תוקף תניית שימור בעלות כלפי נושיו של הרוכש

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, ולאחר ששמעתי טיעוני ב"כ החברה במסגרת תיק אחר, (ה"ת 16660-05-22) ולאחר שעיינתי בחקירות המעורבים לרבות חקירתו של דורון גבאי, (מיום 29.11.21) בקשר לרכב נשוא הבקשה במסגרתה מסר כי הרכב שייך למשיב 2, וגירסתו לגבי רכבים אחרים שגם בהם הוחזרה הבעלות לחברה לאחרונה, במסגרת הליכים אזרחיים, הגעתי למסקנה כי סוגיה זו מעוררת מספר שאלות כבדות משקל שנכון לברר אותן , בין היתר בירור ראייתי, במסגרת דיון לו יזומנו כלל הצדדים הנוגעים לענין כדי לידון בין היתר בסוגיות הבאות: שאלת היחס בין זכותה של המדינה לאחר קבלת צו התפיסה הזמני לפי חוק איסור הלבנת הון לחברה - נושה של החשוד שקבלה פסק דין המקנה לה בעלות ברכב; מעמדה של החברה כנושה שיש לה זיקה לנכס; המתח בין סמכות בית המשפט בהליך אזרחי לעומת הסמכות לידון בבקשה זו במסגרת הליך זה; האם הפניה לבית המשפט בהליך אזרחי היתה בתום לב או נועדה לעקוף את דרך המלך פניה של טוען לזכות במסגרת הליכי הארכה והחזרת תפוס; מה משמעות פסק הדין בהליך האזרחי כלפי המישטרה שתפסה כדין את הרכב, כאשר המישטרה לא היתה צד להליך ולהסכמות אליהם הגיעו הצדדים; האם עסקינן בזכויות אובליגאטוריות או זכויות קנייניות והשלכת קביעה זו על האיזונים שיש לערוך בין היתנגשות זכות זו לעומת האנטרס הצבורי שבחילוט; האם נעשה "תרגיל" של הברחת נכסים כאשר המשיב 2, "וויתר" על זכותו ברכב לחברה לאחר ששילם עבורו יותר ממחצית הסכום ונותר לו לשלם כ- 200,000 וכאשר הבעלים של החברה נחקר אף הוא בחשד לבצוע עבירות מירמה והלבנת הון במסגרת הפרשה; העובדה כי זמן קצר לפני ההסכמות בהליך האזרחי, עתר המשיב 2 להשיב לו את התפוסים כולל רכב זה, כאשר בבקשה שלו לא נטען דבר וחצי דבר על זכות של צד שלישי כלשהוא - לרבות החברה; מה דין הכספים ששולמו לחברה עד כה עבור הרכב, והאם יש לראות בהם נכסים ברי חילוט.

כך גם בנוגע לכספים שהתקבלו או יתקבלו כתולדה מפסק הדין האזרחי (75,000 ₪); האם צו התפיסה מגביל את עבירותה של הזכות ופועל יוצא האם המשיב 2 יכל בכלל "לוותר" ולהעביר את הזכויות לחברה לאחר הוצאת צו התפיסה שכלל איסור דיספוזיציה ברכב; ההסכם בין החברה לבין משיב 2, כולל תנייה בדבר שימור הבעלות האם תניה זו הינה תניה תקפה, והאם נשמרה בעלות הרכב בידי החברה, לאור העידר מחלוקת לגבי העובדה שהמשיב לא שילם את מלוא התמורה בגין הרכב; הכרעה בשאלה אם מכח "תקנת השוק" ועל אף שהזכויות ברכב נותרו בידי החברה, רכש המשיב 2 זכות בעלות ברכב, נוסף על זכות החזקה; תחולת סעיף 33 לחוק המכר, והאם הבעלות עברה למשיב 2 ביום מסירת הרכב.

...

בית המשפט נעתר לבקשה באופן חלקי והתיר למשיבה אך ורק להפקיד את ההמחאות בחשבון האפוטרופוס הכללי ואולם קבע שאין לעשות בהם כל פעולה אחרת בשלב זה. אעיר כבר בשלב זה כי טענות המבקשים לפיהן פעלה המשיבה לא כדין עת שינתה פרטי השיקים, אין לה על מה לסמוך שעה שהתיר בית המשפט כאמור למשיבה להפקיד את ההמחאות.

ואולם, גם אילו הייתי מגיעה למסקנה כי אין מדובר כלל בתפיסה לפי הפסד"פ, אלא בתפיסת "רכוש בשווי" לפי חוק איסור הלבנת הון.

