מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

תחילת המשפט עניין טכני או מהותי

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2023 בשלום נתניה נפסק כדקלמן:

ביום 9.3.2020 נעתר בית המשפט לבקשת הנתבע לאחד עם התיקים שמספרם 72895-12-18 ו-72988-12-18 גם את התיקים 63011-12-19 ו- 58931-12-19 אשר עוסקים אף הם בחוב ארנונה בנכסים בהם בספרי הערייה הבן היה רשום כמחזיק, בדומה לעניין שבפנינו והעירייה דרשה להפרע גם מהאב, בשים לב לקושי להפרע מהבן מחד, והצגת תמימות האב מאידך שהבן סיבך אותו בענייניו כשהוא הלכה למעשה היוה אך צנור, באופן שגם לא היה מודע לכאורה להשלכות הדבר, מאידך.
הלכה היא, כי אין מדובר בדרישה פורמאלית או טכנית אלא בדרישה מהותית המהוה תנאי מקדמי להגשת התביעה.
חשבוניות שהוצאו על ידי האב הן גם ראיות נסיבתיות אולם אימתי התגלה המידע האמור? מתי נודע על חשבון הבנק ומתי נודע על העברת הכספים מהאב לבן? יש לכך משמעות לצורך מועד תחילת החיוב באופן שניתנה לנתבע היזדמנות להיתנגד, גם אם בסופו של יום היה אף די בראיה בדמות תעודת העוסק, וכפי ששירטט זאת בית המשפט במהלך הדיון: "האם די בהצגת עוסק מורשה כדי להכריע בדבר מיהו מחזיק בפועל, בשאלת מיהו המחזיק" (עמ' 19, ש' 7-8).
...
על כן, אני קובעת כי בהתאם לרישומי העירייה שהוצגו, יש לקבל את התביעה בנוגע לנכס של 102 מ"ר ו-15 מ"ר החל מחודש יולי 2018.
יוער, כי לו בעניין חישובי הריבית במהלך השגה וערר תוך מיצוי מנהלי מעוכבים הריבית וההצמדה על להכרעה הסופית ומשם נמדדים עד התשלום הסופי (להבדיל ממקום בו נדחית ההשגה, נקודת חישוב הריבית וההצמדה היא מיום דרישת התשלום רטרואקטיבית), כי אז הייתה תחולה בהתאמה משנמנעה מהנתבע זכות ההשגה והערר המנהלית אלא רק דרך בית המשפט (ואף לא הוצעה לו הארכת מועד או עיכוב הליכים).
הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 2000 ₪ הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 7000 ₪ (סכום שנקבע על בסיס מספר הישיבות בתיק, רמת ההכנה הנדרשת, היות ההליך בסדר דין מהיר עת מדובר בארבע תובענות שאוחדו אולם תחת הסכום הכולל של אלו שהתקבלו בסופו של יום והופחת בשל התנהלות הרשות כפי שהביע בית המשפט את מורת רוחו ובכל מקרה לא פחות משכה"ט המינימלי בהתאם לתקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

תחילה בשל קורס הנהיגה המונעת, שחובת ההישתתפות בו בוטלה; בהמשך, בשל המיגבלה שהטילה על רישיונו ההוצאה לפועל ושבית המשפט מסר החלטה להסרתה רק 9 חודשים לאחר הפניית בקשת התובע לערכאות; ומאז ועד ליום התאונה ב-26.11.2014, לפי עדותו של התובע, התעכב ביטול המיגבלה בשל חוסר היכולת למחוק אותה מיגבלה בלא עותק מקורי של החלטת בית המשפט, שדרש ממנו להגיע מאילת ללישכת ההוצאה לפועל בתל אביב.
כך, לעמדתו, עולה מלשון החוק, וכך פירש זאת כבוד הש' אור ב-ע"א 4231/97 צור שמיר חברה לביטוח נ' נאה, פ"ד נג(2) 193, 201 (1999) [והדברים מובאים בפיסקה של 3 לפסק דינו של כב' השופט ריבלין בעיניין רביבו]: [יש] "לתחום את הראציונאל הענישתי של סעיף 7(3) לאותם מקרים שבהם אין מדובר במחדל בעל אופי פיסקלי או פורמלי-טכני, כגון אי-תשלום אגרת רשוי במועד, אלא מדובר במחדל מהותי, כמו כשירות לנהוג. אכן, בעובדה שקיים בסעיף אלמנט עונשי, יש כדי לתמוך בפירוש התוחם את שלילת הזכאות לפיצויים שאותה קובע סעיף 7(3) אך לאותם מקרים שבהם תגובה עונשית כה חריפה – שלילה מוחלטת של זכות הפיצויים – הנה מוצדקת והולמת". הנתבעת, לעומת זאת, טוענת כי יש להחיל על מקרה זה את ההלכה שנקבעה בעיניין רביבו, ולפיה אי-חידוש הרישיון במשך תקופה ארוכה אינו עוד עניין טכני-פורמלי או פיסקלי אלא מחדל מהותי "העולה כדי נהיגה ללא רישיון כלל". משמע כי במקרה כזה עולה ספק באשר לכשירותו של אותו אדם לנהוג [עניין רביבו, פסקה 5 לפסק דינו של כב' השופט ריבלין] ואין להחיל עליו את החריג שבסיפא לסעיף 7(3) לחוק הפלת"ד, אלא את הרישא בלבד.
...
סוף דבר אשר על כן, על בסיס כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

