תחולת סעיף 79א לחוק בתי המשפט מכוח חוק בית הדין לעבודה

סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק), החל בבתי הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, קובע כי טעות בפסק דין או החלטה הנתנת לתיקון על ידי בית הדין היא "טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה". זאת ועוד.

נקדים ונאמר כי אנו סבורים שהמקרה שבפנינו בא בגדר המקרים בהם חלה הוראת סעיף 81(א) לחוק.

...

במהלך הדיון המאוחד, הציע בית דין זה לצדדים את ההצעה הבאה: "בית הדין: בשלב זה מוצע לצדדים לסיים את ההליך בדרכי שלום, באופן שבית הדין יפסוק לפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, ללא הנמקה, בין 0 עד 50,000 ₪ נכון להיום, בתיקים שלפנינו ובתיק ע"ע 32576-07-18. הפרוטוקול בתיקים אלה ייסרק גם לתיק ע"ע 32576-07-18". הצדדים הסכימו להצעת בית הדין, וביום 20.2.2019 ניתן כאמור לעיל פסק הדין בהליך דנן, במסגרתו נקבע בזו הלשון: "לאחר ששקלנו את טענות הצדדים לפנינו בכתב ובעל פה, וחזרנו ועיינו בכלל החומר המצוי בתיק, ובהתאם להסכמת הצדדים להסמיך את בית הדין לפסוק לפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, אנו קובעים כי המערערת תשלם למשיב סך של 25,000 ₪ אשר ישולמו תוך 60 יום מהיום" (להלן: פסק הדין).

בבקשה שלפנינו טוען המערער כדלקמן: במסגרת הדיון המאוחד הסכימו הצדדים להצעת בית דין זה לפיה ייפסקו סכומים בין 0 ש"ח לבין 50,000 ש"ח, אותם יהיה על המשיבה כאן – היא המעסיקה בשלושת ההליכים – לשלם למערער כאן, ולמשיבים בשני ההליכים הנוספים, כולם פועלים שהועסקו בשדות המשק החקלאי של המשיבה; בפסק הדין נפלה טעות סופר כאשר נרשם "המערערת תשלם למשיב", בעוד שהיה צריך להירשם "המשיבה תשלם למערער". כן מצביע המערער על כך שבתיאור באי-כוח הצדדים נפלה טעות דומה, ונרשם לפני שמה של באת-כוח המשיבה "בשם המערערת", ולפני שמו של בא-כוח המערער, "בשם המשיב"; טעות סופר זו נגרמה מאחר שבמסגרת הדיון המאוחד נדונו שני תיקים בהם המשיבה כאן הייתה המערערת, וככל הנראה נתון זה הוא שיצר את הבלבול שהביא לטעות; על יסוד טעמים אלו מן הראוי שבית דין זה יורה על תיקון פסק הדין תוך חיוב המשיבה בהוצאות לדוגמה.

יתרה מכך, ככל שלמבקש התיקון הסבר מתקבל על הדעת למחדלו, וככל שהתיקון המבוקש לא יגרום למשיב עיוות דין, הרי שהנטייה היא לראות בבקשה להארכת המועד ככזו המקיימת את הדרישה ל"טעמים מיוחדים", ולפיכך מוצדק להיעתר לה (ראו: ד"נ 29/83 "סהר" חברה לביטוח בע"מ נ' כהנקא, פ"ד לט(1) 833 (1985)).

נקדים ונאמר כי אנו סבורים שהמקרה שבפנינו בא בגדר המקרים בהם חלה הוראת סעיף 81(א) לחוק.

מסקנה זו אף נלמדת מהעובדה שבפסק הדין נקבע כי "המערערת תשלם למשיב", בעוד אילו היינו קובעים שעל המערער לשלם למשיבה, היה נכתב "ישלם". משאלו הם פני הדברים – דין הבקשות להתקבל.

מובהר, כי הסכומים כאמור הם בערכי קרן ועל הסכום שייפסק יחולו הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 27/7/15 ועד לתשלום המלא בפועל.

זאת ועוד, מכח הסמכת הצדדים כי נפסוק לפשרה ביניהם לפי סעיף 79 א (א) לחוק בתי המשפט, החל בבית הדין מכח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 לחוק בית הדין לעבודה, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע: את הסכום הכולל של 180,300 ₪ ברוטו, בצרוף הצמדה וריבית כחוק מיום 27/7/15 ועד לתשלום המלא בפועל.

...

סוף דבר – אשר על כן, מכח הסכמת הצדדים, אנו מורים כי התביעה והסעדים בגין הפלייה ופיטורים שלא כדין כנטען על ידי התובע – יידחו.

זאת ועוד, מכח הסמכת הצדדים כי נפסוק לפשרה ביניהם לפי סעיף 79 א (א) לחוק בתי המשפט, החל בבית הדין מכח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 לחוק בית הדין לעבודה, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע: את הסכום הכולל של 180,300 ₪ ברוטו, בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 27/7/15 ועד לתשלום המלא בפועל.

