תחולת הגדרת "אדם" בסעיף 3 בחוק הגנת הפרטיות על תאגיד

ס' 2 (5) לחוק הגנת הפרטיות קובע כי הפרת פרטיות היא בין היתר– 2(5) העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפירסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכל אם אין הכתב בעל ערך הסטורי ולא עברו חמש עשרה שנים ממועד כתיבתו; לענין זה, "כתב" – לרבות מסר אלקטרוני כהגדרתו בחוק חתימה אלקטרונית, התשס"א-2001; אני ערה למחלוקת אם יש להחיל סעיף זה גם על תאגידים (בשל הגדרת "אדם" למעט תאגיד בחוק הגנת הפרטיות, ס' 3).

...

מסירת הטבלה כפי שנמסרה גם תואמת את הוראות ס' 11 לחוק חופש המידע שזה נוסחו - "היה המידע המבוקש מידע אשר הרשות הציבורית רשאית או חייבת שלא למסרו כאמור בסעיף 9, וניתן לגלות את המידע, ללא הקצאת משאבים בלתי סבירה או הכבדה ניכרת על פעולתה של הרשות, תוך השמטת פרטים, תוך עריכת שינויים או תוך התניית תנאים בדבר דרך קבלת המידע והשימוש בו, תמסור הרשות את המידע בהשמטות, בשינויים או בתנאים המחויבים, לפי הענין; נעשו השמטות או שינויים כאמור, תציין זאת הרשות, אלא אם כן אין לגלות עובדה זו, מהטעמים המפורטים בסעיף 9(א)(1)". חברת החשמל הסכימה לחשוף את תוכן המידע המצומצם שהתבקש.

לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים ביחס אליו במסגרת דיון שהתקיים בפניי, סבורני כי חברת החשמל עמדה בהסדר הדיוני ובהסכמת הצדדים, וכי לא היה מקום להודעת העותרת והתעקשותה להמשיך ולדון בעתירה.

לסיכום 7.1 העתירה נדחית.

. (ב)(6) מידע שהוא סוד מסחרי או סוד מקצועי או שהוא בעל ערך כלכלי, שפרסומו עלול לפגוע פגיעה ממשית בערכו, וכן מידע הנוגע לענינים מסחריים או מקצועיים הקשורים לעסקיו של אדם, שגילויו עלול לפגוע פגיעה ממשית באנטרס מקצועי, מסחרי או כלכלי; בסעיף זה המלה אדם, גם תאגיד במשמע שכן חוק חופש המידע איננו מגדיר את המלה "אדם", ועל כן יש לפנות לחוק הפרשנות תשמ"א 1981 , הקובע בס' 4 שבו כי אדם -אף חבר-בני-אדם במשמע, בין שהוא תאגיד ובין שאינו תאגיד.

ראו גם בהצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 9), התשס"ו-2005 (ה"ח 230 כ' בכסלו התשס"ו), עמוד 231: "חוק הגנת הפרטיות נועד, ככלל, להגן על הזכות לפרטיות של בני אדם ולא של תאגידים" (הערה: מאז חקיקתו, סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות לא חל על תאגידים, וההוספה של סעיף 23ב לעניין זה היא משנת 2005, היא שנת הגשת העתירה המנהלית, מושא ההליך).

אשר על כן, גם אם ביחס לשאלה החוקתית הנ"ל – הדיעות עדיין חלוקות, נראה כי בהקשר שלנו אין מניעה לקבוע כי מחזיקי נכסים שהם תאגידים אינם עלולים להפגע ממסירת המידע, שכן לא עומדת להם הזכות לפרטיות, בהתאם לסעיפים 2 ו-23ב לחוק הגנת הפרטיות (והרי חוק חופש המידע מפנה לחוק הגנת הפרטיות בסעיף 9(א)(3) שבו).

...

לסיכום 6.1.

העתירה מתקבלת בחלקה.

