תחולת הסכם הרחבה על עובדי שמירה

תחולת ההסכמים הקבוציים וצוי ההרחבה בענף השמירה על התובע: המחלוקת היא בשאלה האם צוי ההרחבה בענף השמירה מהשנים 2009 ו- 2014 חלים על התובע בהתייחס לתפקידו כמנהל לקוחות/תפעול באגף האבטחה של הנתבעת.

...

דמי הבראה: משקבענו כי צו ההרחבה משנת 2014 חל על התובע, דין תביעתו ברכיב זה להתקבל באופן חלקי.

סוף דבר: התביעה מתקבלת באופן כזה שעל הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן: שעות נוספות בסך 94,642 ₪; פדיון ימי חופשה בסך 7,412 ₪; דמי הבראה בסך 1,205 ₪; פנסיה בסך 13,240 ₪; קרן השתלמות בסך 11,919 ₪.

תביעת התובע בגין רכיבים– ניכויים שלא כדין והשבת הוצאות בגין השתלמויות וריענונים, נדחית הכל כמפורט לעיל.

תחולת צו ההרחבה הענפי מחודש נובמבר 2014 (להלן – צו ההרחבה) – צו ההרחבה חל על עובדי שמירה ואבטחה ואינו חל על עובדי מטה ובכלל זה מנהלים מקצועיים.

אף טענות המבקשת באשר לתחולת הוראות צו ההרחבה על המשיב ראויות לבחינה, בשים לב בין היתר ללשון צו ההרחבה, לשכרו הגבוה ביחס לשכר אחראי שמירה בסעיף 7(ד) לצוו ההרחבה ולהגדרת תפקידו בהסכם העבודה.

...

דיון והכרעה לאחר בחינת הבקשה והתשובה לה, פסק דינו של בית הדין האזורי והודעת הערעור, החלטתי לקבל באופן חלקי את בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין.

יישום - בהינתן כי נימוקי הערעור בגין העילות העיקריות ראויים לבחינה, מבלי שאקבע מסמרות, מהצד האחד, וכי מאזן הנוחות אינו נוטה באופן מובהק לטובת מי מהצדדים מהצד האחר, ועל מנת להבטיח כי אם ידחה הערעור לא יידרש המשיב למאמצי גביה, אני מורה כי על עיכוב סכום של 100,000 ש"ח כשיעורם היום (להלן – הסכום המעוכב), וזאת בכפוף להפקדת הסכום המעוכב, בין במזומן ובין באמצעות ערבות בנקאית בנוסח מקובל, בקופת בית הדין עד לא יאוחר מיום 27.4.2022 (להלן – המועד הקובע), שאם לא כן תפקע מאליה החלטתי זו ומלוא סכום פסק הדין יעמוד לפירעון.

סוף דבר – הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת באופן חלקי כמפורט בסעיף 10 דלעיל.

המשיב 2 הוא ארגון המעסיקים היציג הבלעדי בענף השמירה והאבטחה החתום על הסכמי עבודה קבוציים ענפיים בענף זה לרבות הסכם אכיפה והסכמים מיוחדים החלים על עובדי אבטחה המועסקים במשרדי הממשלה.

עיקר טענות הצדדים טענות המבקשת החלטות מערך הבקורת אשר התקבלו במסגרת הליכי הבקורת שנערכו למבקשת ביחס לשנת 2019 (סבב 8 לבקורת) וביחס לשנת 2020 (סבב 9 לבקורת) נוגדות וסותרות באופן מפורש הנחיות קודמות שניתנו על ידו במסגרת סבבים קודמים ו/או אינן עולות בקנה אחד עם הוראות הדין והפסיקה ועם הוראות ההסכם הקבוצי הענפי וצו ההרחבה החלים על המבקשת.

...

לא שוכנעתי כי ניתן ללמוד מהעתירה אליה הפנה המשיב כי מצב הדברים שבו למבקשת אין ציון גורם לפגיעה בעיקרון השוויון שכן המדובר במקרה ספציפי ובמכרז קונקרטי אשר תנאיו לא הוצגו.

על כן ומבלי להמעיט בחשיבות הטענות שהעלה המשיב ומאחריותו לשמירת זכויות העובדים, אני סבורה כי הפתרון הראוי למצב שנוצר הוא הותרת הצו הזמני על כנו, תוך בירור מהיר ויעיל של ההליך העיקרי וקבלת הכרעה צודקת ועניינית בפרק זמן קצר.

סוף דבר הבקשה מתקבלת.

הנטל להוכיח תחולתו של הסכם קבוצי או צו ההרחבה, מוטל על הטוען לתחולתו ובעניינינו - על התובע (דב"ע (ארצי) תשן/7-1 אליקים הדי - אוריינט קולור תעשיות צלום (1984) בע"מ, פד"ע כ"ג(1) 045 (1991)).

