תוקפו המשפטי של מזכר הבנות

בשלב שלאחר מכן נתבקש מרדכי, בחודש ינואר 2012, להשיג, בין היתר, הסכמה של הנתבעת לרישום משכנתא על שם הבנק (בשים לב להערת האזהרה שהיתה רשומה על שם הנתבעת), או לחלופין להעביר את הזכויות על שם הנתבעת, והכל על פי דרישות המחלקה המשפטית של הבנק (ראו עדות אלי זהר בעמוד 48 לפרוטוקול).

· במקביל להצעת מרדכי לרכישת המגרשים הללו משומן, פעל מרדכי לכרות עסקת מקרקעין במסגרתה ייבנה מבנה בשטח 500 מ"ר על המיגרש בחלקה 35, אשר יימכר לצד שלישי תמורת 3.9 מיליון ₪ בצרוף מע"מ. מרדכי ציין בתצהירו כי אותו צד שלישי היה אדם בשם שלמה אטיאס, איתו אף נערך מיזכר הבנות טרום חתימה הסכם (נספח "כד" לתצהיר), והכל לאחר שהוא ניהל קודם לכן משא ומתן עם צדדים שלישיים אחרים ביחס לאותה עסקה, לרבות עם שרית רז ועם אשר שרגא (לעסקה נטענת זו ייקרא לצורך הנוחות – "עסקת אטיאס").

אמנם, לא מן הנמנע ששפירו ציפתה, על סמך דברים שאמר לה מרדכי, שהיא תרכוש בהמשך 100 מ"ר נוספים, וייתכן שאף היתה משוכנעת שהדבר יקרה, עד כדי כך שהיא התאכזבה בהמשך הדרך עת הדבר לא יצא אל הפועל, ואולם, וזה העיקר, לא הוכח שהיתה הבטחת בת תוקף משפטי לכך שהנתבעת תרכוש 100 מ"ר נוספים, או שהתמורה החוזית נגזרה על רקע וכתוצאה מהבטחה שכזו.

...

לטענת מרדכי, כל ניסיונותיו להשיג את הסכמת הנתבעת לנטילת המשכנתא עלו בתוהו, דבר שהביא לאובדן עסקת מקרקעין ולהפסד של הרווחים שהיו צפויים מעסקה זו. ההליך שלפניי על רקע האמור לעיל הוגשו שתי תובענות מצד התובעת, שאוחדו להן יחדיו: · במסגרת ה"פ 14238-01-11 ביקשה התובעת, במסגרת המרצת פתיחה, למנות את בא כוחה ככונס נכסים ביחס לזכויות הנתבעת במקרקעין וזאת לצורך מסירת הסכמתה של האחרונה לרישום משכנתא על שם התובעת.

כל האמור מוביל למסקנה ששפירו והנתבעת זכאיות אכן להוצאות משפט, ואולם אלה יהיו מופחתות יחסית בשים לב לדחיית התביעה שכנגד.

בנסיבות העניין אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעות 1-2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪, אשר ישולם בתוך 30 ימים אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום בפועל.

כמו כן, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע מס' 3 הוצאות ומשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪, אשר ישולם בתוך 30 ימים, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד התשלום בפועל.

אין להקנות משמעות משפטית למזכר ההבנות משנת 2008 (נספח 2 לתצהירו של מר צ'אד נייט), עליו חתום המנוח בשם עמותת בית האהבה והשלום.

על כן, אני מקבלת את גירסתה של התובעת וקובעת כי הרישיון אשר ניתן למנוח לעשות שימוש במקרקעין ניתן בתנאים הבאים, אשר פורטו בסעיף 9 לתצהירו של מר דיויד לסלי גרוסקלוז: המימון לבניה לא יצא מכיסה של התובעת; זכות המגורים אשר ניתנה למנוח - תהא בתוקף כל עוד הוא משמש בתפקידו כרועה הקהילה; למנוח אין אחיזה קניינית במבנה אלא זה שייך לתובעת.

...

משכך, דין תביעת הנתבעים להחזר השקעות להידחות.

סופו של דבר אני מורה לנתבעים לפנות את המקרקעין ולהשיבם לידי התובעת.

