תחולת חוק רטרוספקטיבי מתי הוא מותר

אשר לבעיית הסמכות נפסק, כי תיקון הפקודה הוא בעל אופי דיוני, ועל-כן תחולתו הרטרוספקטיבית על המערערת מותר הוא.

מה דינו של חוק, החל על מצב דברים נתון (להבדיל מפעולה שנעשתה בעבר או מצב שנסתיים בעבר או מצב או פעולה שיתהוו אך בעתיד) הקיים ביום היכנסו לתוקף: האם החלת החוק על מצבים אלה היא רטרוספקטיבית או פרוספקטיבית? טול חוק חדש, הקובע כי בעלים של נכס חייב לשלם מס חדש.

...

ניתן להגיע למסקנה זו הן מהנימוק שבנסיבות הנתונות אין לפנינו הוראה רטרואקטיבית על-פי משמעותו האמיתית של מונח זה, ובין מפני שמכל מקום אין החזקה בדבר אי הרטרואקטיביות של חוקים חלה על המקרה דנן.

מקובלת עלי הנמקתו של חברי הנכבד, השופט ברק, בנקודות אלה.

התוצאה היא, כי דין הערעור, על שני חלקיו, להידחות.

רטרואקטיביות טוענים העותרים כי החלת החוק באופן רטרואקטיבי (או רטרוספקטיבי, ככל שהדבר מתייחס לכספי שכר טירחה שטרם שולמו) "פוגעת פגיעה קשה ואנושה באנטרס הצפיות וההסתמכות" שלהם.

חקיקה למפרע היא דבר חריג בנופנו המשפטי, וטוב שכך: "החלת נורמה חדשה על פעולות שנעשו קודם להיכנסה לתוקף עלולה לגרום עוול ואי-צדק, שהרי החוק נועד לקבוע מה מותר ומה אסור, ולכוון בכך את הפעילות האנושית. לפיכך, מוחזקת חקיקה למפרע כחקיקה הפוגעת בתפיסות יסוד חוקתיות, בעיקרון שילטון החוק, בודאות המשפט ובביטחון הציבור בו, ובאמון הציבור במוסדות השילטון" (דנ"א 3993/07 פקיד שומה ירושלים 3 נ' איקאפוד בע"מ, פסקה 32 לפסק הדין של השופטת (בדימוס) א' פרוקצ'יה (14.7.2011)).

...

בחינת המשוואה של עלות התיקון מצד אחד אל מול תועלתו מצד שני, מביאה לידי מסקנה כי תועלתו רבה מעלותו.

נוכח האמור, אין לקבל את הטענה בדבר פגם היורד לשורשו של ההליך, ודין טענת העותרים בעניין זה להידחות.

על יסוד האמור לעיל החלטנו לדחות את העתירות.

ההבדל יהיה תלוי בפרשנות תכליתית של החוק הרלבנטי: "טול חוק חדש, הקובע כי מי שהורשע בעבירה אינו יכול לכהן כחבר כנסת. האם הדיבור 'מי שהורשע בעבירה' מצביע על פעולה או על מצב? האם החלת החוק על מי שהורשע בעבירה לפני כניסתו של החוק לתוקף תהווה החלת רטרוספקטיבית של החוק? [...] אם מטרת החוק הנה לקבוע סנקציה נוספת - מעבר לסנקציה הפלילית - על מי שהורשע, הרי הוא מתייחס אל הפעולות שהביאו להרשעה בעבר. החלת החוק החדש על פעולות אלה תהווה החלה רטרוספקטיבית של החוק. לעומת זאת, אם מטרת החוק היא לקיים אמון הציבור בנבחריו ובמוסדותיו, הרי הוא מתייחס אל המצב של 'מורשע'. החלת החוק החדש על מצב שנתקיים לפני חקיקתו והמשיך להתקיים בהווה אינה החלה רטרוספקטיבית שלו" (אהרן ברק פרשנות במשפט כרך שני - פרשנות החקיקה 628 (1994)).

כלומר, נכון הוא שהפעולות לסילוק הפסולת היו מותרות בשעת ביצוען מבחינה הדין הפורמלי, אך בד בבד ניתן היה לצפות כבר באותה עת שהן יסבו נזק חמור לבריאות התושבים ולסביבה.

...

בנסיבות העניין טיעוני המבקשת מצאו ביטוי, בין במפורש בין מכללא, בטיעוניהם של יתר הצדדים לעתירה, ועל כן לא מצאנו לנכון להורות מבחינה פורמאלית על צירופה של המבקשת.

