תוקף עסקת מתנה שלא הסתיימה ברישום

ביום 20.5.21 ניתן צו איסור דיספוזיציה על זכויות המשיב בנכס, העומד בתוקפו.

העובדה שבבקשה 15 לא נעתר בית המשפט לחיוב המשיב באופן אישי אינה מקימה טענה בדבר "העידר יריבות", שכן בקשה זו התבססה על הסכם אחר, בו המשיב לא היה צד. באשר לטענת נתנאל כי מדובר במתנה שניתנה לאלתר, מושכלות יסוד הן שעסקה במקרקעין מסתיימת ברשום ועסקת המתנה לא הסתיימה ברשום.

...

העובדה שבבקשה 15 לא נעתר בית המשפט לחיוב המשיב באופן אישי, אינה משליכה על בקשה 20, שכן בקשה 15 היתה מבוססת על הסכם אחר בו המשיב אינו צד. באשר ליסוד ההכבדה, ברע"א 6614/06‏ ‏כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ' ‏ICC INDUSTRIES INC (4.1.07) נקבע כי: "מצב נפוץ של הכבדה הוא מקרה, בו הנתבע עשה או מתכוון לבצע מעשי הברחה של נכסים או מעשים אחרים, העלולים למנוע או לסכל את מימושו של פסק הדין: "הדגש במתן צו העיקול עבר איפוא מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק הדין, לצורך למנוע שינוי מצבו לרעה עד למועד פסק הדין. לעניין זה רלוונטית השאלה אם אמנם עומד המשיב להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את פסק-הדין..." בענייננו, לאחר מתן פסק הדין התברר כי המשיב פעל להעברת זכויותיו בנכס, שהינו נכסו העיקרי, לבנו, ללא תמורה.

בנסיבות אלה, בבחינת מאזן הנוחות, נראה כי הנזק שייגרם לנאמנים ולקופת ההסדר מאי מתן הצו המבוקש עולה על הנזק שייגרם למשיבים ממתן הצו ולפיכך, יש להיעתר לבקשה.

התוצאה לאור כל האמור, ומשעלה בידי הנאמנים לעמוד בנטל הנדרש מהם לקבלת הסעד הזמני ולהרחיבו, אני נעתרת לבקשה ומורה כי צו איסור הדיספוזיציה שניתן בהחלטתי מיום 20.5.21 יוותר על כנו עד להכרעה בבקשה 20 ויורחב ביחס לזכויותיו הנטענות של נתנאל מכוח הסכם המתנה.

טענות הנתבע ; הנתבע סבור שדין שהתחייבות האב להענקת המתנה לתובע, בטלה בהיעדר תוקף משפטי; לדבריו, הסכם המתנה נערך עת התובע היה קטין ועל כן הוא מנוע מלקבל זכויות במקרקעין, אף במתנה, ללא אישור ביהמ"ש. מבלי לפגוע באמור, לדבריו, עסקת המתנה בין האב לתובע לא הסתיימה ברשום מאחר שהאב היה תחת איומים בלתי הוגנים וכפייה מצד התובע אשר החזיק בו בעת הגשת התביעה בנגוד לרצונו, ובודאי לאור גילו של האב (*** שנים בעת הוגש כתב התביעה המתוקן).

...

לאחר ששמעתי את עדות האב לפניי ועיינתי בעדותו בדיון מיום 5.2.18 , התרשמתי שכיום, נוכח גילו, עדותו אינה סדורה, וכך גם גרסתו תוך שלא ניתן להבין את רצונו.

בנסיבות אלה, לא מצאתי לראות בעדותו של האב כרצונו לחזור בו מהתחייבותו להענקת המתנה כלפי הנתבע, ודין טענת התובע לעניין זה, להידחות.

סוף דבר: מכל המבואר לעיל הגעתי לכלל מסקנה שדין התביעה להידחות במלואה וכך הנני מורה; בהתאמה, אני מורה על ביטול הערות האזהרה שנרשמו לטובת התובע על זכויות האב בנכסים מושא המחלוקת.

גם אם התצהיר של ישראל מגלם התחייבות חוזית בת תוקף, אין הוא ניתן לאכיפה, שכן מדובר בעיסקה נוגדת להתחייבות של יורשי עזרא (וישראל בכללם) כלפי יחזקאל במסגרת החוזה משנת 2007, בו ויתרו הם על כל זכויותיהם במקרקעין (כנגד קבלת זכויות ב-2.2 דירות, אשר אין חולק שאינן בחלקה 6).

