תחרות זכויות: העברה בין בני זוג מול עיקול מאוחר

התובע טען, כאמור, כי המצב המשפטי בהתאם להילכת אהרונוב אינו רלבאנטי וישים לענייננו, באשר בשונה מנסיבות המקרה בעיניין אהרונוב ובנסיבותיהם של תיקים אחרים אשר הוכרעו בהתאם להלכה זו, הרי שבמקרה דנן אין מדובר בתחרות של רוכש ראשון בזמן מול עיקול מאוחר יותר, ואף אין מדובר בהתחייבות של בת הזוג הנתבעת להעביר לבן זוגה ארז נכסים או כספים כלשהם כנגד הנכסים והכספים שהוא העביר לה בהסכם הגירושין, אלא מדובר בעסקת מתנה ולמעשה, בהסכם למראית עין, אשר נועד לאפשר את הברחת נכסיו של ארז, לרבות זכויותיו בדירה, מידי נושיו.

בנסיבות העניין, מכירה בשוק החופשי לצד ג' כלשהוא אינה שונה במהותה מהעברת הזכויות למיכל במסגרת הסכם הגירושין ונוכח האיזון הכולל בין בני הזוג בגדר הסכם זה. מכאן קביעתי, כי אין מדובר בעסקת מתנה.

...

מיכל ביקשה להצטרף להליך זה וטענתה המרכזית הינה, כי מלוא הזכויות בדירה שייכות לה בלבד, בהתאם להסכם הגירושין שקיבל תוקף פסק דין, וכי לפיכך ממילא יש לדחות את התביעה לאישור העיקול, אשר הוטל על זכויותיו של ארז בדירה.

בשים לב לנטל המוטל על התובע ועל עדותו היחידה בהליך זה וכן על העדות שנמסרה מפי מיכל עצמה באשר לנסיבות גירושיה מארז, אשר הותירה רושם ישר ומהימן, אני סבורה, כי ההחלטה לוותר על עדותה של היועצת הזוגית הינה מובנת ולגיטימית, הן בפן האישי והן במישור המשפטי של ניהול מושכל של ההליך דנן.

נוכח כל האמור לעיל, אף איני סבורה, כי מועילה לתובע במקרה דנן ההפניה לפסק הדין בעניין ע"א 11502/05 לניאדו נ' הולנד ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 24.02.2008).

אין בידי לקבל טענה זו. מיכל העידה, כי הסכם הגירושין שריר וקיים.

בהילכת אהרונוב נפסק כי התחייבות לעשות עסקה במקרקעין, אם העסקה לא נסתיימה ברשום ואף אם טרם נרשמה הערת אזהרה, היא ,,זכות מן היושר תוצרת הארץ'', אשר גוברת על זכותו של נושה שהטיל עיקול מאוחר על הנכס אף אם העיקול נרשם.

עיקול על זכויות הבעל בנכס הוטל מצד נושה של הבעל, לאחר שאושר הסכם הממון ולאחר שבני הזוג התגרשו.

יש בכך כדי לחזק את המסקנה כי זיקת המבקש לדירה עָצמתה גבוהה ויש בה כדי להשפיע על כוחו המעין-קינייני מול הערייה כמעקלת הבאה לממש את זכות האב בנכס שנתן לבנו במתנה.

פרשת יצחקי עסקה בתחרות בין מעקל לבין בת זוג שרכשה זכויות בנכס מכוח הסכם פירוד, שלא נרשמה בגינו הערת אזהרה.

באותו עניין חתמו בני הזוג ביום 15.01.08 על הסכם פירוד וגירושין, שלא אושר כהסכם ממון בבית המשפט לעינייני מישפחה, ולפיו הוסכם שהמשיב יעביר את חלקו בנכס למשיבה, שנשארה להתגורר בדירה עם ילדיהם.

...

התוצאה היא שזכויות המבקש גוברות על זכויות המשיבה.

אשר-על-כן אני מורה לרשום את הזכויות בדירה בלשכת רישום המקרקעין על שם המבקש כהעברה מהזכויות הרשומות על שם האב (מחצית), כשהזכויות נקיות מרישום הזכויות על שם המשיבה ומצו הניהול.

המשיבה תשלם למבקש את הוצאות המשפט, וכן תשלם לו שכר טרחת עורך-דין על סך 40,000 ₪, בצירוף מס ערך מוסף והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בע"א 468/03 חברת יואב קיין בע"מ )בפרוק) נ' דייני (פורסם בנבו, 5.12.2005) (להלן: "עניין קיין"), הלך בית המשפט בעקבות הילכת אהרונוב, וניתח את הסוגיה באספקלריה של תחרות בין רוכש ראשון בזמן מול עיקול מאוחר, למרות שגם שם היה מדובר בהתחייבות של הבעל להעביר זכויות במקרקעין לאישה במסגרת הסכם גירושין.