באותו הקשר הטעימה כב' הנשיאה חיות, בפסקה 122, כי: "אכן, בין דוקטרינת ההגנה מן הצדק ובין דוקטרינת הפסילה הפסיקתית קיימים קשרי-גומלין מובהקים, שכן 'התכלית של הוגנות ההליך משמשת להם כמכנה משותף' (עניין פרחי, בעמ' 647). אולם, דוקטרינת הפסילה הפסיקתית היא כלי ספציפי וממוקד יותר, אשר מותאם לתרחיש שבו ראיות שעליהן מסתמכת התביעה הושגו שלא כדין ...'... משכך, אף שניתן להיעזר בדוקטרינת ההגנה מן הצדק לשם בחינת נפקותו של חיפוש בלתי-חוקי ... – דוקטרינת הפסילה הפסיקתית היא, לגישתי, כלי מתאים יותר לענייננו והאמצעי העיקרי שבו על בית המשפט להיעזר בהקשר זה...". כאמור גם אם הייתי מגיעה למסקנה כי נפלו פגמים בהתנהלות היחידה החוקרת, בהתאם לדוקטרינת הפסילה הפסיקתית, יש לאזן אל מול מכלול הפגמים ככל ונפלו, את האינטרס הציבורי, שכן קיים חשד סביר לביצוע עבירות על ידי המבקשים 1-3.

משזנחה המבקשת את טיעוניה בעיניין תניית שימור הבעלות, אין צורך שאדרש פעם נוספת לענין זה, כפי שעשיתי בהרחבה בהחלטתי מיום 13.7.2019 עת דחיתי את הבקשה לצוו מניעה זמני וקבעתי כי המבקשת אינה מקיימת אחר התנאים שנקבעו בפסיקה לשם מתן תוקף לתניית שימור בעלות.

יתר על כן, גם אם הייתי מוכן להניח לצורך הענין כי רכישת הסחורה ערב קריסתה של החברה מהוה העדפת מרמה אסורה שבוצעה לטובת הנושים המובטחים ומתוך כוונה מובהקת להעדיפם, הרי שאין בכך כדי להגן על הבעלות הנטענת של המבקשת בסחורה, אלא לכל היותר לבסס עילה לטענה שהסחורה צריכה לשרת את כלל נושיה של החברה, ולא רק את הנושים המובטחים.

...

הכונסים טוענים כי דין הבקשה להדחות.

דיון והכרעה לאחר עיון בטיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

הטענות מעורפלות למדיי, וככל שירדתי לסוף דעתה של המבקשת, היא אינה טוענת שעצם רישום השיעבוד לטובת הנושים המובטחים מהוה העדפת נושים, אלא שרכישת הסחורה מאת המבקשת, ערב קריסתה של החברה, נעשתה כדי להקטין את החוב כלפי הנושים המובטחים, דבר המהוה העדפה אסורה.

מכל מקום, אף אם אניח כי יעלה בידי המבקשת לבסס קונסטרוקציה משפטית לפיה משיכת הסחורה ערב קריסתה של החברה מהוה העדפת נושים אסורה שבוצעה לטובת הנושים המובטחים, הרי שאין בכך כדי להגן על הבעלות הנטענת של המבקשת בסחורה, אלא לכל היותר לבסס עילה לטענה שהסחורה צריכה לשרת את כלל נושיה של החברה, ולא רק את הנושים המובטחים.

בשים לב לעובדה שהנטל להוכיח את תוקפה של תניית שימור בעלות מוטל על הטוען לה, קרי, על המבקשת, ובשים לב לכך שהמבקשת לא טענה, וממילא גם לא הוכיחה, כי היא מקיימת את מבחני המשנה שנקבעו בפסיקה בהקשר של תניית שימור בעלות, ממילא דין הבקשה לסעד זמני להידחות, גם בלא שטענות הכונסים תתמכנה בתצהיר.

...

משכך, דין הבקשה לסעד זמני- להדחות.

ודוק, הבקשה לגילוי מסמכים במקרה דנן אינה בקשה "רזה" לגילויו של מסמך בודד שיש לו חשיבות ראייתית מכרעת לבירור האמת, בבחינת "אקדח מעשן", אלא עסקינן בדרישה גורפת לגילוי מסמכים בנקאיים, חלקם מסמכים פנימיים, לגביהם מתעוררות שאלות נכבדות של חסיון, ואשר ברור כי המסלול של בקשה למתן הוראות איננו המסלול המתאים לבררן, והדבר גם צפוי לעכב מאוד את ההכרעה בבקשה שהמבקשת עצמה הכתירה כלא פחות מאשר בקשה "בהולה". סוף דבר, הבקשה לסעד זמני האוסר על הכונסים לבצע כל דיספוזיציה בסחורה- נדחית.