לאחר שצורפה המשיבה מס' 2 לעתירה ולאור השלב שבו התקבלה העתירה בידיה, טענה היא, כי יש לדחות את העתירה על הסף מפאת השהוי שדבק בהגשתה, ואף טענה ל"מעשה עשוי" זאת מאחר והחלטת ועדת המכרים ניתנה ביום 12.08.2021, בעוד העתירה המתוקנת הוגשה בחלוף 76 ימים לאחר החלטת ועדת המכרזים ובמהלך פרק זמן זה הספיקו המשיבות להיתקשר עם הזוכה במיכרז, ואף נחתם הסכם עבודה והפעלת התכנית ביום 25.10.2021 מאחר ושנת הלימודים כבר התחילה ולא ניתן היה להמתין עוד לשם הפעלת התכנית.
דיון בטענות לגופן – הפגמים הנטענים בהליך המכרזי: השאלה הראשונה העומדת להכרעה בעיניינו היא, איפוא, האם הפגמים שנפלו בהתנהלות המשיבה 2, אשר רשמה פרטיה על גבי המעטפה שהכילה את ההצעה, ואשר הגישה שתי מעטפות במקום מעטפה אחת, בנגוד להוראות המיכרז לשיטת העותרת, מהוים פגמים טכניים או פגמים מהותיים אשר מחייבים ביטול זכייתה במיכרז.
בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים באותו עניין, קבע כב' השופט עמית כי: "תנאי הסף אכן מהוים 'כרטיס כניסה' למכרז ואי עמידה בהם תהווה לרוב פגם מהותי שיוביל לפסילת ההצעה, אולם לועדת המכרזים סמכות לפנות למציע לשם קבלת הבהרות ופרטים נוספים הדרושים לה, ובילבד שלא יהא בכך משום מתן יתרון בלתי הוגן או פגיעה בעיקרון השויון בין המציעים.... במקרה דנן, המשיבה לא המציאה מסמכים ופרטים נוספים לגבי פרויקטים אחרים, והליך ההבהרה נסב על פרוייקט מסויים אליו הפניתה המשיבה בהצעתה, כך שלכאורה אין מדובר בתיקון ההצעה. ככלל, יש להבחין בין 'אי עמידה בתנאי סף או בכשירות הנדרשת במיכרז לבין אי המצאת מסמכים המעידים על עמידה זו'... דומה, כי ענייננו נופל לקטיגוריה השניה של המצאת מסמכים המוכיחים את הכשירות, שאי צרופם מהוה פגם טכני שניתן לתקנו". (יצוין כי בעירעור על פסק הדין התאפשר למערערת להגיש תובענה מנהלית לפיצויים, מבלי שפסק הדין מושא העירעור יבוטל וגם מבלי שישמש מעשה בית דין (ראו פסק דינו של בית המשפט העליון שניתן ביום 01.12.2014).
...
לא הוכחה עילת התערבות בהחלטות ועדת המכרזים המקצועיות, ועל כן דין טענה זו להידחות.
לסיכום לאור כל האמור לעיל, ומשלא מצאתי כי נפל פגם מהותי בהחלטת ועדת המכרזים, דין העתירה להידחות.
העותרת תשלם לכל אחת מן המשיבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

