תושבי יהודה ושומרון בסמכות בית הדין לעבודה

לטענת הנתבעת, מאחר והתובעים הנם תושבי יהודה ושומרון, מיריחו ומאחר ומקום עבודתם, על פי כתב התביעה, הוא באיזור התעשיה במישור אדומים, סמוך לירושלים והואיל ומדובר בתביעה בגין עבודתם, הרי שסמכות השיפוט המקומית היא של בית הדין האיזורי לעבודה בירושלים.

...

לחילופין, יש לדחות את הבקשה לגופה, כאשר בעניינם של התובעים חלה תקנה 5 לתקנות שכן מקום ביצוע עבודתם ו/או מקום עבודתם נמצאים מחוץ לתחום השיפוט של בתי הדין לעבודה.

דיון והכרעה אקדים ואציין כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה להעביר את הדיון בתביעה בשל חוסר סמכות מקומית ו/או מטעמים של נוחות בעלי הדין.

סוף דבר - לנוכח האמור לעיל ובשים לב לטענות התובעים וחרף טענות הנתבעת הריני מורה על דחיית הבקשה להעברת התביעות לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים.

התובע טען בתגובתו מיום 29.10.2017, בתמצית, כדלקמן: הנתבעת לא טירחה להתעמק בבדיקת המצב המשפטי, וזאת משעה שהיא יצאה מנקודת הנחה מוטעית ולפיה היישוב ברקן מצוי בתחום שיפוטו של מחוז ירושלים; למרות החלטת בית הדין מיום 25.10.2017, אשר הסבה את שימת ליבה של הנתבעת למצב המשפטי, כאשר הנתבעת התבקשה לשקול מחדש את בקשתה, הנתבעת עמדה על בקשתה המוטעית; התובע הנו תושב הרשות הפלסטינאית, וגם הנתבעת אינה חולקת על כך שמקום העבודה ומקום ביצוע העבודה הנו בשטח איזור יהודה ושומרון, וגם איזור מפעלה נמצא גם כן באיזור יהודה ושומרון; היישוב ברקן ואיזור יהודה ושומרון אינם נמצאים תחת סמכותו המקומית הייחודית של אף אחד מבתי הדין בארץ; תקנה 5 לתקנות סדרי הדין בבית הדין, היא ההסדר החקיקתי הרלוואנטי לענייננו.

...

משאלו הם פני הדברים, וחרף המבוקש על ידי הנתבעת סבורני כי יש לדחות הבקשה להעברת מקום הדיון בתובענה מבית הדין האזורי בירושלים, המועדף על ידי התובעים.

לסיכום – דין בקשת הנתבעת להעברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, מטעמי חוסר סמכות מקומית לבית דין זה, להידחות.

רקע כללי בבסיס הבקשה עומדות תביעות המבקשים הנובעות מיחסי עובד מעסיק, מכח חוקי המגן וצוי ההרחבה, המגיעות להם לטענתם כאשר בתאריך 4/8/19 דחה ביה"ד את בקשת המשיבה להעביר את הדיון בתביעות לבית הדין האיזורי לעבודה בירושלים מאחר ולטענתה, המבקשים הנם תושבי יהודה ושומרון, מיריחו ומאחר ומקום עבודתם, על פי כתבי התביעה, הוא באיזור התעשיה במישור אדומים, סמוך לירושלים והואיל ומדובר בתביעות בגין עבודתם.

תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן: "התקנות") קובעת כדלקמן: "בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי ו/או לעיון במסמכים אם היה סבור שיש צורך בכך, כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות". נוכח הסמכות הרחבה שהוענקה לבתי הדין בסוגיות גילוי ועיון במסמכים, נפסק כי יש מקום להשתמש בסמכות זו בזהירות, תוך עריכת איזון בין האינטרסים השונים העומדים על הפרק, ובעיקר בהיתחשב בנזק שייגרם לכל אחד מהצדדים, ולצדדים שלישיים מגילוי או גילוי המסמך.

...

יש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקשים בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ. התייחסות לתגובה להלן הטענות שהעלה ב"כ המבקשים בהתייחסותו לתגובה: ראשית, ובהתאם לפסיקה, נקודת המוצא לדיון בהליך גילוי ועיון מסמכים היא גילוי הדדי מירבי ורחב של ראיות הצדדים כאמצעי להגברת היעילות וההגינות הדיונית וככלי לשיפור יכולת בית המשפט לחשוף את האמת.

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, כפי שנטענו, בבקשה, בתגובה,בהתייחסות, וכן לאחר שנתתי דעתי לרכיבי התביעות ולמפורט בכתבי הטענות, לרבות טענת המשיבה בכתב הגנתה בנוגע לכך שמשך שנים רבות היא ניהלה את מערכת השכר שלה באופן ידני עד שבעקבות שריפה שפרצה במפעל בסוף שנת 2012, שאז נשרף העסק ונגרמו לו נזקים כבדים, החל משנת 2013 היא עברה לנהל את מערכת השכר שלה באופן ממוחשב וכן לאחר שבחנתי את הדברים בראי הפסיקה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, באופן חלקי וזאת כמפורט להלן: בקשר לעותק ממלוא תלושי השכר ודוחות השעות של המבקשים וכן עותק ממלוא טפסי 161 שלהם - הריני מחייבת את המשיבה להמציא למבקשים העתק מכל תלושי שכרם ודו"חות השעות שלהם וטפסי 161 שהוצאו להם וזאת החל משנת 2013 שאז לטענתה עברה לנהל את מערכת השכר שלה באופן ממוחשב.