בהתחשב בכך שהנתבעים מתגוררים במקרקעין ובשים לב לפרק הזמן הנדרש למציאת מגורים חלופיים, אני קובעת כי מועד הפינוי יהיה 1.1.2020.

עוד טוענים הנתבעים, כי נערכו מספר טיוטאות של מסמכים משפטיים, ביניהן טיוטאות של מזכרי הבנות שהשתנו לאחר מכן, בהתאם להתקדמות השיחות בין היזמים.

[51: ראו עמ' 2 לפרוטוקול הדיון המוקדם ביום 12.9.2018, שורות 29-28, בדברי ב"כ התובעת: "מדובר בעובדת שהיתה עובדת שלא היתה לה קביעות בטכניון, החוזה שלה הוארך מזה מספר שנים".] תנאי נוסף שלא היתקיים (וכפי שנבהיר ונפרט להלן, בהמשך פסק הדין), הוא התנאי בדבר קבלת מימון לחברה, ואילו המזכר מציין כי הוא ייכנס לתוקף "לאחר המימון הראשוני", כאשר גם הובהר כי "מימון ראשוני יהא העסקה או סדרת העסקות שבהן החברה תגייס לפחות 2 מיליון דולר". לבסוף, תנאי נוסף שלא היתקיים, והמדובר בתנאי עקרי וראשוני, הוא הבאת הטכנולוגיה מצידה של התובעת.

...

זאת ועוד, גם אם לא הוכח שמעשיה של התובעת הם "הונאה בסדר גודל עצום" – שהרי לא נוהל הליך פלילי כנגד מי מהמעורבים בפרשיה, הרי שבסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, המתייחס להגנת "אמת דיברתי", קובע כי "הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש". לסיכום נושא זה והנימוק השביעי – דין התביעה לפיצוי בגין הפסדי שכר ובגין לשון הרע להידחות בכללותה.

[123: ע"ע (ארצי) 360/99 כהן – מדינת ישראל, פד"ע לח 1; דב"ע (ארצי) נג/99-3 מדינת ישראל – מצגר, פד"ע כ"ו 563, בעמ' 582, דב"ע (ארצי) נד/11-2 גורדון – משרד העבודה והרווחה, לא פורסם; ע"ע (ארצי) 6514-10-11 מדינת ישראל – פרבר, ניתן ביום 4.2.2015] במקרה שבנדון, לאחר שעברנו על כלל המסמכים הקיימים בתיק בית הדין, ושמענו בהרחבה את העדויות של הנתבעים, ולאור כל הדברים שצוינו עד כה בפסק הדין ובזיקה להם, אנו סבורים כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה לפיצוי בגין נזק שאינו ממוני, וכי מקרה זה אינו נמנה עם המקרים הקיצוניים המצדיק פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש או נזק בלתי ממוני.

לסיכום נושא זה והנימוק השמיני – יש לדחות את תביעתה של התובעת לקבלת פיצויים מהנתבעים בגין עוגמת נפש, בהיעדר כל תשתית עובדתית ו/או משפטית לסעד זה. סיכום בסיכומו של דבר ולאור כלל המפורט והאמור דלעיל עד כה, דין התביעה להידחות במלואה, על כל חלקיה ובגין כלל הטענות שהעלתה התובעת כנגד הנתבעים.

במקרה דנן יש להדגיש כי אין מחלוקת בין הצדדים כי למזכר ההבנות אין עוד תוקף משפטי מחייב, וכי המסמך המחייב היחיד הוא הסכם התמורה (שכאמור עליו מבססים התובעים את תביעתם).

עוד נטען כי לאור האמון ששרר בין התובעים לבין הנתבעים, הם היו סבורים כי המחירים הספציפיים שקבעו הנתבעים בטיוטה הראשונה משקפים תירגום ראוי של מיזכר ההבנות וכי הם לא היו יכולים לדעת שלמעשה מדובר במחירי מימוש גבוהים.

...

