תחולת הסכם חליפין על יורשים

במסגרת כתב התביעה המתוקן עתרו המבקשים – התובעים למימושו ולחילופין לביטולו של הסכם חליפין מיום 06.05.1981 (להלן: "הסכם החליפין") , שנערך ונחתם בין המנוח עבד אלכרים נסאר (להלן: "עבד אלכרים"), שהתובעים 1-9 הנם יורשי עיזבונו בחלקים שונים , לבין יוסף אלכרים מוחמד מוסא אלחטיב - הנתבע מס' 1.

טענות הנתבעים/המשיבים הנתבע 1 טען בתגובתו כי יש לדחות את הבקשה, וכי דוקא התובעים הם שהפרו את הסכם החליפין בכך שעד היום לא ניתן להשלים את העברת הזכויות על שמו בחלקה 124 בשל עיקולים שרשומים על זכויות עבד אלכרים בחלקה, וכמו כן טען הנתבע 1 כי הוא שילם את מס השבח עבור עבד אלכרים בהסכם החליפין על אף שמס זה חל עליו.

...

בעניין זה, ובשים לב גם לעמדת הנתבעים 3,5,6 ו-7 הטוענים אף הם לזכויות בחלקה 22 ותומכים במתן צו המניעה, אני סבור כי מאזן הנוחות נוטה לטובת התובעים.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, ולאור עמידתם של התובעים בתנאים הנדרשים למתן צו מניעה זמני, החלטתי על מתן צו מניעה מלא שיאסור גם את השלמת רישום הזכויות על שם הנתבע מס' 10 בחלקה 22, זאת מהטעם שלאור סיכויי התביעה הלכאוריים ומאזן הנוחות הנוטה כעיקרון לטובת התובעים, ובהעדר תשתית ראייתית נגדית מטעם הנתבעים, הכף נוטה לטובת מתן צו מניעה גורף שיורה על הקפאה מלאה של המצב הקיים בחלקה 22, והשלמת רישום הזכויות על שם הנתבע 10 מהווה שינוי מהותי של המצב הקיים שבשלב זה אין הצדקה להתירו.

לפיכך ולאור כל האמור לעיל אני מורה כי צו המניעה עליו הוריתי בהחלטתי מיום 05.08.21 יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת ושאלת הוצאות הבקשה תידון ותוכרע במסגרת ההליך העיקרי.

נטען שסעיף 1 להסכם קובע יחס חליפין של 178 דונם שהנתבע 1 מעביר לקק"ל תמורת 44 דונם ו-697 מ"ר קרקע נטועה עצי זית שאמור לקבל מקק"ל. נטען שבפיסקה האחרונה להסכם החליפין נקבע שהוראות ההסכם יחולו על היורשים אך יורשיו של המנוח מתנגדים לקיום ההיתחייבות.

...

כאשר הנתבע טען שנכח עימו בפגישה בנוגע לאותה טעות יחד עם שלמה גרינברג ומר עטיה, השיב: "אני מוכן לקבל שמה שאמרת זה נכון. אני לא הייתי בשטח. היה אצלי אין ויכוח, אני מקבל אפילו שאני לא זוכר את הפנים שלו, אין דבר כזה שלא אומרים אמת אבל יש התחייבויות". לשאלת בית המשפט האם מעיון במסמכים הוא יכול לחדש משהו, השיב-"(מעיין). מי שנתן יפוי כוח זה משפחת קאזם, הם מופיעים בהסכם זה כבעלי זכויות שעלי סרחאן צריך היה להעביר מהם. הם חתמו על יפוי כוח שבו מינו אותם לבצע פעולות העברה. (סומן נ/7). זה אומר שיש עסקה בחלקות המסויימות של יפוי כוח שהם על שם קזאם והם מעבירים עלי ואסעד, אני מבין מזה שהוא יכול להעביר לנו, ההתחייבות היא לא סתם. לשאלת בימ"ש – אני לא זוכר אם היתה טעות אבל קורים דברים. כל דבר היה צריך להיות תיעוד בכתב בתיק, אם לא מצאתי בתיק מכתב – זו שיחת רעים" (עמ' 44 לפרוטוקול ש' 4-27).

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי זכויות התובעת בהתאם להסכם החליפין גוברות על הזכויות הנטענות של יורשי הנתבע 6 על פי צוואתו ומורה על רישום זכויות הבעלות בחלקות 34 ו-36 בגוש 15603 על שם התובעת.

לעניין ההתיישנות הנטענת, המסקנה מדברי עו"ד היללי הינה כי הלכה למעשה לא חל מירוץ התתיישנות כי לא נראה שהיתה מחלוקת בין הצדדים באשר לתוקף העסקה שבשטח קוימה ברובה.

