תחרות בין זוכה לצד זר בהוצאה לפועל

לטענתו, סרובה של האגודה לחתום על טופס הבקשה להעברת הזכויות בנחלה הביא לכך, כי במועד הגשת בקשת הבנק להטיל את העיקול על הנחלה, טרם נרשמו זכויותיו של התובע בספרי רמ"י. לטענת התובע, סרובה של האגודה לחתום על טופס הבקשה להעברת הזכויות, נבע משיקולים זרים הכרוכים במערכת היחסים ובמשקעי העבר שבין האגודה לבין אביו של התובע.

המסגרת הנורמאטיבית: על פי ההלכה הפסוקה, בתחרות שבין זכותו של מעקל מאוחר לבין זכותו של רוכש ראשון בזמן שהתקשר בעסקת מקרקעין, נסוגה זכותו של המעקל המאוחר, גם כאשר הרוכש הראשון לא רשם הערת אזהרה על זכותו במקרקעין (ראו לעניין זה ע"א 189/95 בנק אוצר החייל נ' מזל אהרונוב (מיום 16.8.99)).

מעיון בנספח 14 לסיכומי הבנק עולה, כי בדיון שנערך בתיק ההוצאה לפועל שפתח הבנק כזוכה ומספרו 520371-06-16, התייצב אביו של התובע – נותן המתנה ושם הצהיר כדלקמן: "הקמתי את משק צוריאל ומכרתי לטרה אחרי 25 שנה. נכנסתי לחברת יבוא של עגלים מחו"ל ..בשלב מסוים ניכנס עוד שותף שהתמנה למנהל. לא הייתי שלם ומכרתי את חלקי לשותף, זה היה חלק מההסכם...באותו היום שמכרתי את חלקי הוא גילה שהצגתי מצג שוא ולא שילם לי...כאן התחילה ההתמוטטות. הייתי ערב לבנק 7 מיליון ₪ לחברה". למען שלמות התמונה יצוין, כי באותו הליך הוכרז אביו של התובע כחייב מוגבל באמצעים.

בהקשר זה אציין, כי אין מחלוקת בין הצדדים, כי החוב לא שולם עד למועד זה, ולטענת הבנק הפסיקתא נשוא הסכם הפשרה הוגשה לבצוע בהליך של הוצאה לפועל.

...

לסיכום - לאור שקילת נסיבות המקרה דנן, לאור הלכת ליניאדו ובחינת הציפיות המוגנות של הצדדים על יסוד הנסיבות המקרה שבפניי, סבורני כי דין התביעה להתקבל, היינו כי יש להעדיף במקרה זה את זכותו של הבנק על פני התובע – מקבל המתנה, כאשר התובע לא הצליח להוכיח כי עניינו נמנה עם אותם החריגים שבהם במאזן הציפיות המוגנות שלו ושל הבנק – תטה הכף להעדפת עניינו.

סוף דבר לאור המפורט לעיל, התביעה נדחית.

התובע ישלם לבנק הוצאות משפוט בסכום כולל של 10,000 ₪.

על תכליותיו המתחרות של חוק ההוצאה לפועל עמד בית המשפט העליון (השופט (כתארו אז) א' גרוניס): "בבסיסו של חוק ההוצאה לפועל עומדות שתי תכליות המיוחדות לו: התכלית האחת הנה יצירת מנגנון אשר באמצעותו יוכלו זוכים לגבות את חובותיהם ולממש פסקי-דין אשר ניתנו לטובתם ביעילות ובזריזות [...] תכליתו השנייה של החוק היא הגנה על חייבים אשר מצבם הכלכלי איננו מאפשר להם לפרוע את חובותיהם הפסוקים. זאת, בין היתר, על-מנת למנוע מצב שהפעלת מנגנון הגבייה לטובת הזוכה תהפוך את החייב לחסר כול, וכך ייפול הוא כנטל על החברה. [...] בין שתי התכליות האמורות קיים מתח מתמיד, והן מתנגשות זו עם זו לא אחת, לפיכך יש צורך לאזן ביניהן [...] במסגרת עריכת איזון זה יינתן משקל נכבד לאנטרס של הזוכה בבצוע פסק-הדין אשר ניתן לטובתו [...] []לצד תכליותיו הנזכרות של החוק קיימות אף שתי תכליות כלליות התומכות בהן. התכלית הכללית האחת העומדת לצד התכלית המיוחדת הראשונה, עניינה הגנה על קניינם של הזוכים, שהרי זכותו של זוכה על-פי פסק-דין הנה חלק מקניינו, ואילו השנייה המקבילה לתכלית המיוחדת השנייה, הנה הגנה על כבוד האדם של החייב ועל חירותו" (ע"א 2097/02 איטונג בע"מ נ' חדיד, פ"ד נז(4) 211, 217-216 (2003)).

