תוקפו של חוזה עבודה עם חותמת חברה ללא חתימת נציג

דיון והכרעה האם יש ליתן תוקף להסכם העסקתו של התובע לטענת הנתבעת אין תוקף להסכם העבודה עליו מתבסס התובע בכתב התביעה מחודש ספטמבר 2016 מכיוון שמעולם לא נחתם ולא אושר ע"י שני מורשי חתימה בחברה, כנדרש .

מנגד, עיון במכתב מיום 14.2.16 שהוציאה היועצת המשפטית של הנתבעת, עוד קרן מן-סופר מעלה כי הודיעה לנציגי הנתבעת מי המורשים להתחייב בשם הנתבעת:" לתשומת ליבכם על פי החלטת דירקטוריון חברת מפעת 1965 בע"מ, כל הזמנת עבודה/התחייבות/עסקה מחייבת חתימות מורשים של החברה, כדלקמן: 1. התחייבות שהיקפה נמוך מ10,000 ₪ מחייבת חתימת קצין הבטיחות של החברה בצרוף חותמת החברה 2. התחייבות אשר היקפה 10,000 ₪ ומעלה מחייבת חתימת מורשי החתימה של החברה ( חתימתו של מר שלמה עזרא בצרוף חתימתו של מר שמואל ולנסי או מר ידידיה אביטוב בצרוף חותמת החברה)על גבי הצעת המחיר. כל הזמנת עבודה/התחייבות /עסקה אשר חתומה על ידי גורם אחר בחברה שלא בהתאם לכללים האמרים , לא תחייב את חברת מפעת. " ר' נספח 2 לתצהיר מר יניב עזרא".

ש:זאת אומרת אתה ערכת את ההסכם? ת:היה, אני לא עו"ד. ש:כן? ת:היה בסיס של הסכם.

שלישית, יש רק לתמוה, הכיצד הנתבעת המשיכה לעבוד אם אותו קבלן למרות אותו ארוע גניבה לו היא טוענת, כעולה מעדותו של מר יניב עזרא, כמצוטט: "הוא לא אמר לך? ובגלל שקבלן משנה משתף פעולה עם עובד בכיר, אתם ממשיכים לעבוד עם

...

משכך שוכנענו כי בנסיבות אלה התובע זכאית לפדיון חופשה בסכום של 110,737 ש"ח ₪ (33000/30 ₪ x 100.67 ימים).

סוף דבר תביעת התובע מתקבלת בחלקה באופן בו על הנתבעת לשלם לתובע סך תוך 30 ימים מהיום את הסכומים כמפורט: סך של 338,415 ₪ בגין פיצויי פיטורים , בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

הנתבעים ישלמו לתובע סך של סך של 20,000 בגין פיצוי בגין לשון הרע בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

הייעוץ המשפטי אליו פנתה הנתבעת, על בסיס 'קביעת' צ'אנג, שלח לתובעת מכתב ובו נטען כי הסכם ההפצה נודע רק למנכ"ל הנתבעת רק לאחרונה וכי ההסכם חסר תוקף מאחר שנחתם על ידי מר דה-ווינד שנעדר סמכות לחתום בשם החברה וממילא חתימתו אינה מחייבת את הנתבעת, לחלופין, צוין כי יש לראות במכתב הודעת ביטול יל פי זכות הנתבעת לפי סעיף 12.2 להסכם, ובהתאם יכנס הביטול לתוקף 90 ימים לאחר מכן, ביום 5.10.2013.

הסכם ההפצה קיים והוא חתום על ידי מר דה-ווינד ובצרוף חותמת החברה; ההסכם נחתם במשרדי הנתבעת בהולנד, לאחר שנערך משא ומתן בין נציגיה ובין התובעת.

