תחרות בין מעקל לבין מחזיק בנכסי החייב בהוצאה לפועל

הוא נידרש להשיב לצוו העיקול ולפרט את נכסי החייב המוחזקים בידיו, או כאלו שיגיעו לידיו במהלך שלושת החודשים הקרובים (על פי הידוע לו), וזאת כמצוות סעיף 44(ב) לחוק ההוצאה לפועל, וסעיף 45(א) לחוק.

לשיטתו, גובה השכר שנותר לאחר הנכויים הנו אלמנט שעל המשיבות, כמגישות הבקשה לחיוב צד ג', להוכיח, ואם נקבע ע"י כב' הרשם כי לא מצא תימוכין, בפסיקה או בדין, כי יש להעדיף את הקיזוזים שביצעה המועצה ואם אין הכרעה בשאלת התחרות בין העיקול לקזוז, אזי יש לקבוע כי המשיבות לא הרימו את הנטל המוטל עליהן בשלב הראשון של הדיון לפי סעיף 48 לחוק ולא היה מקום להעביר את הנטל ולהיזקק לשאלת ההצדקה הסביר.

...

לסיכום המשיבות זכו בפסק דין נגד החייב וחרף הליכי הגביה השונים שננקטו נגדו לא הצליחו לגבות את החוב.

לאור כל האמור, בשל אי הגשת הערעור במועד ובשל דחיית טענות המועצה לגופן, אין מקום להתערב בהחלטתו של כב' הרשם.

מכאן, אני מורה על דחיית הערעור ועל חיוב המועצה בהוצאות ושכ"ט עו"ד לטובת המשיבות בסכום של 8,000 ₪.

הרקע לבקשה והחלטות בימ"ש קמא המבקש, שהוא עורך דין במקצועו, הגיש תביעה לבית משפט קמא, למתן פסק דין הצהרתי (להלן: "תביעת המבקש") לביטול שני עיקולים שהטיל משיב 2 - בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") בתאריכים 06.09.2020, ו- 31.01.2021, במסגרת הליכי הוצאה לפועל המתנהלים בלישכת ההוצאה לפועל בחיפה, בתיקים מס' 13-12668-12-4, 13-06125-12-5, על כספים המגיעים לו, לפי הנטען, ממשיב 1 (להלן: "המשיב") ואשר "הוחזקו" אצל משיבות 2-3 (להלן: "חברות הביטוח").

הכלל המשפטי המובהק הוא: "לעומת זה הכל מסכימים, שאם התעשר בעל דין עקב מעשה בית דין שבוטל, התעשרותו היא לא במשפט, והוא חב בהשבה". לענין זה מורה סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז – 1967, כי עם ביטולו של פסק דין, רשאי ראש ההוצאה לפועל "לצוות על החזרת המצב כפי שהיה לפני הבצוע", בלא שיזדקק לפסק דין המורה על השבה" .

מעבר לצריך אומר כי, גם לגופו של עניין, השאלה העולה מכתבי הטענות איננה שאלת "התחרות" בין מישכון מוקדם בזמן לבין עיקול מאוחר בזמן, אלא השאלה היא, אם קיימים משכונות תקפים או שמא מדובר ב"משכונות למראית עין", שמטרתם הברחת נכסים והתחמקות מהעיקולים שהוטלו זה מכבר, כטענת הבנק.

...

חריגה מכלל זה תיעשה בנסיבות שבהן קיים חשש כי כתוצאה מהחלטת הביניים, יתנהל המשפט בערכאה הדיונית באופן שגוי, או שיגרם נזק למבקש, והמשך הדיון כרוך בהשקעת משאבים יוצאי דופן, אז תגבר הנטייה להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור.

כן ראו: רע"א 7913/14 תרכובת ברום בע"מ נ' הדס חצב (8.2.2015)) שם נפסק:"ההצדקה לדון בטענות כלפי החלטת ביניים ... במסגרת בקשת רשות ערעור, בטרם הסתיים ההליך כולו, מהטעם שיש אפשרות שהמשך הדיון יתברר בסופו של דבר כמיותר, שמורה למקרים קיצוניים בהם המשך הדיון כרוך בהשקעת משאבים יוצאת דופן וכד". התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית תיבחן בהתאם "למידתו ולעוצמתו של הצורך בהכרעה מידית בשאלת נכונותה של החלטת הביניים". ראו לדוגמה: רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלוש (25.6.2007).

התוצאה הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

נוכח העובדה כי על הכספים המוחזקים על ידי המחזיקה הוטל עיקול במסגרת תביעות הנזיקין, הוגשה על ידי המחזיקה בקשה למתן הוראות לרשמת ההוצאה לפועל באשר לגורל הכספים המוחזקים על ידה ולאן, אם בכלל, עליה להעביר את הכספים.

(ההדגשה לי ר.א.) מפסק דין זה עולה כי לראש ההוצאה לפועל, היתה גם היתה סמכות לידון בשאלת הקדימויות מכח סעיף 76 לחוק, גם כאשר התחרות היא בין עיקול שהוטל מכח תיק ההוצאה לפועל ובין עיקול זמני (ואף קבוע !) שהוטל על ידי בית המשפט.

למותר לציין כי בתיקי הוצאה לפועל שעניינם מזונות כלל לא מתקיימת חקירת יכולת לעניין המזונות השוטפים היות וממילא פסק דין למזונות הנו פסק דין הקובע תשלום חוב לשיעורים באמצעות תשלום חודשי למזונות והוא ניתן רק לאחר שנבחנת יכולתו של החייב במזונות.

