תוקפו של עיקול על נכסי צד ג

ביום 17.4.2016 ניתנה החלטת רשם ההוצאה לפועל, לפיה יש להטיל עיקול על נכסי הנתבעת 1, לרבות אלה המצויים אצל הנתבעת 2, אולם נדחתה בקשת התובעים להטלת עיקול על נכסי וכספי צדדי ג', בהתאם להילכת זייתון (רעא 3542/10 מדינת ישראל - אגף מכס ומע"מ נ' זייתון תעשיות שמנים בע"מ).

פעילות של הקמת עסק הממשיך פעילות של חברה שירדה מנכסיה, הוכרה לא אחת בפסיקת בתי הדין לעבודה כעילה להרמת מסך (ע"ע (ארצי) 1138/04 מאיר – ידגר [פורסם בנבו] (7.11.2005); ע"ע (ארצי) 3903-05-11 איפראימוב – ר.צ. פלסטק בע"מ [פורסם בנבו] (4.12.2014), ע"ע (ארצי) 41428-01-13 מרדכי שחם נ' קובי ביטון [פורסם בנבו] (10.05.2018)), הדברים מקבלים משנה תוקף מקום בו עובדים הועברו מחברה כושלת לרעותה.

...

המשך העסקת העובדים במשך פרק זמן משמעותי יכול היה להביא את החברות להתאוששות המקווה או לקריסה,כפי שארע בסופו של דבר.

סוף דבר התביעה להרמת מסך נגד נתבעים,2,3,5 ו-6 מתקבלת.

התביעה להרמת מסך נגד נתבע 4 נדחית.

ועוד, העיקול שהוטל על נכסי המנוחה ז"ל, הוטל ברשום בלבד, באופן שאותו צו עיקול תקף רק לגבי החייבים בתיק ההוצל"פ ואינו יכול לפגוע ביתר היורשים.

ואילו סעיף 48 (כמו גם סעיף 47) עניינו בהטלת עיקול על נכסי החייב את צד ג', וכאשר צד ג' אינו מקיים אחר צו העיקול.

כך הוצגה שאלה זו ע"י המלומד כב' השופט ד. בר אופיר בספרו "הוצאה לפועל - הליכים והלכות", מהדורה שביעית, בעמ' 666: " מה דינו של חייב שנפלה בחלקו ירושה, והוא איננו משלם לנושיו? האם רשאי זוכה או כונס נכסים לפעול על פי הוראות סעיף 34 (ב) לחוק ההוצאה לפועל כדי להעביר על שמו של חייב נכסי מקרקעין הכלולים בעיזבון, עוד לפני שניתן לטובתו צו ירושה? התשובה לשאלה זו היא שלילית. ההלכה הפסוקה קבעה כי אין לברר עניינים של ירושה במסגרת תביעה לפי סעיף 34 (ב), מכיוון שעל עניינים אלה להתברר לפי הדינים וסדרי הדין החלים לגבי ירושה. במותו של אדם עובר עיזבונו ליורשיו. אולם כל עוד לא חולק העיזבון, זכאי היורש לחלק בעיזבון ולא לנכסים מסוימים בו. "( ההדגשה שלי ס"י) יפים בהקשר זה גם הדברים הקולעים שנאמרו בע"א 110/89 הכונס הרישמי כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפרוק) נ' גילבוע, בעמ' 641, שם נקבע כי: "אין לברר עינייני ירושה במסגרת תביעה לפי סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל. על עינייני ירושה להתברר על פי הדינים וסדרי הדין החלים לגבי ירושה. אכן, במותו של אדם עובר עזבונו ליורשיו. אולם כל עוד לא חולק העזבון, זכאי יורש לחלק בעזבון ולא לנכסים מסוימים (ראה, למשל, ע"א 570/70 ח' חי ואח' נ' יוסף כהן ואח', פ"ד כה (2) 339], בעמ' 343). לאחר מות המוריש, וכל עוד לא חולק העזבון, רשאים נושי היורש לעקל חלקו בעזבון (סעיף 7 (א) לחוק הירושה). אך עיקול כאמור אינו מקנה זכויות אלא כדי המגיע ליורש בחלוקת העזבון (סעיף 7 (ג)), וזכותו של יורש בנכס מסוים מנכסי העזבון אינה ניתנת לעיקול, כל עוד לא חולק העזבון (סעיף 7 (ד); והשוהו לדין שקדם לחוק הירושה ע"א 239/65 רוט נ' מנהל עיזבון צבי ברייער ואח', פ"ד כ(3) 85], בעמ' 92-91). משמע, המדובר 'בעיקול של זכות שטרם באה לעולם, דהיינו זכות היורש בנכס אחרי חלוקת העיזבון' (ע"א 834/75 זיק נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(1) 662], בעמ' 665; ראה גם ע"א 314/79 שליין ואח' נ' עו"ד ברק, מנהל עיזבון המנוחה בטי שינגוט ואח', פ"ד לה(3) 225], 234)"." ( ההדגשה שלי ס"י)

...

א. בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור ובניגוד להוראות תקנה 119 לתקנות ההוצאה לפועל, ואף מבלי שנתבקשה ארכה כלשהיא מטעם המבקש, לכן, דינה להידחות על הסף.

לחלופין, ככל שבית המשפט יתערב בהחלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, אז יש להורות לרשם המקרקעין לתקן את הרישום באופן שליד ההערה שתירשם על זכויות העיזבון יירשם כי העיקול מותנה כדי חלקם של החייבים בעיזבון המנוחה ז"ל. דיון והכרעה החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

משכך, אין בידי לקבוע ממצאים כלשהם בעניין זה או לדעת מי מהצדדים נמנה להיות יורש ע"פ צוואה מעיזבון המנוחה ז"ל. הנחתי כי החייבים ( ובכללם המבקש) נמנים עם היורשים על פי הצוואה.

לאור המקובץ, הגעתי לכלל מסקנה, כי החלטת כב' הרשמת בהטילה עיקול ברישום על המקרקעין הרשומים על שם העיזבון, שטרם חולק, ניתנה שלא כדין ובחוסר סמכות, ולפיכך דינה להתבטל.

ועוד, הוראת סעיף 82 לחוק הירושה מחייבת מנהל העיזבון לחלק יתרת העיזבון בין היורשים: "מנהל עזבון חייב, בכפוף להוראות בית המשפט, לכנס את נכסי העזבון, לנהל את העזבון, לסלק את חובות העזבון, לחלק את יתרת העזבון בין היורשים, לפי צו ירושה או צוואה מקויימת, ולעשות כל דבר אחר הדרוש לביצועם של צו ירושה או של צוואה מקויימת." ( ההדגשה שלי ס"י) סוף דבר הערעור מתקבל, באופן שהחלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מיום 28.1.2014 תבוטל.

משנתגלתה לתובעים המכירה לצדדים השלישיים האמורים, הגישו התובעים ביום 16.1.11, במסגרת תביעת רמלה, בקשה להטלת עיקול זמני על כספי המכירה, וזאת על מנת להשיב לתובעים הן את כספי תמורת עסקת היסוד, הן את הכספים שהשקיע עו"ד צברי לאחר מכן לצורך הכנת הנכס למכירה והן את הכספים המגיעים לו בגין ניהול הנכס ושכר טירחתו בגין כך. כב' הרשם נענה לבקשה והטיל עיקולים זמניים על נכסי סוקיטל אצל צדדי ג'.

בית המשפט בפסק דין עובדיה דחה את עצם ניסיונם של התובעים למנוע את יישום הסכמי צד ג', ואת כל טענות המירמה בנוגע לעריכת הסכמי צד ג', וכן דחה את התביעה בשל קיומו של פסק דין חלוט בעיניין זה. לא זו בלבד שנדחתה לגופה של עניין הטענה למירמה כנגדם, אלא שבית המשפט בפסק דין עובדיה ראה כבר אז את מעשי תביעת התובעים כניסיון לעקוף את קופת הנשיה, וכן את העובדה שלא צורפו הנתבעים כולם לתביעה, על אף קירבתם המשפטית, ככזו שיוצרת השתק עילה כיום, וכדבריו בפיסקה 71: "הנתבעים הם רוכשי הזכויות במקרקעין מסוקיטל אשר באופן פסול לא צורפו לתביעת צברי. נטען בתביעה שעל יסוד זכויות צברי בקשר למקרקעין לא היו לסוקיטל זכויות במקרקעין שאותן יכול היה למכור לנתבעים. סבורני כי במצב דברים זה יש קרבה משפטית מובהקת בין סוקיטל לנתבעים לצורך החלת הדוקטרינה של מעשה בית דין. זאת על יסוד העניין המשותף בהסכמים שנכרתו בין הצדדים, הענין הקנייני המשותף, וכמי שהבעלות בזכויות במקרקעין נשוא המחלוקת תועבר על פי הסכמים אליהם. אעיר כי גם הנושים הנוספים של סוקיטל לא צורפו כצד לתביעת צברי, הגם שצברי מבקשים באמצעות התביעה ליצור עדיפות על נשייתם מסוקיטל, כך שהמקרקעין יועמדו לפרעון החוב לצברי תחילה." כיום, מאחר והתובעים אינם צד להסכם 03 או בעלי זכות קניינית כלשהיא בנכס, ונותקה כל זיקה ישירה בינם לבין עיסקאות צד ג', היחיד בעל הזכות לטעון כנגד תוקפם של הסכמים אלה, בטענה כי מדובר בחוזים למראית עין ובהיותם חלק מקנוניה שנערכה בין סוקיטל, עמראן והנתבע, הנו המנהל המיוחד, אשר מונה ככונס נכסים על נכסי סוקיטל.

