תחרות בלתי הוגנת: הקמת עסק מתחרה במהלך העבודה

על כן, אין מדובר במצב דברים שבו עובד שכיר מתכנן "מאחורי הגב" להקים עסק מתחרה משלו במהלך עבודתו, ללא ידיעת המעסיק הנוכחי; שלישית התובעת אמנם טענה כי הנתבע טען בפניה כי כוונתו להקים את העסק שלו בבית אריה המרוחקת יותר, אך טענתה זו לא הוכחה בפנינו בראיה כלשהיא.

זאת, מן הטעם הפשוט שכיום התובעת ובעלה כלל אינם מפעילים את חנות מחשבים, והבעלים הנוכחי של העסק בחר שלא לתמוך בתביעה, ככל שהיא מתייחסת לתחרות בלתי הוגנת כביכול ומתמשכת מצדו של התובע בעסק, שהוא כיום העסק שלו.

...

שביעית לאחר שעיינו בפרסומת שפרסם הנתבע לעסק שלו, והשווינו אותה לפרסומת של העסק של התובעת, לא מצאנו כי קיימים ביניהם קווי דמיון העולים כדי הטעיה, ואף התובעת בחקירתה הנגדית (עמ' 33 ש' 23 ואילך) אישרה זאת.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בין היתר פנה איל ללקוחות וספקים של קב' החברות, אותם הוא הכיר במהלך עבודתו אצלה, תוך שהוא מציע להם הצעות אטרקטיביות למתן שירותים באמצעות חב' הורייזן או באמצעות חב' COSCO בה הוא שימש כיועץ, תוך שהוא עושה שימוש בסודות מסחריים אשר אליהם הוא נחשף במהלך עבודתו בקבוצת החברות ובידע אותו הוא צבר שם. איל אף הגדיל לעשות עת עשה שימוש ברישיון משלח של עובדת מקצועית בעלת ידע וניסיון רב, אשר פוטרה על ידו עת שימש כמנכ"ל טנקו (כחלק ממזימתו להקמת עסק מתחרה), והועסקה על ידו שוב, מספר חודשים לאחר מכן, בחברה אותה הקים.

כך קבע המומחה בסיכום חוות דעתו: "תחום האיזוטנקים הנו תחום נישתי בישראל ובעולם, אשר פועלים בו מספר שחקנים מוגדר ומוגבל. על בסיס נתוני הסביבה העסקית ונתוני הקבוצה, נראה כי התחום הנו יציב ולא חל בו שינוי מהותי בשנים האחרונות... לאור האמור לעיל, הערכתי כי הירידה בהיקפי הפעילות ובמחירי השירותים ללקוחות שהוצגו לעיל, מקורם בהתנהלותו של אייל ובשימושו בסודות המסחריים של הקבוצה. נראה כי סודות מסחריים אלו היוו עבור אייל קיצור דרך ועקיפה של חלק מהחסמים בתהליך הכניסה לשוק, באופן לא ראוי ובנגוד להסכמים עמו. כך נוצרה תחרות בלתי הוגנת, תוך שימוש במידע פנימי." במסגרת חקירתו הנגדית השיב המומחה, בין היתר, את הדברים הבאים: "כאשר אתה מניח הנחות לוגיות לא נכונות זה בעיה. הנזק קרה בגלל אייל ואסביר למה. אם הקשר היא לקשר סיבתי משפטי, אז בסופו של דבר אני לא מכריע בזה. אבל הנזק קרא (הטעות במקור – ה.ס) בגלל אייל משום ששאר הנתונים בשוק נותרו די זהים. לדוגמא התחרות בשוק שהייתה קודם למעט אייל, זו אותה תחרות המחירים באזורים ובלקוחות שבהם דגמתי נותרו יציבים במשך שלוש שנים. הדבר היחיד שהשתנה במהלך התקופה בה נגרם הנזק, זו עזיבתו של אייל ותחילת התחרות. בנוסף היו גם לקוחות שבהם החברה טענה באופן ספציפי ובהם בדקתי ואליהם לא היה נזק, כאשר אייל פנה אליהם. והדבר היחיד שהשתנה זה התחרות של אייל" (ר' ע' 55 ש' 21-28 לפרוטוקול הדיון וכן עדותו בע' 54 ש' 15-17, בע' 54 ש' 35- ע' 55 ש' 7, בע' 55 ש' 34-36, בע' 56 ש' 8-11 ו- 13-16 לפרוטוקול הדיון).

...

