תיעוד רפואי רב המעיד על תדירות התקפים אפילפטים

2.2 באשר לכאב האוקספיטלי – הוצגו בפני הועדה מסמכים משנת 2009 כאשר על אף האמור קבעה הועדה מועד תחולת נכות מתאריך 1.4.14 ולא נתנה דעתה למועד שבו פנתה המערערת למרפאות כאב שחל זמן רב קודם לכן.

האורולוג מתייחס לתלונותיה אודות תדירות התקפים גבוהה יותר ומציין, כי טענתה אינה נתמכת בתעוד.

המדובר בקביעות המסורות לשיקול דעתו הרפואי של היועץ התקנות אינן קובעות מספר התקפים להבדיל מפריט הליקוי בגין אפילפסיה.

משאסכולה רפואית זו הוצגה לראשונה במסגרת פרוטוקול הועדה המסכמת ללא אפשרות ללמוד ולהתייחס לאסכולה זו תוך הצגת אסכולה סותרת על ידי המערערת, כאשר עיון בפריטי הליקוי אינו מצביע על תדירות ההתקפים, הרי שבכך נפגעו בצורה מהותית זכויות המערערת.

נוכח האמור מציין המומחה כי אין מקום לשנות מהחלטתו הקודמת כאשר כאבים תכופים מוגדרים במצב של 5-6 אפיזודות ומעלה לשנה כאשר גם על פי דברי המערערת ובא כוחה המדובר בעיניינה בהתקפים של 2-3 פעמים בשבוע כאשר גם המסמכים הרפואיים מעידים על האמור ואין כל אינדיקאציה במסגרת המסמכים הרפואיים המאשרים התקפים מרובים מאלה.

...

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: השאלה להכרעה במקרה שבפנינו היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין.

הוועדה, במקרה דנן, התכנסה בעקבות פסק דין שניתן על ידי בתאריך 16.4.15 במסגרת תיק בל 13711-12-14 בו נקבע כי: "11. לאור האמור לעיל – הערעור מתקבל ומוחזר לוועדה על מנת שתפעל כדלקמן:

לאור האמור לעיל – הערעור מתקבל ומוחזר לוועדה על מנת שתפעל כדלקמן: א) הוועדה תבחן בשנית ותנמק קביעתה לענין מועד תחולה בהתייחס לקביעתה לענין כאבים אוקספיטלים בשים לב למסמכים שהציגה המערערת לרבות מסמך מיום 24.11.10 ומסמך מיום 11.5.11 המאזכר תלונה מ- 26.1.11.

טענות המערערת: 2.1 בפני הועדה עמד תעוד רפואי רב המצביע על תדירות התקפים אפילפטים מהם סובלת המערערת, המצריכים לעיתים אף אישפוז, כאשר בגין ליקוי זה הוענקו למערערת 80% נכות.

  הועדה במקרה זה שמעה את תלונות ב"כ המערערת שנרשמו בסעיף 4 לפרוטוקול בהרחבה לפיהם מסר כי המערערת סובלת מפיגור שיכלי קשה (כאשר קיימים מסמכים המעידים על פגור בדרגה קשה ודו"ח המעיד על פגור בדרגה בינונית) ואפילפסיה.

...

לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לקבל חלקית את הערעור.

אין אנו סבורים כי נפל פגם בהחלטת הוועדה עת סמכה קביעתה בין היתר על אותה קלטת.

  לאור האמור לעיל – הערעור מתקבל ומוחזר לוועדה על מנת שתבחן פעם נוספת קביעותיה לעניין תחום ההשגחה, הניידות והרחצה תוך התייחסות לליקויים מהם סובלת המערערת פיגור שכלי, ואפילפסיה.

לצורך האבחנה הדבר העיקרי היה לפני, לדעתי, זה היה המסמך שנכתב על ידי דר' אוסלנדר, מפתולוגיה ברמב"ם." על אף שניסה להעמיד באור שלילי את פועלן של הנתבעות ולקרקע את אבחנתן, לא מצאתי שהיה בעדותו כדי להפריך את טענת הנתבעות לגבי האבחנה באשר למחלת התובע. תשובותיו היו מתחמקות והוא לא השיב לעניין. לכן אין לקבל את המסקנה אליה הגיע לפיה לא נערכה כל רביזיה מחודשת לאבחנה הראשונית, שכן מתיעוד הרישום הרפואי עולה כי בדיקות דם ומשטחי מח עצם נסרקו באופן תדיר על ידי הנתבעות וגם הטיפול שניתן לתובע בעקבות ההתלקחות היה טפול נכון לאותו מועד. עצם העובדה שהמחלה התלקחה מחדש מעידה גם היא על נכונות האבחנה.