...

משכך, כל טענות התובעים בכתב התביעה - כולן – הן אלה שכנגד הנתבע לעניין עריכת הסכם עסקת היסוד, שבו לא היה מעורב הנתבע, והן אלה הנוגעות לטענות מרמה בנוגע להסכם 03, הסכמי המכר לצדדי ג', לחובות סוקיטל ומצבו הכלכלי ולנזקים שיש לתובעים מעסקאות אלה ומפעולות של הנתבע בעסקאות אלה – נדחות בשל קיומו של מעשה בית דין, השתק עילה והשתק פלוגתא, העדר יריבות, והתיישנות.

משידע עו"ד צברי אודות מצבו הכספי של סוקיטל, אך בחר שלא להגן על השקעתו, ובפרט בהיותו עו"ד ולא הדיוט שאינו מסוגל להגן על השקעתו, הרי שמסקנתי היא כי גם מבחינה משפטית אין להטיל אחריות נזיקית על הנתבע בגין הרשלנות הנטענת כלפיו בכתב התביעה.

לאור כל האמור לעיל הבקשה לדחיית התביעה מתקבלת במלואה.

ביום 19.8.2020 נעתר בית המשפט קמא לבקשה להטלת עיקולים על כל חלקיה זולת הבקשה להטלת עיקולים על חשבונות הבנק של רומאל החדשה, עת קבע כך: "... לאחר שעיינתי בנימוקי התביעה, בנימוקי הבקשה, ובנימוקי התשובה – החלטתי כי הבקשה חוצה את הרף הנידרש למתן צו עיקול, משכך, החלטתי להעתר לבקשה על כל חלקיה, זולת סעיף א לבקשה, מחמת החשש שצו לעיקול חשבונות הבנק עלול לגרום לשיתוקה הכלכלי ולקריסתה. צו העיקול יוגבל עד לסך של 5,326,149 ש"ח" מתן צוי העיקול הותנה בהפקדת התחייבות עצמית ללא הגבלת סכום, ערבות צד ג' של יחיד שאינו תאגיד – בסך של 100,000 ש"ח, ופקדון כספי במזומן או ערבות בנקאית – בסך של 75,000 ש"ח (להלן: ההחלטה הראשונה).

עד למתן החלטה כאמור, הוריתי על מתן צו אירעי המותיר בתוקפם את העיקולים הזמניים על נכסי המקרקעין וכלי הרכב הרשומים על שם המבקשים, עד למועד בו תנתן החלטה מנומקת על ידי בית המשפט המחוזי.

עתידים מבססת טענתה זו על העובדה שיתרת החוב הגדולה של רומאל בבנק מהוה גם את מלוא האשראי שניתן לה, על תדפיסים של רשם המשכונות – לפיהם כל נכסי המקרקעין וכלי הרכב עליהם הוטל עיקולים זמניים ממושכנים לצדדים שלישיים, ועל סרוב המבקשים לגלות מהו שווי הנכסים המעוקלים ומהם סכומי המישכון.

לבסוף, נטען כי הנחלה בכפר טרומן, שצו העיקול של בית המשפט קמא חל עליה, שייכת על פי הסכם יחסי ממון וגירושין משנת 2002 לגב' אביבה כתב, אישתו של המבקש 3.

...

במסגרת תשובתם טענו המבקשים כי דין הבקשה להטלת עיקולים להידחות על הסף, נוכח שיהוי כבד בהגשתה, אי צירוף צדדים נפגעים רלוונטיים לתובענה והסתרת עובדות יסודיות מבית המשפט.

ביחס לקבוצה השנייה, אני שותף לעמדת בית משפט קמא לפיה הפגיעה במבקשים בנסיבות אלה אינה מכבידה יתר על המידה, ולא ראיתי הצדקה להתערב בהחלטתו בעניין זה. שונים הם פני הדברים ביחס לקבוצה השלישית, כספי לקוחות, ביחס אליה סבורני כי יש מקום להורות על ביטול צו העיקול הזמני, וזאת בכפוף לכך שהמבקש 5 ואשתו, גב' רבקה כתב, ימציאו לבית המשפט כתב הסכמה המאשר כי ניתן יהיה להיפרע מהנחלה במושב מצליח בגין כל חיוב שיוטל במסגרת ההליך על מי מהמבקשים.

