תחולה רטרואקטיבית של הלכה חדשה

ההלכה בעיניין תחולתו הרטרואקטיבית של הלכה חדשה הוזכרה אך לאחרונה בפס"ד שניתן בבר"מ 1245/15 הועדה המקומית גבעתיים נ. נווה שוסטר בע"מ (פורסם באתרים המשפטיים ביום 16.12.19) "בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי נקודת המוצא לדיון בתחולתה של הלכה חדשה היא כי זו חלה הן פרוספקטיבית (כלפי העתיד) והן רטרואקטיבית (כלפי העבר). לצד זאת, נקבע כי במקרים חריגים, כאשר קיים אינטרס הסתמכות לגיטימי ומשמעותי הראוי להגנה, ניתן יהיה לסטות מכלל זה לשם עשיית צדק וזאת נוכח מכלול השיקולים הרלוואנטיים לאותו עניין. עוד נקבע כי בקיומה של הסתמכות משמעותית אין די, אלא נידרש כי יהא זה מצב שבו לא ניתן לענות על אינטרס ההסתמכות באמצעות הגנות הלקוחות מדינים אחרים (ראו: רע"א 8925/04 סולל בונה ביניין ותשתיות בע"מ נ' עיזבון אלחמיד [פורסם בנבו] (27.2.2006) (להלן: הילכת סולל בונה); דנ"א 3993/07 פקיד שומה ירושלים 3 נ' איקאפוד בע"מ [פורסם בנבו] (14.7.2011); ע"א 6407/14 הועדה המקומית לתיכנון ובניה כרמיאל נ' מסרי, [פורסם בנבו] פסקות 116-115 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן (24.5.2018). ראו עוד: ע"א 1013/15 מדינת ישראל – משרד הפנים נ' מלול, [פורסם בנבו] פסקות 15-9 (1.11.2016)). בסיכומו של דבר, הנטל המוטל על המבקש שלא להחיל הכרעה שיפוטית באופן רטרואקטיבי, הוא כבד (ראו: עע"ם 7335/10 קצין התגמולים – משרד הביטחון נ' לופו, [פורסם בנבו] פסקה ס' (29.12.2013))". בכל מקרה, מושכלות יסוד הן כי אין המדובר בזכויות מוקנות אלא אך בזכויות המרביות שרשאית ועדה מקומית ליתן במסגרת בקשה להיתר מכוח תמ"א 38, כך שהועדה רשאית לסטות מהן, בהתאם לדין, לרבות לפי סעיף 22 לתמ"א ורשימת השיקולים המעוגנת בו. ברי כי לא מוטלת על הועדה המקומית החובה להעניק את מלוא הזכויות האפשריות, אלא לשוות לנגד עיניה בין היתר את הזכויות המרביות שהסמכות מקנה לה, לא על מנת להתיר את מלוא הזכויות, אלא על מנת לקבל החלטה מושכלת, הוגנת וסבירה בנסיבות העניין.

...

"משך החיים" של הוראות המעבר, אף אם היה להן תוקף כלשהו, אינו עולה על שנה לכל היותר, החל מיום 3.11.15 ועד לפרסום תיקון 3א בשלהי שנת 2016, אשר בסופו של דבר לא אימץ את הנחיית המעבר אלא את גישת הקומה הקיימת.

מקובלת עלי טענת העותרת כי וועדת ערר לא דנה בהיקף הבניה המותרת במקרקעין נשוא העתירה.

סוף דבר בהינתן כל האמור לעיל, העתירה נדחית.

לאור טענות הצדדים עלי ליתן החלטתי, ואקדים ואציין כי אינני מקבל את טענת הנאמן לפיה אין ל"הילכת לשצ'נקו" תחולה רטרואקטיבית , וכפי שנקבע לא אחת "....נקודת המוצא לדיון בתחולתה של הלכה חדשה היא כי זו חלה הן פרוספקטיבית (כלפי העתיד) והן רטרואקטיבית (כלפי העבר). לצד זאת, נקבע כי במקרים חריגים , כאשר קיים אינטרס הסתמכות לגיטימי ומשמעותי הראוי להגנה , ניתן יהיה לסטות מכלל זה לשם עשיית צדק וזאת נוכח מכלול השיקולים הרלוואנטיים לאותו ענין . עוד נקבע כי בקיומה של הסתמכות משמעותית אין די , אלא נידרש כי יהא זה מצב שבו לא ניתן לענות על אינטרס ההסתמכות באמצעות הגנות הלקוחות מדינים אחרים ... בסיכומו של דבר, הנטל המוטל על המבקש שלא להחיל החלטה שיפוטית באופן רטרואקטיבי, הוא כבד..." (בר"מ 1245/15 הועדה המקומית לתיכנון ובנייה גבעתיים נ' נוה שוסטר בע"מ (16.12.19), פסקה 46).

...