לסיכום באת כח המשיבה תמציא לידי ב"כ המבקשים, בהקדם ולא יאוחר מיום 18/6/20 את מלוא תלושי השכר ודוחות השעות של המבקשים וכן עותק ממלוא טפסי 161 שלהם - כולם החל משנת 2013.

לעמדת המשיבים לבית הדין אין כל סמכות לידון בהודעה לצד שלישי אותה בכוונת המבקשת להגיש, שכן עילה זו - שנוסחה על ידי המבקשת כהתרשלות של הצד השלישי אשר לא הוציא הנחיות לחברות הביטוח והורה להן לבטח עובדים פלשתיניים – אינה בסמכותו הענינית של בית הדין לעבודה (ר' סעיפים 10-6 לתגובה).

בתשובתה ציינה המבקשת, כי יש לאפשר לה לשלוח הודעות צד ג' חרף שלב הדיון המתקדם בו מצויה התובענה וזאת לאור הנסיבות המיוחדות של ההליך שבפנינו וההשלכות של הכרעה בסוגיה זו של זכאות תושבי הרשות הפלסטינאית העובדים בישראל להסדר פנסיוני על כל תושבי הרשות המועסקים בישראל או באיזורי יהודה ושומרון ומעסיקיהם (ר' סעיף 8 לתשובה).

...

משכך אני מורה למבקשת להגיש חוות דעת אקטוארית מטעמה עד לא יאוחר מיום 28.5.2018.

משרד האוצר ומשרד המשפטים יגישו עמדתם בשאלות המפורטות להלן וזאת בתוך 60 ימים ממועד המצאת החלטתי זו לידיהם: 35.1 האם מוטלת היתה על המבקשת/הנתבעת חובה לערוך למנוח, תושב הרשות הפלסטינית, הסדר פנסיוני מקיף, הכולל כיסוי למקרה פטירה ושאירים.

המבקשת תמציא הודעה לבית הדין עד לא יאוחר מיום 24.4.2018 בצירוף אסמכתא על המצאת החלטתי זו למשרדי הממשלה הנזכרים.

לצד זאת, שאלת התחולה האקסטרה-טריטוריאלית של חוקי היסוד על מי שאינם ישראלים, המצויים בשטח הנתון לתפיסה לוחמתית, הושארה שם בצריך עיון (חריג לכך ניתן למצוא בהחלת משפט העבודה הישראלי על פלסטינאים המועסקים על-ידי מעבידים ישראלים, בישובים ישראלים באיו"ש: בג"ץ 5666/03 עמותת קו לעובד נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד סב(3) 264 (2007)).

על רקע זה, מובנים דברי בית המשפט, בהערת אגב, כי "כמובן איננו קובעים דבר באשר למעמד המשפטי של חבל עזה לאחר ההיתנתקות. גם אם התפיסה הלוחמתית של ישראל בו נסתיימה כטענת המדינה, אין צידוק לשיחרור גורף מאחריותה בנזיקין". דומה, כי לוּ היתה עומדת לנגד עיני בית המשפט תמונת המצב הנוכחית – העימות המזוין, ארוך-השנים, בין ישראל לבין רצועת עזה – היה מגיע אף הוא למסקנה, כי מחמת שינוי מצבה של רצועת עזה לרעה, הרי שיש ליתן יחס שונה לתביעות תושבי עזה, בשונה מתושבי יהודה ושומרון.

משכך, ובנגוד לאיזור יהודה ושומרון בו המדינה עודנה מפעילה סמכויות שיטוריות (ראו: עניין עדאלה), קיים טעם שלא לבחון במסגרת כל הליך נזיקי המוגש על ידי תושב הרצועה נגד המדינה, בגין ארוע הקשור באופן הדוק לעימות, האם הנזק לו הוא טוען נגרם כתוצאה מפעולה מלחמתית.

...

מכל מקום, סוגיה זו איננה מתעוררת במקרה דנן, ומשכך אין צורך להכריע בפרשנות סעיף 5ב(א)(1) לחוק במסגרת הליך זה. סוף דבר: אף לשיטתי דין הערעור שלפנינו להידחות, שכן כאשר מדובר בתביעה נזיקית של תושב עזה נגד מדינת ישראל, המתייחסת לאירוע המקיים זיקה הדוקה לעימות מול רצועת עזה, כפי שהדבר במקרה בו עסקינן, מקובלת עלי מסקנתו של חברי, השופט סולברג, כי הסדר הפטור מאחריות כלפי תושבי עזה, המעוגן בסעיף 5ב(א)(1) לחוק, עומד במבחני פסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

המשנה לנשיאה (בדימוס) נ' הנדל: אני מסכים עם חברי, השופט נ' סולברג, כי דין הערעור להידחות.

בהתאם, סבורני כי דין הערעור להידחות.