ברוח הפתרון שהציע כב' המשנה לנשיאת השופט מלצר בעניין שנרום, אני קובעת כדלקמן: המשיבה תעביר לעותרת בתוך 14 יום מהיום דיסק או פלט מחשב הכולל טבלה המרכזת את האופן שבו סיווגה את המפעלים המתחרים לצורכי ארנונה, בכל אחת מבין השנים 2019-2015 וזאת ככל הנוגע לסיווג הכללי, גם אם הוא מעורב.

בכתב התביעה נטען כי השמוש בקולה של התובעת והתנהלות הנתבעות בהקשר זה מקימות עילות תביעה בשל "הפרת הסכם, הטעה, הפרת זכות יוצרים, עשיית עושר ולא במשפט, פגיעה בפרטיות, רשלנות ועוולות  נוספות" (סע' 3 לכתב התביעה).

"ביצוע" הוא "ביצוע של יצירה ספרותית, אמנותית, דרמאטית או מוסיקלית, על ידי מבצע". חוק זכויות מבצעים אמנם אינו מגדיר "יצירה ספרותית, אמנותית, דרמאטית או מוסיקלית", "אך מטבע הדברים מתבקשת פרשנות התואמת את פרשנות המושגים המקבילים בחוק זכות יוצרים. ואכן, זו הייתה כוונתה של אמנת רומא" (טוני גרינמן זכויות יוצרים (מהדורה שלישית 2023) (גרינמן), עמ' 1119).

מאליו אתה אומר כי אם השמוש בקולה של התובעת ניכנס בגדר ההסכמים, אין תחולה לסעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות ואם השמוש בקולה של התובעת נעשה תוך הפרת ההסכמים, מקום הדיון הטבעי הוא בדיני החוזים.

סוף דבר: חרף סימני השאלה והקשיים הלא מבוטלים הניצבים בדרכה של התובעת, באתי לכלל מסקנה כי אין מדובר באחד מאותם מקרים חריגים בהם יש לחייב תובע שאינו תאגיד ואינו מתגורר מחוץ לתחום השיפוט, להפקיד ערובה להוצאות כתנאי לבירור תביעתו.

...

המשך הדיון להלך נעשה על רקע מסקנה זו. טענת התובעת לפגיעה בפרטיות נסמכת על סעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (חוק הגנת הפרטיות).

סוף דבר: חרף סימני השאלה והקשיים הלא מבוטלים הניצבים בדרכה של התובעת, באתי לכלל מסקנה כי אין מדובר באחד מאותם מקרים חריגים בהם יש לחייב תובע שאינו תאגיד ואינו מתגורר מחוץ לתחום השיפוט, להפקיד ערובה להוצאות כתנאי לבירור תביעתו.

הבקשה נדחית.

לטענת המבקשת 3 הנה רשאית להצטרף להליך וזאת מאחר ומשמעות "אדם" כמשמעותו בחוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 (להלן: "חוק הטרדה מאיימת"), הוא כמשמעות המונח בסעיף 4 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, הכוללת תאגיד, וזכותה של המבקשת 3 להגן על ביטחונם האישי של עובדיה.

המשיב טוען כי בכל מקרה הנו מוגן על פי סעיף 4(ג) לחוק הטרדה מאיימת אשר מחיל את סעיפים 18(2)(ב) ו- 18(3) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, אשר מגנים מפני טענה להטרדה כאשר מדובר ב"חובה חברתית" או "בעיניין צבורי", כך לגבי הארוע ביום 4.7.23 וכך גם לגבי הטענה לפרופילים פקטביים דבר האסור לפי החלטות יו"ר ועדת הבחירות המרכזית.

