נטען שגם לו ההסכם היה חתום על ידי המנוח, לא היה מקום לייחס לו תוקף, שכן הוא אינו משקף את ההסכם האמתי בין התובע לואליד, בו נמכר חלקו של ואליד בירושה בסך של 180,000 ₪ וכנראה שהמנוח חתם על הסכם ברוח זו באותה עת. נטען שההסכם שצורף הוא הסכם למראית עין בלבד.
עוד נישאל מדוע בתצהירו או בהסכם לא כתוב שהוא תירגם למנוח את ההסכם והשיב-"מובן מאליו, כל ההסכמים שעשיתי והעסקאות אצלנו בכפר מי שמוכרים אלו אנשים זקנים ומובן מאליו שאני מתרגם להם מלה מלה ולא צריך להזכיר זאת וזה מובן מאליו שאני מסביר לו, הסברתי לו ואמרתי לקונה שישב אחרי שהסברתי ואחרי שהמנוח חתם אמרתי לקונה לשלם. הוא שילם לוואסף ווואסף התחיל לספור כאילו ואז הבנים שלו היו ולקחו וספרו וזהו". עורך הדין השיב שחלק גדול מבניו של המנוח נכחו בחתימה על ההסכם וציין שחלפו 10 שנים.
עורך הדין נישאל מדוע לא צוין על ייפוי הכח שתרגם אותו למנוח והשיב-"הסברתי לו וקראתי לו את כל המסמכים. חוץ מזה בקשר ליפוי כוח בלתי חוזר –אני הסברתי לו מה הכוונה של יפוי הכוח הבלתי חוזר. מה המשמעות שלו". לדבריו, הוא לא נהג לציין זאת אך הדבר מובן מאליו כאשר צד אינו מבין את השפה.
הוא נישאל היכן ההעתק של המש"ח והשיב שמסר את התיק לעו"ד כעביה.
התובע בסיכומי תשובה מטעמו טען כי הנתבעים אינם מבינים שלאחר הודאתם שהמנוח חתום על חוזה למכירת מקרקעין קיימת חזקה שהוא יודע על מה הוא חתם וכי הטענה לפיה חתם על "עסקה עתידית" על חלק מעזבונו אינה מתיישבת עם השכל הישר.
נטען שמאחר והמחלוקת אינה על סכום העסקה או על השטח המועבר, הרי שלו לתובע היה הסכם אחר באותו שטח, לא היתה מניעה חוקית לאכוף אותו נוכח הפסיקה בנושא העיסקאות הנוגדות וההתנגשות בין עיקול להתחייבות לעשות עסקה.
...
לטענת הנתבעים, התובע בחר לא להתייחס אליהן שכן הוא הגיע למסקנה שחוות דעתה של הגרפולוגית מטעמו חיזקה את עמדת הנתבעים.
דיון והכרעה
דין התביעה להתקבל.
היות והיורשים- הנתבעים אינם מכחישים שידעו אודות אותה העסקה, אין מנוס מהקביעה לפיה רישום צווי הירושה תוך התעלמות מזכויות התובע, נעשתה שלא בתום לב.
לאור כל האמור לעיל, אני מורה לרשם המקרקעין לבטל את רישום צו קיום הצוואה מיום 12.12.12 (שטר 5307/0001) ולרשום את התובע- מוסא הלון כבעלים של 3/170 חלקים מחלקה 5 בגוש 17151 בעוספיא בשטח של 1,400 מ"ר מתוך חלקי המנוח ואת היתרה בהתאם לצוואת המנוח.
