תחומי סמכות הוועדה על פי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה

וועדה רפואית לעררים שהיתכנסה בעיניינו של התובע על פי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל – 1970 מתאריך 28.1.13, קבעה לתובע נכות יציבה בשיעור של 45% הכוללת 20 % נכות בגין פגיעה עצבית בגפיים התחתונות לפי פריט 32 (4) א III לרשימת הליקויים, נכות בשיעור 20% לפי סעיף ליקוי 11 (3) ב' לרשימת הליקויים, נכות בשיעור 10 % לפי סעיף ליקוי 75 (א) 2 ונכות בתחום הפסיכיאטרי בשיעור של 5% לפי סעיף ליקוי 34 (א)(3) לרשימת הליקויים שבתקנות הנכים ( מבחנים לקביעת דרגת נכות) תש"ל- 1969.

יפים לעניין זה דברים שנאמרו על ידי המשנה לנשיא (כתוארו אז) מ' חשין בעיניין דוקטורי בדבר השינוי שעשוי לחול מעת לעת בדרגת הנכות, וכפועל יוצא בתגמולים המשולמים לנכה:  "נכה צה"ל זוכה בתגמולים כדרגת הנכות שנקבעה לו על פי התקנות, דרגה דרגה והתגמולים שבצדה. נכות יכול שתשתנה במהלך השנים – בין לטוב בין לרע – ועם שינוי הנכות יבוא ממילא שינוי ברמת התגמולים שהנכה יזכה בהם. להבהרה נוסיף כבר מעתה – ונעמוד על כך בדברינו שלהלן – כי שינוי בדרגת הנכות יכול שיתחולל לא אך בשיפור מצבו הפיזי-הגופני של הנכה אלא גם עקב הימצאות וגילויים חדשים בשדה הרפואה. כך למשל המצאה של תרופה חדשה או התקנתו של מתקן חדש עשויות להביא להקלה על נכה כדי כך שדרגת הנכות שלו תפחת. אין פלא בדבר איפוא כי חוק הנכים קובע הליכים מהליכים שונים לבחינת מצבם של נכים, לבירור אם דרגת הנכות שנקבעה להם עדיין שרירה וקיימת היא כפי שנקבעה בעבר, או שמא חל שינוי – לטובה או לרעה – במצבו של הנכה כדי שינוי דרגת נכותו. ..." בהתאם לרישא של סעיף 37 לחוק הנכים הרי שלפקיד התביעה יש סמכות לזמן את התובע לבדיקה חוזרה אחת לשנה וזאת ללא כל סייג .

...

עוד שוכנענו כי התובע לא עמד בנטל הנדרש כדי להוכיח כי בהחלטה זו נפלו שיקולים זרים .

ומשכך שוכנענו כי מדובר בהחלטה שאין להורות על ביטולה .

משכך התביעה נדחית.

בפני ערעור של מבוטחת על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי איבה) מיום 27.8.2020 שניתנה על פי סעיף 5(ג) לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל – 1970 (להלן- הועדה).

המדובר בקביעה רפואית מקצועית אשר מצויה בלב ליבה של סמכות הועדה ואין לבית הדין סמכות להתערב בה. הגם שרופא מישפחה מוסמך לרשום תרופות לטפול במצבים נפשיים שונים.

לפנים משורת הדין ומשהמדובר בעירעור בתחום הבטחון הסוצאלי, אין צו להוצאות.

...

גם דינה של טענת המערערת כי אבחנת רופאת המשפחה אינה אבחנה מחייבת וכי יש צורך באבחנת רופא פסיכיאטר - להידחות.

בסיכומו של דבר, הוועדה ראתה את שלל המסמכים המעידים על קיומו של עבר קודם, נקבה במסמכים רפואיים ספציפיים המעידים על עברה הרפואי של המערערת, ובכך מילאה הוועדה את חובתה להצביע, על סמך נתונים מוכחים, מה היה המצב הקודם ועל כן, לא נפל פגם בהחלטתה.

סוף דבר על יסוד כל האמור, הערעור נדחה .

זאת, לאור סיווג ההליך כ"עתירה" ולא כ"ערעור"; מפאת העובדה שמדובר בטריבונל בעל שלושה חברי מותב, להם מומחיות מיוחדת בתחום המשפטי והכלכלי, לרבות כשירותו של יו"ר המותב לכהן כשופט בית משפט מחוזי; ולנוכח מידת הפגיעה המצומצמת יותר בזכויות המפר במסגרת הליך האכיפה המינהלית בהשוואה להליך הפלילי (שם, בפס' 39-29).

יתרה מזאת, בתי המשפט אף דנים בעתירות של רשויות מינהליות נגד החלטות של טריבונלים מעין שפוטיים שהוקמו או מונו על ידי הרשות העותרת (ר' למשל: בג"ץ 294/89 המוסד לביטוח לאומי נ' ועדת העררים על-פי סעיף 11 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, פ"ד מה(5) 445 (1991); בג"ץ 9296/08 מפקד כוחות צה"ל באיזור יהודה ושומרון נ' ועדת העררים הצבאית (נבו, 9.6.2011)).

