תחולת חוקי הגבלים עסקיים על ענף הביטוח

כך הוסברו הדברים בבג"ץ 1027/04 פורום הערים העצמאיות נ' מועצת מקרקעי ישראל (9.6.2011), פסקה 109: "קשה להגזים בנזק שעלול להגרם בעקבות שימוש בלתי חוקי או בלתי מוסדר במקרקעין, הנעשה על-ידי בעל הזכויות בנחלה לשם תעסוקה לא חקלאית. בשימוש הלא חוקי יש כדי לפגוע בשלטון החוק, המשמש, כאמור, עקרון יסוד בשיטת המשפט הישראלית, באשר מוחלות נורמות שונות על אנשים שונים. כן יש בשימוש הבלתי חוקי להביא לפגיעה באמון הציבור ברשויות השילטון. בצד זה, פוגע הדבר, פעמים רבות, בנוחותם ובהנאתם של אלה המתגוררים בסמוך לו; הוא משנה את אופייה של הסביבה הכפרית ומשתלט על שטחים פתוחים; הוא משפיע לרעה על התשתיות, שאינן מיועדות לעמוד בעומס התחברותי שנוצר בעקבות שימוש מעין זה; הוא יוצר מפגעים סביבתיים, ובאין פקוח – מגביר סיכונים אקולוגיים; הוא מביא לירידת ערך המקרקעין הסמוכים, ללא פיצוי; הוא פוגע בקופה הציבורית, שכן לא ניתן תשלום עבור השמוש שנעשה בפועל במקרקעין; והוא פוגע בתחרות העסקית מול אלה הפועלים תחת רישיון (ראו רנצלר, בעמ' 29-28). לא בכדי, איפוא, ביקש המינהל להסדיר את השימושים בנחלה באופן שיביא אל סופו מצב מתמשך של אי חוקיות, וועדת הבר הציבה מטרה זו בין יעדיה המרכזיים. על כך ראויה היא לברכה. ואולם, עצם הצורך בהסדרה אינו משמיע דבר בנוגע לאופן שבו היא תיעשה." (כן ראו פסק הדין ברע"א 327/13 יוסף כהן נ' מנהל מקרקעי ישראל (7.5.2013)) מורם מהאמור עד כה: אני קובעת כי לנתבע אין כל זכויות קנייניות, מעין קנייניות או אובליגאטוריות במקרקעין.

באותו מקרה דן בית המשפט בטענות מנכ"ל חברת ביטוח ונושאי משרה בה אשר הורשעו בעברות של עשיית הסדרים כובלים בענף הביטוח, בנגוד להוראות סעיף 4 לחוק ההגבלים העיסקיים, התשמ"ח – 1988, כי יש לבטל את כתב האישום שהוגש נגדם בשל הפלייתם לרעה לעומת אחרים שלא הועמדו לדין למרות שבצעו הסדרים כובלים דומים.

משכך, התבססה חוות דעת השמאי מטעם הנתבעים על עסקות שנערכו בשנים 2007, 2010, 2011 ו-2015 (עסקה אחת).

...

השמאית מטעם התובעת טענה כי יש להוסיף 30% בשל מפלס העסק, בעוד השמאי מטעם הנתבעים טען כי יש לנכות סכומים בשל עקרון התועלת השולית הפוחתת בשים לב לכך שהחנות בשטח 143 מ"ר ושטח חנות סטנדרטית כ-60 מ"ר. אני דוחה את שתי הטענות.

סוף דבר ניתן בזאת צו המורה לנתבעים להפסיק את השימוש המסחרי שהם עושים שלא כדין במקרקעין לא יאוחר מיום 1.2.2020.

אני דוחה את הבקשה למתן צו הריסה למבנה.

הרקע עובדתי הצריך לעניין והחלטת בית המשפט המחוזי במוקד בקשת האישור נטען כי אסם היא מונופול מוכרז בענף מוצרי הפסטה היבשים (שהמוצר נימנה עמם), וכן בעלת שליטה בחלק הארי של ענף הפתיתים בישראל ומשכך היא מונופול גם בענף ספציפי זה. בתוך כך נטען כי אסם מנצלת לרעה את מעמדה כמונופול בענף הפתיתים וגובה מחיר מופרז עבור המוצר – וזאת בנגוד לסעיף 29א לחוק ההגבלים העיסקיים, התשמ"ח-1988 (להלן: חוק ההגבלים העיסקיים); ובתמיכה לטענה זו צורפה חוות דעת כלכלית.

