תיקון ארנונה עקב טעות במדידה

ביום 22.12.13 היתקיים לפני דיון מקדמי בבקשת האישור, ובסופו הוריתי, כי היות והמחלוקת בין הצדדים הנה האם בפועל מחייבת הערייה רק על שטחי ריצפה או גם על חללים, והיות והתובעת צרפה חוות דעת, אזי הנתבעת תגיש חוות דעת מודד שיסמן על גבי תשריט המדריגות את כל האזורים שנמדדו לצרכי ארנונה, ולאחר שתוגש חוות דעת מודד כאמור, תודיע התובעת האם עומדת על התובענה.

אשר לתשריט המתוקן שהוגש על ידי הנתבעת ביום 3.2.14, ציין מר שריף, כי בתשריט זה דאגה הנתבעת, אמנם, להפחית את שטחי החללים, אולם על מנת להגיע לשטח מדידה זהה, בין המדידה המקורית לבין המדידה המתוקנת, "פיצתה" הנתבעת את עצמה על ידי הוספת שטח שלא נכלל במדידה המקורית כשטח לחיוב ארנונה, וכן באמצעות "משחק" עם נתוני הקונטורים.

הערייה הכחישה לאורך כל ההליך גביית היתר כנטען ע"י התובעת, ולאחר שהתקיימו שלושה דיונים מקדמיים ודיון הוכחות, וכן לאחר שהוגשו סיכומים מטעם התובעת בבקשת האישור, הודתה הערייה לראשונה במסגרת הבקשה לאישור הסדר הפשרה מיום 10.7.16 כי אכן נתברר שבוצעו טעויות מדידה ע"י מודדי הערייה: "במהלך הדיון התברר כי במקרים מסוימים היו מודדים, אשר לא פעלו בהתאם להנחיות הערייה ולא סימנו את שטח חללי המדריגות, וכי קיים חשש כי כתוצאה מכך חוייבו בארנונה שטחי חלל מדרגות בנגוד לצוו המיסים ובנגוד למדיניות הערייה" (סעיף 4 לבקשה לאישור הסדר הפשרה).

...

במסגרת החלטתי הנוכחית נותר להכריע בגמול לתובעת המייצגת ובשכר הטרחה לבאי כוחה, לפי הוראות סעיפים 9(ג), 22(ב) ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות.

בהקשר זה יצוין, כי המצב הייחודי שבו נדחית בקשה לאישור תובענה שהוגשה נגד רשות מינהלית כתובענה כייצוגית, מפאת הודעת חדילה שפרסמה הרשות, מחייב מתן משקל למספר קריטריונים נוספים ובכללם החלטת הרשות לשנות מהלכיה והתנהלותה, באופן המשיג את התכלית שלשמה הוגשה התובענה.

בית המשפט דחה טענתה המקדמית של המועצה המקומית בקובעו כי יש לקבל טענת המשיבים בדבר השתק בעניין זה, שכן טענה זו היה על המועצה להעלות במסגרת ההליך שהתקיים בפני וועדת הערר ולא במסגרת הליך הערעור (פסקה 11ג' לפסק הדין): "יש ממש בטענת ההשתק לה טוענים המשיבים. המערערים, ניהלו את הערר בפני ועדת הערר משך תקופה ארוכה, ולא העלו כל טענת חוסר סמכות. פסק הדין בענין עיריית רעננה ניתן קודם למתן ההחלטה בוועדת הערר, כך שהמערערים יכלו להעלות את טענת חוסר הסמכות בפני ועדת הערר. המערערים הם גורמים ציבוריים, ויש להציב בפניהם רף התנהגות גבוה, שאינו מאפשר העלאת טענות סותרות לדרך התנהלותם במשך שנים. שאלת תקפותה של טענת השתק אל מול טענת חוסר סמכות, דורשת בירור נוסף, אליו איני נכנס מאחר וגם ללא טענת ההשתק, אין בידי לקבל את טענת חוסר הסמכות – וזאת מהטעמים שפורטו לעיל". בעניינו, הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה ביום 10.7.16, כחודש בטרם ניתן פסק הדין בעניין אספיאדה (פסק הדין בעניין אספיאדה ניתן כאמור ביום 16.8.16).