כך קבע המומחה בסיכום חוות דעתו: "תחום האיזוטנקים הינו תחום נישתי בישראל ובעולם, אשר פועלים בו מספר שחקנים מוגדר ומוגבל. על בסיס נתוני הסביבה העסקית ונתוני הקבוצה, נראה כי התחום הינו יציב ולא חל בו שינוי מהותי בשנים האחרונות... לאור האמור לעיל, הערכתי כי הירידה בהיקפי הפעילות ובמחירי השירותים ללקוחות שהוצגו לעיל, מקורם בהתנהלותו של אייל ובשימושו בסודות המסחריים של הקבוצה. נראה כי סודות מסחריים אלו היוו עבור אייל קיצור דרך ועקיפה של חלק מהחסמים בתהליך הכניסה לשוק, באופן לא ראוי ובניגוד להסכמים עמו. כך נוצרה תחרות בלתי הוגנת, תוך שימוש במידע פנימי." במסגרת חקירתו הנגדית השיב המומחה, בין היתר, את הדברים הבאים: "כאשר אתה מניח הנחות לוגיות לא נכונות זה בעיה. הנזק קרה בגלל אייל ואסביר למה. אם הקשר היא לקשר סיבתי משפטי, אז בסופו של דבר אני לא מכריע בזה. אבל הנזק קרא (הטעות במקור – ה.ס) בגלל אייל משום ששאר הנתונים בשוק נותרו די זהים. לדוגמא התחרות בשוק שהייתה קודם למעט אייל, זו אותה תחרות המחירים באזורים ובלקוחות שבהם דגמתי נותרו יציבים במשך שלוש שנים. הדבר היחיד שהשתנה במהלך התקופה בה נגרם הנזק, זו עזיבתו של אייל ותחילת התחרות. בנוסף היו גם לקוחות שבהם החברה טענה באופן ספציפי ובהם בדקתי ואליהם לא היה נזק, כאשר אייל פנה אליהם. והדבר היחיד שהשתנה זה התחרות של אייל" (ר' ע' 55 ש' 21-28 לפרוטוקול הדיון וכן עדותו בע' 54 ש' 15-17, בע' 54 ש' 35- ע' 55 ש' 7, בע' 55 ש' 34-36, בע' 56 ש' 8-11 ו- 13-16 לפרוטוקול הדיון).

יתרה מכך, מחוות הדעת עולה כי גם מסקנותיו של המומחה נסמכות על ממצאיהן של התובעות: "... יש לך נתונים, יש סיבה, יש תוצאה ויש נתונים. יש נתונים מראים כמויות ומחירים, הם לא לדברי החברה, אלא נתונים מתוך המאגרים, ושם בנספח ו' רואים במפורש ירידה. עכשיו אני בא ואני שואל את החברה, ורוצה להסיק מסקנה, אני רואה ירידה משמעותית במחיר, ואני צריך כעת להסיק מסקנה, ואז אני שואל את החברה מה קורה בתקופה, אני רואה שבשוק אין כלום, ואז אחרי שהם בודקים וחושבים על הכל, ברור לגמרי מה קרה. זו המסקנה" (ע' 57 ש' 31-36 לפרוטוקול הדיון; ההדגשה אינה במקור – ה.ס.).

סוף דבר התביעה נדחית.

כך גם הצהרתו של המשיב בתצהירו [פרק ו1 ור' גם סעיף 82 לתצהירו] לפיה "לא פתחתי עסק ולא עברתי לעבוד אצל מתחרה" "בסך הכל בדקתי אפשרויות להקמת עסק ונעניתי לפניות של לקוחות פוטנציאליים והצעתי עצמי לעבודות עתידיות" אינה עולה בקנה אחד עם הדברים המפורשים שציין המשיב בהתכתבות עם מגנזיום.

נבהיר כי פתיחת עסק, ואפילו עסק המתחרה בעסקיה של המבקשת, אינו אסור כשלעצמו ובאופן גורף, ברם קיימת חובה למשיב לנהוג כלפי המבקשת, מעסיקתו, בתום לב, בתקופת עבודתו אצלה ואף לאחר מכן וחל עליו איסור להתחרות בה באופן בלתי הוגן, תוך נטילת סודותיה המסחריים או תוך שימוש במידע שהגיע אליו תוך כדי עבודתו אצלה ובשל עבודתו אצלה.

במסמך שכותרתו "הצהרת סודיות ואי תחרות – כתב התחייבות בלתי חוזרת" עליו חתום המשיב מצוין בסעיף 5 כי במשך תקופה של שנתיים לאחר מועד סיום יחסי העבודה מתחייב המשיב שלא להתחרות בחברה בכל דרך שהיא, בין במישרין ובין בעקיפין.

...

סבורים אנו כי השתתת כל הוצאות המבקשת על המשיב בשלב זה, מקל וחומר בנסיבות הספציפיות של הגבלת העיסוק, אינו מידתי.

לאחר ששקלנו את הדברים מצאנו לקבוע כי המשיב יישא בשלב זה בהוצאות המבקשת בסך 25,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה.

אולם לא מצאנו מקום להטיל על המשיב, בין השאר, נוכח מצבו התעסוקתי בשלב זה, בסכום שנדרש על ידי הכונס אלא בסכום של 7,000 ₪ בלבד.

