המערערת, מצדה, טוענת, כי שגה בית משפט קמא משלא ביסס את חישוב הפסד ההישתכרות של המערערת על רפורמת "אופק חדש", והמערערת מלינה על קביעת בית משפט קמא לפיה ביקשה המערערת שלא להצטרף לרפורמה זו.
כן נטען בעירעור, כי בית משפט קמא שגה בקביעת סכום ניזקה של המערערת בגין פדיון ימי מחלתה, וכמו כן שגה בכך שקבע, כי המערערת הייתה יוצאת לגימלאות בגיל 62 (ולא בגיל 67).
"
טופס זה נימסר למוסד לביטוח לאומי כשהוא חתום על ידי מנהלת בית הספר ונושא חותמת של בית הספר, וזאת ללא כל השגה או הסתייגות בנוגע לאופן ארוע היתרחשות התאונה, ומה גם שמנהלת בית הספר נכחה בארוע עצמו, וחזקה עליה שאילמלא תאם תאור הנסיבות שבטופס בל/250 את המציאות, הייתה היא, בתפקידה כמנהלת, וכמי שנכחה בארוע, מתייחסת לכך ומסתייגת מן התאור.
המערערת טענה רבות בעיניין תחולת רפורמת "אופק חדש" לגביה, רפורמה שהיה בה, לטענת המערערת, כדי לשפר את שיעור הישתכרותה באופן משמעותי.
...
בית משפט קמא קבע, אפוא, כי השכר הקובע לגבי המערערת הוא השכר כפי שהשתכרה ערב התאונה, ולא לפי רפורמת "אופק חדש". מסקנה זו של בית משפט קמא מבוססת על הראיות כפי שהונחו בפניו וגם בעניין רכיב זה, כמו בשאר רכיבי הנזק, לא ראינו מקום להתערב.
סבורים אנו, שהחישוב שערך ב"כ המשיבה, בהשלמת עיקרי הטיעון שמטעמו, תואם את הקביעות של בית משפט קמא בכל הנוגע לרכיבי הנזק, שלא ראינו לסטות מהם, למעט רכיב אחד המתייחס להפסד השתכרות של המערערת לתקופה מגיל 62 עד גיל 67:
החישוב כפי שנערך על ידי ב"כ המשיבה בהשלמת עיקרי הטיעון מטעמו מתעלם מכך שבית משפט קמא פסק (בעמוד 12 של פסק הדין) פיצוי בסכום של 125,000 ₪, שמשוערך להיום הינו 128,447 ₪, לזכות המערערת, בגין התקופה שמעבר לגיל 62.
נוכח כל האמור לעיל, אנו דוחים הן את הערעור העיקרי והן את הערעור שכנגד.
