תחרות לא הוגנת תוך שימוש בקניין רוחני

"התעשרות במצבים אלה של תחרות בלתי הוגנת מהוה זכייה 'שלא על פי זכות שבדין', ומקימה-בהתקיים התנאים האחרים הנדרשים לכך-חובת השבה. האם יש בכך עקיפה של דיני הקניין הרוחני? לדעתי, התשובה היא בשלילה. דיני הקניין הרוחני לחוד, והשבה בגין הפרת דין 'פנימי' של תחרות לא הוגנת לחוד. דיני הקניין הרוחני מעניקים זכות קניין. דיני ההשבה בגין תחרות לא הוגנת אינם מעניקים למזכה זכות קניין ביצירה.

ההגנה הנתנת לפי דיני עשיית עושר ל'מעין-קניין רוחני', איננה באה למנוע קדמה והתפתחות תוך שימוש במידע קיים אלא היא מתייחסת לאופן השגת המידע והשימוש בו בנסיבות שבהן נגועה ההתנהגות בחוסר תום-לב ובניצול בלתי הוגן של מאמץ ומשאבים רוחניים ואחרים, של אחר".

...

לעומת זאת, איני מסכים שיש להעתר לבקשה במקרה השלישי המפורט על-ידיה, כמו שאינו מחייב הסבר: לאמור, כשהתובע מצביע על מקרה "חזק" במיוחד, כשהמדובר בזכות הטעונה רישום אך אחד מיסודותיה חסר.

לפיכך, החלטנו, פה אחד, לקבל את הערעורים ברע"א 5768/94-א.ש.י.ר. וברע"א 993/96-אתר, ולבטל את החלטותיו של בית-המשפט המחוזי ליתן צווי-מניעה זמניים, וברוב דעות של ארבעה נגד שלושה החלטנו לדחות את הערעור ברע"א 5614/95-הרר.

בנסיבות העניין החלטנו שלא לפסוק הוצאות.

אכן, בספרות ישנן דיעות לפיהן למרות השמטת הסעיף, ראוי כי בתי המשפט יפתחו "כללי תחרות הוגנת" באמצעות דיני ההתעשרות שלא כדין – גם כאשר נדחו טענות מתחום דיני הקניין הרוחני – ולא יסתפקו במתן מענה נקודתי ומצומצם למקרים קשים וחריגים (עופר גרוסקופף הגנה על כללי תחרות באמצעות דיני עשיית עושר ולא במשפט 239-238, 330-309 (2002); מיגל דויטש עוולות מסחריות וסודות מסחר 129 (2002).

האם המשפט העברי מכיר בקניין רוחני בכלל, ובזכויות יוצרים בפרט? האם שימוש בלתי הוגן ביצירה אסור? ומה טעם הדבר? יש להודות כי ההסטוריה משפיעה על התשובות לשאלות אלה.

נראה כי צודק הרב ד"ר מיכאל אברהם בדבריו, תוך סיכום המצב ההלכתי בימינו: "ישנה תחושה ברורה שפגיעה בזכות היוצרים אמורה להוות גם איסור הלכתי, ואף ישנה מגמה למצוא עוגן הלכתי גם לחובתו של הפוגע לפצות את היוצר בנסיבות מסוימות. רוב הפוסקים, לפחות בדורנו, מסכימים לגישה עקרונית זו" (מיכאל אברהם "גניבת דעת וקניין רוחני" תחומין כה 350, 351-350 (תשס"ה)).

...

תמונה זו מביאה למסקנה כי למחוקק פתרונים.

לגופו של עניין, אין צורך להאריך ונפנה לטענות שהועלו משני הצדדים, כמו גם לכלל של אי-התערבות ערכאת הערעור בפסיקת ההוצאות, כדי לדחות את שני הערעורים בנקודה זו. סוף דבר, אציע לחבריי לדחות את הערעור.

כמותו אף אני סבור כי דינם של הערעור ושל הערעור שכנגד – להידחות; אך לא הכל צחוק ולא לעולם חוסן: אין בפסיקתנו כדי לסתום את הגולל על הכרה באפשרות שבפּרודיה, בנסיבותיה, תהא הפרה של זכויות יוצרים.