לאור כל האמור נותר לבחון את טענתו האחרונה של הנאמן לפיה החלתה של הלכת "לשצנקו" מותנית גם בכך שהחייב בו מדובר נעדר כושר השתכרות לחלוטין , ואכן טענה זו מבוססת על קביעת בית המשפט ב"הלכת לשצ'נקו" (פסקה 18) לפיה: "קושי מסוים עלול להתעורר במצבים חריגים שבהם החייב בעל כושר השתכרות בלתי ממומש, ומתקיים מכספי הגמלה בלבד. אמנם, השתת תשלום חודשי במצב זה מובילה, על פני הדברים, לגריעה מכספי הגמלה, בין אם החייב בעל כושר השתכרות, בין אם לאו. דא עקא, שעל החייב בהליך פשיטת רגל מוטלת חובה למצות את פוטנציאל השתכרותו, וזאת כחלק מחובתו להתנהל בתום לב במסגרת ההליך......הלכה פסוקה היא, כי אי-עמידה בחובה זו עלולה להוביל לביטול הליך פשיטת הרגל כולו.....משאלו הם פני הדברים, דומה כי ניתן להטיל על החייב צו תשלומים במצבים כגון דא. אם יעמוד במריו, ימנע ממיצוי כושר השתכרותו, ולא ישא בצו התשלומים כסדרו – יוביל הדבר לא לחיובו בתשלום העתי מתוך כספי הקצבה, כי אם לביטול הליך פשיטת הרגל". במקרה שלפנינו הן החייבת והן בעלה עברו כבר את גיל הפרישה (ראו דברי ב"כ החייבת בעמ' 2 לפר' מיום 8.1.18 שורה 6),ובהיקש מדיני הנזיקין (ראו לדוגמא ע"א 7942/99 עיזבון המנוח צבי אבני ז"ל נ' ביטוח ישיר אי די אי לביטוח בע"מ פ"ד נה(2) 511 ,פסקאות 4-5 לפסק דינו של השופט אור) ודינים אחרים, אני סבור כי ככלל חייב המגיע לגיל פרישה יחשב בהעדר נתונים מוכחים לסתור, כמי שאיננו בעל כושר השתכרות.

לפיכך , אני סבור כי החייבת זכאית לכאורה לקבלת צו הפטר לאלתר , אלא שאני סבור כי יש מקום למתן זכות טיעון גם לנושה יהודה גרניט אשר הגיש התנגדות בשעתו לבקשת החייבת לקבלת צו הפטר לאלתר , ביום 23.1.2018 .

לפיכך אני מורה לחייבת להמציא את החלטתי זו לנושה יהודה גרניט בכתובת המצוינת בתגובה שהוגשה על ידו במסירה אישית , והחייבת תגיש אישור מסירה עד ליום 31.7.2020.

מעבר לכך, בית המשפט העליון קבע תחולה רטרואקטיבית של הלכה חדשה בדיני ההתיישנות שהיו לה השלכות על אלפי תיקים (אמור בע"א 1326/07 ליאור המר - פרופ' עמי עמית ואח' (28.5.2012)).

...

בתיק לא התקיים דיון הוכחות והתובעת לא נחקרה על מסמכים אלו ומשכך גם לא ניתן לקבל את המסקנה שהנתבע רוצה להסיק מהמסמכים הללו, כביכול האמור מוכיח כי התובעת נקטה בהליכים שונים והייתה מסוגלת לטפל בענייניה באותן שנים, שעה שכאמור לא ברור מי בפועל עמד מאחורי הגשת התביעות ובכלל זה טיפל וערך אותן (האם התובעת או גורם אחר).

משכך סבורני כי חוות הדעת אינה לוקה בחסר ואין מקום להסיק מאותם מסמכים את המסקנות שהנתבע מבקש להסיק.

במקרה דנן הגעתי לכלל מסקנה כי מתקיימים טעמים מיוחדים נוכח נסיבותיו המיוחדות של המקרה ובכלל זה מצבה הרפואי, קוגניטיבי ונפשי של התובעת בשנים הרלבנטיות – מצב שיצר נסיבה אובייקטיבית שלא אפשרה את הגשת התביעה במועד (כפי שנקבע על ידי המומחה), חלקו של הנתבע באי הגשת התביעות עקב טעות באופן יישום החוק על ידו עת דחה את התביעות שהוגשו לו וכן היות התובעת חלק מקבוצה מוחלשת המתקשה במימוש זכויותיה.

על כן, ובשל עיקרון סופיות הדיון, שאלת התחולה הרטרואקטיבית של הלכה חדשה אינה מתעוררת כלל במקרה זה, בדיוק כשם שהיא אינה מתעוררת לגבי תיקים אחרים שכבר הסתיימו בפשרה או בפסק דין חלוט לפני שניתנה הילכת אטינגר" (פסקה 1.

...

