנה לילד אפוטרופוס – זכויותיו, חובותיו וסמכויותיו של ההורה כלפי הילד יהיו נתונות, עד להחלטה אחרת של בית המשפט, לעובד סוצאלי לפי חוק האימוץ אשר עובד סוצאלי ראשי כאמור בסעיף 36(ב) קבע לכך, כאילו נתמנה אותו עובד סוצאלי לאפוטרופוס לילד במקום אותו הורה.

ט) סעיף 24 לחוק האימוץ (ששונה באמצעות תיקון מס' 8) מורה כך: שמיעת האפוטרופוס הכללי ומינוי עורך-דין (א) מקום שההורה פסול דין או נעדר, רשאי בית המשפט להזמין את האפוטרופוס הכללי לדיון לפי חוק זה. (תיקון מס' 8) תשע"א-2010 (ב) בדיון ובערעור לפי סעיפים 10, 12(ג), 13 ו-13א ובערעור עליו, רשאי בית המשפט למנות עורך-דין להורה שאינו מיוצג על ידי עורך-דין בהתאם להוראות חוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972.

...

לבסוף, ככל שהיועץ המשפטי סבור כי קיימת בנסיבות המקרה דנן עילה אחרת להכריז על הילד כבר-אימוץ, עליו לפעול בהקשר זה ללא דיחוי ומקובלת עליי בעניין זה עמדת חברי השופט מלצר (בפסקה 28 לחוות דעתו) כי על מנת לאפשר את הדבר ולהימנע מטלטולו של הילד שלא לצורך, יש לעכב בשלב זה את העברתו אל המערער למשך 30 ימים מהיום.

עוד מקובלת עליי עמדתו של חברי (בפסקה 29 לחוות דעתו) כי ככל שהיועץ המשפטי לממשלה לא יגיש בקשה להכרזה על הקטין כבר-אימוץ בהתבסס על עילה אחרת בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק דין זה, ההליך יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיתאם את העברת הקטין לרשות המערער בעזרת אנשי מקצוע.

ת כללם של דברים הוחלט פה אחד להיעתר לבקשה, ליתן רשות ערעור ולדון בה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

סעיף 19 לחוק האפוטרופוס הכללי (תחולת הוראות), קובע את הקף אחריותו כדלקמן: "(א) לענין סעיפים 8 ו-9 לחוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין), תשי"ח-1958, וסעיפים 2 עד 4, 8 ו-9 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952, דין האפוטרופוס הכללי כדין המדינה.

...

ז - סוף דבר אשר על כן, התביעה נגד האפוטרופוס הכללי מתקבלת.

נוכח הסכמת רשות המיסוי בישיבת יום 15.7.2021 לא להתנגד להשגה שיגיש התובע – ומשלא מצאתי כי הפרה חובה כלפי התובע, נדחית התביעה שהוגשה כנגדה ללא צו להוצאות.

בשים לב להסכמות הצדדים בדבר צמצום המחלוקת, אני מורה למזכירות להשיב לתובע, על-ידי ב"כ, את המחצית השנייה של אגרת בית המשפט.

הסכום האמור אשר הועבר לקניין המדינה מהוה רק 'טיפה בים', מהסכום הכולל שהעריך אפוטרופוס הכללי כי יועבר לקניין המדינה, עובר לתיקון החוק והוא: "נכסים (בעיקר מזומנים) בהקף של כ-600-700 מיליון שקלים חדשים" (מתוך דברי ההסבר לסעיף 64 להצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תקוני חקיקה), התשס"ה-2004, ה"ח 143 (הצעה לתיקון עקיף של ס' 15 לחוק האפוטרופוס הכללי), בעמ' 447).

...

שם הוצע "לחייב את האפוטרופוס הכללי לערוך חקירה במטרה לאתר בעלי הזכויות בנכס, מדי חמש שנים מיום שקיבל את הנכס לניהולו". נראה לי כי מתן צווי ניהול זמניים ובחינת חובתו של האפוטרופוס לפעול ב'שקידה סבירה', בכל עת שבה יתבקש ביהמ"ש לחדש את צווי הניהול, ימנעו, או יפחיתו משמעותית, מצבים לא ראויים שבהם רכוש עזוב מוחזק במשך עשרות שנים בניהולו של האפוטרופוס הכללי, מבלי שנעשה ניסיון או למצער ניסיון ממשי, לאתר את בעלי הזיקה בו, ואזי בתום התקופה מועבר הרכוש העזוב לאוצר המדינה.

סוף דבר כאמור, בנסיבות עניינו של תיק זה נראה לי כי התובעים לא עמדו בנטל הדרוש להוכחת העובדה שסבם המנוח, אליהו נחמני ז"ל, הוא החתום על שטר המכר, ומשכך בעליו של הנכס מושא ההליכים.

בסיכומו של דבר, התביעה, כמפורט, נדחית.

לשם שלמות התמונה, יצוין כי עוד בטרם תיקון מס' 18 לחוק הכשרות פירסם משרד האפוטרופוס הכללי חוברת הנחיות וכללים אשר הוותה חלק בלתי נפרד מהסכמי שכר הטירחה עם תאגידי האפוטרופסות אשר אושרו אותה העת בבתי המשפט.