עד ההליך דנא לא נטענו טענות אחרות, וראו בהקשר זה את הצהרתו של מר צ'אנג כי לאחר שגילה בחודש יוני 2013 את קיומו של ההסכם, קיבל ייעוץ משפטי כי ההסכם כלל אינו תקף כיוון שנחתם על ידי גורם שאין לו סמכות לחייב את החברה, וזו העילה שהיתה בהודעת הביטול ונטענה גם בהליך המשפטי בהולנד (סעיפים 26-25 לתצהיר צ'אנג).

דוקא נציגי הנתבעת הודו שחתמו על ההסכם בלי לבחון את תנאיו באופן יסודי (ראו עדות של רייג'קנברג, שאמר כי ייתכן שלא עשה עבודה יסודית כשבחן את ההסכם -עמ' 272 לפרוטוקול 1.11.2018; סעיף 22 לתצהיר רייג'קנברג).

...

ובכל מקרה, אני סבורה כי התמורה המינימלית המובטחת לתובעת לפי סעיף 3.1 ובנספח C להסכם, צפתה את האפשרות של הפרת התחייבויות הנתבעת בהסכם ההפצה, ולא ראיתי לקבל את התביעה לפיצוי בשל הפרת ההתחייבויות בהסכם.

לאור האמור אני דוחה את תביעת התובעת בעניין פגיעה במוניטין ובעניין אובדן רווחים עתידים לשנים 2014 ו-2015.

סיכומו של דבר על פי הסכם ההפצה אני מחייבת את הנתבעת להשלים את התמורה המינימלית המובטחת לתובעת לפי ההסכם, קרי סך של 245,672 $.

מועד תחילת עבודתה של המשיבה בהתאם למכרז היה ביום 1.4.20.

תמצית טענות העותרת בענין ערבות המיכרז, הטענה היא, כי המשיבה אמנם הגישה ערבות בנקאית בסך 535,000 ש"ח, שתוקפה עד יום 10.5.20, אולם הערבות נוסחה כך: "אנו ערבים כלפיכם לסילוק כל סכום עד לסך 535,000ש"ח, אשר תדרשו מאת ביכורי השדה דרום שיווק תוצרת חקלאית (2002) בע"מ ח.פ. 513234120 (להלן: "החייב") בקשר עם קיום חוזה פומבי מס' 23/2019.

רק בעקבות פנייה של העותרת בענין זה, פנה שב"ס אל המשיבה, ביום 4.3.20, קרי אחרי זכייתה במיכרז, ובקש להעביר אליו עותק שלם של רישיון העסק, וזאת "לצורך וידוא כי רישיון העסק שברשותכם בר תוקף". המשיבה עשתה כן, אולם, לטענת העותרת, הרישיון שהועבר אינו בתוקף, הואיל ואין בו הצהרה חתומה כדין: * אין חתימת החברה, רק חותמת.

אולם זו טענה שאין לה זכר בכתב העתירה, וגם לא במכתבי ב"כ העותרת, שקדמו להגשת העתירה (ראה נספחים י"ג1, י"ד לעתירה), וצצה לראשונה - וללא כל הוכחה – בדיון, ועל כן אין להזקק אליה ואין לשעות לה. בענין תוקפו של רישיון העסק הבאתי בחשבון את טענת שב"ס כי יועמ"ש מחלקת רכישות, עו"ד רזניק, שוחח ביום 12.3.20 (כך עולה מחוות דעתו מיום 18.3.20, נספח י"ז לעתירה, בסעיף 29) עם נציגת מחלקת רשוי עסקים בערייה, ו"לאחר שזו בדקה את עותק הרישיון המצוי בידיה, ולאחר שהח"מ (עו"ד רזניק) הפנה את תשומת לבה במיוחד לחלק הצהרת בעל העסק ולחתימות עליו, נימסר מפי מחל' רשוי עסקים בעריית קריית מלאכי, תשובה לפיה רישיון ניהול העסק של ביכורי השדה הנו בר תוקף".

...