אחריות החברה להפרות הדיווח מכח פעולות אדרי ורוט ו.1 אחריות תאגיד מכוח תורת האורגנים – המסגרת הנורמאטיבית סעיף 47 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, קובע כי "פעולותיו של אורגן וכוונותיו הן פעולותיה של החברה וכוונותיה". סעיף 23 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, קובע כי תאגיד יישא באחריות פלילית לעבירה המצריכה רשלנות "אם, בנסיבות הענין ולאור תפקידו של האדם, סמכותו ואחריותו בניהול עניני התאגיד, יש לראות במעשה שבו עבר את העבירה, ו... ברשלנותו, את מעשהו, ו... רשלנותו, של התאגיד". על פי תורת האורגנים, שעוגנה בסעיפים האמורים, "היסוד הנפשי שמתקיים אצל האורגן נתפס כיסוד הנפשי של התאגיד. בדומה, הרכיב ההתנהגותי האקטיבי שמתקיים אצל האורגן נתפס כרכיב ההתנהגותי האקטיבי של התאגיד" (ע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(4) 364, 377-376 (1991)).

...

ז.4 אחריות החברה להפרה של הטעיית הרשות בדומה להטלת אחריות על החברה להפרות הדיווח, אני סבור כי היה מקום להטיל על החברה אחריות גם להפרה של הטעיית הרשות, הן מכח אחריותו של אדרי והן מכח אחריותו של רוט, וכי התקיימו לעניין זה המבחנים שנקבעו בנושא בעניין מליסרון.

לפיכך, אין מנוס מקביעת דיון להשלמת טיעון בעניין זה, במסגרתו תידון גם טענת החברה לפיה אין להטיל עליה כל אמצעי אכיפה משעה שהדבר לא התבקש בעתירה, וכן תיבחן האפשרות שאורה על השבת הדיון למותב הוועדה לצורך קביעת אמצעי האכיפה.

סוף דבר נוכח כל האמור, העתירה מתקבלת לעניין אחריות החברה להפרות הדיווח שיוחסו לה ואחריות המשיבים להפרה של הטעיית הרשות.

בעיניין זה נקבע להלכה כי "הסמכות לקבוע כי פלוני נפגע בגופו או בנפשו עקב פגיעת איבה מסורה לרשות המאשרת; לה-ולה בלבד. סמכות זו היא חלק בלתי נפרד מסמכותה של אותה רשות לקבוע כי 'פגיעה שארעה היא פגיעת איבה'. כיוצא בכך, סמכותה של הרשות היא לקבוע אם ואם לאו נתקיים קשר סיבתי בין הפגיעה בפלוני לבין פעולת האיבה" (בג"ץ 10954/03 מלי קצב נ' ועדת העררים על פי סעיף 11 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה ואח', פ"ד נט(1)564, 571 (2004).

אחרית דבר על יסוד האמור לעיל, עניינה של המשיבה יושב לועדה הרפואית לעררים (נפגעי איבה) בהרכבה מיום 6.1.2023 על מנת שתשקול קביעתה בעיניין הנכות בתחום כלי הדם (אי ספיקה ורידית) תוך שתפעל כדלקמן: תעיין בהוראות פריט הליקוי 11(2)ד' אשר נקבע למשיבה ואשר מעניק נכות בגין בפגימה בשתי הרגליים וכן תעיין בפרוטוקול היועץ מיום 19.12.2022 אשר קבע קיומו של קשר סיבתי בין הליקוי של אי ספיקה ורידית ברגל שמאל בלבד לבין הארוע שהוכר.

...

ביום 6.1.2023 קבעה הוועדה כי "הוועדה עיינה בחו"ד חוזרת של כירורג לעניין הפגיעה בשוק שמאל ואי ספיקת ורידים ומקבלת את חו"ד". לאחר שעיינתי בפרוטוקולי הוועדה והיועץ ובכלל החומר המונח לפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל בחלקו.

" קביעה זו היא למעשה קביעת קשר סיבתי באופן של 'נכות מוסבת' בהתאם להוראות תקנה 9(א) לתקנות אשר קובעות כהאי לשינא - "היתה פגימה מסויימת שהנכה נפגם בה, נובעת באופן בלתי אמצעי מפגימה מוכרת שנפגם בה אותו נכה, רואים אותה פגימה כפגימה מוכרת, אף אם איננה נובעת באופן בלתי אמצעי מחבלה, מחלה או החמרת מחלה שאירעו בזמן השירות עקב השירות." בהתאם להלכות הקיימות, בשונה מקביעת קשר סיבתי בין פגימה לבין האירוע שהוכר אשר מצויה בסמכות הרשות המאשרת, קביעת קשר סיבתי בין פגימה חדשה לבין פגימה שהוכרה עקב אירוע האיבה - היא בסמכות הוועדה הרפואית (ע"א 459/89 קצין התגמולים נ' צבי חריטן ואח', מה (5) 374 (10.10.91) על כן, אין בידי לקבל את טענות המערער כי הנכות בגין הליקוי בכלי הדם נקבעה בחוסר סמכות ומשכך, טענות הצדדים לעניין תוספת המילה "בלבד" באישור הרשות המאשרת, אינן רלוונטיות לענייננו (עבל (ארצי) 36097-02-17‏ ‏ המוסד לביטוח לאומי - אופק שקד‏ (6.5.2019)).

