תורת המיקרו-טראומה בתאונות עבודה

לפנינו תביעה של התובעת ובה היא מבקשת להכיר בה כמי שנפגעה - לפי תורת המקרוטראומה - בתאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה – 1995 (להלן – החוק) אשר גרמה נזק למרפק ימין, לגב ולצוואר.

הפגימות הרפואיות לא נגרמו כתוצאה מסדרה של פגיעות זעירות על פי תורת המיקרו טראומה אין כאן פעילות כטפטוף מים על הסלע עד ליצירת שקע באבן.

...

לא מצאנו כל יסוד לפסילת חוות הדעת.

לאור האמור, משחוות הדעת קובעת כי אין קשר סיבתי משמעותי בין התנאי העבודה לבין הליקויים הנטענים – דין התביעה להידחות.

סוף דבר - התביעה נדחית.

זוהי תביעה של התובע להכיר בו כמי שנפגע, לפי תורת המיקרוטראומה, בתאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק") אשר גרמה נזק לצווארו.

לא היה אירוע טראומתי מיוחד בעבודתו.

...

לסיכום: לאחר עיון בחוות דעתו של ד"ר א. אשרף הגעתי למסקנה, כי אין מקום לשנות את מסקנותיי בחוות דעותיי הקודמות מתאריכים: 25.8.2005, 22.1.2006.

החלטנו להכיר אך ורק בפעולות בקשר לצואר (מתיחה, הרמה והורדה) כפעולות אשר יכולות להוות תשתית למיקרוטרואמה.

סוף דבר, התביעה נדחית.

5 להתפתחות תורת המקרוטראומה ואימוצה בדין הישראלי ראו: ש' קובובי "רמ"ח ושס"ה סוגיות בתאונות עבודה" (תשנ"ט) 89 – 103 (להלן-קובובי); דב"ע (ארצי) שם/96-0 המוסד לביטוח לאומי – אמנון וייל, פד"ע יב 225 (1981).

. .תורת ה'פגיעות המצטברות' או כפי שיש ומכנים אותן 'הפגיעות הזעירות trauma-micro, באה בעיקר, כדי לאפשר לבתי המשפט לקדם את מטרת החוק באותם מיקרים שהמחוקק או מחוקק המשנה לא מצה, או שלא מצה בעתו את הנדרש בהקשר להכרזה על מחלה כ'מחלת מיקצוע', ולא במקום מבחן ה'פתאומיות' ' (דב"ע לא/5-0 אסתר ושדי-המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 200) על פי תורת המיקרו-טראומה ניתן להכיר ב'תאונה' המקנה זכות לגמלאות לא רק בפגיעה חד פעמית מאותרת בזמן, אלא גם בצירוף של פגיעות שכל אחת מהן היא בעלת אופי 'תאונתי' וניתנת לאיתור בזמן ובשטח ואשר הצטברותן גורמת לפגיעה ולנזק, מיקרו-טראומות.

...

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים אנו סבורים כי דין התביעה להידחות, ואלה טעמנו: יאמר תחילה כי הטענה על עבודה רצופה 15 שנים לא נתמכה בראיות.

שנית, לטעמנו בתצהירה ובחקירתה התובעת תיארה את הדברים על דרך ההגזמה, ולענין זה יעיד יותר מכל הפער בין תקופת העבודה הנטענת (15 שנים) לבין תקופת העבודה הרלוואנטית (לא יותר מחמש וחצי שנים, גם זה לסרוגין וגם מתוכם תוך הפחתת מספר חודשים).

לאור האמור דין התביעה להדחות.

המדובר בתובענה במסגרתה עתר התובע להכיר בליקויים בצוארו כמחלת מיקצוע ו/או לפי תורת המקרוטראומה כפגיעה בעבודה.

בין השאר, היתייחס המומחה גם לגורמי הסיכון האחרים וכן לתאונות קודמות ולבסוף הגיע למסקנתו אותה יש לאמץ לאור שפורט לעיל.

...

לבסוף הגיע המומחה למסקנה כי לאור גילו של התובע ואירועי חבלה קודמים, לתנאי עבודתו של התובע השפעה משמעותית על הליקויים, וזאת על דרך ההחמרה.

המומחה התייחס למאמרים נוספים ולבסוף קבע כי אין מקום לשינוי במסקנותיו וסיכם בזאת הלשון: "כלל התשובות כולל התייחסות למחקרי יסוד – מציגים כי צורת העבודה המתוארת עם תנועות בטווחי תנועה כמתואר מביאים ללחצים מוגברים בצוואר, חלקם מפעולת שרירי צוואר (קרי אפילו ללא טענה על טווח קיצוני או כוחות מכניים חיצוניים, כגון רטט כלל גופי)". מכל האמור לעיל עולה, כי חוות הדעת ותשובות המומחה לשאלות ההבהרה מדברות בעד עצמן.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכר טרחה בגובה 3,000 ₪, תוך 30 ימים מהיום.

לפנינו תביעה של התובע להכיר בו כמי שניפגע - לפי תורת המקרוטראומה - בתאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה – 1995 (להלן – החוק) אשר גרמה נזק לגבו.

הדימוי למיקרו טראומה הוא שהנזק היתהווה בגוף על דרך של טיפטוף טיפות מים על סלע עד להווצרות נקב.

...

התובע השיב על סיכומי הנתבע ביום 05.07.12 לאחר שעיינו בטיעוני הצדדים ובחוות הדעת של המומחה אנו סבורים כי דין התביעה להתקבל, ואלה טעמינו בתמצית: שני הצדדים אוחזים בחוות דעתו של המומחה.

אחרון אחרון – אין בידינו לקבל את טענת הנתבע לפיה אין לקבל טענת מיקרוטראומה על רקע של החמרה.

לאור האמור התביעה מתקבלת ונקבע כי כאבי הגב של התובע היו תוצאה של פגיעה בעבודה.

לאור התוצאה, הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.