עמדה לפיה יש לאפיין הסכם הגירושין כעיסקת מכר המעניקה קדימות למקבל הזכות שביושר על-פני מעקל מאוחר ולא כעסקת מתנה, הובעה על-ידי כבוד הנשיאה ה' גרסטל (אף על-פי שלא נדרשה לצורך ההכרעה): "... לא מדובר בהעברת זכויות במסגרת הסכם מתנה כי אם בהעברת זכויות במסגרת הליך גירושין, שמעצם טיבו וטבעו כרוך בחלוקה משותפת והדדית של מכלול החובות והזכויות בין בני הזוג, לרבות טפול בילדים והחזקתם". [ה"פ (מרכז) 55797-10-10 דיין נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 15.3.2011) בפיסקה 3(ו) לפסק הדין] אולם, עמדה שונה מעמדתה של הנשיאה גרסטל הובעה על-ידי כבוד השופט י' עמית (בשבתו בבית המשפט המחוזי בחיפה), ולפיה: "לכאורה, נוכח הילכת אהרונוב והלכת יואב קיין יש לראות העברת זכויות בין בני זוג במסגרת הליכי גירושין כעיסקת מכר. אלא שאיני משוכנע כי מסקנה זו הכרחית. בפרשת אהרונוב, הצדדים לא העלו כלל את הטענה שיש לראות את העברת הזכויות לאישה כעיסקת מתנה. ובפרשת יואב קיין עולה כי כנגד התחייבות הבעל, התחייבה האישה להעביר אליו נכסים שבבעלותה, כך שעל פניו אין מדובר בעסקת מתנה.

...

טענה זו אין בידינו לקבל.

[ע"א 10467/08 חג'אזי נ' עיאס (פורסם בנבו, 3.11.2010), פסקאות 13-14 לפסק דינה של הנשיאה ביניש; ההדגשות הוספו על-ידי, י.ש.] סופו של דבר, המשיב-המעקל לא הוכיח את טענותיו בדבר חוסר תום לב. לא הוכח חוסר תום לב ביחס להורי המבקשים ולא הוכח חוסר תום לב ביחס למבקשים עצמם.

סוף דבר לאור האמור - התובענה מתקבלת, ומוצהר כי זכויות המבקשים בדירה בגוש 7649 בחלקה 263 תת חלקה 9 ברחוב אלימלך רימלט 9 ברעננה, גוברות על צו העיקול מיום 4.8.2013 (מס' הליך ע130705454) שהוטל על-ידי המשיב במסגרת תיק הוצל"פ 20-11751-12-4.

טוענים המבקשים שלאור הילכת אהרונוב, זכויותיהם בדירה גוברות בתחרות בין קונה- מוכר- נושה ואין הבדל לעניין העיקול, כיוון שהמנוח העביר את זכויותיו בדירה למבקשים למעלה מ- 17 שנה טרם פתיחת תיק ההוצל"פ ולא נותרו לו זכויות בדירה.

דיון בהסכם הגירושין (ס' 16) נקבע: "דירת המגורים בין בני הזוג ברח' הציונות בחולון לא תימכר כל עוד אחרון הילדים לא התחתן. לילדים לא תהיה הזכות לקבל חלק בדירה כל עוד האם בחיים. הבעל מוותר על חלקו בדירה לטובת הילדים. במידה והאם תרצה למכור את הדירה אחרי שאחרון הילדים יתחתן, מצד האב לא תהיה שום היתנגדות. האשה תאפשר לילדים לגור עמה בדירה עד נישואי הילד האחרון ולא תימסור את הדירה עד תום תקופה זו אלא אם כן תמצא דירה חלופית." בכתב יד שלצדו קיימות 2 חתימות בראשי תיבות, שנחזות להיות של בני הזוג, הוסף: "זכות המגורים בדירה היא לאשה ולילדים בלבד. הבעל מתחייב לחתום על כל המסמכים הדרושים כדי לרשום את כל זכויותיו בדירה על שם הילדים בלישכת רישום המקרקעין". במבוא להסכם הגירושין נכתב שבני הזוג מעוניינים להסדיר בו, בין היתר, את עינייני מזונות הילדים וחלוקת הרכוש בין בני הזוג.

בית המשפט פסק כי בתחרות בין בת הזוג שרכשה את הנכס מכח הסכם, לבין הנושה שהטיל עיקול מאוחר, זכותה של בת הזוג עדיפה.

הסוגיה שנבחנה בפרשת גדי היתה, מהי השפעתו של עיקרון תום הלב על הפעלת הזכות שביושר הנתונה לרוכש, בתחרות מול נושה של המוכר המטיל עיקול על הנכס.

...

  סוף דבר המבקשים הוכיחו שהעברת זכויות אביהם בדירה, אליהם, נעשתה בתום לב מוחלט, מתוך איזון זכויות הוריהם ברכוש המשותף ומתן אפשרות למנוחה להתגורר בדירה כל ימי חייה.