לסקירת הדין ראו בר"ע (מחוזי ת"א) 20311/99 קאשי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (15.4.1999); בר"ע (מחוזי חי') 1808/07 שפושניק נ' שפושניק (7.6.2007); רצ"פ (מחוזי ת"א) 1323-09‏ דוידאן נ' יעד פירזול בע"מ (20.1.2010); פבלו לרנר "האכיפה העקיפה בהוצאה לפועל (על הרפורמה בחוק ועל שינויים רצויים)" מחקרי משפט כו 943, 996-987 (2010); אשר מאיר הצעה לרפורמה במשטר חידלות הפרעון בישראל (מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, 2015); שחר קטוביץ "הסדרת מצבי חידלות פרעון בלישכת ההוצאה לפועל" דין ודברים י 105, 111-109 (2017); פבלו לרנר "ההפטר לחייבים מוגבלים באמצעים: שינוי ראוי הלוקה בכשלים" קריית המשפט 7 (2018); נטע נדיב "סיפור של חידלות פרעון: רפורמות פוגשות את ההליך השפוטי" ספר יורם דנציגר 295, 304-297, 332-329 (לימור זר-גוטמן ועידו באום עורכים, 2019).

...

חייב אשר לו תיק איחוד, ואשר אינו משלם בו משך חודשים, באופן אשר מביא בסופו של דבר לפיזור תיק האיחוד, נהנה מהגנת הדין מחד גיסא, ומאידך גיסא שולל מנושיו את זכותם לקבל ולו את התשלום המינימלי המחולק להם מתוך סכום הצו החודשי; מצב לא הגיוני זה נמשך לעיתים חודשים ולעיתים שנים, עד שמי מהזוכים עותר לפיזורו של תיק האיחוד מחמת אי ביצוע תשלומים.

דומה שנסיבות אלו מטות את הכף שלא להיעתר לבקשתו.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, הבקשה לרשות ערעור נדחית.

לא מן המותר להטעים כבר כאן כי בדיון שנערך כבר ביום 1.6.20 בפני כב' רשם הוצאה לפועל בתיק הוצל"פ 519510-07-18 ובו כבר יוצג הנתבע בידי עו"ד נימסר על ידי בא כוחו כי "נוהל משא ומתן שלא הבשיל ואני סבור שהתנאים השתנו מבחינת החייב ואנחנו יכולים להגיע להסכמה או פריסה מתאימה", הצדדים קיבלו את המלצת רשם ההוצאה לפועל במהלך אותו דיון לנהל משא ומתן ב-30 יום שלאחר מועד הדיון "על מנת לבחון אפשרות לסילוק החוב", ובהחלטת כב' הרשם בתום אותו דיון נקבע כי "ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמות רשאי ב"כ הזוכה להגיש בקשה למינוי כונס נכסים" [ראו פרוטוקול הדיון, נספח ו' לבקשת התובעת מיום 31.1.21].

הטענה הנוספת - לכשל תמורה - שמלכתחילה הועלתה באופן שאינו מפורט דיו, ללא פרישת מועדים, הזמנות, סכומים וכיוצא באלה [למידת הפרוט הנדרשת ראו מע"א 170/60 חיים קופלזון נ' ארגון העצמאים נכי מלחמת השיחרור [פורסם בנבו] (1960), ועד רע"א 8123/18 זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ [פורסם בנבו] (2018)], לא יצאה בסופה של חקירתו הנגדית של הנתבע מגדר טענת כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב שממילא לא תסכון בעולמה של התביעה השטרית [ראו ע"א 366-89‏ ‎ ‎פיין אלומיניום בע"מ‎ ‎נ' די מטל א.ג., חברה זרה, פ''ד מה(5) 850 (1991)] הנתיב החדש מישתלב עם אותו מושכל קדום לפיו שטר כמוהו כפסק דין על תנאי ההופך לבר ביצוע אם הוגש ללישכת ההוצאה לפועל ועברה התקופה שבה ניתן להגיש ההיתנגדות, ככל שלא הוגשה היתנגדות [ראו ד' בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שביעית -2019, חלק שלישי, עמ' 996].