לטענת התובעים כתוצאה מכך נאלץ התובע לעבור מספר רב של ניתוחים, ועל אף זאת נותרו עדיין 4 קברנומות במוחו שעלולות לדמם ולגרום להתקפי אפילפסיה, ועלולות אף להתרבות.

...

לאור כל האמור לעיל לא השתכנעתי שהיתה התנהגות רשלנית מצד הנתבעים.

בנסיבות אלה, ולאור כל האמור לעיל הנני פוטרת את התובעים מתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לנתבעות על אף המספר הרב של מומחים שהעידו בתיק זה מטעם הנתבעים, ועל אף ההוצאות הרבות שהיו כרוכות בניהול ההגנה.

לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי דין התביעה להדחות.

המערער, יליד 1986, נפגע ביום 12.12.01 בארוע פיגוע חבלני, פגיעה רב מערכתית הכוללת פגיעת ראש וחדירת רסיסים לראש וליתר חלקי הגוף.

טעתה הוועדה בקובעה כי לנכותו הנפשית של המערער אין קשר לאירוע, תוך התעלמות מחווה"ד של ד"ר מנחמי, ד"ר טשרניחובסקי וד"ר ברקאי ומהתיעוד הרפואי בתחום הנפשי שהובא בפניה המעיד על החמרה קשה במצבו של המערער.

לאור תלונות המערער בדבר התקפים אפילפטיים ביקשה הוועדה לבצע בדיקת E.E.G. וכן סיכום מחלה מנוירולוג קופה"ח בהתייחס להתקפים אפילפטיים, תדירותם והטיפול שבוצע.

...

בנוגע לחוות דעתה של הפסיכיאטרית ד"ר טשרניכובסקי, בפרוטוקול ישיבת הועדה מיום 1/1/06 ישנה התייחסות חלקית לממצאים אחדים בחווה"ד. עם זאת הועדה לא מתייחסת כלל למסקנה השונה העולה מחווה"ד, ואינה מסבירה מדוע בחרה היא שלא לאמץ את מסקנותיה.

סוף דבר – העירעור מתקבל בחלקו.

זמן קצר לאחר מכן, בתאריך 3.11.05, התקבלה אצל המשיב פנייה מב"כ העותר המבקשת ליתן לו מעמד בישראל מטעמים הומנטאריים, בשל מחלת האפילפסיה ממנה לכאורה הוא סובל.

את רב שנותיו הבגירים בילה העותר בחו"ל, ובישראל החל לבקר את אמו משנת 2001 כ – 7 שנים לאחר שעזבה את מולדתה.

לטענתו, תדירות ההתקפים הולכת וגדלה, ועל כן חשוב הוא שישהה לצד בני משפחתו, משענתו היחידה.

נרשם לעותר טפול תרופתי, וגם הומלץ לערוך בדיקת EEG, Brain CT Scan וברור מעבדתי שלטענתו של העותר אין בידו את האפשרות לממנן (ראו תעוד רפואי מיום 1.2.07 המצורף לעתירה).

קשה להלום כי לעותר שהתגורר 33 שנים מחוץ לישראל (בשלוש השנים וחצי האחרונות הוא בישראל) אין ולו מסמך אחד התומך בתלונותיו והמעיד על טיפולים רפואיים שקיבל או תרופות אותן נטל.

...

העתירה על כל ראשיה נדחית.

לאור התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי מקום להעתר לבקשתו של העותר לשחרורו ממשמורת.

העותר נמצא בישראל כשלוש שנים וחצי על סמך טענה בעלמא, בעבר הוא לא יצא את ישראל עם תום אשרתו, ונוכח ניסיונותיו החוזרים ונשנים להשאר בישראל-לא שוכנעתי כי אם ישוחרר יצא במועד קרוב.