תיקון בקשה לחיוב מנהל חברה

אם סבר המבקש כי על המעסיקה לפצותו על אי ניכוי כספים משכרו, עילה שהופנתה בכתב התביעה כלפי החברה המנהלת בלבד, שומה היה עליו לבקש את תיקון כתב התביעה (כפי שידע לעשות בתביעה הראשונה).

בעניינינו, דומה שחסד מסוים נעשה עם המבקש בקביעתן, כפי שיובהר להלן: חיוב בתשלום הוצאות משפט בסכום של 1,000 ש"ח לחברה המנהלת - מבקשת רשות העירעור עולה כי המבקש הגיש תביעה נגד החברה המנהלת מבלי שהיה לו יסוד להניח כי קמה לה חבות כלפיו (ומהתכתובת עימה עולה כי לא היה עליו להיות מופתע מטענות ההגנה שהעלתה).

...

בפסק הדין קבע בית הדין כי דין התביעה להידחות על הסף לפי תקנה 45(א)(3) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, בנסיבות בהן המעסיקה שילמה למבקש את הסכום שנדרש על ידו "ומשכך ההליך מוצה" וסוגית הזכאות של עובד כי מעסיקו ישלם לו פיצוי בגין חלק עובד שלא הועבר לקרן הפנסיה היא סוגיה תיאורטית אקדמית.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור, החלטת בית הדין האזורי וכלל חומר התיק, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף ללא קבלת עמדת המשיבים, באופן שיהא בו כדי לחסוך בעלויות נוספות לבעלי הדין ולמנוע השתת הוצאות משפט של ממש על המבקש.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

העובדה שהמנהל המיוחד בחר שלא לתקן את בקשתו המקורית, אינה בהכרח אומרת כי הוא הרחיב חזית וכי טבעי שהתגלו פרטים נוספים הנוגעים לחקירתו ובקשתו המקורית.

בפיסקה 8 נקבע באותה החלטה כך: "בנסיבות אלה, המסקנה היא כי יש לקבל את בקשת המנהל המיוחד ולהצהיר, בהתאם לסעיף 373 לפקודה, כי החייב נושא בחובות חפציבה (אשר הקפם המדויק טרם ידוע נכון להיום). יוער, כי לאור המסקנה אליה הגעתי, אין צורך לידון בשאלה האם יש מקום לעשות שימוש בסעיף 6 לחוק החברות (שעניינו הרמת מסך) במקרה דנן." באותו מקרה, לא ראה בית המשפט בעובדה שהיקף החובות של קבוצת חפציבה טרם נקבע, כמונעת את הטלת האחריות האישית על מי שניהל את הקבוצה.

...

המסקנה היא כי יהיה על המשיבים לשלם את מלוא חובות החברות, כפי שייקבעו באופן סופי במסגרת ההליך.

סוף דבר: בהמשך לכל המצוין לעיל, נקבע כדלקמן: המשיבים 2-1, יחד ולחוד, יחוייבו בתשלום מלוא חובות החברות לאחר שייקבע היקפם באופן סופי ובנוסף יחוייבו בשווי הפעילות שהוברחה מהחברות למשיבה 3.

הבקשה נגד המשיבה 3 נדחית ללא צו להוצאות.

תסקירי מבחן (-) תסקיר מיום 13.12.2021: הנאשם כבן 21, ללא הרשעות קודמות, גרוש (מהמתלוננת), עובד כמנהל סניף בחברת אלקטרוניקה.

ב"כ הנאשם ביקש מבית המשפט לשקול בזהירות את האמור בתצהירי נפגעי העבירה, אשר חורגים במידה ניכרת מתוכנו של כתב האישום המתוקן.

כן ביקש לחייב את הנאשם בפיצויים בשיעור מתון.

המבקש הורשע בעבירות איומים ותקיפה סתם לאחר שמיעת ראיות: איומים כלפי גרושתו וחברותיה, ותקיפת בן זוג של אחת מהחברות, לאחר שלא הצליח ליצור קשר עם גרושתו על מנת לתאם החזרת בתו הקטנה לרשותה.

...

מנגד, בכל הקשור בשאלת ההרשעה, אין בידי לקבל את המלצת שירות המבחן.

אכן, ישנם מקרים בהם מצאו בתי המשפט (לרבות מותב זה) לבטל הרשעה גם ללא ראיות חזקות לנזק מוחשי, אך לא שוכנעתי כי עניינו של הנאשם ונסיבותיו מצדיקים הקלה כה ניכרת.

סוף דבר, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור תוך שלוש שנים עבירת אלימות מסוג פשע או עוון, לרבות איומים.

כמו כן, יוער כי במסגרת כתב העתירה המתוקן העותר ביקש לחייב את המשיבות למכור לו את הדירה בהתאם לתנאי הרכישה הקבועים בסעיף 3 לחוק הדיור הצבורי (זכויות רכישה), התשנ"ט-1998 (להלן: "חוק זכויות הרכישה"), אולם בהמשך לא שב על טענותיו אלה ובקש ביצוע המכירה בהתאם למתווה החל ביחס לדיירים מוגנים.

הצדדים לעתירה העותר הוא דייר מוגן המתגורר בדירה חד קומתית בסמטת אל עתיקה 7 בחיפה (להלן: "הדירה"), המצויה במקרקעין הידועים כגוש 12644 חלקה 34 ו-35 (להלן: "המקרקעין"), אשר בפנקסי הרישום רשומה לצדם הערה של "מקרקעי יעוד". משיבה 1, עמידר, היא חברה לאומית לדיור צבורי המנהלת דירות בדיור צבורי ולה הואצלו הסמכויות לניהול המקרקעין על ידי רמ"י (להלן: "עמידר").