נוכח כל האמור, סבורני כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים לעניין ביטול העיקול שהוטל על כספי לקוחותיה של רומאל החדשה, וזאת ככל שיובטח כי העיקול על הנחלה במושב מצליח מתייחס כל חיוב שיושת במסגרת פסק הדין על מי מהמבקשים.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור מתקבלת באופן חלקי, במובן זה שצווי העיקול שניתנו על ידי בית משפט קמא יוותרו על כנם, למעט העיקול על כספי לקוחות, אשר יתבטל ככל שהמבקש 5 ואשתו, יחתמו בתוך 30 ימים ממועד מתן החלטה זו על כתב הסכמה המאשר כי ניתן יהיה להיפרע מהנחלה במושב מצליח בגין כל חיוב שיוטל במסגרת ההליך על מי מהמבקשים.

בפרט נכונים הם פני הדברים, בהיתחשב בטיב ההליך, שכאמור הנו בקשה לאישור עיקול, דהיינו כי מקור ההליך אינו בחוב שחייבת הנתבעת לתובעת אלא שהבסיס המשפטי האפשרי לחיובה הוא מכוח צו העיקול על נכסי צד ג' המוחזקים בידיה, כך שככל שיתברר שלא החזיקה במועדים הרלוואנטיים כספים השייכים לחייבת, הרי שדין התביעה להדחות (ואכן, ראו בהקשר זה הערות בית המשפט לב"כ המבקשת בפרוטוקול הדיון, עמ' 1 ש' 26 עד עמ' 2 ש' 3).

ואולם, להשקפתי, חובתו של בית המשפט, כבר בישיבת קדם המשפט ובודאי לאחר כניסתן לתוקף של תקנות התשע"ט, לברר ולמקד את השאלות העובדתיות והמשפטיות השנויות במחלוקת בין הצדדים, מחייבת לעיתים גם הצצה מעבר לפרגוד.

...

בענייננו, סברתי, כי בהתחשב בטענת התובעת כי מר בר – שאין חולק כי הוא בעל השליטה בנתבעת, כמו גם בחברות נוספות אשר הוא אישר לפניי כי ייתכן ושילמו לחייבת כספים לאחר שהוצא צו העיקול – הצהיר בפניה כי הנתבעת מחזיקה כספים המגיעים לחייבת, ואף התחייב בפניה כי לא ישולמו לחייבת, סברתי כי אין לקבל את גישת ב"כ הנתבעת החותרת לצמצם את הפריזמה של בחינת טענותיה אך ורק למסמכי הנהלת החשבונות של הנתבעת, שכן התובעת זכאית אף לנסות להוכיח כי כספים שהיה על הנתבעת לשלם לחייבת שולמו לה באמצעות תאגיד אחר בשליטתו של מר בר. יתר על כן, אני סבורה כי ניסיונה של הנתבעת להתחמק ממסירת המידע אינו עולה בקנה אחד עם חובתה לנהל בשקיפות מירבית את הליכי הגילוי והעיון, שהם תנאי בסיסי לקיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן.

עוד אעיר במאמר מוסגר בהקשר זה, כי כבר מתשובתה של חברת ברזאני לצו העיקול ניתן להיווכח כי אף להשקפתה מענה מלא ואמיתי לצו העיקול אינו מתמצה בהתייחסות לתאגיד הספציפי ששמו נקוב בו. אין צריך לומר, כי ככל שיתברר מן המסמכים החשבונאיים שיוצגו כי הכספים ששולמו לחייבת (ככל ששולמו) אינם קשורים כלל לנתבעת, ומקורם בחובות של אותם תאגידים ששילמו אותם לחייבת, הרי שעל פני הדברים, סביר כי די יהיה בכך כדי לקבוע כי דין התביעה להידחות, ואף בכך יש כדי להעיד כי מסירת המסמכים חיונית על מנת למקד את המחלוקות ולייעל את ההכרעה בהן ככל הניתן.

לאור האמור אני קובעת כי על הנתבעת להמציא לתובעת את מסמכי הנהלת החשבונות של כל החברות שבבעלות או בשליטה ישירה או עקיפה של בעלי הנתבעת מר בר, דהיינו: כרטסות הנהלת חשבונות המפרטות העברות כספים לחייבת, החל מיום 4.5.21 ואילך, וכן, ביחס לכל העברה כספית כזו, המסמכים המעגנים את הבסיס לה (הסכם התקשרות, תעודת משלוח או הוראת תשלום וחשבונית).