עוד עשו שימוש אסור במנגנוני השיווק וההפצה של החברה, אשר הוקמו לאחר השקעת משאבים כספיים גדולים וזאת לצורך קידום העסק המתחרה שהקימו; השניים גם הפרו את חובת הסודות, והכל תוך קיום תחרות בלתי הוגנת ותוך התעשרות על חשבונה שלא כדין.

עוד הוסיף, כי מאותן סיבות, החברה נאלצה לשנות את שמה ובשנת 2015 הוקם אתר חדש והיא החלה לעבוד תחת שמה הפורמלי "רלוקיישן דרימס בע"מ". לטענתו, ביום 19.01.17, עת שהה בחופשת מחלה, שלחה אליו החברה מכתב התראה לפני נקיטה בהליכים משפטיים ודרשה ממנו באופן מיידי להחזיר לידיה את כל הציוד, המסמכים, המידע והחומר שהגיע אליו במהלך עבודתו אצלה.

ראשית, לא הוצג הסכם עבודה חתום בין התובעת לבין מי מביניהם, שניתן היה ללמוד ממנו על תניית אי תחרות, ככל שהיתה כזו; שנית, לא הונח מסד ראייתי לטענות הגזל והתרמית ועדויותיהם של ה"ה דניץ וארד לא שפכו אור בנקודה זו. שלישית, החברה לא ראתה לנכון לזמן את הלקוח היחיד שלגביו נטען שנגנב ממנה, מר רשיד מוסלימוב, והדבר צריך להיזקף לחובתה בהתאם להלכה של המנעות בעל דין מלהביא לעדות עד שיכול לתמוך בגירסתו.

...

במסגרת החלטתי מיום 08.07.20, אוחד הדיון בשתי התובענות, ובהסכמת הצדדים, סוכם, כי תביעתו של מר נסטרוביץ' תיחשב כתביעה שכנגד, וזאת לאור מועד הגשתה ביחס לתובענה שהגישה החברה.

אחרית דבר תביעת החברה בתיק סע"ש 24102-02-17 – נדחית.

תביעת התובע בתיק סע"ש 64834-03-17 מתקבלת בחלקה, והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: דמי הודעה מוקדמת בסך 14,800 ₪; הפרש פיצויי פיטורים 13,236 ₪; אי מסירת תלושי שכר כדין והפרת חובות רישומיות - 2,100 ₪; גמול בגין עבודה בשעות נוספות – 98,624 ₪; הפרש פדיון דמי הבראה בסך 220 ₪; פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה בסך 3,000 ₪; פדיון חופשה עבור 17.42 ימים בסך של 11,718 ₪; כל הסכומים בסעיף זה יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין ממועד התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף לסכומים דלעיל, ולאור התוצאה אליה הגעתי, תשלם הנתבעת לתובע ולגב' פרומן, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ והשתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 16,000 ₪.

תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק: יש לבחון האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצידו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי, עם תום יחסי עובד-מעסיק.

] מכאן אין עוררין כי הנתבע הקים עסק מתחרה לתובעת, תוך כדי ובמהלך עבודתו בה. התובעת לא ידעה בזמן אמת על הקמתה של טריפל פאל לטענת הנתבע, פנגס ידע שהוא מקים עסק משלו, שכן ניגש לבחינות רשות המיסים וקיבל את רישיון השילוח שלו[footnoteRef:63].

] "ראשית מצאנו מקום להדגיש את שנפסק לא פעם, כי יחסי העבודה הם כיחסי שתוף מתמשכים, הדורשים מידה מוגברת של אמון, נאמנות, הגינות ותום לב הן בתקופת קיומם, והן לאחר סיומם, הן מצד המעביד והן מצד העובד.." ברוח זו קבע בית הדין הארצי בעיניין גירית[footnoteRef:81] את הדברים הבאים – [81: ע"ע (ארצי) 189/03 גירית בע"מ - מרדכי אביב (18.12.03).

...

הנתבע הוסיף טענות רבות הנוגעות לאופן הטכני בו הועברו ההודעות, המרחקים בין התכנים השונים בגוף ההודעות, בחנו את טענתו בקפידה אך לא מצאנו כי אלה מעידים על פגם באותנטיות המסמכים[footnoteRef:90].

] סעדים בשים לב לחלוף הזמן ממועד סיומם של יחסי העבודה בין הצדדים, למשך ההגבלה על פי הסכם ההעסקה בין ולהלכה הפסוקה ברי כי לא ניתן להיעתר לבקשת התובעת לצו מניעה קבוע להימנע מלפנות ללקוחותיה ובית הדין יסתפק בפסיקת פיצויים.

עוד נתבעו פיצויים בגובה 50,000 ₪ בגין הפרת הסכם עבודה חובת האמון והתנהגות בחוסר תום לב. אנו סבורים, כי העוולות אשר בוצעו על ידי הנתבע התבצעו במסכת אחת של מעשים, ואין מקום לחייבו באופן נפרד לכל פעולה שביצע וזאת בהתאם להוראות סעיף 13(ב) לחוק.