די להפנות לאמור ברע"א 4986/08 TYCO BUILDING SERVIES נ' אלבקס וידיאו בע"מ (12/4/10) [פורסם במאגרים] ולגזור למקרה שלפנינו: "פעמים לא מעטות מתעוררת שאלה בדבר תוקפה של תניית בוררות המופיעה בתוך הסכם כללי שפקע תוקפו. פקיעת תוקפו של ההסכם הכללי עשויה להתרחש בנסיבות שונות. כך, למשל, יכול ההסכם הכללי ליפקוע בנסיבות שבהן ההסכם הופר ובוטל. במקרה כזה, לא יפקע תוקפה של תניית הבוררות, שהרי יש להניח שתניית הבוררות נועדה בדיוק למקרה כזה, שבו ההיתדיינות נוגעת להפרת החוזה (ראו: אוטולנגי, עמ' 242; עמ' 257-256)". (ראו סעיף 32 לפסק הדין, להלן פס"ד TYCO).
...
לבסוף וגם למעלה מן הצורך אציין כי אף אם נכונה טענת התובעים שרק בתחילת שנת 2011 התבררו להם הטענות המבססות את המרמה (והמבחן כאמור הינו אובייקטיבי ולא סובייקטיבי, קרי מתי יכלו התובעים לדעת על המרמה, ולמקרא סעיפי התביעה דומה כי העובדות נגלו או היו יכולות להיות גלויות עוד הרבה קודם), אזי אין ספק שהתובעים השתהו שיהוי ניכר בהגשת התביעה, ולו מטעם זה ניתן לדחות את התביעה על הסף, ראו בעניין זה דברי כב' השופטת ברק-ארז בע"א 6028/15 זבולון צופיוף נ' אליקים רוט (31/7/16) [פורסם במאגרים] : " יחד עם זאת, אף אני סבורה כי במקרים שבהם לא התאפשרה הגשת תביעה מטעמים של "מניעות פסיקתית", אל לצד הנוגע בדבר להשתהות באופן בלתי סביר בהגשתה משניתן פסק הדין שפותח בפניו את האפשרות לעשות כן".
מכל הטעמים הללו, הנני מורה על דחיית התביעה על הסף.
התובעים ישלמו לכל אחד מהנתבעים סך של 50,000 ₪, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.