תיקון בסיס השכר בביטוח לאומי בגין תאונת עבודה

השופט מיכאל שפיצר לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי בבאר שבע (השופט יוסף יוספי; ב"ל 29631-05-16), אשר דחה את תביעתו של המערער לביטול החלטת המשיב (להלן – המוסד) לדחות את בקשתו לתיקון בסיס השכר לפיו חושב מענק הנכות כתוצאה מפגיעה בעבודה, ומשכך, גם נדחתה ההודעה לצד ג' ששלח המוסד למשיבה 2 (להלן – מכבי), (מכבי ומופת ספורט בע"מ ביחד יקראו להלן – המעסיק).

בתאריך 20.5.2003 הגיש המערער תביעה בגין הנזק שניגרם לו עקב פציעתו אשר הוכרה כתאונת עבודה ע"י המוסד לביטוח לאומי, ועדה רפואית מיום 31.5.2005 קבעה למערער 10% נכות צמיתה בגין הפגיעה, ובמהלך חודש אוגוסט 2005 שולם למערער מענק בסך 21,000 ₪ בהתאם לגובה השכר שדווח בשעתו למוסד.

להלן עקרי הנמקתו של בית הדין האיזורי דבריו: המערער נפגע ברגלו השמאלית ביום 19.4.2003 וביום 20.5.2003 הגיש תביעתו למוסד לביטוח לאומי בגין הנזק שניגרם לו. ביום 31.5.2005 קבעה הועדה הרפואית למערער 10% נכות, ובגינם שולם המענק בחודש אוגוסט 2005 קרי, את תקופת ההתיישנות יש לחשב החל משנת 2005, ובשים לב כי התובענה הוגשה בשנת 2016 הרי שחלה עליה היתיישנות.

כפי שהבהרתי בחוות דעתי בעיניין נטף [עב"ל (ארצי) 2811-03-19 שלום נטף – המוסד לביטוח לאומי (19.11.2020)] השאלה האם יש לראות בקביעת בסיס השכר לתשלום דמי פגיעה חלק בלתי נפרד מההחלטה על הכרה בפגיעה בעבודה, שחלות עליה תקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש"ל – 1969 (להלן – תקנות המועדים) אינה נקייה מספקות.

...

יחד עם זאת, בנסיבות הקונקרטיות של המקרה הנדון, נוכח השיהוי הממושך בהגשת התביעה; נוכח העובדה שההתדיינות אינה מוגבלת להתדיינות בין המערער לבין המוסד אלא מעורב בה גם צד שלישי – מכבי, שזכויותיו עלולות להיפגע; ונוכח הנזק הראייתי שנגרם הן למוסד והן למכבי כתוצאה מהשיהוי הממושך – מקובל עליי שדין הערעור להידחות.

סוף דבר – אני מצטרפת לתוצאה שלפיה בנסיבות המקרה הנדון דין הערעור להידחות.

נציג ציבור (עובדים) מר ירון לוינזון אני מצטרף לפסק דינו של השופט מיכאל שפיצר, ומסכים כי דין הערעור להידחות.

ביום 23.7.2012 הגיש התובע תביעה לדמי פגיעה באמצעות המעסיקה בגין תאונת עבודה מיום 18.6.2012.

טענות הצדדים התובע טען כי הנתבע סרב לשלם לו הפרשים בגין תאונת העבודה לאחר שהתברר כי שכרו בפועל היה גבוה מבסיס השכר שנקבע.

] בעיניין נטף[footnoteRef:7] חזר בית הדין הארצי על הנפסק בעיניין ברנשטיין שפניית מבוטח לתיקון בסיס השכר בגין רכיבי שכר נוספים היא בגדר "תביעה", בזו הלשון: [7: עב"ל (ארצי) 28811-03-19 נטף – המוסד לביטוח לאומי (19.11.2020).

...

האם התובע זכאי להפרשי מענק בהתאם לטופס 100 או שמא יש לדחות את תביעתו מכוח סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: החוק)? זו השאלה הדרושה הכרעה במסגרת פסק הדין.

הצדדים הודיעו כי המחלוקת שביניהם היא מחלוקת משפטית וכי על בית הדין להכריע בשאלה אם התובע זכאי להפרשי מענק בהתאם לטופס 100 שהוגש לנתבע לראשונה בשנת 2020 או שמא יש לדחות את התביעה מכוח סעיף 296 לחוק הקובע כי הוא זכאי להפרשים רק בגין 12 החודשים שקדמו למועד פנייתו.

הנתבע טען שיש לדחות את התביעה.

אי לכך, מצאנו כי מכוח פסק דין זה יש להחיל גם על התובע את הוראות סעיף 296 לחוק, בניגוד לעמדתו.

בנסיבות אלה, דין טענות התובע בנוגע לאי התקיימותן של ההלכות הפסוקות בנושא השיהוי - להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

לתובע שולמו דמי פגיעה באמצעות מעסיקתו ובשנת 2016 שולמו גמלת נכות ומענק בהתאם לבסיס שכר רבע שנתי שקדם למועד תאונת עבודה לפי הדיווח שנימסר לנתבע.