אשר על כן ומשהתקנות החדשות משדדות את מערך התכליות והאינטרסים המתחרים המונחים ביסודה של ההיתדיינות האזרחית ומפרשות את האיסור על שימוש לרעה בהליכי משפט לא רק מן הבחינה העקרונית [ראו סעיף 4 לתקנות החדשות], אלא אף מן הבחינה האופרטיבית [ראו סעיפים 42 ו-151 (ג) לתקנות החדשות], נראה כי בעובדא דידן תעניק כל סנקציה אחרת מלבד מחיקת כתב הטענות של הנתבע בהתאם לסעיף 42 לתקנות החדשות היזדמנות בלתי צודקת, על חשבונה של התובעת ועל חשבונם של כלל המתדיינים [ראו סעיף 5 לתקנות החדשות], לשבש את ביצועו של פסק הדין ולהשהות את הליכי ההוצאה לפועל, באשר חלופה של פסיקת הוצאות לטובת בעל הדין שכנגד, או לטובת אוצר המדינה, לא תכפר על כך, ונוכח התשואה הטמונה לנתבע בעיכוב הליכי כנוס הנכסים ובהתשת הצד שכנגד על מנת לשפר את כוח המיקוח שלו במסגרת משא ומתן, אף לא תייצר תמריץ שלילי אלא אדרבא - תפתח פתח להתנהלות אסטרטגית המסתמכת על מתן "כסוי בטוחי" שפוטי לכל מחדל דיוני, גדול כקטן [ראו החלטת כב' השופטת ק' אניספלד בת"א 57278-11-15 פלוני נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (2019) והחלטת כב' השופט א' שטיין בע"א 5400-18 מיר נ' מירון (2019)].

...

לא מן המותר להטעים כבר כאן כי בדיון שנערך כבר ביום 1.6.20 בפני כב' רשם הוצאה לפועל בתיק הוצל"פ 519510-07-18 ובו כבר יוצג הנתבע בידי עו"ד נמסר על ידי בא כוחו כי "נוהל משא ומתן שלא הבשיל ואני סבור שהתנאים השתנו מבחינת החייב ואנחנו יכולים להגיע להסכמה או פריסה מתאימה", הצדדים קיבלו את המלצת רשם ההוצאה לפועל במהלך אותו דיון לנהל משא ומתן ב-30 יום שלאחר מועד הדיון "על מנת לבחון אפשרות לסילוק החוב", ובהחלטת כב' הרשם בתום אותו דיון נקבע כי "ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמות רשאי ב"כ הזוכה להגיש בקשה למינוי כונס נכסים" [ראו פרוטוקול הדיון, נספח ו' לבקשת התובעת מיום 31.1.21].