שוכנעתי, שתום לב מוחלט, הם לא רשמו הערת אזהרה על חלקו של המנוח בדירה, בהיותם קטינים, שהתמודדו עם בעיות קיומיות יומיומיות, לאם חולה במחלה נפשית ולאב אלכוהוליסט.

המשיבה תשלם למבקשים, ביחד ולחוד, הוצאות שכ"ט בסך 25,000 ₪.

החייב הפנה למסמכים שצרפה המשיבה וטען כי מעיון באותם מסמכים ניתן ללמוד, בין היתר, כי ביום 26.2.02 מינהל מקרקעין ישראל העביר את זכויותיו של החייב ע"ש המשיבה וכי הצדדים פעלו ודיווחו לרשויות המס בכל הקשור לעסקה וזאת למרות שעסקה בין בני זוג להעברת הזכויות "אגב הגירושין" אינה מחייבת בדווח לרשויות המס.

ואולם, בנגוד לעמדת הנאמן, זכות אובליגאטורית זו של המשיבה אינה זכות אובליגאטורית גרידא שכן היא קיבלה בפסיקה מעמד של "זכות ביושר" בחלקו של החייב בנכס ומעמדה כזכות "מעין קניינית" שהועברה אליה מכוח הסכם מחייב (שאף קיבל תוקף של פסק דין) ובתחרות בין זכותה זו של המשיבה על פי הסכם הגירושין לבין זכותו של הנאמן מכוח הוראת סעיף 42 לפקודה, ידה של המשיבה על העליונה; מסקנה זו מתחייבת מיישום ההלכה שנקבעה ב"עניין אהרונוב" שעסק במקרה שבו בעל התחייב במסגרת הסכם ממון להעביר לבעלותה של בת זוגו נכס מקרקעין הרשום על שמו ולאחר שבני הזוג התגרשו, ובטרם נרשם הנכס על שמה של בת הזוג במירשם המקרקעין ולא נרשמה כל הערה על זכויותיה, הוטל עיקול על הנכס על ידי נושה של הבעל.

" [שם, בעמ' 240 מול האותיות א'-ג'].

בפסיקה מאוחרת יותר ותוך אימוץ, בין היתר, מגמת הפסיקה להחיל את ההלכה ב"עניין אהרונוב" במצבי חידלות פירעון כפי שיושמה בפסקי הדין ב"עניין בילו" ו"עניין כספי" שציינתי לעיל, נקבע כי זכותו של נהנה במסגרת יחסי נאמנות, גוברת על זכויות נושה של הנאמן שהטיל עיקול על הנכס שנרכש בנאמנות, וזאת גם במקרה שבו הנאמן פשט רגל, וחרף העובדה שלא נרשמה הערת כלשהיא על הזכויות בנכס לגבי הנאמנות [ראו: ע"א 5955/09 כונס הנכסים נ' מרשה טאובר טוב (פורסם בנבו, 19.7.11) (להלן-"עניין אמסטר"].

...

האם במתנה עסקינן? אשר לטענת הנאמן להחלת הוראות חוק המתנה על המקרה שלפנינו והחרגת המקרה מ"הלכת אהרונוב" לאור סעיף 5(ב) לחוק המתנה ותוך יישום ההלכה שנקבעה ב"עניין לאניאדו" –אקבע כי גם טענה זו דינה להידחות משני טעמים עיקריים: האחד, איני סבור כי מדובר ב"עסקת מתנה" במובן סעיף 1(א) לחוק המתנה, שכן מעיון בהסכם הגירושין שבמסגרתו כאמור התחייב החייב להעביר למשיבה את זכויותיו בנכס, הגם שלא נקבעה תמורה ספציפית לזכויות החייב בנכס, ניתן ללמוד כי אין מדובר בהתחייבות חד-צדדית שבה ניתנה מתנה ללא תמורה, אלא בהסכם אשר מטיל על שני הצדדים (החייב והמשיבה) חובות וזכויות שחלקן ממוניות וחלקן לא ממוניות.

יותר מכך מטענות המשיבה והחייב שלא נסתרו על ידי הנאמן , עולה כי החייב לא עמד בהתחייבותו על פי הסכם הגירושין ולא שילם את תשלומי המשכנתא, דבר שהוביל לנקיטת הליכי הוצל"פ גם כנגד המשיבה , והמשיבה נדרשה לשאת בפועל בתשלומי המשכנתא ובתשלומים שנדרשו לצורך סגירת תיק ההוצל"פ. לפיכך ונוכח התחייבויותיה של המשיבה והתשלומים ששולמו על ידה, אין בידי לקבוע כי לא ניתנה "תמורה בת –ערך" בעד העברת הזכויות של החייב בנכס למשיבה.

סיכומו של דבר, אני מורה על דחיית הבקשה והשארת תכנית הפרעון כפי שנקבעה בפסק הדין מיום 5.3.17 על כנה והואיל ואני סבור כי הגשת הבקשה על ידי הנאמן , הייתה במסגרת תפקידו , ובהתאם לנדרש מהנאמן , אינני עושה צו להוצאות.