] טענות הצדדים התובע טען כי הנתבע סרב לשלם לו הפרשים בגין תאונת העבודה לאחר שהתברר כי שכרו בפועל היה גבוה מבסיס השכר שנקבע.

] בעיניין נטף[footnoteRef:7] חזר בית הדין הארצי על הנפסק בעיניין ברנשטיין שפניית מבוטח לתיקון בסיס השכר בגין רכיבי שכר נוספים היא בגדר "תביעה", בזו הלשון: [7: עב"ל (ארצי) 28811-03-19 נטף – המוסד לביטוח לאומי (19.11.2020).

...

האם התובע זכאי להפרשי מענק בהתאם לטופס 100 או שמא יש לדחות את תביעתו מכוח סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: החוק)? זו השאלה הדרושה הכרעה במסגרת פסק הדין.

הצדדים הודיעו כי המחלוקת שביניהם היא מחלוקת משפטית וכי על בית הדין להכריע בשאלה אם התובע זכאי להפרשי מענק בהתאם לטופס 100 שהוגש לנתבע לראשונה בשנת 2020 או שמא יש לדחות את התביעה מכוח סעיף 296 לחוק הקובע כי הוא זכאי להפרשים רק בגין 12 החודשים שקדמו למועד פנייתו.

הנתבע טען שיש לדחות את התביעה.

אי לכך, מצאנו כי מכוח פסק דין זה יש להחיל גם על התובע את הוראות סעיף 296 לחוק, בניגוד לעמדתו.

בנסיבות אלה, דין טענות התובע בנוגע לאי התקיימותן של ההלכות הפסוקות בנושא השיהוי - להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

המחלוקת בין הצדדים, היא בנושא חישוב בסיס השכר לפיו הופרשה הגימלה לה זכאי התובע בגין תאונת עבודה שאירעה לו ביום 16/05/2019 וכן בטענת ההתיישנות שהעלה הנתבע.

יודגש כי, השומה הסופית לשנת 2019, הוגשה על ידי התובע לנתבע, רק בתאריך 29/06/2020, כ-13 חודשים לאחר מועד התאונה וכ-10 חודשים לאחר שהנתבע הודיע לתובע, כי הכיר בו כמי שניפגע בתאונת עבודה והעניק לו גמלה בגין זה. בעב"ל 20/99 "יעקב סדיק נ' המוסד לביטוח לאומי" (עבודה ארצי, כרך לג (12) 31), נקבע, מתי יש לסטות מהכלל ואין להחיל את תקנה 11 על מבוטח, שם נאמר: "תכלית תשלום הגמלה לנפגע בעבודה היא, לשמור על הכנסתו של הנפגע בתאונה בעבודה בימי הרעה, כאשר נפגע מקור הכנסתו עקב התאונה. הגשמת תכלית זו מחייבת תשלום גימלה המחושבת על בסיס ההכנסה האמיתית של הנפגע ערב התאונה. בשל כך קיימת הקבלה (קורולציה) בין הכנסת מבוטח, המשמשת כבסיס לקביעת שיעור דמי הביטוח שהוא חב למוסד, ובין ההכנסה, המשמשת כבסיס לקביעת שיעור גמלתו, עקב הפגיעה בעבודה.

(2) לשמש בלם לנסיונות מירמה של מבוטחים, עובדים עצמאיים, נפגעי תאונות עבודה, שמתוך מגמה להגדיל את גימלתם, ינסו לתקן לאחר התאונה את גובה שומתם כלפי מעלה, ובכך להגדיל את גובה גימלתם [דב"ע נה/68-0 המוסד לביטוח לאומי – סמיר סנונו, פד"ע כח 412, 415].

...

אך אין לקבוע מסמרות בנושא נוכח העובדה כי דינה של התביעה להידחות מהטעמים דלעיל.

לאור כל האמור לעיל, ומאחר ובמועד התאונה (16/05/2019), התובע שילם מקדמות על בסיס שומה שהגיש לנתבע ביחס לשנת המס 2018 ולאחר מכן ביקש התובע לעדכן את השומה רק לאחר מועד קרות תאונת העבודה (29/06/2020) , הנתבע פעל כדין עת החיל על המקרה הנדון את תקנה 11 לתקנות המקדמות.

התביעה נדחית-אין צו להוצאות.

עניינה של התביעה שלפנינו הנה בתיקון בסיס השכר הרבע שנתי על פיו שולמו לתובע תגמולי ביטוח לאומי בעקבות תאונת עבודה שאירעה לו ביום 19.4.16.

...

אשר להסכם ביצוע עבודה שאליו מפנה התובע, מעבר לכך, כפי שציין הנתבע, לא עולה בבירור מועד חתימת ההסכם בפועל, הרי שלא שוכנענו כי הערך הכספי הנקוב באותו חוזה מלמד בהכרח על הכנסותיו של התובע במועד הרלוונטי.

אשר לטענותיו החלופיות של התובע, ולפיהם התבקש לחשב את דמי הפגיעה על בסיס שכרו הרבע שנתי לפי הכנסותיו כשכיר (סעיף 29 לסיכומי התובע), הרי שלא מצאנו בבקשה זו כל ממש.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי תביעת התובע נדחית הן מחמת התיישנות והן לגופה.