תוכן עניינים מבוא 1 רקע והליכים קודמים 1 התכניות החלות על המקרקעין 2 הליכים ומגעים קודמים בין הצדדים 2 תמצית טענות הצדדים בת"א 51962-05-15, בתביעה ובתביעה שכנגד 7 התביעה העיקרית 7 טענות התובעות, בפירוט 8 כתב ההתחייבות 8 תחולת ההלכות בעניין בלוך ובר יהודה באופן רטרואקטיבי 9 אף אם לא היה מקום לחייב את הנתבעות בתשלום היטל השבחה, מששולם - אין להורות על השבתו 10 כתב ההגנה והתביעה שכנגד 10 כתב ההתחייבות 11 אין להחיל את הלכת בלוך והלכת בר יהודה רטרואקטיבית 12 התובעות חייבות היו להשיב את הכספים שגבו בגין היטל השבחה זה מכבר 13 אין מקום לפטור את התובעות מחובת ההשבה 13 עיקר הטענות בתביעה שכנגד 14 דיון והכרעה בתביעה ובתביעה שכנגד 15 האם ההלכה שנקבעה בפסקי הדין בלוך ובר יהודה צריכה לחול על ענייננו? 17 חבות בהיטל השבחה מכוח כתב ההתחייבות? 22 האם ניתן לקבל את טענת התובעות ולעשות שימוש בכתב ההתחייבות על מנת לחייב את הנתבעות בתשלום היטל השבחה בגין מגרשים 8 - 11 ו- 12? 23 טענת התובעות לשיהוי בהעלאת טענת הנתבעות לכפיה 23 האם כתב ההתחייבות חוקי, בהתחשב בהלכת דירות יוקרה? 24 האם יש לאכוף את כתב ההתחייבות, או - לחילופין - לפטור את הנתבעות מהשבה, חרף אי החוקיות? 30 האם יש לפטור את התובעות מהשבה בשל נימוקים אחרים שהועלו? 33 "הגנת התקציב" 34 היעדר ניקיון כפיים מצד התובעות 36 סיכום לגבי התביעה והתביעה שכנגד 37 הערעור המנהלי - עמ"נ 933-10-15 38 רקע ותזכורת 38 טענות המערערת 39 טענות המשיבות 39 תשובת המערערת 41 דיון והכרעה בערעור המנהלי 41 טענת השיהוי 41 טענה בדבר קיומו של מעשה בית דין והיות השומה חלוטה 43 השימוש בפרוגרמה: שאלה משפטית או שאלה עובדתית? 44 האם רשאי היה השמאי המכריע לקבוע שומתו גם בהתבסס על הפרוגרמה? 45 סיכום לעניין הכרעות בית משפט קמא בעמ"נ 50 ההוצאות שנפסקו בבית משפט קמא 50 סוף דבר 51 בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 51962-05-15 ועדה מקומית לתכנון המרכז ואח' נ' נתנאל גרופ בע"מ ואח' מבוא לפניי שלושה תיקים הנדונים במאוחד, ואלה הם: בת"א 51962-05-15 עסקינן בתביעת הוועדה המקומית לתכנון ובניה מצפה אפק והמועצה המקומית באר יעקב [בהתאמה - הוועדה המקומית, המועצה המקומית וביחד - התובעות; הנתבעות שכנגד], נגד נתנאל גרופ בע"מ [נתנאל] ושיכון ובינוי נדל"ן (השקעות בייזום) בע"מ [שו"ב] [ביחד - הנתבעות; התובעות שכנגד], שעניינה חיוב הנתבעות בהיטל השבחה, ולחילופין הצהרה כי אינן זכאיות להחזר מה ששילמו זה מכבר (בין 2008 - 2010 שילמו 2,740,059 ₪) כפי שיפורט בהמשך; תביעה שכנגד שהגישו נתנאל ושו"ב נגד הוועדה המקומית והמועצה המקומית, שעניינה דרישה להשבת הכספים שנתנאל ושו"ב שילמו על חשבון היטל השבחה, שהתברר, לטענתן, שאין הן חייבות בו [ביחס למגרשים 8 - 11 נוכח מעמדן כ"בנות רשות").

סיכום לעניין הכרעות בית משפט קמא בעמ"נ לנוכח כל האמור, צדק בית משפט קמא בכל קביעותיו בפסק הדין השני, ואין מקום להתערב בהן.

משכך, דין הערעור להדחות.

סוף דבר התביעה בת"א 51962-05-15 - נדחית.

התובעת טענה כי קיימת במקרה דנא סמכות לבית משפט זה לפסוק גם בעיניין הפצוי המוסכם, לאור המגמה בפסיקה לצמצם את הקף תחולתה של הילכת עקריש והעקרונות המקובלים בדבר תחולה רטרואקטיבית של הלכה חדשה.

...

מהמקובץ עולה, לטענת התובעת, כי מימשה כדין את זכות הרכישה על פי סעיפים 11.2-11.4 להסכם ולכן יש לאכוף על הנתבעים את מכירת הנכס בשווי הקבוע בהסכם וכן למנות כונס נכסים לשם כך. עוד טוענת התובעת כי דחיית תביעת הביטול מהווה מעשה בית דין והנתבעים מנועים מלטעון כנגד תוקפו של ההסכם.

סוף דבר ניתן צו המצהיר כי ההסכם לרבות זכות הרכישה שבו תקף, וניתן צו לאכיפת זכות זו. סכום המכר הינו 570,000 ₪, בהתאם לאמור בהסכם, בניכוי סכום ההלוואה בסך 88,000 ₪.

תביעת התובעת לפיצוי מוסכם נדחית.

נוכח כלל הנסיבות, הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 45,000 ₪.