בהתחשב בכל אלו, לא שוכנעתי כי אופציית הביצוע העצמי תביא להשגת המטרה שלשמה נחקק סעיף 74: ניקוי הגליל המערבי מפסולת האסבסט.

ולסיום, בסוגיית תחולתו בזמן של החוק, מסקנתי היא כי החוק הוא בעל תחולה אקטיבית במובן הצר.

סוף דבר, הייתי מציע לחברי לדחות את העתירה, ובנסיבות העניין ומהותן לחייב את איתנית בהוצאות ושכר טרחת עו"ד כדלקמן: למשיבים 1, 3 ו-4 יחדיו - בסך 100,000 ₪; למשיבה 5 והמשיבות 6 ו-7 - בסך 70,000 ₪ לכל קבוצה; ולמשיבה 2 בסך 25,000 ₪.

על כן נותר עכשיו לבחון רק האם מדובר בהחלה רטרוספקטיבית (שהיא לעתים אסורה), או אקטיבית של התיקון לפקודה (שהיא מותרת), וזאת אחרי ששללנו את הפרופזיציה שמדובר בחקיקה רטרואקטיבית.

בצורה דומה נאמר בענין ארביב כדלקמן: "טול חוק חדש, הקובע כי בעלים של נכס חייב לשלם מס חדש. האם החלתו על מי שרכש בעלות באותו נכס לפני היכנסו לתוקף של החוק היא החלה רטרוספקטיבית של החוק? לדעתי, התשובה היא בשלילה. החוק יחול על כל בעלי הנכסים ביום חקיקתו, בלא שהחלתו עליהם היא רטרוספקטיבית. אכן, החלת החוק החדש תהא רטרוספקטיבית, אם היא תחול גם על מי שחדל להיות בעל נכס ביום כניסתו של החוק לתוקף (החלה על מי שהיה לו מצב של בעל נכס, ומצב זה הסתיים). החלתו של החוק אף אינה פרוספקטיבית (כלומר, מי שיהא בעל נכס בעתיד בלבד). החלתו של החוק על מי שהוא בעל נכס ביום כניסתו של החוק לתוקף היא החלה אקטיבית של החוק. החוק פועל מיד על מצב דברים כפי שהוא קיים ביום כניסתו לתוקף" (שם, בעמ' 780-779).

...

נוכח כל האמור לעיל – אציע לחברי לקבל את הערעור, כאמור בפיסקה 30 שלעיל.

לנוכח האמור, ומשאין למשיבים – או לדומיהם – זכות מוקנית לקבלת הפטור (ראו: סעיף 24 לפסק דינו של חברי, השופט ח' מלצר, וההפניות שם), גם אני סבור כי אין בסעיף 71(ב) האמור משום החלה רטרואקטיבית.

אי-לכך, מסכים אני לקביעתו של חברי, השופט ח' מלצר, כי יש לקבל את הערעור, ללא צו להוצאות.

האם חל החוק החדש על בקשת הסגרה המתייחסת לעבירות שבוצעו בעת תוקפו של החוק הקודם? האם החלתו זו של החוק החדש אינה אסורה בהיותה רטרוספקטיבית או פוגעת בזכויות מוקנות? החוק החדש ניכנס לתוקפו ביום פירסומו (הוא ה29.4.1999-).

עמד על כך ד"ר ש' לוין בציינו: "המשמעות של הכלל שאין לבעל דין זכות קנויה בדרכי הדיון... היא שמותר לנו להניח - בהעדר שיקול לסתור, שיש להעמיד הוראה השייכת לדרכי הדיון בחזקתה שהיא טובה יותר וראוי להחילה על ההליך הקיים. מהבחינה האמורה משרתת האבחנה בין זכויות מאטריאליות ופרוצדוראליות את המטרה ליתן בידי המשפטן כלי פרשני יעיל, שיוכל להפעילו, כל עוד לא הובא נימוק לסתור" (ש' לוין, תורת הפרוצידורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד, 16 (1999)).

...

מסקנה זו אינה פשוטה כלל ועיקר וזאת לאור אופיו הפלילי של הליך ההסגרה.

התוצאה היא איפוא כי דין הערעור להדחות.

ת המשנה לנשיא ש' לוין: מקובלת עלי עמדת חברי הנכבד הנשיא, שהחוק החדש חל גם על המערער (הרוש).