הלכה היא כי הזכות לגילוי מסמכים בבקשה לאישור תובענה כייצוגית מצומצמת יחסית בהשוואה להקף הזכות בהליכים אזרחיים אחרים (רע"א 8649/17 חברת פרטנר תיקשורת בע"מ נ' תגר, פסקה 16 (16.4.2018) (להלן: עניין פרטנר); רע"א 8855/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' קינג, פסקה 5 (24.2.2016) (להלן: עניין קינג); רע"א 10052/02 יפעת נ' דלק מוטורס, פ"ד נז(4) 513, 519 (3.6.2003) (להלן: עניין יפעת)).

נוסף על כך, בקשה לגילוי מסמכים נידרשת לעמוד בתנאים ובמגבלות שחלים באופן כללי על הליכי גילוי מסמכים – יש להראות שהמסמכים נמצאים בידי בעל הדין שכלפיו מופנית הבקשה; כי מתן צו לגילוי יביא לפישוט וייעול ההליכים; וכי לא יהיה בכך משום הטלת עול בלתי סביר על בעל הדין שיידרש לגלות את המסמכים (עניין פרטנר, פסקה 17; עניין תנובה, פסקה 11; עניין קינג, פסקה 5).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתשובה לה ובתגובה לתשובה, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אקדים אחרית לראשית ואומר כי אינני סבורה שנפל פגם בהחלטת הגילוי – שוכנעתי כי הנתונים שבמחלוקת רלוונטיים לשלב הדיון בבקשת האישור.

בהינתן התוצאה שאליה הגעתי, איני מוצאת לדון בהיקף בקשת האישור ובשאלה אם היא חלה אף על השוק המוסדי (כטענת המשיב) – נושא זה חורג מהבקשה דנן, וזהו עניין לערכאה הדיונית לענות בו. סוף דבר, הבקשה נדחית.

לסיום עניין זה אעיר כי בעובדות המקרה דנן עולה גם שאלת תחולת ההגנה הקבועה בסעיף 6 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], מכוח הוראת סעיף 19נא(א) לחוק, על מקרה בו חברת הביטוח פעלה בהתאם להוראת המפקח על הביטוח הן במתוה הכללי שלה, והן באישור הפרטני שניתן לה (וראו בעיניין זה ע"א 7115/14 סירוגה-ברניר נ' סלקום ישראל בע"מ, פסקות 29-30 (3.7.2017); רע"א 8014/09 דקלה חברה לביטוח בע"מ נ' פרידמן (21.4.2011)).

ד"ר שחר ולר מונה בספרו מספר מטרות אותן משרת ביטוח משנה: ראשית, הוא מאפשר לחברת הביטוח ליטול סיכון גדול יותר באמצעות העברת חלק מהסיכון למבטח משנה; שנית, ביטוח משנה מאפשר לחברת הביטוח להגדיל את הקף עסקיה מבלי להגיד את הקף הסיכון שנטלה על עצמה וללא צורך בהגדלת שיעור העתודות הכספיות שעליה להחזיק; שלישית, ביטוח משנה מאפשר לחברת הביטוח לצאת מענפי ביטוח בהם אין היא חפצה לעסוק ולהעביר את הסיכונים בענף זה למבטח משנה; רביעית, ביטוח משנה מאפשר לייצב את הרווחים וההפסדים של המבטחות (שחר ולר חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 כרך שני 440 (2007)).

מהמידע שהוצג בפני דומה כי בשל גודלו של השוק הישראלי, כלל חברות הביטוח בישראל תלויות במידה כזו או אחרת במבטחי משנה לצורך פיזור הסיכון שלהן, כך שהשפעתם של מבטחים אלו על שוק הביטוח הישראלי הוא רב (ראו גם מאיר חת "השפעת מאפייני התחרות בשוק הביטוח על יישום חוק ההגבלים העיסקיים" מחקרי משפט טו 407, 418 (2000)).

...

עמדת ביניים בבחינת כלל התכליות האמורות אני סבורה כי יש להגיע למסקנה לפיה הפרשנות התכליתית של החוק מצויה בתווך בין עמדת התובעת לעמדת הנתבעת והיועץ המשפטי לממשלה.