בהתאם לסעיף 9 לחוק המקרקעין ההיתחייבות בחוזה משנת 2007 גוברת על ההיתחייבות הכלולה בתצהיר משנת 2015 (ככל שיש לראות בו התחייבות חוזית), בשל כך שמדובר בהתחייבות קודמת בזמן, ומשעה שאין מחלוקת שלא היתקיימו התנאים הקבועים בסעיף להתגברותה של העסקה המאוחרת בזמן (הן בשל כך שמדובר בעסקת מתנה והן בשל כך שהיא לא הסתיימה ברשום).

...

לא מצאנו גם ששגה בית המשפט בכך שנתן למשיבים היתר פיצול סעדים להגשת תביעה כספית נגד המערערים, מה עוד שדומה כי המשיבים כלל לא היו זקוקים להיתר כזה והוא ניתן למעלה מהצורך [רע"א 1156/02 חיר נ' לידאי, פ"ד נז(3) 943, פסקה 15 (2003)].

לא מצאנו גם עילה להתערב בשיעור ההוצאות שנפסק על ידי בית משפט קמא.

סוף דבר הערעור נדחה.

רקע: זו תביעת התובעת לפסק דין הצהרתי לפיו ינתן תוקף לעסקה במקרקעין שהתובעת טוענת שנערכה באמצעות ייפוי כח בלתי חוזר מיום 19.10.20 שניתן ע"י אביה של התובעת, המנוח ראובן קורט ז"ל לתובעת ביחס לדירת מגורים הידועה כחלקה 170/1 בגוש 18209 ברחוב הרקפת 8 בנהריה.

אמנם זו עסקת מתנה שלא הסתיימה ברשום, אך בייפוי הכח ויתר המנוח על זכות החזרה ואמר שהוא יחייב גם את יורשיו כי זכויות צד ג' תלויות בו. אמנם העסקה לא דווחה במועד לרשות המיסים, אך התובעת דווחה במועד הקרוב ביותר כאשר בקשה לממש את זכויותיה לאחר פטירת המנוחים ושילמה רביות וקנסות בגין האיחור בדווח.

...

במקור הוגשה התביעה גם נגד עזבונות המנוחים קורט מרים ז"ל וקורט ראובן ז"ל, באמצעות מנהלת העיזבון, אך לאחר החלטתי מיום 1.3.21 שבה הבאתי לתשומת לב התובעת שעיזבון אינו אישיות משפטית הראויה להיתבע, וככל שהתובעת מבקשת להגיש תביעה נגד מנהלת העיזבון, היא תהיה הנתבעת ולא כמייצגת של עיזבון שאינו אישיות משפטית, הוגש כתב תביעה מתוקן ביום 15.3.21 שבו מנהלת העיזבון לא נתבעה.

אם כעולה מגירסת התובעת ובעלה זה הסכם פיקטיבי שנועד להצגה בפני הבנק כמצג שווא על מנת לקבל הלוואה לרכישת הנכס המובטחת במשכנתא, המסקנה היא שהתובעת ובעלה מוכנים להציג מצג שווא על מנת להשיג יתרונות כספיים.

סיכום: על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

בזיקה לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ) ותקנה 153, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע 2 הוצאות משפט בסך 23,400 ₪.

דיון והכרעה השאלות שבמחלוקת הן כאמור, האם הזכויות בבית הוענקו במתנה בחייה של המנוחה לבנה ע', במסגרת עסקת מתנה תקפה שהושלמה, ועל כן, אינן מאז עוד חלק מעיזבונה, והאם ע' בתורו העביר את הזכויות בבית במתנה לאישתו ג', בעסקת מתנה תקפה שהושלמה, אשר כאמור הורישה במסגרת צוואה, שניתן צו לקיומה, את כל עיזבונה לנתבע 1.

האם עסקת המתנה היא התחייבות לעשות עסקה או מתנה שהושלמה השאלה האחרונה שבה אדון במסגרת הפרק העוסק בהסכם הויתור היא האם עסקת המתנה היא התחייבות לעשות עסקה משום שלא הסתיימה ברשום, כטענת התובעים, או שמדובר במתנה שהושלמה.

...

לצד האמור, אין מניעה מלהיעתר לסעד ההצהרתי שהתבקש בתביעה בכל הנוגע ליתר הזכויות בחלקה, דהיינו אלו שאינן כוללות את הזכויות בבית שבמחלוקת.

לפיכך, אני קובעת כי הזכויות בבית שבמחלוקת נותרו בידי ע' וכעת, משנפטר, הן בידי יורשיו.

ברם, לא ניתן להיעתר לסעד של פינוי וסילוק יד של הנתבע 1 מהבית שבמחלוקת, וזאת היות וכאמור, לא ניתן עד כה צו ירושה אחר המנוח ע' או צו קיום צוואה, ככל והותיר צוואה, על ידי ערכאה מוסמכת בישראל.