כך גם נדחית הבקשה להורות לכונסים להשיב למבקשת את הסחורה.

יצוין כי פסקי הדין האמורים, כמו גם מרבית פסקי הדין אשר דנו בתנאים לקיומה של תניית שימור בעלות, ניתנו במסגרת הליכי חידלות פרעון, בהם נידרש בית המשפט להכריע במחלוקת שבין בעלי התפקיד בהליכי חידלות הפרעון לבין צד שלישי שטען שנותר בעליה של סחורה שנמכרה לחברה בטרם ננקטו נגדה הליכי חידלות פרעון בעסקת מכר שכללה תניית שימור בעלות, קביעה בעלת השלכה לעניין שאלת מעמדו של אותו נושה.

הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שמעדותו של מר גבעתי עולה כי הוא מודע לחשיבותה של תניית שימור הבעלות, שלשיטתו היא זו שאמורה להבטיח את זכויות התובעת במנופים הנמכרים על ידה, בפרט שעה שאינה נוהגת לרשום מישכון על המנוף עד לקבלת מלוא התמורה.

משכך, אני סבורה כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי הבעלות במנוף נשתמרה בידה חרף הוצאתו מחצריה, ואין לראות בה כמי שקנתה לעצמה מעמד בכורה של נושה מובטח כלפי המנוף.

...

לאור מכלול נסיבות העניין כמפורט לעיל, אני סבורה כי לא עלה בידי התובעת להפריך גרסת הנתבעים שפעלו בתום לב הנדרש לשם החלת תקנת השוק בענייננו, הן ביחס לעסקה שבין חברת אלון לי.ב שינוע, הן בעסקה שבין חברת אלון לחברת נטע.

סיכום התביעה כנגד הנתבעים 3-1 ו- 5 נדחית.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, ובהתחשב במכלול נסיבות הפרשה, תשלם התובעת לנתבעות 3-1 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 35,000 ₪, ולנתבע 5 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪, זאת בשים לב לאופי הטענות כלפי הבנק כנושה וסכום ההלוואה שהעמיד.

הנאמנת סקרה את הפסיקה הנוהגת ביחס לתנית שיור בעלות, לרבות מתן דגש לכך שבמסגרת הליכי חידלות פרעון נידרש בירור עובדתי זהיר וקפדני לפני שיינתן תוקף לתניה כזו, שמובילה לשינוי בסדרי הנשייה הקבועים בדין.

כן נקבע כי נטל ההוכחה מוטל על המוכר שטוען לשימור בעלות, ואינו נטל של מה בכך, הן לאור הוראות סעיף 33 לחוק המכר והן לאור המשמעות הכלכלית שיש לתניית שימור בעלות על חיי המסחר ועל עקרון השויון בין הנושים.

בעיניין ויטה פרי גליל סוכמו מבחני המשנה בפסיקה המחוזית עד אותו עניין, בכל הקשור לאמתותה של תניית שיור בעלות (פסקה 31 לפסק הדין), ובין היתר: האם התנייה הופיעה על גבי חשבונית או תעודת משלוח בלבד, או שיש לה עגון בהסכם מסודר – אם החשבונית היא הראייה היחידה שברשות הטוען לשימור בעלות, רב הסיכוי שטענתו תדחה; האם הרוכש חתם על החשבוניות שכללו תניית שיור בעלות, והאם החתימה נעשתה על ידי מחסנאי מטעם הרוכש או מינהלי הרוכש או מורשי החתימה שלו.

זאת לעומת, מערכת יחסים מזדמנת, שאז אין זה הגיוני לידרוש מהמוכר לחתום על הסכם כתוב ומסודר; ה. האם הסחורה נרשמה בספרי הרוכש כחלק מהמלאי שלו ללא הגבלה, או שנותרה רשומה בספרי המוכר; ו. האם המוכר שמר בידיו כלים המעידים על שיור בעלות כגון מנגנון המגביל את יכולתו של הרוכש למכור את הסחורה, מנגנון פקוח ומעקב על הסחורה, סימונה בסימון מיוחד או הפרדתה מיתר המלאי.

...

עמדת הממונה הממונה מצא כי יש לדחות את הערעור, נוכח הפסיקה בדבר ההתערבות המצומצמת בשיקול דעתו של בעל התפקיד, כמו גם נסיבות העניין.

דיון והכרעה לאחר עיון בחומר ובטיעוני הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להידחות.

הפער הזניח בין הסכום שנתבע לבין הסכום שהנאמנת אישרה לא נכלל בנימוקי הערעור, וממילא אין עילה להתערבות בית משפט זה. סיכום הערעור נדחה.