בעת רישום הבית המשותף, בשנת 1971, חניית המערער הייתה הצפונית ואילו חניית המשיב הייתה דרומית לה (קרי פנימית יותר), שתי החניות מסומנות בתשריט בגודל ובמידות זהות – 8 מ"ר, ברוחב 2 מ' ובאורך 4 מ', כפי שניתן לראות בתשריט צו הבית המשותף המקורי של קומת החנייה:
בשנת 1973, שנתיים לאחר רישום הבית המשותף, תוקן צו הרישום בחתימת כלל בעלי הדירות, תיקון שהתבטא בהעתקת חניית המשיב צפונה, באופן שזו הפכה מאותה עת הצפונית ביותר והראשונה בסדר החניות.
לחלופין תבע המערער להחזיר את שטחי החניות המקוריים, כפי שהיו טרם בוצעו השינויים על ידי הדיירים הקודמים ואף להורות על תיקון תשריט הבית המשותף כפי שהיה במקור.
בהלימה לכך, בעיניין כץ, אמנם היתנהלות בעל דירה אחד בחנייה המהוה קניינו, אשר שינה לרעה באופן חד צדדי ומהותי את זכויותיו של הדייר האחר בחנייה המהוה קניינו והכל כאשר מבנה החניות יצא מנקודת הנחה שקיים שתוף סימולטאני והדדי של החניות הסמוכות בשטחים בין שני הרכבים – מהוה היתנהלות שאינה סבירה ושאינה כדין.
...
לאור כל האמור ובהתבסס על קביעתי ולפיה העמודים, כמו גם הנגרר, הוצבו בתוך שטחו של המשיב, הרי שבדין הורתה המפקחת על סילוקם.
לאור זאת, נדחות טענותיו אלו של המערער.
סוף דבר;
לאור כל האמור והמפורט, הערעור מתקבל באופן חלקי ובהתאמה הנני מורה למערער לפרק את העמודים אשר הוצבו על ידו בתחום חניית המשיב וזאת, כפי שנקבע לעיל, כן, הנני אוסרת על המערער להציב כל חפץ או מיטלטלין בתחום הרכוש המשותף בין שתי החניות וכן, הנני אוסרת על המערער להציב כל חפץ או מיטלטלין בתחומי חנייתו שיש בהם כדי להפריע לפתיחה סבירה של דלתות רכב המשיב.