לאור כל האמור הזכויות כדלקמן תרשמנה על שם התובעת: גוש 15602 חלקה 38, גוש 15599 חלקה 5, גוש 15599 חלקה 7, גוש 15604 חלקה 15, גוש 15604 חלקה 24, גוש 15595 חלקה 34 וחלקה 16 בגוש 15604.

פנייה נוספת של היורשים לעירייה באמצעות עו"ד הררי, נעשתה מיום 18/2/90 בה צוין:- "מאחר והמנוח לא חתם על הסכם חליפין, הוצע ליורשים פיצוי כספי". במכתב ביקש ב"כ היורשים שיודע לו על שינוי בייעוד או שינוי בתוכנית, לגבי החלקה שהופקעה, ובכללה המיגרש, אם יש כאלה.

כמו כן הדבר עומד בסתירה לסעיף 14 לחוזה הקובע כי "הערייה מתחייבת לשאת בכל המיסים, ההיטלים והאגרות החלים או שיחולו על החלקה וזאת מיום פירסום המודעה ועד רישום השטח שיגיע לבעל הקרקע בהתאם להוראות חוזה זה, על שמו". בחקירתה הנגדית העידה כי הערייה לא דרשה המצאת אישורים וזו הייתה יוזמה של בעל המיגרש (עמ' 11 שורות 1-2).

...

התוצאה, אם כן, שהתביעה לתשלום פיצוי ההפקעה התיישנה בחלוף למעלה מ-30 שנים מיום הווצרות עילת התביעה ודינה להידחות.

דין הבקשה לפיצול סעדים להידחות.

התוצאה: התוצאה, אם כן, שתביעת המבקשים על כל חלקיה נדחית וכך גם הבקשה לפיצול סעדים.

התובעים הם יורשיו של המנוח סעיד סמארה ז"ל (להלן: "סעיד סמארה" או "המנוח סעיד" או "התובע"); הנתבעים 3 – 11 הם יורשיו של המנוח אדיב סמארה ז"ל; הנתבעים 13 – 21 הם יורשיו של המנוח חנא סמארה ז"ל; והנתבעים 23 – 24 הם יורשיו של המנוח סלימאן סמארה ז"ל. על-פי הסכם החליפין, התחייבו האחים סמארה להעביר לנתבעת את זכויותיהם בנכסי המקרקעין הידועים בתור חלקות 40 ו- 42 גוש 18859; בתמורה התחייבה הנתבעת להעביר לאחים סמארה את זכויותיה בנכסי המקרקעין שלהלן: 1/4 חלקים בחלקה 30 גוש 18829 (להלן: חלקה 30");

הסכם החליפין מיום 30.11.1966 שנחתם בין קק"ל ובין הנתבע הקנה לנתבע זכות שביושר – זכות מעין קניינית, שמקורה הוא בסעיף 9 לחוק המקרקעין, ועל כן סעיף 161 לחוק המקרקעין איננו שולל קיומה של זכות שביושר "תוצרת הארץ". מכוח סעיף 166(ב) לחוק המקרקעין חל על זכות זו של הנתבע חוק המקרקעין אף שזכותו נוצרה לפני תחילתו (ראו: ע"א 1559/99 צימבלר נ' תורג'מן, 29.6.2003).

...

לחייב את הנתבעים בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד. בכתב תשובתו ובסיכומיו טען התובע, כי במידה ובית המשפט יגיע למסקנה כי זכותו של הנתבע בחלקה 30 עדיפה – לצוות על המדינה לפצות את התובע במקרקעין אחרים זהים בשוויים ל- 1/4 הזכויות בחלקה 30 בהתאם להערכת שמאי מוסכם.

יתירה מזו, לא שוכנעתי כי העדר יכולתה של הנתבעת לקיים את פסה"ד בערעור ביחס לחלקה 30 מחייב פיצוי התובע במקרקעין דווקא ולא בכסף.

התוצאה לאור כל המקובץ לעיל, אני קובע כדלהלן: אני מקבל את התביעה ביחס לחלקה 1 גוש 18867 ומורה לנתבעת 1 להעביר לטובת סעיד סמארה 7685/282970 חלקים בחלקה זו. אני דוחה את יתר רכיביה של התביעה.

אני מחייב את התובעים, יחד ולחוד, לשלם לנתבע 2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד סכום כולל בסך 10,000 ₪ (וזאת בשים לב להתנהלותו של ב"כ הנתבע 2 כאמור בסעיף 15 להחלטה מיום 9.12.2021) תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום בפועל.