מקובלת עלי טענת המערער כי פריט הליקוי 11(2)ד' אשר הוענק למשיבה עוסק בפגימה בשתי הרגליים בעוד שהקשר הסיבתי הוכר לעניין רגל שמאל בלבד.

למי ליתן היתר או רישיון או זיכיון כזה או אחר בתחום האנרגיה או בתחום התחבורה או בתחום התיקשורת; או על דרך השלילה – למי לא לתת רישיון, היתר, זיכיון וכיוצא בזה; למי ליתן אשרת שהייה או אשרת כניסה לישראל או רישיון קבע; למי לשלול תעודת עולה על פי חוק השבות; לאיזו מחצבה לאפשר המשך פעילות; למי לאשר הקצאת קרקע ברשות מקומית; מה תוכנית הלימודים המאושרת של מוסד חינוך רישמי; האם לאשר שינוי של תוכנית מתאר מחוזית; האם לאפשר פעולה מסוימת בתקופת בחירות וכיוצא בזה.

"[...] סמכויות אלו, לידון ולהכריע בסכסוכים המתעוררים בין פרטים או בין פרטים לרשויות השילטון וכן להפעיל ביקורת שיפוטית על תקינות פעולות המינהל ועל חוקיותן, הן מאבני היסוד של משטר דמוקרטי תקין [...]. אכן, קיום אפקטיבי של משפט מחייב קיומה של ביקורת שיפוטית אפקטיבית; ללא ביקורת שיפוטית על הרשות המבצעת מתערערת הפרדת הרשויות. עימה נפגמת חירות האדם, ונפגמים היסודות של משטר חופשי" (בג"ץ 294/89 המוסד לביטוח לאומי נ' ועדת העררים על פי סעיף 11 לחוק התגמולים, פ"ד מה(5) 445, 449 (1991) (הדגשות הוספו – י"ע)).

כפי שנפסק לא אחת בעבר, הוראות שמגבילות או מצמצמות את סמכות בתי המשפט יש לפרש "על דרך ההקפדה והצמצום" (בג"ץ 294/89 המוסד לביטוח לאומי נ' ועדת העררים לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970, פ"ד מה(5) 445, 451 (1991); כן ראו: בג"ץ 264/77 משה נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד לב(1) 678, 687 (1978); ובג"ץ 212/03 חרות התנועה הלאומית נ' יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש-עשרה, פ"ד נז(1) 750, 756 (2003); אהרן ברק פרשנות במשפט – פרשנות החקיקה 260 (1993) (להלן: ברק, פרשנות החקיקה)).

...

כשלעצמי סבורני, כי אין זה סוף הדרך.

ניטיב אפוא לעשות, אנו השופטים, אם נוסיף ונאמר בשולי פסק הדין: "אכן, בצעד חריג וחסר-תקדים, נאלצנו ברוב דעות להורות על פסילתו של חוק-יסוד. באופן פורמלי, לא היה מנוס מלהורות על ביטולו המוחלט של דבר החקיקה, אף בנוסחו ה'רזה', שכן אין זה בסמכותנו לכתוב את דבר החקיקה מחדש. יחד עם זאת, מקבלים אנו את מרותו של המכונן, את מרותו של העם שאֵלו הם נציגיו. נעשה כמידת יכולתנו, על מנת להגשים את רצונו של המכונן. לפיכך, משקבענו כי נוסח 'רזה' של החוק, לא היה נפסל על-ידנו, אזי אין אנו רואים צורך להמתין לחקיקתו של חוק-יסוד חדש שיקבע הסדר דומה. בהעדר מגבלה חוקית, ומשהדבר מצוי בגדרי סמכותנו, נודיע עתה, כי מעתה והלאה, נסיג את הגלגל לאחור. לא נשתמש עוד בעילת הסבירות בעניינן של החלטות הממשלה ושׂריה, אלא אם כן נקבע כי ישנם נתונים חד-משמעיים, המלמדים כי אותה החלטה כה בלתי-סבירה, באורח קיצוני, עד ששום ממשלה סבירה לא היתה יכולה לקבל החלטה שכזו. אותו מבחן ותיק וטוב, שהיה באמנה איתנו מראשית הדרך ועד לפסק הדין בעניין דפי-זהב; סבירות נוסח 'וונדסברי'". 'אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום, כי לא חלום הוא, ובכל הככרות הריעו רק שלום'.

אשר על כן, העתירות מתקבלות במובן זה שיוכרז על בטלותו של תיקון מס' 3 לחוק-יסוד: השפיטה.