אינני מקבל טענה זו. כשם שמר אילן שבע, בשם המשיבה, בחר לחתום את חתימתו פעם אחת, במקום המיועד לחתימתו, ולא חתם חתימה נוספת, על גבי חותמת החברה, כך מר סגלוביץ, בשם העותרת, בחר לחתום את חתימתו פעם אחת, על גבי חותמת החברה, ולא חתם חתימה נוספת במקום המיועד לכך.

אינני מקבל טענה זו. אישור זה מרשם החברות, תכליתו להוכיח "כי למציע אין חובות אגרה שנתית לשנים שקדמו לשנה בה מוגשת ההצעה" (ציטוט מסעיף 24.2 להוראות המכרז).

ס י כ ו ם (א) אני מקבל את העתירה, פוסל את הצעתה של המשיבה 2 במכרז, בעיקר בשל כך שלא צירפה ערבות מכרז, ומבטל את החלטות ועדת המכרזים הקובעות את המשיבה 2 כזוכה במכרז.

כאן המקום לציין כי ביום 2.1.20 ניתן תוקף של פס"ד להסכם פשרה שנחתם בין פלד כתובע שכנגד לעוה"ד הורוביץ כנתבע שכנגד, הדוחה כנגדו את התביעה שכנגד ומכאן שפסה"ד לא יתייחס לעוה"ד הורוביץ כשלעצמו ובהיותו חלק ממשרד עוה"ד ברנהולץ-הורוביץ בתביעת פלד.

טענות דיין לתביעה שכנגד שהוגשה כנגדו ע"י פלד דיין טען כי תביעת פלד הנה תביעת סרק שנועדה לשמש משקל נגד כנגד תביעתו; כי פלד הנו נוכל בנלאומי הנרדף ע"י מדינות רבות בעולם בשל מעילות והונאה; כי הסיבה העיקרית לאי השלמת רכישת המלון השני נבעה מכך שפלד גנב את כספי ההשקעה שהשקיע דיין ושילשל אותם לכיסו; כי הסכם המייסדים חי וקיים ומחייב את הצדדים; כי פלד לא זכאי לסעד כלשהוא באשר מעילה בת עוולה לא תיצמח עילת תביעה; כי דיין לא הציג כלפי פלד כל מצג כוזב או שקרי הנוגע לעסקיו; כי הוכרז כפושט רגל בשל הפסקת אשראי מבנק דיסקונט שניתנה לבניית בית מלון באילת וחיובו בשל כך בתשלום אישי של 25 מיליון ₪ שלא שולם ובשל כך ניפתח כנגדו הליך פשיטת רגל; כי אמנם היתקיימו יחסי חברות בינו לפלד בצעירותם וכי בבגרותם, לאחר נתק ארוך שנים, התפתחו קשרים עיסקיים כפי שתואר לעיל; כי דיין מעורב בהקמת בתי מלון ובהם מג'יק סנרייז, רימונים והקונכייה באילת שנחלו כולם ועדין נוחלים הצלחה עסקית ואין קשר בין היות בתי המלון ריווחיים להליך הפש"ר שניפתח כנגד דיין בשל בניית בית מלון חדש; כי הסכם המייסדים נחתם בין הצדדים מרצון ולאחריו הוסכם על רכישת שני בתי מלון בגרמניה; כי מעולם לא הסתיר מפלד דבר בכל הקשור עם רכישת בתי המלון או הציג מצג שאינו נכון; כי פלד לא חתם על הסכם המייסדים כנציג חברת צורינה אלא באופן אישי בדיוק כמו דיין, כאשר חברת צורינה, אותה דיין אינו מכיר, צורפה להסכם המייסדים לאור צרכיו הפנימיים של פלד; כי הסכם המייסדים אינו טיוטה אלא הסכם מחייב לכל דבר ועניין; כי הסכם המייסדים קובע השקעה ראשונית של פלד בסך מיליון אירו ששמשו בין היתר לרכישה משותפת של המלון הראשון וכי לא הוסכם, כטענת פלד, שדיין יישא בכל הוצאה נוספת לאחר השקעה זו, אלא כי לאחר השקעה ראשונית של פלד יישאו הצדדים ביתר התשלומים באופן שווה כפי העולה מהסכם המייסדים.