וראו לעניין זה דבריה של כבוד השופטת דוידוב-מוטולה בפס"ד ס"ע (איזורי ת"א) 22372-06-10 עבד אלקאדר חטיב - יגאל שם טוב (נבו 23.12.2012): "יש לזכור כי הקביעה בדבר "סיכול" אינה אוטומאטית אלא תלויה בכלל נסיבות המקרה, לרבות אורך תקופת ההעדרות, אופי העסק, אופי תפקידו של העובד ומידת חיוניותו, יכולת המעסיק להערך להעדרות העובד מבעוד מועד ולמצוא עובד חלופי, האפשרות לשמור את מקום העבודה עד תום המאסר וכיו"ב (וראו את עב' (ת"א) 2430/09 עאמר מוחמד עאטף - אשר ניב חשמל פלוס, מיום 3.5.11, בו נקבע כי מעצר ובעקבותיו מעצר בית לתקופה בת מספר חודשים לא סיכלו את חוזה העבודה; כן ראו את דמ' (ת"א) 7311/05 גבריאל ביטון – שלומי נחמן, מיום 2.12.07).

...

להלן הפלוגתאות בהן עלינו להכריע במסגרת התביעה העיקרית: א. האם יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי ? האם קיבל התובע הודעה על תנאי עבודה? מתי התחיל התובע לעבוד אצל הנתבע? עד מתי עבד התובע אצל הנתבע? והאם התובע עבד אצל הנתבע בתקופה בה היו לו אישורי מחלה בשנת 2017? מה היה שכרו הקובע של התובע? (האם 5,000 ₪ נטו/5,700 ₪ ברוטו כטענתו או שכר מינימום שעתי כטענת הנתבע)? מה תוקפם של כתבי הויתור עליהם חתם התובע? האם חל על הצדדים צו הרחבה או הסכם קיבוצי בענף העץ? מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין התובע לבין הנתבע והאם זכאי התובע לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת? האם זכאי התובע לחלף הפקדות לקרן פנסיה? האם זכאי התובע להוצאות נסיעה? האם זכאי התובע לדמי הבראה? האם זכאי התובע לפידיון חופשה שנתית? האם זכאי התובע לתשלום בגין שעות נוספות? האם זכאי התובע להפרשי שכר ? האם התובע זכאי לדמי ביגוד? להלן הפלוגתאות בהן עלינו להכריע במסגרת התביעה שכנגד? האם קיבל התובע מהנתבע הלוואות במהלך התקופה בה עבד אצלו והאם נותר חייב לנתבע כספים בגין הלוואות אלו? האם לקח התובע אביזרי פירזול מעסקו של הנתבע והאם עדיין לא שילם בגין אביזרים אלו? האם יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי? לטענת הנתבע, התביעה הוגשה בשיהוי בן שלוש שנים, ואף מבלי שהתובע הקדים פנייה לנתבע.

סוף דבר- משקיבלנו את התביעה בחלקה, הרינו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סכום של 7,500 ₪ בגין אי מסירת הודעה לעובד.

מסכומים אלה, יקזז הנתבע סכום של 12,850 ₪ בגין רכיבי התביעה שכנגד, בהם מצאנו ממש.

הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד- לנוכח התוצאה אליה הגענו, בה התביעה העיקרית נדחתה בחלקה הארי וכך גם התביעה שכנגד, שקלנו שלא לעשות צו להוצאות אולם בסופו של דבר ובשים לב לכך שמצאנו כי לפחות בנוגע לחלק מהרכיבים בחר הנתבע להעלות טענות שהתבררו כלא נכונות בעליל וכן בהינתן כי הנתבע מסר לתובע תלושי שכר מטעים וכן מנע ממנו הפקדות פנסיוניות, על כל המשתמע מכך, החלטנו לחייבו לשלם לתובע גם את הסכומים הבאים: סכום של 2,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

] על פי צו ההרחבה בענף הבניה, התשתיות, צמ"ה, עבודות ציבוריות ושיפוצים מיום 12.10.2015 שהרחיב את תחולת הוראות ההסכם הקבוצי הכללי שמספרו 7020/2015 מיום 29.6.2015 (להלן- צו ההרחבה בענף הבניה) הוראותיו יחולו על עובדים ומעסיקים אלו: "מעסיק- כל מעסיק בתחומי הבינוי ו/או התשתיות ו/או עבודות ציבוריות ו/או הנדסה אזרחית ו/או שיפוצים ו/או צמ"ה לרבות כמנוי בענפים ראשיים 41-43, על ענפי המשנה שלהם, לספר הסווג האחיד לשנת 2011, אשר פירסמה הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה.

] נוכח האמור, משלא הוצגה הודעה על תנאי העסקה, ושעה שמר אסולין אף אישר כי לא היה הסכם בכתב ונוכח המחלוקות שהתגלעו בין הצדדים באשר לתנאי העסקה, כפי שיפורט להלן, אשר יכלו להצטמצם ככל שהיתה הודעה כנדרש - שוכנענו כי יש לקבל רכיב תביעה זה ולפסוק לתובע פיצוי בסך 4,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה.

...

" בענייננו, אנו מקבלים את טענת התובע כי חל על יחסי הצדדים צו ההרחבה בענף הבניה, זאת שעה שפרט להכחשה כללית, לא הוצגה כל טענה בנידון על ידי הנתבעת.

לאור האמור אנו קובעים כי התובע זכאי לתשלום נסיעות החל מחודש 11/15 ועד 1/17 (כולל).

עם זאת, שעה שרכיב זה אינו מופיע בכתב התביעה, אין בידינו לקבלו.

סוף דבר הנתבעת תשלום לתובע בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה בסך 4,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.18 ועד לתשלום בפועל.