בנוסף לסכומים כאמור בסעיפים קטנים א' ו-ב' לעיל, תשלם הנתבעת לתובע את הסך של 1,800 ₪, בגין השתתפות באגרת בית משפט ששולמה על ידי התובע.

בהתאם למוסכם בין הצדדים, אנו מורים כי הסכומים שפסקנו כאמור לעיל, ישולמו לתובע ולבא כוחו, בתוך 30 יום לאחר שימציא התובע לנתבעת, את אישור פקיד השומה לגבי גובה המס שיש לנכות, אם יש לנכות מאותם סכומים שנפסקו לו. ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ז, (11 מאי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

בדיון שהתקיים ביום 26.11.2017 הסמיכו הצדדים את בית הדין לפסוק ביניהם לפשרה, ללא הנמקה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, החל בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969.

זאת ועוד, גם אם ב"כ המשיבות לא ביצע אישור טלפוני של קבלת הפקס כדרישת תקנה 497גא(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, ומבחינה זו נפל פגם בהמצאת פסק הדין בפקסימיליה, הרי משלא הוכחש כי ב"כ המערערת קיבל את מכתב ב"כ המשיבות, הייתה למערערת ידיעה על פסק הדין.

מכל מקום, בנסיבותיו של המקרה הנידון, גם אם לא הייתה המצאה כדין יש מקום להחיל את "כלל הידיעה", ועל כן צדקה רשמת בית הדין בכך שלא קיבלה את העירעור לרישום.

...

כך, ב"כ המשיבות התייחס במפורש לכך שפסק הדין הובא לידיעת המערערת הן באמצעות צפיית מזכירת ב"כ המערערת בפסק הדין והן במכתבו לב"כ המערערת, ועובדות אלה הן חלק מהשיקולים בהכרעה האם יש לקבל את הערעור לרישום.

סוף דבר – הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיבות שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום.

בהמשך, בדיון שהתקיים ביום 18.6.2020, הסכימו הצדדים ליתן בידינו אפשרות להחיל על העניין את סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפסוק במכלול על דרך של פשרה, בין "ריצפה" לבין "תיקרה". אולם ביום 26.7.2020, ביקש העותר לחזור בו מן ההסכמה שנתן בשעתו.

דיון והכרעה הלכה מושרשת וידועה היא, כי בית משפט זה לא יושב כערכאת ערעור על פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה, והתערבותו מצומצמת ומוגבלת למקרים חריגים בלבד, בהם מתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד, נתגלתה טעות משפטית מהותית בפסק הדין; והשני, הצדק מחייב את התערבותו של בית משפט זה כדי למנוע עוות דין (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מו(1) 673 (1986) (להלן: עניין חטיב); בג"ץ 3514/07 מבטחים מוסד לביטוח סוצאלי של העובדים בע"מ נ' פיורסט, בפיסקה 30 (13.05.2012); בג"ץ 7391/10 פלוני נ' פלונית, בפיסקה 8 (30.5.2012) (להלן: עניין פלונית), ורבים אחרים).

גם אם נלך בדרכו של העותר לפיה שכרו שולם באופן רטרואקטיבי מכוח פסק הדין של בית הדין האיזורי בהליך העקרי (ולא מכוח הסעד הזמני), אין מקום לקבל את הטענה כי פסק הדין של בית הדין האיזורי הקנה לו זכות חלוטה לקבל שכר עבודה, שכוחה עומד גם כשפסק הדין נהפך בעירעור.

עם זאת אעיר כי הכרעה פה על פי סעיף 79א הנ"ל (כמו גם במקרים רבים אחרים), אילו התאפשרה – היו בה שני יתרונות לפחות: א) היא היתה מסיימת באחת ובאופן סופי את הסיכסוך ללא צורך בהתדיינות נוספת כלשהיא.

...

) (ההדגשות הוספו – ג'.ק) כזכור, בסוף דבריו קבע בית הדין הארצי כי בנסיבות האמורות, המדינה הייתה רשאית לקזז את חובו של העותר מהגמלה המשולמת לו נוכח סעיף 59(3) לחוק, מבלי שפירט והרחיב בדבר.

אולם מהטעמים המפורטים לעיל, ומשנדחתה טענתו של העותר להסתמכות על הכספים שקיבל, גם לא מצאתי כי שיקולי הצדק נוטים לכיוונו.

סוף דבר, ונוכח כל האמור, העתירה נדחית.

המסגרת הנורמאטיבית – ההסדר העוסק בפסילת שופט קבוע בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד–1984, אשר חל בבתי הדין לעבודה מכוח סעיף 39א לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט–1969, כשמבחן הפסילה הוא קיומן של "...נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". בפסיקה הודגש כי הזכות לשבת בדין היא גם החובה לעשות כן, ולכן בטרם יורה המותב על פסילתו, עליו להשתכנע בקיומה של עילת פסלות ברורה שנתמכת בתשתית ראייתית.

...

דיון והכרעה – לאחר שבחנו את טענות הצדדים, ועל רקע הדין החל, הגענו למסקנה לפיה דין הבקשה להידחות בהיעדר חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

מכאן, הבקשה נדחית.