סוף דבר לאחר שנתתי דעתי לשיקולים השונים המשתקפים מסעיפים 22(ב) ו-23(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, כמפורט לעיל, לסכום ההשבה במקרה הנדון, לכך שהתובעת לא הקדימה פניה לעירייה בטרם הגישה התובענה וכן לתרומת התובענה לקבוצה ולציבור, וכן הבאתי בחשבון כי הגמול ושכר הטרחה ישולמו מתוך הקופה הציבורית, אני מורה על תשלום גמול לתובעת המייצגת בסך 7,000 ₪, ושכר טרחה לבא כוחה המייצג בסכום כולל של 30,000 ₪ (כולל מע"מ).

בתביעה הועלו שני נושאים: הראשון, כספי-ארנונה ששולמו ביתר עקב סיווג שגוי של הדירה שבבעלות התובע; השני, אופן חישוב שטח הנכס לצרכי ארנונה, ו"השבת מצב" בגין פירוק ריצוף בחצר הבית והמרתו בדשא סנטטי.

כך לדוגמה, אם הודה הנתבע כי הפר את חוזהו עם התובע, הריהו מודה מניה וביה בזכותו הקונקרטית של התובע לתבוע את התרופות והסעדים הנובעים מהפרה זו. בעניינינו, הנתבעת הודתה כי גבתה מהתובע ארנונה לפי תעריף איזור א' במקום תעריף איזור ב' הנמוך יותר, והודאה זו התבטאה בכתובים – למשל בחשבון התקופתי שתוקן עם היוודע הטעות (ראו נספחים לכתב התביעה), ובהמחאה ששולמה בגין תשלומי היתר בשנת 2012.

באותו מקרה נקבע כי ההודאה של הערייה בדבר טעות במדידה של הנכס – ותיקון השומה על-פי המדידה החדשה – אינם מהוים הודאה בזכותו של התובע להשבה.

...

סבורני כי הנסיבות בענייננו שונות.

בהיעדר טענה לשינוי נסיבות כלשהו, ולמקרא כלל החומר שבתיק, המסקנה היא כי ההודאה של הנתבעת בגביית ארנונה ביתר מתייחסת לכלל השנים הרלוונטיות.

התובע לא הניח לפניי תשתית עובדתית ומשפטית למתן סעד בבית משפט זה. סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע סך של 28,000 ₪.

הטלת חיוב ארנונה רטרואקטיבי אינה עניין של מה בכך, ויש להתירה רק לאחר שהרשות המקומית שקלה את כלל השיקולים הרלוואנטיים שהיה עליה לשקול בהתאם לנסיבות כל מקרה, לרבות אינטרס ההסתמכות של הנישום הראוי להגנה, מידת האשם של הנישום והאם ם ביצע שינויים בנכס מבלי לדיווח עליהם לרשות המקומית, או שמא טעות המדידה היא של הרשות עצמה.

עד ליום 04.12.2019 חויבה המבקשת בארנונה בגין שטח הנכס שבחזקתה בהתאם לקובעי המס להלן: · סיווג (310) - תאור: משרדים שירותים ומסחר בשטח של 2,514.04 מ"ר. · סיווג (840) – תאור: סככה בשטח של 312.36 מ"ר. · סיווג (800) – תאור: קרקע תפוסה בשטח של 1,782.16 מ"ר. בהתאם להודעת שינוי שומה מיום 05.12.2019 תוקנה שומת הארנונה השנתית של המבקשת.

...

סוף דבר הודעת החדילה מתקבלת.

בקשת האישור נדחית.

המשיבה תשלם למבקשת גמול בסך של 5,000 ₪ (כולל מע"מ), ושכר טרחה לבאי כוחה בסך של 64,350 ₪ (כולל מע"מ).

· במכתב ששלח התובע לברוריה ביום 27.01.10 נכתב כך, בין היתר: "קבלתי שומה עם מדידה של שטחי 3 הצימרים. הבעיה העיקרית והיא כפל חישוב – היינו מדידה כפולה של מגורים וצימרים – לא טופלה כלל... טרם סודרו החיובים השגויים וכן הזיכויים המגיעים לנו על פי ההסכמים עם המועצה" (נספח 20 ח') · במכתב ששלח התובע לברוריה ביום 25.10.10 שכותרתו "השגה חובות ארנונה – פניות רבות בעבר לבדיקת חיובי ארנונה ומיסוי" כתב התובע, בין היתר: "נא טיפולך הדחוף ביותר למניעת חיובי יתר ועגמת נפש.. אנו חוזרים ומבקשים שתערכו בדיקה וחשבון מסודר כדי שנדע מה מצב החשבון וההתחשבנות" (נספח 20 י').