המשיבות לא הסבירו ולא נימקו מה מונע בעדן לנקוט הליכי עיקול ביחס לנכסים אחרים של החייב, ומכל מקום זכותו של נושה, ובודאי של נושה בחוב מזונות לעשות ככל שלאיל ידו על מנת לגבות את החוב, לרבות בהטלת עיקול על כספים המוחזקים אצל צדדים שלישיים.

...

שהרי באותה מידה ניתן לטעון כי החלטת בית המשפט האזרחי שתקבל את טענות המשיבות משמעותה איון פסק דין חלוט (!) של בית המשפט לענייני משפחה ובאיזה סמכות יכולה ערכאה אחרת לאיין פסק דין חלוט של בית המשפט לענייני משפחה ? משהגעתי למסקנה כי לבית משפט זה נתונה הסמכות לדון בשאלת הקדימויות יש להכריע לגופן של הטענות.

טענות אלה אין בידי לקבל.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מקבל את הערעור ומורה למחזיקה להעביר את הכספים ללשכת ההוצאה לפועל בהתאם לצו העיקול שהוטל במסגרת תיק המזונות .

בית המשפט המחוזי בירושלים פר"ק 59344-01-12 אלקנה ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ ואח' בפני כבוד השופט אביגדור דורות בקשה מס' 177 בעיניין: חוק החברות, התשנ"ט-1999 החוק תקנות החברות (בקשה לפשרה או הסדר), התקנות התשס"ב-2002 ובעניין: ובעניין: ובעניין: ובעניין: ובעניין: ובעניין: נידר חברה לבנין ולפיתוח בע"מ (בהסדר נושים) נידר עו"ד אמיר בר-טוב ועו"ד יעקב אמסטר בתפקידם כנאמנים לבצוע הסדר הנושים של החברה הנאמנים כונס הנכסים הרישמי – מחוז ירושלים הכנ"ר יאיר רחמין החייב חביב רחמין הממשכן רוני עודד רחמין המעקל החלטה

הפורום המתאים להכרעה בדוח הסופי של הנאמנים צוין כי הם סיימו את כל המטלות ואין עוד צורך להחזיק במינוי.

על פי החלטתי מיום 1.3.23, הודיע הממשכן את עמדתו, לפיה, ההכרעה בתחרות בין הממשכן לבין המעקל, נתונה לסמכותו של בית משפט זה ולא לבית המשפט לעינייני מישפחה.

התחרות היא בין בנו של החייב, מכח מישכון שנירשם בשנת 2018, לבין דודו, אחיו של החייב, לטובתו הוטל עיקול בשנת 2022 על ידי לישכת ההוצאה לפועל (בעקבות פסק דין של בית המשפט לעינייני מישפחה).

...

בהעדר הסכמת יתר בעלי המניות, סבורים הנאמנים כי יש לדחות את בקשתו של אברהם רחמין.

על פי החלטתי מיום 1.3.23, הודיע הממשכן את עמדתו, לפיה, ההכרעה בתחרות בין הממשכן לבין המעקל, נתונה לסמכותו של בית משפט זה ולא לבית המשפט לענייני משפחה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, נקבע בזאת כי ההכרעה במחלוקת בין הממשכן ובין המעקל אין מקומה במסגרת תיק חדלות הפירעון של החברה.

דיון והכרעה לטעמי יש לאמץ עמדת המשיבה 4 (מ.ע.ג.ן יעוץ וניהול נכסים בע"מ) והמשיב 11 (מע"מ חדרה) ולהורות על המשך עיכוב הליכי הוצאה לפועל בתיק ההוצל"פ שפתחה מררג כנגד פתחי, לגביית החיוב הכספי בפסק הבורר אבני.

זכותו של תובע להטיל עיקול עצמי על כספי נתבע המוחזקים אצלו (אותם חב הוא לנתבע), הוכרה (בדעת רוב) ברעא 5169/93 דוד בלוך נ' דוד גילאור פ"ד מח(2) 608.

במלים אחרות – גם לו היתה התחרות נטושה רק בין העיקול העצמי שהטילה פתחי, אל מול העיקול שהטילה מררג מכוח תקנה 132 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 , ותו לא, נכון היה להורות שלעת הזו, כל עוד לא הוכרעה תביעתה של פתחי כנגד מררג ביחס לפרויקט פרדס חנה, יעמוד בעינו העיקול העצמי שהטילה, וימנע העברת הכספים המעוקלים לתיק ההוצאה לפועל שפתחה מררג.

...

המשיבה 8 סבורה כי אין להיעתר לסעד הזמני, וכי מררג אוחזת בפסק דין חלוט של הבורר אבני, ואין עילה לעכב ביצוע התשלום על פיו או גבייתו.

לדעתי אין התוצאה משתנה גם כשחובו של המבקש למשיב הוא חוב פסוק: הרי לפי תקנה 360(א) אין בית המשפט נעתר לבקשת עיקול זולת אם יכול המבקש להצביע על קיומם של מסמך או ראיות מהימנות אחרות; ובגדר התקנה האמורה חזקה על בית המשפט שימנע שימוש לרעה בהליכים על-ידי בקשת עיקול שאינה נאותה ואשר מטרתה אך להכשיל את ביצוע פסק הדין שניתן לטובת המשיב כנגד המבקש.

אני מקבל הבקשה לסעד זמני, ומורה כי בשלב זה יעמוד בעינו הצו הזמני מיום 11.5.2023 שהורה על עיכוב ההליכים בתיק ההוצאה לפועל.