במסגרת האמורה יש לציין, כי אמנם, כפי שמציינים המבקשים, קיימים פסקי דין בערכאות הדיוניות שהכירו בזכותו של תאגיד להגיש הליך לפי חוק הטרדה מאיימת, וזאת בהסתמך על הגדרת "אדם" בחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, אלא שבניגוד לאותם פסקי דין, קיימים פסקי דין אחרים בערכאות הדיוניות אשר קבעו להיפך, בקביעה כי חוק הטרדה מאיימת מטרתו נועדה להגן על אדם בשר ודם ולא על יישות משפטית (ראה למשל: ה"ט (שלום רחובות) 43927-10-22 אפי נכסים בע"מ נ' שינפלד [ניתן ביום 26.10.2022] והאסמכתאות שם; ה"ט (שלום ת"א) 4381-04-12 קרן גימלאות של עורכי דין בישראל בע"מ נ' גרינברג [ניתן ביום 23.4.2012]; ה"ט (שלום חיפה) 51822-03-18 קבוצת אריאג בע"מ נ' גבאי [ניתן ביום 25.3.2018]; ה"ט (שלום קריות) 5246-06-17 קוי הגליל שירות מוניות סדיר בע"מ נ' לסרי [ניתן ביום 4.6.2017]).

כך גם הוגבלה זכות המחאה הפוליטית לגבי מיקומה, כאשר עלולה המחאה היתה לפגוע גם בפרטיותם של אנשים נוספים, וכך הוגבלה המחאה ליד מרפאות להפלות על מנת להגן על פרטיותן של המטופלות (ראה למשל: Reference by the Attorney General for Northern Ireland – Abortion Services (Safe Access Zones) (Northern Ireland) Bill [2023] 2 W.L.R. 33 ).

ראשית, מסכים אני עם המשיב, כי בהחלט קיים עניין צבורי בבירור השאלה האם נעשה שימוש על ידי המבקשת מס' 1 כעובדת עיריה בפרופיל פקטבי במסע הבחירות של ראש העיר, ועל כן ייתכן כי מדובר בביטוי מוגן על פי סעיף 18(3) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (ראה: תב"כ 8/21 שחר בן מאיר נ' מפלגת הליכוד [ניתן ביום 27.2.2019]).

...

המחוקק בסעיף 4(ד) לחוק הטרדה מאיימת, העניק במקרים שיש אינטרס ציבורי ליועץ המשפטי לממשלה את האפשרות לבקש צו למניעת הטרדה מאיימת, כמו גם לנפגע עצמו, ואין לאפשר לרשות הציבורית עצמה לתבוע צו מעין זה, במקום היועץ המשפטי לממשלה.

המסקנה הינה כי דין בקשתה של המבקשת מס' 1 למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, להידחות.

למרות האמור, באשר לדרך בה המשיב וחברו ביצעו את השאלות למבקש מס' 2, אני סבור כי המגע עם המבקש מס 2 היה צמוד מדי ללא מרווח מספיק למבקש מס' 2.

אין זה מובן מאליו שהוראות חוק הגנת הפרטיות חלות על תאגידים.

סעיף 3 לחוק קובע את הגדרת המונח "אדם" כך "'אדם' – לענין סעיפים 2, 7, 13, 14, 17ב, 17ג, 17ו, 17ז, 23א, 23ב ו-25 – למעט תאגיד". המחוקק ביקש איפוא להחריג את התאגיד, ולקבוע כי לא כל פגיעה בפרטיותו מהוה, בהכרח, הפרה של חוק הגנת הפרטיות.

...

נראה לי כי העקרונות והניתוח שנעשה בהחלטה זו אמורים ליישב את המחלוקות ביחס לרשימת המסמכים שנמסרה על ידי המבקשים.

לא השתכנעתי שצריך לפסול אותם בגין הטענות מסוג זה. כאן מקובלת עלי עמדת המשיבים כי הטענות לגבי עריכה של מסמכים שונים, צריכה לקבל משקל נמוך שעה שהעותקים המקוריים מצויים בשליטתם של המשיבים, והם יכלו לבצע השוואה בעניין זה, ולהציג ממצאיהם.

התוצאה דין הבקשות להתקבל.