תיקון בקשה להארכת מועד להגשת ערעור בשל טעות סופר

בנוסף, חויבה המערערת בפסק הדין המשלים בתשלום הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד לכל אחת מהמשיבות, בסך כולל של 8,000 ש"ח. יש לציין, כי בהחלטת בית הדין האיזורי מיום 11.11.2020, התקבלה בקשת המשיבה 2 לתיקון פסק הדין המשלים, בשל טעות סופר שנפלה בו. המערערת הגישה לבית דין זה ביום 9.12.2020 ערעור בהתייחס לארבעה עניינים: דחיית תביעתה לתשלום נוסף עבור עבודתה בתקופות חופשה במוסדות החינוך הרישמיים; אי הכללת שעות העבודה בצהרון בשכר הקובע לתשלום פצויי פיטורים; שיעור הפיצויים שנפסקו למערערת בגין פיטורים בהיעדר שימוע; חיוב המערערת בתשלום הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד למשיבות ושיעורם.

במהלך השנים, חל ריכוך בפסיקה זו, ונקבע טעות שבדין יכולה לעלות כדי 'טעם מיוחד', ובילבד שאין המדובר בטעות מובנת מאליה או בכזו הנתנת לגילוי בבדיקה שגרתית בהוראות הדין, וכך נקבע:  "כלל נוקשה זה עבר תהליך של שחיקה. לעתים, חסימת העירעור בשל טעות משרדית נתפסה כנוקשה יתר על המידה. בבש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון נקבע [פורסם בנבו] שאין מקום לאמץ כלל הקובע קטיגורית כי  טעות שבדין לעולם לא תהווה טעם מיוחד להארכת מועד, וכי יש לבחון את טיבה של הטעות, טעמיה, הגיונה ובעיקר את השלכתה על זכויות בעלי הדין האחרים. עם זאת, שלילת הכלל כי טעות שבדין אינה מהוה טעם מיוחד להארכת מועד, אינה מובילה בהכרח לתוצאה כי כל טעות שבדין תוכר כטעם מיוחד שכזה. על מנת שהטעות תוכר כטעות אופראטיבית עליה להיות טעות שאינה מובנת מאליה ואינה ניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה. כך אין מקום להעתר לבקשה המבוססת על טעות שאין לה הנמקה, במובן זה שסדרי עבודה שיגרתיים אמורים לגלותה .." (בש"א (עליון) 1818/03 חניה שלום נ' הכונס הנכסים הרישמי ואח', פ"ד סד 182).

...

אשר לסיכויי הערעור ברכיבים לגביהם הערעור הוגש באיחור - לא שוכנעתי שהם טובים במידה שיוכלו להוות לכשעצמם 'טעם מיוחד' להארכת מועד.

דחיית התביעה לתשלום עבור עבודה בחופשות מוסדות החינוך הרשמיים – מותב בית הדין הארצי לעבודה אמר דברו לעניין זה לא מכבר בע"ע (ארצי) 15969-07-19 נחום סטפנסקי - תלמוד תורה מורשה, ניתן ביום 6.5.2021, כדלקמן (סעיף 35 לפסק הדין): "אנו סבורים כי יש להעדיף את הפרשנות הראשונה המתיישבת עם האמור בחוזרי המנכ"ל – קרי בהוראות הרגולטור – שם נקבעה הבחנה בין ימי החופשה במגזר הכללי ובין ימי החופשה במגזר החרדי. הוראה זו לוקחת בחשבון את המאפיינים הייחודים של סוג המוסד וההתאמה הנדרשת לצורכי קהילה במיוחד בחברה רב גוונית. משקיים הסדר מפורש כזה של הרגולטור סבורים אנו כי יישום התקנה צריך להיות מותאם להסדר זה, ולא להיעשות באופן טכני. נציין כי הרגולטור ערך את ההתאמה לצרכי הקהילה, כך שבמגזר החרדי במקביל לעבודה בימים המוגדרים כימי חופשה במערכת הרשמית, הוגדרו במגזר החרדי ימי חופשה ימים שהם ימי עבודה בחינוך הרשמי. הרגולטור ערך את מלאכת האיזון הפנימית בכך שהנהיג – לטוב ולרע – לוח חופשות שונה למגזר החרדי. איזון פנימי זה אין מקום לפרום באמצעות חיוב המשיבה בתשלום כפל שכר עבור יום עבודה במגזר החרדי אך מהטעם שהוא מוגדר כיום חופשה בחינוך הרשמי.  המשיבה הסתמכה בקביעת ימי החופשה על הוראות הרגולטור במגזר החרדי, ולכן עבודה בימים שאינם מוגדרים כחופשה על פי לוח החופשות במגזר החרדי אינה מזכה בכפל שכר. לפיכך, דין הערעור ברכיב זה להידחות". לכך יש להוסיף, כי הכרעתו של בית הדין האזורי ברכיב זה מבוססת גם בקביעות עובדתיות לעניין אי הוכחת מועדי החופשות, שערכאת הערעור ממעטת להתערב בהן (ראו: ע"א 501/84 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' מירון, פ"ד מב (2) 89; ע"א 3546/10 מישאל נ' קליין, 18.4.2012).