הינה כי כן, התיקון לחוק שם אמנם דגש משמעותי על צורך להיתחשב ברצונו של אדם שמונה לו אפוטרופוס אולם לא העניק לצורך זה מעמד בכורה בכל מקרה ומקרה.

...

ואולם, בנסיבות בהן לא היועץ המשפטי לממשלה ולא בית החולים הגישו בקשה ל"צו יציאה" – הרי שלא קמה להם עילת תביעה על פי החוק לניהול מוסדות ולא ניתן להידרש לסעד הפינוי הקבוע בו. שעה שאין חולק, כי בית החולים לא הגיש את התובענה מושא החלטתי זו איני נדרשת להכריע אשר לסמכותו או אי סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לדון ב"צו יציאה" לפי חוק לניהול מוסדות, והדיון שבו תיאורטי בלבד.

ומה בנוגע לצורך העולה במקרה של הגברת ש.ל? נוכח גילה המתקדם ומצבה הרפואי המורכב, סבורני כי פרט לצורך להתחשב ברצונה, שומה על בית המשפט לייחד משקל רב גם להמלצות הרפואיות ולמסקנות מטעם גורמי הרווחה בכל הנוגע לפתרון הנכון והראוי ביותר עבורה.

לגברת ש.ל מקום עד ליום 10.12.2019 התוצאה משעה שכל הגורמים המטפלים בתיק הנדון תמימי דעים בנוגע לכך, שהגברת ש.ל צריכה לצאת מבית החולים ולעבור למוסד סיעודי, וזה המקום היחידי שבנסיבות הקיימות בשל מצבה הרפואי יטיב עימה אני מורה על העברתה של הגברת ש.ל מבית החולים חרף התנגדותה למוסד .

במידת צורך, ועל פי בקשת הקרן לטיפול בחסויים אני מורה למשטרת ישראל לסייע בביצוע החלטתי זו. המזכירות תסגור התיק ותודיע לצדדים.

בית משפט לעינייני מישפחה בפתח תקווה א"פ 5658-06-20 פלונית נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט בנימין יזרעאלי מבקשת פלונית ע"י ב"כ עוה"ד ארתור שני או עו"ד רונית זיסמן משיבים 1.האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב משרדי ממשלה 999010 2.משרד הרווחה והשירותים החברתיים - תל אביב משרדי ממשלה 500106212 3.הממנה/האם ע"י ב"כ עוה"ד רבקה אורמן 4.פלוני ע"י ב"כ עוה"ד ציפי פיק פסק דין

טרם התיקון לחוק, חלו שינויים בתפיסות החברתיות בארץ ובעולם, במסגרתם הוחלפה הגישה הפטרנליסטית כלפי אוכלוסיות שאינן יכולות לדאוג לענייניהם, ובמקומה קמה גישה המבקשת לשים דגש על כבודם וזכויותיהם אוכלוסיות אלו, תוך שימת דגש על עצמאותם, רצונם, וכבודם.

התפיסה החברתית העומדת מאחורי תיקון 18 לחוק הכשרות ויצירת מוסד ייפוי הכוח המתמשך, הנה תפיסה המכבדת את האוטנומיה הכבוד והרצון של כל אחד מהאכלוסיה (על מוגבלותו, ככל שתהיה) ומאפשרת תיכנון עתידי, שהוא על פי רוב, חלופה לאפוטרופסות, המותאמת ומתחשבת באותו האדם אשר ייפה כוחו במסגרת ייפויי כוח מתמשך.

...

ישנו קושי להכריע בשאלת "כוונת התובעת" בהעברת הכתובת, אולם שוכנעתי כי המניע של הנתבע לפנות לבנק, או למצער להודיע את האם כי יש לפנות לבנק, היה כדי להבטיח שלא ייעשה דבר בכספיה של האם ללא השגחה ואין בידי לקבוע כי הדבר נעשה בכוונת מכוון, כטענת התבועת, על מנת לגרום לניתוק בינה לבין אמה.

מעבר לדרוש לצורך פסק דין זה אוסיף כי אני סבור שישנו הבדל בין "ניכור קטינים", תופעה מוכרת בהליכי גירושין ופירוד של בני זוג, לבין תופעת ה"ניכור לעת זקנה".

יתירה מכך, התובעת, אשר עליה כאמור נטל ההוכחה, לא הוכיחה כי לא נתנו לה לטפל באימה ואני מקבל את גרסת הנתבע לפיה הפעמים בהם הוגבלה התובעת מלהגיע, היו בעיקר לאור הנחיות משרד הבריאות עקב נגיף הקורונה.

אין להתעלם מהקושי הרגשי של התובעת במציאות שנכפתה עליה נוכח רצונה של האם, אולם רצונה של האם גובר ועל התובעת לכבד רצונה זה. מכל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי יפוי הכוח נחתם כדין והוא מבטא את רצונה של האם.

ראשית, איני מקבל את הטענה לפיה הנתבע אינו יכול להתמנות כמיופה כוח נוכח מגוריו בחו"ל – הדבר אינו נלמד מהוראות הדין, וכל טענה בעניין זה דינה להדחות.

שנית, ואף לגופו של עניין, בנסיבות תיק זה שוכנעתי כי העובדה שהנתבע מתגורר בחו"ל אינה מקשה על פעולותיו כמיופה כח, ובוודאי שאינה גורמת נזק לאם.

סיכום אשר על כן, תביעה זו, והקשורה לה – נדחות.