פלד אף מודה בכך בחקירתו הנגדית עת ציין כי אין לו כל מיסמך המאשר לו לחתום בשם חברת צורינה או לחתום את שמו ללא חותמת החברה (עמ' 44 מול 2-3) וכך גם מאשר שחברת צורינה אינה חתומה על ההסכם (שם מול 8).

עוד קבעו כי החברה שתוקם תהיה הולנדית וכן קבעו שם טנטטיבי לחברה (ס' 2); כן קבעו שהון החברה יהיה משותף ויחולק שווה בשווה בין הצדדים (ס' 3); כי ניהול החברה יהיה באמצעות דירקטוריון בן 4 חברים, שניים לכל צד, ואף קבעו את סמכויות הדירקטוריון, היכולת להחליף חבריו, אי תשלום שכר לדירקטורים, אופן קבלת ההחלטות בדירקטוריון ובאסיפה הכללית, זכויות החתימה, אופן ניהול החברה, וקוורום (ס' 4 להסכם); הצדדים גם חילקו את העבודה ביניהם, לרבות לעניין התמורה בגין הענקת שירותים ובונוסים, תוך התחייבות לעבוד, לתרום ולעשות למען החברה בתחומים השיווקיים, התפעוליים, המנהלתיים והאדמיניסטרטיביים לשם הצלחתה וקידום מטרותיה ושגשוגה; הצדדים התחייבו לשרת את החברה ביושר, הגינות ונאמנות לשם קידום מטרותיה ושגשוגה ואף הסכימו כי תרומתם להצלחת החברה תעשה ללא תמורה אלא אם כן סוכם אחרת (ס' 5 להסכם); הצדדים הסכימו לפתוח לחברה חשבון בנק בשוויץ או בהולנד, לנהל ספרי חשבונות לפי המקובל, ולשמור המכתבים, הניירת והמסמכים השייכים לחברה במקום עסקיה העקריים (ס' 6 להסכם); הצדדים הצהירו כי אין כל מניעה חוקית, חוזית או אחרת להתקשרות ביניהם, כי ככל שמדובר בתאגיד שהנו צד להליך, כי התקבלו האישורים המתאימים ממוסדותיו להתקשרות, כי יש ביכולת הצדדים למלא את התחייבויותיו עפ"י ההסכם, כי דיין יוכל להמשיך התעסקותו בתחום המלונאות ובילבד שאין בכך הפרה של ההסכם עליו הנו חתום, כן התחייבו להפנות כל התחייבות עסקית באירופה בתחום פעילותה של החברה לחברה, עוד התחייבו לנהוג ביושר ובנאמנות איש כלפי רעהו תוך יחסי אמון מירביים ולמסור איש לרעהו מידע נכון ושלם בכל הקשור עם עסקי החברה.

...

תביעת דיין לנזקים בגין אי רכישת המלון השני מפלד ועוה"ד נדחית.

תביעת פלד לנזקים בגין אי רכישת המלון השני מדיין וברנהולץ נדחית.

תביעת פלד להשבת שכ"ט מעוה"ד נדחית.

מהאמור לעיל עולה, אפוא, כי הובאו לבדיקתם של רוזנגרטן ורווה העתקים של שלושה מסמכים שונים: (1) מיסמך שבצדו הימני העליון אין כל כיתוב או חותמת (העתק שלו באיכות ירודה הועבר לרוזנגרטן); (2) מיסמך שבצדו הימני העליון מופיע מלל רב וכן חתימה נוספת, אשר נחזים להיות של עו"ד מאנדל (העתקו הועבר לרווה אך היא לא בדקה אותו); (3) מיסמך שבצדו הימני העליון מופיע כיתוב בן חמש מילים יחד עם חותמת וחתימה, אשר נחזים להיות של עו"ד מאנדל (שהעתק צבעוני שלו הועבר לרווה והיא בדקה אותו).