כך קבעתי בהקשר דומה: "יש לבחון את השאלה האם ההערכה ניתנה על סמך הנחות יסוד גלויות, שהצד השני למשא- ומתן יכול היה לבחון אותן בעצמו. ככל שההנחות שעליהן התבססה המסקנה נושא ההערכה היו גלויות וברורות, קשה יהיה יותר לקבוע כי מדובר ב'מצג שווא' שהטעה בפועל את הצד השני להסכם, ודאי כאשר מדובר בצד מתוחכם שמבין את משמעותן ושיכול לבצע את ההערכה גם בכוחות עצמו ולהתייעץ עם מומחים" (ר' ת"א (כלכלית) 32256-05-12 Biopetroclean Inc.

סיכומו של דבר – בהתאם לפרשנותו הנכונה של הסכם התמורה, מחירי המימוש של האופציות של התובעים גבוהים יותר ממחירי המניה של סינטק באירוע האקזיט.

טענות אלה נדחו כאמור בפסק דין זה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

עם זאת ראוי לציין כי לתצהירו של רואה החשבון דרור תמרי צורף אישור מאת המשיב, הנושא את התאריך 16.08.2005 [נספח 5 לתצהיר רואה החשבון דרור תמרי, להלן: אישור המשיב למזכר ההבנות השלישי] ובו המשיב מתייחס במפורש למזכר ההבנות השלישי ומאשר את השקעתו בהתאם למזכר האמור וכן כי ההשקעה הועברה לחברת ההשקעה "המחזיקה במניות בנאמנות עפ"י מיזכר ההבנות שנחתם עימה" [סעיף 4 לאישור המשיב למזכר ההבנות השלישי].

דרך ההתמודדות עם האתגר אותו מציבה השליחות נסתרת בקרב מערכות המשפט השונות ברחבי העולם איננה אחידה, ומשתרעת בין שלילה גמורה של התוקף המשפטי של השליחות הנסתרת (במובן זה שפעולות השלוח אינן מחייבות ואינן מזכות את השולח הנסתר אל מול צד שלישי, אשר לא ידע על קיומה של השליחות או על זהות השולח), לבין הענקת תוקף מלא לשליחות נסתרת (במובן זה שפעולות השלוח מחייבות ומזכות את השולח) חרף היותו שולח-נסתר (להרחבה ראו ברק, בעמ' 942-939).

...

במילים אחרות: בית המשפט המחוזי אמנם הגיע למסקנה - העובדתית כאמור - כי המשיב השקיע מכספו שלו במניות XTL בהתאם להסכמים שנערכו בינו לבין רואי החשבון ולחברת ההשקעה, וכי מניות אלה נמכרו בהפסד, ומשכך קבע כי נגרם למשיב הפסד המותר בקיזוז.

בהקשר זה אבקש להעיר, כי המסקנה שאליה הגיע חברי, המשנה לנשיאה, שלפיה מערכת היחסים המשפטית שהתקיימה בין המשיב לבין רואי החשבון וחברת ההשקעה היא מערכת יחסים של שליחות נראית לי תואמת את התשתית העובדתית הנדונה.

בהקשר זה אבקש להדגיש כי העובדה שהמשיב טען במסגרת סיכומי התשובה שהוגשו לבית המשפט המחוזי כי היחסים שבינו לבין רואי החשבון לא היו יחסי נאמנות אינם צריכים להעלות או להוריד בעניין זה. ככל שמבחינה מהותית היחסים המשפטיים בין הצדדים עלו כדי יחסי נאמנות או כדי יחסי שליחות שבמסגרתם כספי ההשקעה הגיעו לידי השלוח (רואי החשבון) עקב השליחות – הרי שיש לראות ביחסים שבין הצדדים כיחסי נאמנות, ולשאלה איך הם היו רוצים שיחסיהם יוגדרו מבחינה משפטית אין כל נפקות בהקשר זה. על רקע כל האמור, אני סבורה כי בית המשפט המחוזי לא השלים את מלאכתו בתיק האמור, וכי לאחר שנקבעה על ידו התשתית העובדתית בנדון, היה עליו לבחון מהו הלבוש המשפטי המתאים למערכת היחסים שבין הצדדים, ומהן ההשלכות של הסיווג המשפטי שייקבע על ענייננו בהתאם להוראות הדין הרלוונטיות.