תחולת תקנה 467 סד"א בבית הדין לעבודה

לכך השיבה המשיבה כי "אשר על הערת אזהרה על הימנעות עסקה, היא לטובת אימא של בעלה ולטובת אחותו". לשאלת בית הדין במהלך הדיון באשר לחלופה זולת הטלת עיקול, השיב בא כוחה של המשיבה כי "הצעתי שמרשתי תצהיר בפני בית הדין הנכבד שהיא לא תמכור את דירתה ולא תעשה שום שינוי בשעורי החזקתה בדירה עד ליום 28.3. הידיעה שיש עיקול על בית המגורים שלך, היא נוראית". דיון והכרעה על פי תקנה 129(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991, חלה תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, הקובעת: "(ב) הוגש ערעור או בקשת רשות לערער, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שהיא נושא ערעור או נושא בקשת רשות לערער, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שיראו לו". ביחס לתקנה זו נקבע בע"א 7090/13 רונן נתני נ' שמעון פנחס בוסקילה, 20.5.14, נקבע כך: "כידוע, על מי שמבקש סעד זמני לתקופת העירעור להוכיח התקיימותם של שני תנאים מצטברים: האחד – סכויים טובים לקבלת העירעור, והשני – נטייה של "מאזן הנוחות" באופן מובהק לטובתו, במובן זה שיהיה קשה עד בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו אם לא יינתן הסעד הזמני, והערעור יתקבל.

...

תביעת המבקשת התקבלה בחלקה הקטן ונפסק כי "סיכומם של דברים: אני מקבל את התביעה של המעסיק, רק ככל שהיא נוגעת לאותן רכישות שבוצעו ב"כלבו חצי חינם" בסך כולל של 17,289 ₪". שאר טענות המבקשת – שיפוי בגין נזקים, גניבת תקבולי מזומנים ושורה נוספת של הוצאות שלטענת המבקשת בוצעו ללא רשותה – נדחו. בתביעת המשיבה נקבע כי אין סמכות לשלול מהמשיבה פיצוי פיטורים, ומשכך נפסקו לזכותה פיצוי פיטורים בסך 21,175 ₪. כן נפסקו לזכותה 7,000 ₪ דמי פדיון חופשה.

למען שלמות התמונה נציין כי גם המשיבה לערעור הגישה ערעור מטעמה (ע"ע 17316-02-18), שבו טענה כנגד המסקנה שעשתה שימוש פסול בכרטיסי האשראי של החברה לצרכיה האישיים, וכנגד אי פסיקת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

נוסחת איזון זו תקפה, לטעמי, גם לאחר ביטולה של תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), והיעדר דרישה לקיומם של "טעמים מיוחדים שיירשמו" בהוראת תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, בנוסחה כיום (עיינו: החלטתי בע"א 427/13 דעוס נ' דופני (28.8.2013)).

סוף דבר- נוכח האמור, הצו הארעי שניתן ביום 21.1.18 יוותר על כנו עד למועד הדיון בערעור וזאת בכפוף לתנאים שקבעתי בהחלטה זו. בידי המותב שידון בערעור יהא להידרש לשאלה אם לבטלו או להאריכו.

על פי תקנה 129(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991, חלה בבית הדין לעבודה תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, הקובעת: "(ב) הוגש ערעור או בקשת רשות לערער, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שהיא נושא ערעור או נושא בקשת רשות לערער, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שיראו לו". אשר ליישומה של תקנה זו נקבע בע"א 7090/13 רונן נתני נ' שמעון פנחס בוסקילה (20.5.14) כי: "כידוע, על מי שמבקש סעד זמני לתקופת העירעור להוכיח התקיימותם של שני תנאים מצטברים: האחד – סכויים טובים לקבלת העירעור, והשני – נטייה של "מאזן הנוחות" באופן מובהק לטובתו, במובן זה שיהיה קשה עד בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו אם לא יינתן הסעד הזמני, והערעור יתקבל.

...

נוסחת איזון זו תקפה, לטעמי, גם לאחר ביטולה של תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), והיעדר דרישה לקיומם של "טעמים מיוחדים שיירשמו" בהוראת תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, בנוסחה כיום (עיינו: החלטתי בע"א 427/13 דעוס נ' דופני (28.8.2013)).

סוף דבר לאור האמור, אני מורה על הטלת עיקול זמני ברישום עד לסך של 302,360 ₪ על זכויות המשיב בדירה ברח' הוגו מולר 78 קריית אתא הידועה כגוש 11009, חלקה 5 תת חלקה 10.

בהתאם, אני מורה שצו העיקול יותנה באלה: הפקדת ערבות צד ג' על מלוא סכום העיקול על פי נוהל ערבויות של הנהלת בתי המשפט של שני ערבים, עם הכנסה של 15,000 ₪ נטו בחודש לפחות לכל אחד מהם- וזאת עד ליום 30.7.19.

לבית הדין לעבודה סמכות להאריך מועדים מכוח תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן – תקנות בית הדין).

דיון והכרעה טענת השהוי המשיב טען כטענה מקדמית כי חל שהוי ניכר בהגשת הבקשה לבית הדין, שכן הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק הדין ביום 2.7.17, ואילו הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין הוגשה לבית הדין כשנה ושלושה חודשים לאחר מכן, ביום 3.10.18.

