לפיכך, אין לקבוע את מעמדו של תושב מזרח ירושלים באופן בלעדי על יסוד מיקום בית מגוריו – בתוך או מחוץ לקו הגבול המוניציפלי של ירושלים, שנקבע לפני למעלה מחמישים שנה - תוך היתעלמות מהסיטואציה הייחודית של תושבי מזרח ירושלים, ותוך היתעלמות מהשינויים שחלו מאז שנקבעה ההלכה שלפיה השאלה המכרעת לבחינת התושבות היא מקום המגורים, ובראשן בניית גדר ההפרדה – אשר גרמה לשינוי מהותי במירקם החיים ולשינוי מהותי בזיקות ובקשרים בין תושבי מזרח ירושלים המתגוררים ממערב לגדר לבין התושבים והשירותים באיזור, גם אם השטח שבו הם מתגוררים אינו נכלל בשטח המוניציפלי של ירושלים (ראו לעניין זה רמון, ע' 256 עד 262).
...
להסרת ספק אדגיש, כי אין בקבלת תביעת המערערים לאי שלילת מעמדם כ"תושב" משום ייחוס משמעות מדינית לגדר ההפרדה, בניגוד לפסיקתו של בית המשפט העליון, וכמובהר החלטתי מתייחסת למערערים ונסיבותיהם, אשר אחת מהן היא מגורים בצדה המערבי של הגדר, עת לדעתי בקביעה אם יש מקום לשלול את התושבות מהמערערים שעברו להתגורר בשטח המיוחד, אין להתעלם מהשלכות בניית גדר ההפרדה.
סוף דבר: בשל מכלול הנסיבות הקונקרטיות במקרה הנדון: היותם של המערערים תושבי ירושלים ובעלי מעמד של תושב במשך שנים על המשמעות הנגזרת מכך; היותם של המערערים בעלי רישיון לישיבת קבע ונושאים תעודות זהות ישראליות; הזיקות המשמעותיות המצביעות על כך שמרכז חייהם של המערערים הוא בירושלים; מגוריהם של המערערים בצד המערבי של גדר ההפרדה על ההשלכות הנובעות מכך - אין לשלול מהם את מעמד התושבות רק נוכח העתקת המגורים לשטח המיוחד בשכונת הדואר, מעבר לקו המוניציפאלי של ירושלים.
סוף דבר
על דעת רוב חברי המותב – הנשיא (בדימוס) יגאל פליטמן, הנשיאה ורדה וירט-ליבנה ונציג ציבור (מעסיקים) מר דן בן חיים, וכנגד דעתם החולקת של השופטת לאה גליקסמן ונציג ציבור (עובדים) מר אמיר ירון - הערעור נדחה מהטעמים המפורטים בחוות דעתה של הנשיאה ורדה וירט-ליבנה.