הלכה למעשה לא הונח אפוא בפני בית המשפט תצהיר כדין לתמיכה הן בבקשה להארכת מועד והן בהתנגדות [לחשיבותו המכרעת של תצהיר ההתנגדות ראו ע"א 120-64 שבת נ' לוי פ"ד יט (2) 253 (1964), בר"ע 36/66 נתן גרינברג נ' דוד ו-ישעיהו אלון, פ"ד כ(3) 3 (1966), ע"א 594/85 זהבי נ. מגרית, פ"ד מ"ב (1) 721 (1988)] חקירתו הנגדית של הנתבע במהלך הדיון לא העלתה ארוכה לתחלואי הבקשות להארכות מועד שכן תחילה שינה טעמו ביחס לעילת אי הגשת ההתנגדויות במועד וגרס כך : "הסיבה לכך, כל מה שהיה לי בהתחלה שקרסתי, לא הייתי מסוגל נפשי לעמוד בזה, הייתי במקום מאוד גבוה בשוק וקרסתי לתחתית. כשהגיעו המכתבים גרתי בירושלים בכניסה פרטית. והחנות לא פעלה כמו שצריך בגלל כל הקריסה ואני אישית חתמתי אולי פעמיים חתימה אישית, אבל הגיעו לחנות הבן שלי אולי חתם והגיעו הרבה מכתבים", אזי ערבב לכדי עיסה תפלה בין הנטען בסעיף 21 ל"תצהיר" לגבי משא ומתן בינו לבין מר אלי פרוש שעל פי אותו "תצהיר" התרחש עוד קודם למסירת האזהרה לנתבע, ובין אותה טענת משא ומתן המוזכרת בסעיף 5 לעיל שעניינה משא ומתן בין עורכי הדין לאחר מסירת האזהרה, ולבסוף, שעה שעומת עם כך שאף בהתאם לסיכום האשפוז של אביו שצורף לבקשותיו, המדובר בתקופת אשפוז שהתמשכה כחודש ומקצתו וארעה בחלוף כשנה וחצי ממועד מסירת האזהרה בתיק הראשון, וכארבעה חודשים ממועד מסירת האזהרה בתיק השני, לא נותרו לפליטה בפיו של הנתבע אלא שברי דברים אלה: "לא קיבלתי הרבה מכתבים, חתמתי אולי על שני מכתבים. למיטב ידיעתי מה שהגיע עם מעטפה זה לעו"ד הראשון והוא סירוב לערבות האישית הזאת. אחרי זה אתה באת למשרד לקחת את זה משם. אני קיבלתי הודעה בדואר, לא בדואר רשום". על זאת ייאמר לאלתר – כל נתיבות המשפט והצדק מובילים לדחיית הבקשות להארכות מועד ולדחיית ההתנגדויות.

התוצאה - אני מורה על דחיית ההתנגדויות ועל שפעול הליכי ההוצאה לפועל כנגד הנתבע בתיקי ההוצאה לפועל שמספרם 519510-07-18 , 518601-12-19.

כמו כן קיים אינטרס רחב יותר, של חייבים בכלל ושל נושיהם של חייבים, כי מציעים רבים יבקשו להישתתף במכירת נכסי חייבים בהוצאה לפועל, בפשיטת רגל ובהליכים דומים.

כך תגדל התחרות, ועימה האפשרות לכריתת עיסקאות מכר במחירים גבוהים.

ראו למשל רע"א 10518/08 רדואן סקאס נ' עו"ד דורון זר, כונס נכסים (פורסם במאגרים, 18.12.08), שם נקבע כי "גם לגופו של ענין לא אוכל להעתר לבקשה. הלכה היא, כי מכירה לא תבוטל, מקום שהליכיה היו ידועים לחייב, גם אם נפלו בה פגמים, וכל עוד החייב לא נפגע מהם [רע"א 2623/90 ריקלין נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם במאגרים, 11.9.90)]. אכן, היה על כונס הנכסים - כאן וברגיל - ליידע את החייב על קיום הליכי המכירה והתקדמותם, שכן עליו לפעול מתוך הקפדה יתירה על תקינות ההליכים. אולם, גם אם שגה הכונס במילוי חובותיו, אין מקום לבטל הליכי מכירה כאשר הפגמים שנפלו בהם אינם מהותיים, על פי הדין, הנסיבות, וגם השכל הישר בל ייפקד מושבו. על פי הנפסק, הבחינה אם סיפור העובדות מקים עילות המצדיקות ביטולה של המכירה תיעשה בכל מקרה לגופו,... ואי הזמנת החייב להתמחרות, לטענת המבקש עילה אחרונה זו מתקיימת בעיניינו. עובדתית נכון הדבר, אולם בכך לא די; מנסיבות המקרה שפרש בית המשפט עולה כי, אי הזמנתו של המבקש להתמחרות לא פגעה באופן מהותי בזכויותיו וכי בפועל: "למערער היה די והותר זמן להביא רוכשים ואף ניתנו לו הזדמנויות רבות לעשות כן, הן במהלך השנתיים בהם מתנהלים הליכי המימוש והן לאחר החלטת הפירסום הנוסף... מהחלטת הפירסום הנוסף היה ברור למערער שפרסום כזה יתבצע ע"י הכונס, ואולם גם לאחר החלטה זו לא הביא המערער כל מציע". בעיניין זה טוען הנאמן מספר טענות.