חוסר סמכות של בית הדין תקנה 467(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 קובעת: "בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שייראו לו, והוא כל עוד לא הוגשו ערעור או בקשת רשות לערער במועד הגשת הבקשה לסעד זמני או לעיכוב ביצוע; בקשה למתן סעד לפי תקנה זו אפשר שתדון בלא מתן הודעה עליה, אם הוגשה מיד לאחר שימוע ההחלטה". כך קבעה כב' השופטת ורדה וירט ליבנה בהחלטה בבר"ע (ארצי) 48050-07-10 עריית באר שבע – יצחק הלמן והממונה על השכר, מיום 15.8.10: "משניתן פסק הדין... זכאי המבקש לממש את זכייתו. זאת, אלא אם פסק הדין עתיד להיות מובא לפני ערכאת העירעור, שאז רשאי הצד המערער לעתור למתן צו לעיכוב ביצוע פסק הדין. הלכה היא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק דין, אלא במקרים חריגים (ראו: ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ ואח', פ"ד נו(4), 178, 181; בשא (ארצי) 590/09 סינטק מדיה בע"מ – אלדד סיידה (1.11.2009)).

...

על כן, אני סבורה כי אכן חל שיהוי ניכר בהגשת הבקשה לבית הדין.

מכל האמור לעיל, לבית הדין אין סמכות לעכב את ביצועו של פסק הדין.

סוף דבר – דין הבקשה להידחות.

הבקשה וטענות הצדדים כאמור, המבקשת הגישה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין, על יסוד תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, החלה בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991.

המבקשת הדגישה, כי כבר בשל טעות משפטית זו יש לקבל את העירעור; השנייה – קביעתו של בית הדין שהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה חלות על המשיב, על אף שהמשיב הועסק אצלה במשרת אמון; השלישית – פסיקת הפקדות פנסיוניות הגבוהות מהשכר הממוצע במשק, בהתאם להוראות צו ההרחבה; הרביעית - הקביעה כי המשיב זכאי לפדיון ימי חופשה, על אף ששהה בחופשה בפועל; החמשית – פסיקת פיצוי בגין פגמים שנפלו בתלושי השכר של המשיב, חרף העובדה כי המשיב הוא זה שהיה אחראי על הנתונים בתלושי כלל העובדים אצל המבקשת והעברתם לרואה החשבון שלה.

...

המבקשת הדגישה, כי כבר בשל טעות משפטית זו יש לקבל את הערעור; השנייה – קביעתו של בית הדין שהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה חלות על המשיב, על אף שהמשיב הועסק אצלה במשרת אמון; השלישית – פסיקת הפקדות פנסיוניות הגבוהות מהשכר הממוצע במשק, בהתאם להוראות צו ההרחבה; הרביעית - הקביעה כי המשיב זכאי לפדיון ימי חופשה, על אף ששהה בחופשה בפועל; החמשית – פסיקת פיצוי בגין פגמים שנפלו בתלושי השכר של המשיב, חרף העובדה כי המשיב הוא זה שהיה אחראי על הנתונים בתלושי כלל העובדים אצל המבקשת והעברתם לרואה החשבון שלה.

הכרעה לאחר עיון בבקשה בתגובה ובתשובה לתגובה ובכלל חומר התיק, אני קובעת שיש לקבל את הבקשה בחלקה, כך שיעוכב התשלום בסך 36,549 ₪ בגין שעות עבודה בשבת, בכפוף להפקדה בקופת בית הדין של מלוא הסכום (בערכו במועד ההפקדה, דהיינו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לקבוע בפסק הדין), או ערבות בנקאית על מלוא הסכום.

אשר למאזן הנוחות: אין בידי לקבל את טענת המבקשת בדבר מצבו הכלכלי של המשיב.

עוד טענה, כי אין לבית הדין סמכות להורות על עיכוב ביצוע פסק דין בשל בקשה לתיקונו, שכן על פי לשון תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, החלות בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, הסמכות להורות על עיכוב ביצוע פסק דין הנה רק במקרים של הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור.

...

השופטת חני אופק גנדלר בפני בקשת רשות ערעור על החלטות בית הדין האזורי חיפה (השופטת מיכל פריימן; סע"ש 43334-05-16), הראשונה מיום 1.4.19 בגדרה נקבע כי "עד להחלטה אחרת, יעוכבו הליכי ההוצל"פ שנפתחו על יסוד פסק הדין שניתן בתיק זה" והשניה מיום 14.4.19 לפיה "איני מוצאת מקום לשינוי החלטתי באשר לעיכוב הליכי ההוצל"פ לנוכח מהות הבקשה התלויה ועומדת לפני". ברקע הדברים עומדת תביעתה של המבקשת כנגד מעסיקהּ לשעבר, המנוח מר ברנס יוסף ז"ל, וכנגד יורשיו.

לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף ללא קבלת תשובת הצד שכנגד.

במסגרת ההכרעה בבקשה ניתן להשלכות הבלתי הפיכות שיש למכר הנכס וכן לכך שמועד הדיון בבקשה לביטול פסק הדין סמוך יחסית, וכלשונה של ההחלטה שניתנה ביום 30.7.14- "זאת ועוד, דיון קדם המשפט בתביעה לביטול פסק הדין קבוע ליום 7.10.2014, ומאחר שמדובר בתאריך קרוב באופן יחסי, גם מסיבה זו נראה שהיה מקום לעיכוב ביצוע פסק הדין". בענייננו, בית הדין האזורי קבע מועד דיון קרוב, ליום 24.6.19, ומטעם זה בלבד - לרבות הפן המעשי הנובע מסמיכות זו - החלטתי כי לעת הזו אין הצדקה ליתן רשות ערעור.

  סוף דבר- לאור האמור, ובכפוף להערה לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.