מכאן שהתובע ידע כי אין תוקף להסכמות קודמות בעיניין המפרט שעליהן חתמו הנתבעים בלבד, ושההסכם שייחתם יכלול מיפרט המקובל על שתי החברות, הנתבעת ונאור, בדומה לנוסח שצורף למכתב של עו"ד תשובה מיום 16.10.2007.

ואולם, מעיון בנספח התשלומים שנחתם לכאורה ביום 23.8.2007 יחד עם ההסכם הראשון (והוגש יחד עם יתר המסמכים מהכספת של עו"ד מאנדל) עולה כי התשלומים לא בוצעו גם לפי נספח זה. לפי אותו נספח היה על התובע לשלם תשלום ראשון על סך 60,000 $ כנגד המצאת ערבות בנקאית בגין סכום זה, תשלום שני על סך של 200,000 $ תוך 8 חודשים וכנגד המצאת ערבות בנקאית, תשלום שלישי על סך 40,000 $ כנגד סיום עבודות הגמר ותשלום רביעי על סך 40,000 $ כנגד מסירת החזקה.

התובע טוען שחתם על אישור המסירה הנ"ל לבקשת הנתבע, כדי שיתאפשר לו להחזיר לבנק את ערבויות חוק המכר, אך באותו מעמד חתם גרגורי רוזין, נציג היזם, באמצעות חתימה וחותמת של שתי החברות כי הוא מאשר שלמרות חתימת הפרוטוקולים ומסמכי קבלת הדירה, "בפועל כל עוד לא יתוקנו הליקויים ע"פ הרשימה, ידוע לנו כי אינך מתגורר בדירה, ולא תחול עליך הדרישה להעברת הדירה בערייה ולתשלום ועד בית ואחר [לטענת התובע נכתבה כאן המילה ארנונה, אך לא כך נראה מעיון במסמך –מ"ת]". לביסוס טענה זו צירף התובע צלום של מיסמך שנכתב בכתב יד ועליו מופיעות חותמות הנחזות שלהיות של נאור ושל הנתבעת יחד עם חתימה ללא שם החותם (ראו סעיף 21 לתצהיר התובע והמסמך שצורף בנספח י לתצהירו).

התביעה בגין יתרת ההלוואה שלא ניפרעה אין חולק כי התובע והנתבעים חתמו ביום 4.7.2007 על הסכם הלוואה (צורף בנספח כד/1 לתצהיר התובע) שלפיו התובע ילווה לנתבעים סך של 200,000 $ בתנאים שפורטו שם. בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי ההסכם בוטל לאחר שההלוואה ניפרעה בסוף חודש דצמבר 2007, אך לא פירטו כיצד ניפרעה ההלוואה ולא הציגו כל אסמכתה לכך, למעט העתק של הסכם ההלוואה שעל גבי העמוד הראשון שלו נכתבו בכתב יד קווים אלכסוניים וכן המילים "מבוטל, שולם" (סעיף 22 לכתב ההגנה ונספח 3).

...

לפיכך אני קובע כי דרוש תחשיב נוסף של סכומי ההצמדה והריבית.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בגין יתרת ההלוואה, אך קובע כי הסכום הסופי שעל הנתבעים לשלם בגינה ייקבע לאחר שתוגש מטעם התובע פסיקתה הכוללת תחשיב של סכומי ההצמדה והריבית לפי הסכם ההלוואה אשר תועבר לתשובת הנתבעים.

סיכום והוצאות התביעה שהוגשה על סך 2,754,657 ₪ נדחית ברובה ומתקבלת בחלקה כמפורט להלן: התביעה בגין הפרת ההתחייבויות הנוגעות לדירה נדחית במלואה, והתביעה בגין יתרת ההלוואה מתקבלת בחלקה, כך שעל הנתבעים לשלם לתובע את יתרת קרן החוב שלא שולמה בסך של 16,600 ₪, בתוספת הפרשי ההצמדה והריבית שנקבעו בהסכם ההלוואה.