לצד האמור, במקרה זה נימוק זה מעורר קושי ראייתי ומהותי: ברמה הראייתית – מדובר בנימוק לא מבוסס, כאשר חוות הדעת עליה נסמכה הרשות בהחלטתה לא צורפה לכתב התשובה המתוקן או הוגשה בשלב אחר של ההליך, ועל כן לא ניתן לקיים ביקורת שיפוטית נאותה על נימוק זה. אומנם, רשות מנהלית נהנית מחזקת תקינות המנהל, אולם אין זה פוטר אותה מהצגת תשתית ראייתית הולמת התומכת בטיעוניה בדבר סבירות הנימוקים בבסיס ההחלטה.

...

יוצא אפוא כי החלטת וועדת העסקאות שלא לאשר את מכירת הדירה בנסיבות העניין היא החלטה שלא נומקה במידה ומספקת, לא לקחה בחשבון את מכלול השיקולים שהיה מקום לשקול, וכפועל יוצא מכך אף לא נתנה משקל נאות לאיזון שבין השיקולים השונים הצריכים העניין.

להתרשמותי, בהעדר נימוק כבד משקל שלא הובא במסגרת ההחלטה המקורית, לנוכח מדיניות רמ"י, היות הדירה דירת מגורים המשמשת את העותר למטרות מגורים אשר המצויה בשכונת מגורים, ובהינתן כי מדובר בשטח של פי התוכנית התקפה משמש גם לייעוד של מגורים, נראה שהכף נוטה לטובת מכירת הדירה בפטור ממכרז ויהיו דרושים נימוקים כבדי משקל שלא לעשות כן. טענות נוספות של העותר באשר לטענות העותר כי לכאורה ניתנה לו הבטחה שלטונית על ידי נציגי עמידר ביחס לרכישת הדירה, מצאתי שמדובר בטענה בלתי מבוססת, שדינה להידחות.

סוף דבר בהתאם לכל האמור, אני מורה כדלקמן: החלטת ועדת העסקאות בטלה.

טענות הצדדים בעיניין הזהות הנטענת של שתי החברות כאמור, לטענת התובעת, הנתבעת 1, חברת באו וורקה, הייתה מנוהלת בפועל על ידי מר סופיאן עאסי, הבעלים הסמוי של חברת תעמיר (שבו בנו רשום כבעל מניות) וכן שותף ובעלים סמוי של חברת באו וורקה, באופן שהלכה למעשה מר סופיאן עאסי ומר פואז עתאמנה מנהלים את שתי החברות (בעיקר מר סופיאן עאסי ר' גם סעיף 13 לכתב התביעה המתוקן).

בעיניין זה גם ניתן להפנות לממצאים אליהם הפניתה כב' הרשמת הבכירה הברפלד (כתוארה אז) במסגרת הבקשה לביטול העיקולים - בחקירתו של מנהל התובעת במסגרת הדיון בבקשה לביטול עיקולים מיום 18.11.20, אישר מנהל התובעת כי עשה עבודות עבור חברת תעמיר וקיבל ממנה תשלום עבור אותן עבודות כך שיש בעדותו כדי לסתור את הטענה כי חברת תעמיר שילמה עבור עבודות שקבלה חברת באו ווארקה (עמוד 2-3, שורות 30-6 וגם שורה 17).

רואה חשבון – בעיניין זה הנתבעת הפניתה לכך שמדובר בשני רואי חשבון נפרדים (ר' סעיף 99 לסיכומי נתבעת ושק 13 – 14 עמ' 34 לפרוט' דיון מיום 16.05.23) התובעת לא הפריכה עניין זה. מאזנים - לטענת התובעת ביקשה מאזנים של הנתבעת חברת תעמיר לשנת 2015 – 2020 והנתבעת סרבה בטענה שהמאזנים אינם רלבאנטיים – (סעיף 106 לסיכומי התובעת) אך כאמור התובעת לא הגישה כל בקשה בעיניין לבית משפט כדי לחייב קבלת המאזנים ובכל מקרה לא ברור מדוע לא פנתה לנאמן של חברת באו וורקה כדי לקבל הדרוש.

...

הנתבעת הגישה בקשה לביטול העיקולים הזמניים, וביום 18.11.2020 מצא בית המשפט להורות על ביטול העיקולים, לאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים במסגרתו גם נחקרו חלק מהמצהירים ובהם מנהל התובעת ומר סופיאן עאסי.

יש לבחון את העובדות שיש כרגע בפני בית המשפט בקפידה, ולאחר שבחנתי את הראיות שטענה המבקשת כי יש בהן כדי להוות ראיות לכאורה להרמת מסך, לא התרשמתי כי כך אכן הוא הדבר" (החלטה מיום 18.11.20).

התוצאה: אני מורה על דחייית התביעה, לאחר שהתובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה.

אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת מס' 2, חברת תעמיר, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ סכום הפקדון שהתובעת הפקידה בקופת בית משפט, יועבר על חשבון סכום זה לנתבעת 2 (יועבר לנתבעת באמצעות ב"כ הנתבעת) והתובעת תשלם לנתבעת 2 את היתרה וזאת תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.