להמנע מלפתח או להפעיל כל משחק שיפגע בזכויות הקניין הרוחני של המבקשים, לרבות זכויות יוצרים בקשר למשחק חשיבה שולחני בשם Rummikub, כלליו ומרכיביו השונים וכן סימני המסחר "RUMMIKUB" ו/או "R" (בצבע אדום על רקע לבן) ו/או סימן הג'וקר (להלן: "סימני המסחר") – או עלול להטעות צרכנים לחשוב שיש קשר בין אותו משחק לבין משחק ה – Rummikub, וכן להמנע מכל פעולה מטעה כאמור, ובכלל זה להמנע מלהפר את זכויות המבקשים בסימני המסחר, באריחי המשחק ובתושבות של Rummikub, ובסלוגן: "brings people together". לסגור את אפילקציית הפייסבוק שבאמצעותה ניתן לשחק במשחק הרמי וורלד ולהמנע מלעשות כל שימוש באפליקציה או בנתוני המשתמשים שנרשמו אליה או הורידו אותה.

דיון את זכותם לסעד הנתבע מבססים המבקשים על עילות של הפרת זכות יוצרים בכללי המשחק, הפרת סימני מסחר וסימני מסחר מוכרים היטב, הפרת זכות יוצרים בחוקי המשחק באריחי המשחק, בתושבות ובמשחק Rummikub בכללותו, גניבת עין, תחרות לא הוגנת, עשיית עושר ולא במשפט והפרה של סעיפים 2.4.2.1 ו - 14.5.1 להסכם הרישיון תוך הפרת חובת אמון.

...

לאחר שעיינתי בהוראות הסכם הרישיון הגעתי למסקנה שפרשנות הסעיפים הרלבנטיים לחלוקת הזכויות במשחק המקוון (the online game) אשר אין חולק שהמשיבה היא שהשקיעה משאבים בפיתוחו בהתאם להתחייבותה שבסעיף 5.1 להסכם הרישיון, בשונה מהזכויות במשחק הפיזי הידוע כ - Rummikub, אליו מתייחסים הצדדים בסעיף (A) למבוא להסכם הרישיון, אינה עניין להכרעה במסגרת הליך ביניים.

טענת המבקשים לפיה הפרו המשיבים את הוראות סעיף 2.4.2.1 להסכם הרישיון האוסר עליהם לפתח משחק מקוון המדמה את המשחק Rummikub, מקובלת עליי, נוכח עדותו של נועם אופיר, לפיה חודשיים קודם לסיום ההתקשרות החלו המשיבים בפיתוח המשחק המקוון רמי וורלד (ש' 9 ע' 17 לפרוטוקול הדיון מיום 14.1.2015).

סוף דבר המשיבים יפרסמו בכל אתר ואפליקציה באמצעותם הם מפעילים את המשחק המקוון רמי וורלד הודעה מעודכנת ובולטת באופן שלא ניתן להתעלם ממנה עם הכניסה לאתר או למשחק , לפיה הפסיקו את התקשרותם עם מיכאל הרצנו ומרינה הרצנו, בעלי הזכויות במשחק ה - Rummikub ובהתאם חדלו להפעיל את המשחק המקוון Rummikub.

בכפוף לאמור לעיל, הבקשה נדחית.

לטענתה, הנתבעת מפיצה 'שקר מחמיא לעצמה' לצורך יצירת יתרון לא הוגן תוך שעושה שימוש בכותרת הקורס "לעבור את שרון". משכך סבורה התובעת כי במעשיה אלו מעוולת הנתבעת בעוולת תאור מסחרי כוזב כמשמעותו בסעיף 2 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999.