סוף דבר – הבקשה להארכת מועד נדחית בכל הנוגע לשני רכיבי הערעור שהוכרעו באופן סופי בפסק הדין החלקי (דחיית התביעה לתשלום עבור עבודה בתקופות חופשה במוסדות החינוך הרשמיים, ושיעור הפיצויים בגין פיטורים בהעדר שימוע).

המשיב סבור כי הועדה נימקה החלטתה באופן ברור, ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה ועל כן לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה המצדיקה היתערבות בה. לעניין טענות המערער: כתף – אכן הועדה החסירה נכות בשיעור 10% בגין הכתף עקב טעות קולמוס.

מכל מקום אף אם תוסף הנכות האמורה לנכות המשוקללת, המערער אינו עובר סף רפואי ועל כן אין משמעות פראקטית לתיקון האמור.

עוד יצוין כי בית הדין הארצי בבר"ע 31565-03-20 כוכבי נ' המוסד לביטוח לאומי (13.9.20) חזר וקבע כי : "אלא שהמסקנה כי העירעור הוגש באיחור אינה צריכה להביא למסקנה כי בהכרח יש לדחותו, שכן עומדת למבקש האפשרות להגיש בקשה להארכת המועד להגשת העירעור." (סעיף 34 לפסק הדין).

...

עוד יצוין כי בית הדין הארצי בבר"ע 31565-03-20 כוכבי נ' המוסד לביטוח לאומי (13.9.20) חזר וקבע כי : "אלא שהמסקנה כי הערעור הוגש באיחור אינה צריכה להביא למסקנה כי בהכרח יש לדחותו, שכן עומדת למבקש האפשרות להגיש בקשה להארכת המועד להגשת הערעור." (סעיף 34 לפסק הדין).

לסיכום, בהחלטת הוועדה נפלה טעות משפטית ביחס לקביעותיה באשר לצוואר, גב, גב תחתון, כתף שמאל משעה שלא הזהירה את המערער ביחס לשיתוף הפעולה הלקוי והשלכותיו.

סוף דבר – עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (ביטוח נכות) בהרכבה הנוכחי אשר תשקול עמדתה מחדש באשר לצוואר, גב, גב תחתון, כתף שמאל וזאת לאחר שתזהיר את המערער.

בחלוף שנתיים מההכרעה הראשונה הוציא הנאמן תחת ידיו הכרעת חוב נוספת, בה צוין כי "עקב טעות סופר בהכרעה אשר הועברה לנושה מאת הנאמן ביום 17/1/18, מצורפת הכרעה מתוקנת בתביעת החוב", בה שונה מעמד המערערת מנושה בדין רגיל לנושה נדחה ביחס לחלק הארי של החוב (להלן: "ההכרעה המתוקנת").

אשר על כן, משהמועד להגשת ערעור על ההכרעה הראשונה חלף בשנת 2018 ומשלא הוגשה בקשה להארכת מועד להגיש ערעור, לא ניתן להדרש לכך עתה, ויש לדחות את העירעור על הסף.

...

אין זה מתקבל על הדעת שמר לבנהרץ בכובעו כנושה של העמותה יפעל נמרצות בכל הנוגע להסדר הנושים הנדחים ובכובעו כחבר האסיפה הכללית של המערערת, יטען כי המערערת לא הייתה מודעת לכך שסווגה כנושה נדחית, יחד עם גופים נוספים של החסידות, שהלוו על פי הנטען, כספים לעמותה.