לטענת התובע, רק בשנת 2010 או בסמוך, נודע לו כי הנתבעת מבצעת פעולות שונות בכרטיסי הארנונה ומשכך שלח לה מכתב ביום 11.05.10, שכותרתו "קיזוזי ארנונה לנכס 322347" (נכס המגורים, הערה שלי – ס.ח') ובו נכתב: "לאחרונה הובא לידיעתי כי המועצה המקומית יבניאל ביצעה קזוזם שונים לטובת ארנונה בגין הנכס שבנידון, מההלוואות שניתנו למועצה, אבקש כי קזוזם אלו יבוצעו בגין העסק בלבד. אודה לך על בדיקתך ותיקון הטעות" (סעיף 79 ונספח 17 לתצהיר התובע).

...

בנסיבות אלה ונוכח מכלול האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

בע"א 9413/03 אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים (22.06.08), עמדה כב' השופטת פרוקצ'יה על הרעיון העומד בבסיס דיני ההתיישנות: "דיני ההתיישנות נועדו להשיג איזון אינטרסים בין בעלי הדין – התובע, הנתבע, וכלל הציבור. משמעותו של איזון זה הוא להניח לבעל דין המבקש לתבוע את זכויותיו בערכאה שיפוטית, שהות מספקת להיערך לכך, היערכות המלווה, לא אחת, בקשיים, עלויות ואילוצים; מנגד – לקצוב מראש תקופת זמן סבירה לצורך הגשת התביעה, אשר מעבר לה תוסר אימת התביעה המשפטית מהנתבע, והוא לא יחוייב עוד בשמירת ראיותיו, ואשר לאחריה, יוסר הסיכון כי ראיות שהיו זמינות בידיו בעבר, שוב לא תהיינה בהישג ידו, ותכבדנה על יכולתו להתגונן בפני התביעה. בצד כל אלה, קציבת תקופת התיישנות להגשת תביעות משרתת את עניינו של הציבור הרחב, המבקש לרכז את פעילותן של ערכאות השיפוט בענייני ההווה, ולא בעניינים שזמנם עבר (ע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה, פד"י לח(4) 554, 558-9 (1984) (השופט ברק); ע"א 4126/05 חג'אזי נ' עמותת ועד ספרדים ([פורסם בנבו], 20.6.06) (השופט רובינשטיין) ; רע"א 830/06 גלמן נ' כהן פיתוח דרעד ([פורסם בנבו], 2.4.08 (השופטת חיות))". סוף דבר על יסוד האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

התובעים ישלמו לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ כולל מע"מ וכן הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪.

אין מחלוקת כי עד לחודש ינואר 2020 חויבה המערערת בתשלום ארנונה בגין הנכס לפי שטח בנוי של 2,018 מ"ר. במדידה של הנכס שבוצעה מטעמה של המשיבה נמצא כי קיימים בנכס שטחים בנויים בגודל של 3,377 מ"ר, דהיינו לנכס הוספו שטחים בנויים בשטח של 1,359 מ"ר, אשר המערערת לא שילמה בגינם ארנונה בשנות המס שבערעור.

ביום 30.1.2020 שלחה המשיבה למערערת שומת ארנונה מתוקנת לשנות המס 2013-2020, בהתאם לנתוני המדידה שערכה.

תמצית טענות המשיבה: בהשגה ובערר שהגישה על שומת הארנונה שהוצאה לה לא טענה המערערת לטעות כלשהיא במדידת הערייה והיא לא הגישה במשך כל הליך הערר מדידה נגדית מטעמה, הסותרת את מדידת הערייה.

...

טענה זו לא הועלתה בשום שלב קודם לסיכומיה המערערת בערעור, וממילא הטענה נטענה בעלמא ובלא הנמקה ודינה להידחות גם לגופה.

סוף דבר: לאור כל האמור, הערעור נדחה על כל חלקיו.

טענת המערערת בעניין החיוב הרטרואקטיבי נדחית.