בענייננו נושא זה עלה בפירוט רק בשלב מאוחר של ההליך, בהשלמת טיעון מטעם התובעת, ומבלי שהתאפשר לקבל לגביו את עמדת היועץ המשפטי לממשלה והפיקוח על הביטוח, ולפיכך אני סבורה כי יש להותירו לעת מצוא.

התוצאה התביעה, אם כן נדחית.

יגן גם חבר באיגוד שמאי הביטוח ויו"ר ענף הרכב באיגוד משנת 2006.

עד, אשר סבר כי היתנהלות יגן אינה כשורה וכי יגן הוא שמפר את הוראות הדין והאתיקה, שלח ביום 20.3.2018 תלונה אל אותו מנהל אגף רשוי ופקוח במשרד התחבורה ובה שטח את טענותיו נגד יגן תוך שהוא מייחס ליגן הפעלת 'הסדר כובל' ו'קרטל' כמשמעותם בחוק ההגבלים העיסקיים תשמ"ח-1988 ובקש אף הוא את העמדת יגן לדין בפני ועדת משמעת או כל גורם מוסמך אחר.

בשולי התלונה ציין עד שורה של מכותבים אליהם שלח את העתק התלונה ובכלל זה יו"ר ועדת הכלכלה, שר התחבורה, הרשות להגבלים עיסקיים, שמאים ראשיים של חברות ביטוח שונות ועוד.

אותם הדברים חלים גם ביחס למשלוח העתק ליו"ר שוק ההון, שאינה רלוואנטית כלל למחלוקת בהיותה מפקחת על חברות הביטוח עצמן.

...

סבורני כי מעמד זה גם פועל לחובתו כאשר הוא מפיץ לשון הרע על אחרים וחלה עליו 'חובת זהירות מוגברת' במעמדו הציבורי כאשר הוא מפרסם דברים נגד שמאי מהשורה או משתלח בו (ראו לדוגמא עמ' 11 שורות 31-33).

בעניין תלונת עד חל אם כן כל האמור לעיל לעניין תלונתו של יגן – הנוסח הוא כקביעת עובדה נחרצת אודות התנהלותו הפסולה לכאורה של יגן, ללא שמץ של הסתייגות שמדובר בהבעת דעה, במחלוקת מקצועית או בכל פרסום אחר היכול לחסות תחת הגנות החוק.

" בענייננו, ואף כי הפצת מכתבי התלונה מהווה לשון הרע, לא שוכנעתי כי מעבר לעלבון ההדדי בין הצדדים נגרם נזק מהותי לשמו הטוב של מי מהם.

בקשת האישור מיתמקדת בשאלה, האם ההזדכות לצרכי מס במסגרת עסק על הוצאות השמוש ברכב דו-גלגלי הרשום בבעלות אדם פרטי, מהוה כשלעצמה קריטריון חוקי ומותר לסיווג הרכב ב"בעלות אחרת", המביא לקביעת פרמיה גבוהה יותר לביטוח החובה מאשר הפרמיה לביטוח החובה לרכב זהה הרשום בבעלות אדם פרטי, שאין מזדכים על הוצאות השמוש בו במסגרת עסק.

בתמצית, עילות התביעה הנטענות הן: הפרת סעיף 58 לחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח), התשמ"א-1981; רשלנות כלפי המבוטחים; הפרת חובה חקוקה; עשיית עושר ולא במשפט; תנאי מקפח בחוזה אחיד; עילות חוזיות וניצול מעמד של מונופולין לרעה תוך הפרת ס' 29א לחוק ההגבלים העיסקיים, תשמ"ח-1988.

תקנה 2(א) לתקנות הביטוח השיורי קובעת כי ההסדר לביטוח שיורי יתבסס על ביטוח משותף של כל המבטחים בענף, ותקנה 2(ג) מוסיפה כי ביטוח שיורי לאופנועים יכול להיקשר גם במישרין על-ידי מבטח או סוכניו, בתנאי שיחולו עליו ההסכם והתעריפים לפי התקנות.

...

כמתואר לעיל בהרחבה, עמדת הרשות כי פרשנות המשיבה היא הנכונה לצורך יישום הקריטריון, מקובלת עלי.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי לא הוכח קיום עילת תביעה למבקש, בהעדר בסיס עובדתי ומשפטי לטענותיו כאחד.

משכך, הבקשה לאישור ניהול התובענה כייצוגית נדחית.