ביום 9/8/16 אישר בית המשפט את המתווה הנ"ל. לאור האמור לעיל, אין ספק בליבי שההחלטה של המערערת שלא להשמיע את הסתייגויותיה והתנגדותה לסיווגה כנושה נדחית, משלביו הראשוניים של התגבשות ההסדר, לא נבע מחוסר ידיעה או חוסר מודעות להתגבשות הסדר הנושים, אלא כהחלטה מודעת ומחושבת.

לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית הערעור על שני חלקיו.

המערער לא הבהיר מתי היתקבל אצלו המכתב הדוחה את תביעתו לגימלה - האם ביום 10.4.2019 כפי שנכתב בכתב העירעור או במועד אחר; ואף לא ביקשה להאריך את המועד להגשת העירעור.

החוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), תשי"ט – 1959, אף הוא אינו קובע הסדר כאמור, אולם הוא קובע כי על עובד הציבור חלה חובת מתן תשובה בכתב, זאת תוך פרק זמן של 45 ימים.

] בתשובתו לבקשה לסילוק על הסף המערער נימנע מלהתייחס לטענות בדבר חלוף המועד להגשת העירעור: המערער לא סתר את חזקת התקינות המנהלית; לא הבהיר מתי היתקבל אצלו מכתב הדחייה מטעם המשיב; לא הבהיר האם המכתב היתקבל אצלו רק ביום 10.4.2019, כפי שנכתב, ככל הנראה עקב טעות סופר, בכתב העירעור, ואף לא הציג כל ראייה לכך.

...

טענות הצדדים לטענת המשיב, יש לדחות את הערעור שכן הוא הוגש לאחר חלוף המועד להגשתו, כפי שמועד זה קבוע בחוק הגמלאות ובתקנות שירות המדינה (גמלאות) (המועד להגשת ערעור), תשע"ו-2016 (להלן: "תקנות הגמלאות").

דיון והכרעה נקדים ונאמר כי לאחר שבחנו את המקרה שלפנינו מצאנו כי יש לדחות את הערעור על הסף, כיוון שהוגש לאחר שחלף המועד להגשתו.

בנסיבות אלה, אנו מקבלים את בקשתו של המשיב לסילוק התביעה על הסף.

] סוף דבר על יסוד כל האמור, טענת המשיב מתקבלת והערעור נדחה.

ביום 2.11.2014 הוצג העתק נאמן למקור מהצוואה הנ"ל בנוגע לחלקה 27, אך בשל טעות סופר לא נכללו שמות סמעאן חלאק ואחיו עבדללה בלוח הזכויות שהתפרסם ביום 29.9.2016 ביחס לחלקה 27.

יחד עם זאת צוין שבנסיבות העניין בהן ביום 5.1.2017 הועתק לוח הזכויות ביחס לגוש 21085 על פנקס הזכויות ובשל הסכמת פקיד ההסדר להאריך את המועד להגשת העירעור, הנתבעת לא תעלה טענות בנושא העילה לתיקון לוח הזכויות בשל סופיות הליכי ההסדר.

אף שלפי לשונו של סעיף 59, בקשה על-פיו יכולה להיות מוגשת על-ידי "כל התובע זכות למקרקעין", לכאורה נראה שכוונתו היא (לפחות, בדרך-כלל) לתובע אשר תביעתו לא נתבררה בפני פקיד ההסדר, בשלב בירור התביעות שבהסדר (לפי פרק ז' לפקודה); שכן, בפני מי שתביעתו נתבררה והרואה עצמו נפגע מהחלטת פקיד ההסדר, שנרשמה בלוח הזכויות (או בלוח החלוקה), פתוחה הדרך לערער על ההחלטה לפני בית המשפט במועדים המותווים לכך בסעיף 88 פקודה.

...

בנוסף, טענו הנתבעים 2 ו-3 שיש לדחות את תביעת התובע מאחר ומעולם לא היו לו זכויות בחלקה 27 או כל חלק ממנה.

מסקנה זו מייתרת את הדיון ביתר הטענות.

אשר על כן, התובענה נדחית.

התובע ישלם הוצאותיהם של הנתבעים 2-3 (יחד) ו-1 ו-4 (יחד) בסך 7,500 ₪ כל אחד.