אינני סבורה כי אי מתן אישור בית המשפט לעינייני מישפחה לעסקה הנו עניין "טכני" או כי ניתן לוותר עליו; הוראות החוק בכלל, והוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות בפרט אינן דבר שניתן להיתעלם ממנו.
לישכת ההוצאה לפועל, ובית המשפט הדן בערעורים על החלטות רישמי ההוצאה לפועל – אינם יכולים לקבוע זכויות מהותיות, ולרשם ההוצאה לפועל (או לבית המשפט היושב כערכאת ערעור על החלטות הרשם) אין סמכות לקבוע זכויות מהותיות של בעלי דין, וזאת למעט בעניינים ספורים לגביהם נקבע במפורש בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 שהחלטות רשם ההוצאה לפועל כמוהם כפסק דין (לדוגמה סע' 20 לחוק ההוצאה לפועל – חיוב ביתר, או סע' 48 לו – חיוב צד ג' בחוב הפסוק).
עוד אני קובעת, כי ככל שלפינוי המקרקעין יידרשו עלויות מאת התובע – הוא יהיה זכאי להפרע מתוך הכספים שהפקיד בקופת בית המשפט ואשר מיועדים לנתבעת, ויוכל לקבלם על יסוד החלטה מתאימה של רשם ההוצאה לפועל, בתיק ההוצאה לפועל, ככל שיידרש לפתוח תיק כזה לצורך יישום פסק דין זה. 7.5 לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מתירה לתובע לפצל סעדיו כדי שיוכל לתבוע מכל מי שיסבור שהוא בעל דינו הנכון כל סעד כספי בגין החזקת המקרקעין לתקופה שהחל מיום 22.3.15, המועד בו קיים התובע את פסק הבורר, ואשר החל ממנו ואילך לא זכאית הייתה הנתבעת או "מי מטעמה" להוסיף ולהחזיק במקרקעין, ובכפוף לכל טענת הגנה או תביעה שכנגד, שתעמוד לאותו בעל דין.
...
7.4 אני מורה כי יתרת הכספים שהופקדו בידי התובע בקופת בית המשפט בהתאם להחלטתי מיום 19.2.18 (קרי: חלקה של הנתבעת בכספים שעל התובע היה לשלם בהתאם לפסק הבורר), על פירותיהם, יועברו לנתבעת, באמצעות בא-כוחה רק לאחר שתוגש הודעה משותפת מטעם הצדדים על פינוי המקרקעין בפועל.
בהקשר זה אומר, כי בהעדר ראיה אחרת מטעם הצדדים לחלוקת זכויות בלתי שוויונית בין הנתבעים 1-2 לבין עצמם, לאור הוראות הסכם המכירה (בו רשומים הנתבעים 1-2 כרוכשים) והחיובים עפ"י פסק הבורר, ועל יסוד הוראות רישת סע' 59(ב) לחוק החוזים (לפיה "חזקה על הנושים שהם שותפים בחיוב בחלקים שווים"), אני קובעת כי זכויות הנתבעים 1-2 במקרקעין, וחלוקת הכספים מאת התובע לכל אחד מהם, היא שווה, וזאת ביחס לכספים שהופקדו בקופת בית המשפט בהתאם להחלטתי מיום 19.2.18.
עוד אני קובעת, כי ככל שלפינוי המקרקעין יידרשו עלויות מאת התובע – הוא יהיה זכאי להיפרע מתוך הכספים שהפקיד בקופת בית המשפט ואשר מיועדים לנתבעת, ויוכל לקבלם על יסוד החלטה מתאימה של רשם ההוצאה לפועל, בתיק ההוצאה לפועל, ככל שיידרש לפתוח תיק כזה לצורך יישום פסק דין זה. 7.5 לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מתירה לתובע לפצל סעדיו כדי שיוכל לתבוע מכל מי שיסבור שהוא בעל דינו הנכון כל סעד כספי בגין החזקת המקרקעין לתקופה שהחל מיום 22.3.15, המועד בו קיים התובע את פסק הבורר, ואשר החל ממנו ואילך לא זכאית הייתה הנתבעת או "מי מטעמה" להוסיף ולהחזיק במקרקעין, ובכפוף לכל טענת הגנה או תביעה שכנגד, שתעמוד לאותו בעל דין.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

קביעות ביהמ"ש המחוזי בעירעור מע"מ בטרם אדרש לגוף המחלוקות הצריכות הכרעה בתיק דנן, יש לעמוד תחילה על תוצאות ההליך בבית המשפט המחוזי שדן בערעורו של טועמה נגד אגף מע"מ נצרת, שבגדרו הוא ביקש לתקוף את החלטת רשות מע"מ מיום 11.12.16, שבמסגרתה חויב טועמה בתשלום מע"מ על עסקאותיו, תוך דחיית הטענה ולפיה יש לראותו כעוסק תושב העיר אילת.
גם בהליך העירעור, גלגל טועמה את האחריות למסירת המידע אודות מעברו לאילת לפתחו של רואה החשבון שלו עיזאת שייצג אותו בתקופה הרלוואנטית, וכן אי פועלו של האחרון לשם רשומו כעוסק בעיר אילת, חרף אי קיומה של מניעה טכנית או מהותית לרישומו (סע' 3 לפסק הדין בתיק ערעור המע"מ).
על חובת הזהירות המוטלת על רואה חשבון כלפי לקוחותיו עמד בית המשפט המחוזי בת"א 1026/96 סע גל חברה להשכרת רכב בע"מ נ' ש.ה.ם חברה להשכרת רכב בע"מ (ניתן ביום 11.12.07) (להלן: "עניין סע גל") שם נפסק כי חובת זהירות זו קבועה בתקנה 4 לתקנות רואי חשבון (דרך פעולתו של רואה חשבון), התשל"ג-1973 הקובעת, כי רואה חשבון "...יעשה את הבקורת בזהירות מקצועית ראויה". כן קובעת תקנה 7 כי רואה חשבון "יקיים פקוח נאות על עבודתם" של עוזריו.
...
לסיכום פרק זה: סך הסכומים להם זכאי עיזאת עומד על 28,100 ₪, ולאחר ניכוי הסכומים שהתקבלו מטועמה, כפי שעולה מעדות הייתם ומוצג ת/4, בסך של 9,500 ₪, נותרה יתרת חוב שכ"ט בסך 18,600 ₪.
סוף דבר אני מורה על קבלת התביעה העיקרית ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסכום של 44,000 ₪ בגין עוגמת נפש.
אני מורה על קבלת התביעה שכנגד ומחייבת את הנתבע שכנגד לשלם לתובע שכנגד את יתרת שכר הטרחה לה הוא זכאי בסך של 18,600 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו