תוקפו של שינוי בתקנון קרנות הפנסיה הוותיקות

] לשלמות התמונה נציין כי ביום 22.2.10 ניכנס לתוקפו שינוי בתקנון ולפיו שכר קובע לפנסיה בגין דמי גמולים ששולמו לאחר יום 1.1.05 יחושב אך ורק לפי שיטת הממוצעים[footnoteRef:5].

] "תנאים ותניות שנקבעו בעבר בין הצדדים בהסכמים קבוציים או בהסדרים קבוציים או בהתחייבויות בכתב, ימשיכו להיות תקפים בתקופת תוקפו של הסכם זה, אלא אם תוקנו או בוטלו במפורש או במשתמע על –ידי הוראה מהוראות הסכם זה." די בכך שמדובר בהסכם שהוא מאוחר לתביעה כדי לדחות את הטענה כאילו ההסכם רלוואנטי לעניננו.

כך למשל, מי שביום 22.2.10 טרם קמה לו (או לשאיריו) זכאות לפנסיה מהקרן הוותיקה ובהנחה שהתקנון משנת 2010 ישאר בתוקפו בעת פרישתו, הרי דמי גמולים מחודש ינואר 2005 ואילך ממילא יקנו לו פנסיה שתחושב לפי שיטת הממוצעים בלבד.

...

לפיכך, מצאנו לנכון לחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לכל אחת מן הנתבעות שכר טרחת עו"ד בגין הבקשה למחיקה כאמור בסך של 2,500 ₪.

] לאור כל האמור, הגענו לכלל מסקנה כי גם דינו של ראש תביעה זה של התובעים[footnoteRef:43] שעניינו הפרשי שכר לפי הסולם המיוחד להדחות.

[43: למעט בנוגע לתובעת 12 שאין לה תביעה בראש תביעה זה.] סוף דבר מן המקובץ עולה כי השינויים שנערכו בתנאי השכר של התובעים נעשו בידיעת ובהסכמת הועד, תוך הסכמה פרטנית של התובעים ומבלי שהסכמה זו מהווה הפרה של הסכם 1978 או הסכם קיבוצי אחר.

מכאן כי ככל שנקבע בהסכם לרכישת זכויות אשר נחתם בין התובע לבין הקרן לפני תחילת תוקפו של התקנון האחיד, כי התובע יקבל סכום קצבה מוגדר או משוריין, הרי שחישוב שכר הקובע לפנסיה הסותר את הוראות התקנון הנו בטל, ועל הקרן חלה חובה לחשב ולהתאים את סכום הקצבה הקבוע בהסכם האמור או את שיטת החישוב, להוראות התקנון האחיד, וזאת שעה שהמועד לתשלום הקצבה חל לאחר תחילת תוקפו של התקנון האחיד.

לעניין זה נקבע בפסק הדין בעיניין קורוליק, כדלקמן: "זכותו הקנויה של עמית שהחישוב לגביו לא ישתנה קיימת רק כאשר יוצא הוא לקיצבה, ועל כן גם אילמלא הסדר הקרנות הותיקות משנת 2003 מותר היה לשנות את הוראות התקנון לגבי עמיתים שטרם יצאו לגימלאות... על כן, אין לפרש מקרה של שינוי תקנון קופת הפנסיה לפני פרישה כמעשה של גרימת נזק לעמיתי קופת הפנסיה ואין בו כדי להצמיח עילה לתבוע את קופת הפנסיה או את המעביד בגין הפחתת הזכויות הנגרמות כתוצאה משינוי התקנון". (ראה ע"ע 467/09 לעיל).

...

בעניין זה אין בידינו לקבל את טענת התובע בדבר הסתמכותו על אישור הרציפות, שכן זה ניתן לו שנים רבות לאחר שהתפטר מעבודתו בשירות המדינה ומכיוון שכבר בשנת 1983, ובטרם נחתם הסכם הרכישה, הודע לו על היעדר תחולתו של הסכם הרציפות לגביו.

לפיכך גם תביעתו של התובע לרציפות זכויות פנסיה עבור 36 חודשים בגין תקופת שירותו במדינה – נדחית.

סיכום נוכח כל האמור לעיל, התביעה על כל רכיביה – נדחית.

הנתבעות טוענות שמשכורתו הקובעת של התובע ערב פרישתו עמדה של סכום של 37,113.81 ₪ (סעיף 71 לסיכומי הנתבעות), אלא שלאור הוראת סעיף 51 לתקנון האחיד של עמיתים קרנות הפנסיה הותיקות שהתקין המפקח מכח חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2003 ו-2004) התשס"ג – 2003 (להלן – התקנון האחיד) שהחליף ב-1 באוקטובר 2003 את תקנותיהן הקודמות של הנתבעות, יש לחשב את זכויותיו של התובע לא לפי התקנונים שהיו בתוקף כאשר הצטרף לנתבעות אלא לפי התקנון האחיד משנת 2003, ולפי זאת גימלתו החודשית ליום פרישתו היא 18,980.58 ₪.

משקיבלנו את טענות התובע באשר לאי תקפותו של התקנון האחיד לעניין זכויות הגימלה שלו, מתייתר הצורך לידון בטענתו החלופית בדבר סעיף 7.

...

ביום 7.12.16, לאחר ששמענו את עדויות התובע ושני עדים מטעם הנתבעות, הודיע ב"כ התובע (בעמ' 27 לפרוטוקול): "הטענות שלנו מתמקדות בשתי נקודות בלבד, שהן: שהחוק שהסמיך את המפקח להתקין את התקנון האחיד לא הסמיך אותו להרע את התנאים של העמיתים, והחוק לא עמד בסעיף 3 לחוק להגנה על השקעות הציבור בישראל בנכסים פיננסיים, ואם הטענה הזאת תידחה טענתנו שנותרה – שהנתבעות לא פעלו בהתאם לסעיף 7(ב) לתקנון האחיד ובכך מתמצות הטענות שלנו." ב"כ הנתבעות טען שהוא מתנגד לכל הרחבת חזית ולכל טיעון שלא עלה בכתב התביעה.

בתביעה מסוג זה אין מקום לטענת "שיהוי". אין אנו מקבלים את גרסת המדינה לענין הפרשנות שיש לתת לחוק ההגנה שלפיה ה"תנאים" עליהם חל איסור הממשלה לשנות לרעה אינם נוגעים לקופות פנסיה.

אין אנו מקבלים את עמדת הנתבעות בעניין שינוי חזית מצדו של התובע.

סוף דבר (א) על התובע יחולו התנאים שנקבעו לגבי זכויותיו כלפי הנתבעות כפי שהיו לפני פרסום התקנון האחיד.

לפיכך, התקנון הרלוואנטי הנו התקנון משנת 2012, לפיו הזכאות לקיצבת שארים קמה רק למי שהייתה בת זוג של הנפטר "... לפני המועד בו היה זכאי לראשונה לקבלת קצבת זקנה בקרן, ...". אין חולק כי התובעת אינה עונה על הגדרה זו. חוקיות השינוי בתקנון הקרן לטענת התובעת אין ליתן תוקף לשינוי החד צדדי שנעשה בתקנון הקרן, לאור השאלות המשפטיות שתיקון זה מעורר הפוגע בזכויותיה של התובעת ודומותיה, באופן רטרואקטיבי.

דינמיות זו של תוכנית הפנסיה והעקרון הנוסף הנילווה אליה לפיו מתגבשות זכויות החברים בעת קרות הארוע הבטוחי ולא במועד הצטרפותם אל הקרן, נועדו להעניק לקרנות הפנסיה הוותיקות גמישות בהתאמת התחייבויותיהן הכספיות אל מקורות המימון הזמינים להן (ראו: עניין שגיא, 587-586; בג"ץ אליאב, פסקה 30).

עוד נקבע על ידי בית המשפט העליון כי "הסמכות לשנות את התקנון היא מאפיין הכרחי של קרנות הפנסיה אם חפצות חיים הן: אם רוצות הן לשמור על השקעות החברים בהן ולהבטיח כי תוכלנה לעמוד בהתחייבויותיהן הכספיות כלפיהם. גמישות זו מובטחת בתאגידים, כגון בחברה ובאגודה שיתופית, שלהם מנגנונים לקבלת החלטות המאפשרים בהחלטות רוב את שינויו של התקנון בכל עת" (ר' בג"צ אליאב, בפיסקה 31).

...

אשר לטענה כי לתובעת ישנו אינטרס ההסתמכות, וציפייה לקבלת גמלת שאירים, וכי זו ציפייה שהדין מגן עליה, אף דינה להידחות.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, אין מנוס מלדחות את התביעה.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ונוכח סוג ההליך ומעורבות שאלות משפטיות, שוכנענו כי כל צד ישא בהוצאותיו.

טוענת הקופה, כי במועד פרישתו של המערער התגבשו זכויותיו לפי התקנון האחיד שהיה בתוקף באותו מועד, לפיכך גם אילו רצתה קופת הפנסיה, לא היתה רשאית לשלם למערער פנסיה החורגת מן התקנון האחיד; טענת המערער היא כנגד החוק וברצונו להביא לביטולו או לאי החלתו עליו, ולפיכך לא היה מקום כלל להגיש את התביעה כנגד קופת הפנסיה; מצבו של המערער אינו שונה ממצב כלל העובדים מבוטחי הקרנות הוותיקות שהתקנון האחיד החיל לגביהם כללים חדשים; אין עילה להבחין, כטענת המערער, בין שינוי תקנון מכח החלטת קרן הפנסיה לבין שינוי תקנון בחוק ולמעשה הקופה לא היתה רשאית לחרוג מהוראות התקנון האחיד; עוד טוענת הקופה כי הודעה מראש על ההפחתה הצפויה לא היתה משנה את מצבו של המערער ולא היתה פותחת בפניו כל אפשרות נוספת על אלו שהיו לו באותו מועד.

על כן, אין לפרש מקרה של שינוי תקנון קופת הפנסיה לפני פרישה כמעשה של גרימת נזק לעמיתי קופת הפנסיה ואין בו כדי להצמיח עילה לתבוע את קופת הפנסיה או את המעביד בגין הפחתת הזכויות הנגרמות כתוצאה משינוי התקנון (ראו גם בג"צ 7691/95 גדעון שגיא-ממשלת ישראל פ"ד נב(5) 577).

...

כאמור, אנו סבורים כי לא ניתן לקבוע שהמערער פרש לגמלאות כבר בסוף שנת 2001.

לטעמנו, אין לומר שתקופת שהותו של המערער בחופשה ללא תשלום החל מסוף שנת 2001 כונתה כך "באופן מלאכותי" בלבד, כפי שמנסה המערער להציג, אלא נעשתה מתוך כוונת מכוון.

סוף דבר-הערעור נדחה.