המחלוקת שבין הצדדים לא נגעה לעצם זכותה של המשיבה לפדיון אלא לשאלה האם המשיבה מימשה זכות זו, או ליתר דיוק אם הזכות פקעה ויש להעדיף כעת את האנטרס של הזוכה בהתמחרות ואינטרסים אחרים, שעוד אפרטם.

...

לבסוף הגעתי לכלל מסקנה, וכאמור, לא בנקל, כי יש לדחות את בקשת הנאמן לאישור הסכם המכר ולקבל את טענת המשיבה לפדיון בתנאים שיפורטו על ידי בהמשך, והכול מהטעמים שאפרט להלן.

בנסיבות שפורטו על ידי לעיל אני סבורה כי אין לאשר את המכר ויש לאפשר למשיבה לפדות את הנכס, היינו חלקו של החייב בסכום שהוצע על ידי המציע.

אני סבורה כי נוכח כל האמור לעיל יש לאפשר למשיבה לשלם את הסכום של הפדיון בסך של מחצית משווי הנכס כפי שנקבע במסגרת ההתמחרות, בסך כולל של 1,635,000 ₪.

סוף דבר; לאור המכלול אני סבורה שבנסיבות המקרה שבפניי אין לאשר את המכר, מכול הסיבות שפורטו לעיל בהחלטתי ובמיוחד לאור השילוב של מתן זכות מוסכמת למשיבה לפדות את הנכס באופן עקרוני ובמיוחד לאחר ההתמחרות, ולאור אי הזמנתה להתמחרות, בסכום של 712,000 ₪ שישולמו על ידי המשיבה בתוך 30 יום.

ובאשר לעיקול העצמי שהטילה פתחי על הכספים שהיא חבה למררג מכוח פסק הבורר, כדי להבטיח תביעתה כנגד מררג בגין פרויקט פרדס חנה (תביעה המתבררת כיום בפני בורר): משיבה 8 מדגישה שעיקול זה אינו זוכה לקדימות ביחס לעיקולים אחרים שהוטלו (זו טענה נכונה בפני עצמה, אף שלטעמי אין בה כדי להביא לתוצאה לפיה יכולה מררג להמשיך כעת בהליכי גביה של כספי פסק הבורר אבני שעוקלו – ראה בהמשך.

יש בכך כדי לתן מענה , ולו חלקי, לחשש של שימוש באמצעי הדיוני של עיקול זמני למטרה זרה של הכשלת ביצוע פסק הדין (הגשת תביעה המשרתת עיקול עצמי למטרת סיכול גביה כדין, במקום להיפך).

צודקת מעגן אף כאן, שהחלטת השופט נבו מיום 22.4.2023 ניתנה במסגרת ערעור שהגישה פתחי על החלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 24.3.2023, ואין עניינה בתחרות שבין טוענים שונים: בין מעקלים, בין נמחים מכוח כתבי המחאת הזכות.

מעת שהתקבלה עמדה זו, בפן המשפטי, ברור שהיא מקרינה על התוצאה בסעד הזמני ביחס ליתר הצדדים, ואין הרי מקום לתוצאות "דיפרנציאליות " בסעד הזמני, ביחס לשאלת עיכוב ההליכים בתיק ההוצאה לפועל.

...

המשיבה 8 סבורה כי אין להיעתר לסעד הזמני, וכי מררג אוחזת בפסק דין חלוט של הבורר אבני, ואין עילה לעכב ביצוע התשלום על פיו או גבייתו.

לדעתי אין התוצאה משתנה גם כשחובו של המבקש למשיב הוא חוב פסוק: הרי לפי תקנה 360(א) אין בית המשפט נעתר לבקשת עיקול זולת אם יכול המבקש להצביע על קיומם של מסמך או ראיות מהימנות אחרות; ובגדר התקנה האמורה חזקה על בית המשפט שימנע שימוש לרעה בהליכים על-ידי בקשת עיקול שאינה נאותה ואשר מטרתה אך להכשיל את ביצוע פסק הדין שניתן לטובת המשיב כנגד המבקש.

אני מקבל הבקשה לסעד זמני, ומורה כי בשלב זה יעמוד בעינו הצו הזמני מיום 11.5.2023 שהורה על עיכוב ההליכים בתיק ההוצאה לפועל.