התובעת עתרה לפצוי כספי, כמפורט בסעיף 1.1 לעיל וכן לחייב את הנתבעת בצוים הבאים: להסיר כל חומר אשר הנו בבעלותה של התובעת ו/או תחת מטריית יצירותיה המוגנות, כמשמעות הדבר בחוק, בכל פלאטפורמה נלמדת שהיא, לרבות קורסי לימוד פרונטאליים ו/או דיגיטאליים ו/או מקוונים, מערכי שיעור, מצגות, ספרי ומחברות לימוד, נוסחות, דוגמאות, שאלות מבחינות וכיוצ"ב; להמנע מהעתקה ו/או שימוש ו/או הפצה ו/או מכירה ו/או שיווק חומרי הלימוד, לרבות חוברות ושיטות למידה, כלים ועזרים, מערכי שיעור, דוגמאות, שאלות בחינה וכל כיוצ"ב המזוהים או משויכים לתובעת, בכלל זאת מרחבי המרשתת (אינטרנט) את עמוד/י הפייסבוק ו/או אתר/י האנטרנט ו/או כל פלאטפורמה שיווקית ו/או אינטרנטית אחרת, המנוהלים ע"י הנתבעת ו/או צדדים שלישיים מטעמה ו/או כיוצ"ב; לפעול לאלתר לשינוי תכנים המקצועיים של הקורס/ים באופן שלא יאפשר מעתה ועד בכלל זהות ו/או דימיון ו/או הטעה, במישרין ו/או בעקיפין, לתובעת, שמה ומעמדה בקרב קהל הסטודנטים, הסגל האקדמי והניהולי של אוניברסיטת אריאל ו/או בכלל; להמנע מלעשות שימוש בכל אופן אחר, בין היתר שמות, בסימנים ובסמלים השייכים לתובעת, תוך פגיעה במוניטין ו/או בזכויות היוצרים ו/או זכות קניין וקניין רוחני , תוך שימוש בתאור מסחרי כוזב ו/או הפרת חוק עוולות מסחריות, התעשרות שלא במשפט וכל כיוצ"ב. ליתן סעד הצהרתי לפיו היא הבעלים החוקי של המסמכים ו/או החומרים בהם עושה שימוש הנתבעת בקורסים אותם מעבירה כחלק ממרתון ההכנה לקורסים ו/או הבחינות וכל כיוצ"ב הנלמדים, המשויכים והמזוהים עם התובעת.

לטענת הנתבעת, משלא הצליחה התובעת להיתמודד עם שמה הטוב של הנתבעת בקורס נאלצה לפנות לכלים שאינם מסחריים ולתחרות שאינה הוגנת על מנת לפגוע בה. הנתבעת הוסיפה כי הקורס (הכנה לבחינות הרשוי הממשלתיות בתזונה) והבחינות עצמן – הם בהקף רחב יותר מהקף הקורס לדיאטטיקה של התובעת.

...

חלק שישי, סוף דבר סיכום יש לקבל את התביעה בכל הקשור לטענת התובעת להפרת זכות יוצרים.

אשר על כן וכאמור בסעיף 8.5 לפסק הדין, אני מחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 120,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10/7/2019 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף אני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.

פעילות החברה עומדת איפוא לבחינה בתיק זה. האם היא מפרה את דיני סימני המסחר, הנוהגים במקומותינו? האם היא עושה שימוש בסימני המסחר של חברות הבשמים או בסימנים הדומים להם? וככל שקיימת הפרה, האם עומדת לחברה הגנת "שימוש אמת"? כלומר, האם פעילותה, המפנה למוצרי בעלות סימני המסחר כדי למכור את מוצריה שלה, חוסה תחת הדין? והאם אכן פירסומה, כי ניחוחות הבשמים שלה תואמים את אלה של בעלות סימני המסחר, הוא נכון? איזו תשתית נידרשת לשם ביסוס מצגים צרכניים אלה? ולחילופין, האם בוססו בנסיבות העניין יסודותיה של עוולת גניבת העין, עוולה אחרת מעולמות הקניין הרוחני או עשיית עושר ולא במשפט? השאלות הן רבות.

שנית, השמוש של הנתבעים בסימני המסחר של התובעות אינו עולה בקנה אחד עם דרישת ההגינות והאיסור על תחרות בלתי הוגנת, שהן חלק בלתי נפרד מההגנה.

ומה מצב הדברים הנוהג אצלנו? הכרעת המחוקק הישראלי – קיים איסור בשימוש בסימן המסחר או בסימן הדומה לו. אין איסור להפנות למוצרי בעלי סימן המסחר תוך אזכור מוצריהם כדי למכור מוצרים תואמים או דומים ובילבד שאין הטעה כיצד בחר המחוקק הישראלי להבנות את הזכות שסימני המסחר נושאים עימם, ואת מידת ההגנה שהם מעניקים? נקודת המוצא של הדיון מצויה, כמובן, בחוק או ליתר דיוק בפקודה.

...

המסקנה היא שזכות הפרסום של התובעת 10 לא הופרה.

לא לכך כיוונה הפקודה, לא לכך כיוון המחוקק, ולא נראה לי כי כדאי לצעוד בדרך זו, הפוגעת פגיעת יתר בשוק החופשי ובתחרות החופשית.

התוצאה התביעות נדחות, ועל הנתבעים לפעול כאמור בפסקה 96 לעיל, ותשומת ליבם מופנית לאמור בפסקה 97 לעיל.